מבחן המרשמלו
מבחן המרשמלו היה מחקר בנושא דחיית סיפוקים שנערך באוניברסיטת סטנפורד. בניסוי נבדקה קבוצה של ילדים. לכל אחד מהם ניתן ממתק והובטח לו שיקבל ממתק נוסף, אם ימתין רבע שעה לפני שיאכל את הממתק הראשון. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר התפתחות הילדים ומצאו מתאם גבוה בין יכולת דחיית הסיפוקים שלהם לבין האינטליגנציה הרגשית שלהם והישגיהם.[1] ניסויים חוזרים שנערכו מאוחר יותר ערערו על תוצאות הניסוי וקבעו שגורמים אחרים, ולא יכולת דחיית סיפוקים, השפיעו על יכולת ההמתנה של הילדים ועל הצלחתם בעתיד.
הניסוי המקדים של 1970
עריכהמבחן המרשמלו הראשון נערך בשנת 1970 על ידי ולטר מישל (אנ') ואבי אבסן, באוניברסיטת סטנפורד. מטרת הניסוי הייתה לבדוק אילו גורמים עשויים לסייע לדחיית סיפוקים אצל ילדים. החוקרים שיערו שחשיפה לממתק בזמן ההמתנה תזכיר לילדים את התגמול המצפה להם וכך תעזור להם לחכות.
בניסוי השתתפו 32 ילדים, 16 בנים ו-16 בנות, שגילם הממוצע היה 4.5. שלושה ילדים לא השתתפו בניסוי מכיוון שלא הצליחו להבין את הוראות החוקרים. הילדים הוכנסו לחדר ריק מהסחות דעת, שבו הונח על שולחן ממתק לבחירתם (שתי עוגיות או חמישה מקלות בייגלה). החוקרים הודיעו לילדים שהם יכולים לאכול את הממתק מייד, אבל אם יחכו רבע שעה לפני שיאכלו אותו הם יזכו בממתק נוסף. מישל ואבסן ציינו שחלק מהילדים ”כיסו את עיניהם בידיהם, הניחו את ראשיהם על זרועותיהם ומצאו טכניקות דומות אחרות להסיט את עיניהם מהממתקים. נראה שרבים ניסו להפחית את התסכול של דחיית הסיפוקים על ידי יצירת הסחות דעת משלהם: הם דיברו לעצמם, שרו, המציאו משחקים בידיים וברגליים, ואפילו ניסו להירדם בזמן ההמתנה - כפי שעשה אחד מהם בהצלחה.” תוצאות הניסוי סתרו את השערתם המוקדמת של החוקרים, והתברר שהסחת דעת מהפיתוי מסייעת לדחיית הסיפוקים יותר מחשיפה אליו כתגמול.
ניסוי המרשמלו ב-1972
עריכההניסוי הבא, שנערך בשנת 1972, הציג מרשמלו כתגמול. בהתבסס על תוצאות הניסוי הקודם, ניסו החוקרים לבדוק אילו הסחות דעת יסייעו יותר בדחיית הסיפוקים והאם יכולת דחיית הסיפוקים שיפגינו הילדים תשפיע על הישגיהם בעתיד. בניסוי זה השתתפו 50 ילדים והוא נערך באופן זהה לניסוי של 1970, אך הפעם הוצגו לילדים גירויים שונים שנועדו להסיח את דעתם מהמרשמלו. גם בניסוי זה הוכח שהסחת דעת מהממתק מסייעת בהמתנה לתגמול.
בשנת 1988 ערך מישל סקר בין הורי הילדים, והגיע למסקנה ש”ילדים בגיל הגן שדחו סיפוקים זמן רב יותר... תוארו למעלה מ-10 שנים מאוחר יותר על ידי הוריהם כמתבגרים מוכשרים יותר באופן משמעותי.” בשנת 1990 השווה מישל את תוצאות מבחן המרשמלו עם ציוני ה-SAT של הנבדקים, ומצא שהילדים שהמתינו עד לקבלת המרשמלו השני צברו בממוצע 210 נקודות במבחן יותר מאלו שלא המתינו.[2]
ניסויים חוזרים
עריכהבשנת 2018 נערך ניסוי חוזר, שכלל קבוצה גדולה יותר של ילדים ובדיקה יסודית יותר של הישגיהם בעתיד. תוצאות ניסוי זה הראו גם הן מתאם בין יכולת דחיית הסיפוקים לבין הישגים בגיל ההתבגרות, אך המתאם היה נמוך ב-50% מזה שדווח במחקרים קודמים ולא מובהק מבחינה סטטיסטית.[3]
מחקר שנערך בשנת 2020 באוניברסיטת קליפורניה קבע שגורמים אחרים, כגון מעמד חברתי ויכולת כלכלית, הם אלו שהשפיעו על הצלחת הילדים בניסוי ועל הישגיהם הלימודיים, ולא יכולת דחיית הסיפוקים שלהם.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ד"ר יונת אשחר, הילדים שלמדו להתאפק, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 ביולי 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ Yuichi Shoda, Walter Mischel, Philip K. Peake, Predicting Adolescent Cognitive and Self-Regulatory Competencies F Competencies From Preschool Dela eschool Delay of Gr y of Gratification: Identifying atification: Identifying Diagnostic Conditions, Developmental Psychology
- ^ Shoda, Y., Mischel, W., Peake, P. K. (1990). Predicting adolescent cognitive and self-regulatory competencies from preschool delay of gratification: Identifying diagnostic conditions. Developmental Psychology, 26(6), 978–986.
- ^ Armin Falk, Fabian Kosse, Pia Pinger, Re-Revisiting the Marshmallow Test: A Direct Comparison of Studies by Shoda, Mischel, and Peake (1990) and Watts, Duncan, and Quan (2018), Psychological Science