לסבוס

לֶסְבּוֹס (ביוונית: Λέσβος, הגייה מודרנית לֶסְווֹס; בטורקית: מידילי אדאסי – Midilli Adası) הוא אחד מאיי יוון, הממוקם בצפון מזרח הים האגאי, ומהווה את אחת מחמש היחידות האזורית של מחוז צפון הים האגאי. לסבוס שוכן בצמוד לחוף המערבי של טורקיה, בקצה המערבי של מפרץ איזמיר, צפון מערבית לעיר איזמיר, וצפונית לאי כיוס.

לסבוס (יחידה אזורית)
Περιφερειακή ενότητα
Λέσβος

תצלום לווין של לסבוס, 1995
תצלום לווין של לסבוס, 1995
מדינה
מחוז	צפון הים האגאי
חבל ארץ	האיים האגאיים
רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית	1. לסבוס
בירת היחידה האזורית	מיטילנה
שטח	1,632.8 קמ"ר
גובה	968 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ ביחידה האזורית	86,436 (2011)
‑ צפיפות	53 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	39°13′N 26°17′E
אזור זמן	זמן מזרח אירופה
http://www.lesvos.gr/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת יוון מוגדלת)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון לסבוס (למפת יוון רגילה)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון לסבוס Map of Lemnos מיקומו של האי לסבוס (מסומן באדום), ביחס לחופי טורקיה, ולשאר איי מחוז צפון הים האגאי. tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

שטחו של לסבוס הוא 1,630 קמ"ר, ולאי קו חוף שאורכו כ-320 ק"מ, מה שהופך אותו לשלישי בגודלו בקרב איי יוון, והשמיני בגודלו באיי הים התיכון. באי מתגוררים כ־86,000 תושבים, כאשר כמעט מחציתם חיים במיטילנה, בירת האי והיחידה האזורית, העיר הגדולה בו, והנמל הראשי. מיטלנה, שנוסדה במאה ה-11 לפנה"ס. ממוקמת בדרום מזרח האי. ביחידה האזורית קיימת רק רשות מוניציפלית אחת, הכוללת מלבד מיטלנה, גם את שאר הערים באי: קאלוני, פלומרי, איאסוס, ארסוס, כפרי גרה ומוליבוס.

פירושו המילולי של השם לסבוס (Λέσβος) המצוי ביוונית-עתיקה השאולה מן הלשון החתית בהגיית: לָזפַּה (Lazpa) בהוראת: 'מיוער' (או מיוערת). המשמעות הטעונה בהוראתה במושג מתחום המגדר – "לסבית", נגזרה משם האי בו נולדה ויצרה המשוררת סאפפו, מהגדולות במשוררי יוון בעת העתיקה, שנודעה בכתיבה עשירה של שירי אהבה לנשים. גם בימינו מהווה האי, ובעיקר ארסוס, עיר הולדתה של סאפפו אתר מועדף לתיירות לסבית.

תושביו האי נקראים לֶסְוִויאוֹי.

גאוגרפיה

האי לסבוס הררי ובו שתי פסגות עיקריות לפטימנוס (שגובהו 967 מטרים) ואולימפוס בעל גובה דומה (968 מטרים), המצויות בצפון האי ובמרכזו. מקורו של האי בהתפרצויות געשיות, ובאי מספר רב של מעיינות חמים. שני מפרצים חודרים לעומקו של האי, כך שכל שטחי האי מצויים לכל היותר קילומטרים ספורים מחוף הים. באי גדלים עצי זית רבים (כ-11 מיליון עצים) המכסים 40% משטחי האי, עצי אלון ואורן מכסים 20% נוספים משטחי האי, וכן גדלים בו עצי פרי רבים. יתרת האי מכוסה שטחי עשב.

במערב האי מצוי היער המאובן השני בגודלו בעולם.

כלכלת האי מתבססת ברובה על החקלאות – ובעיקר ייצור שמן זית. במיטילנה שדה תעופה בינלאומי המאפשר גישה לתיירים הרבים הבאים לאי – בעיקר לערי החוף פלומרי, מוליבוס וארסוס. תושבי האי מתפרנסים גם מדייג, ומייצור סבון ואוזו.

אקלים

האקלים באי ים תיכוני. הטמפרטורה הממוצעת C°‏ 18, וכמות המשקעים הממוצעת 750 מ"מ של גשם בשנה. האי נחשב לאי בו מספר שעות האור הרב ביותר בים האגאי.

היסטוריה

על פי מיתוסים מקומיים, לסבוס היה האל של האי. המלך הראשון של האי היה מאקאר, ועל שם בנותיו נקראות העיקריות בערי האי. הומרוס מכנה את האי "מאקארוס אדוס" – "מלכותו של מאקאר".

חפירות ארכאולוגיות שנערכו באי גילו באזור מערת קאגיאני שרידים רבים מהתקופה הנאוליתית. ככל הנראה שמשה המערה מחסה לרועי צאן. בכלקיס ובליסבורי (המצויה היום מתחת למי הים) התגלו שרידים של יישובים נאוליתיים גדולים.

על פי תעודות חיתיות מתקופת הברונזה המאוחרת, האי נקרא "לאזפאס", וככל הנראה הייתה בו אוכלוסייה גדולה. החיתים ביקשו מתושבי האי "לשאול את אליהם" על מנת לרפא את המלך של בני חת, מאחר שהאלים המקומיים של בני חת לא עשו זאת. בסוף תקופת הברונזה התיכונה התיישבו באי מהגרים מתסליה והביאו אל האי את השפה היוונית (דיאלקט איולי) שבו נכתבה שירתה של סאפפו. באי התגלו מספר רב של שברי כלי חרס מתקופה זו – המעידים על עבודת האלה סיבלה – האלה של אנטוליה.

בשנת 546 לפנה"ס הביס כורש מלך פרס את קרויסוס והאי הפך חלק מממלכת פרס עד לתבוסת הפרסים בקרב סלמיס (480 לפנה"ס).

בעת העתיקה נשלט האי על ידי אוליגרכיה, ובתקופה הקלאסית – על ידי דמוקרטיה הדומה לדמוקרטיה האתונאית. בתקופת המלחמות הפלפונסיות, היה האי חלק מהברית האטית דלית בהנהגת אתונה.

בתקופה ההלניסטית היה האי חלק ממלכת מוקדון, ובשנת 79 לפנה"ס הפכה לחלק מהאימפריה הרומית. בימי הביניים היה האי חלק מהאימפריה הביזנטית, ובשנת 803 הקיסרית הביזנטית אירנה הוגלתה לאי.

בשנת 1335 הוענק האי לג'נובה, ובשנת 1462 נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית אשר שלטה באי עד שעבר לשלטון יוון בשנת 1912 בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה.

בין אנשי הרוח שנולדו ופעלו באי: המשוררת סאפפו, הפילוסוף והמחוקק פיטאקוס איש מיטילנה, והסופר בן המאה ה-20 סטראטיס מיריביליס. בין השנים 343–346 חי באי אריסטו, ותצפיותיו על מיני החיים באזור זה היוו הבסיס לחיבוריו בביולוגיה.

האוכלוסייה הטורקית שהייתה באי, עזבה אותו בשנת 1922 במסגרת חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה והתיישבה בעיקר באייוואליק שנכלל בטורקיה.

היער המאובן

בלסבוס מצוי היער המאובן של לסבוס . יער זה נחשב כיום שמורת טבע מוגנת, ומצוי במערב האי. יער מאובן זה היה בעל אקלים טרופי והתקיים לפני כ-15–20 מיליון שנים.

גלריה

• נופי לסבוס
• 
  מפרץ קאלוניס
• 
  עץ מאובן ביער המאובן של לסבוס
• 
  פסגת הר אולימפוס שבלסבוס

לקריאה נוספת

• הלנה סמית, תושבי לסבוס נלחמים על שמם, ותובעים את הלסביות, באתר הארץ, 11 ביוני 2008

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של לסבוס
• מפת האי במפות גוגל
• אוריאל קון, כפר הדייגים הקטן בלסבוס שמחזיר את האמונה במין האנושי, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2017
• מיקי לוין, ‏אוזו, טברנות ושמן זית: תכירו את לסבוס האי היווני הכי חם לקיץ 2024, באתר מעריב אונליין, 16 במאי 2024
• לסבוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• לסבוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

היער המאובן של לסבוס

• מידע נוסף על היער המאובן
• תצלומים של היער המאובן