טיים (מגזין)
טיים (באנגלית: Time, נכתב TIME) הוא שבועון אמריקאי, הראשון מסוגו בארצות הברית והנמכר ביותר מסוגו עד היום. שש שנים אחריו קמו שני שבועונים דומים אחרים, ניוזוויק ו-U.S. News & World Report, הדומים לו באופיים, אף כי נטייתו הפוליטית של הראשון היא מעט יותר שמאלית ממנו ואילו האחרון נחשב מעט יותר ימני ממנו. העורך הראשי של טיים מאז 2017 הוא אדוארד פלסנטל. מהדורה אירופית של השבועון מתפרסמת בלונדון (ומתרכזת אף בענייני המזרח התיכון, אפריקה ומאז שנת 2003 – אמריקה הלטינית) ומהדורה אסייתית מתפרסמת בהונג קונג.
 סמליל העיתון | |
 | |
| עמוד השער של הגיליון הראשון של טיים מגזין, 1923 | |
| תדירות |
שבועון  |
|---|---|
| סוגה | חדשות, תרבות, כלכלה, פוליטיקה |
| מו"ל | .Time Inc |
| מייסד |
בריטון האדן, הנרי לוס |
| עורך ראשי | סם ג'ייקובס |
| תאריכי הופעה | 3 במרץ 1923 – הווה (101 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | ניו יורק, ארצות הברית |
| תפוצה | 3,276,822 עותקים[1] |
| מדינה | ארצות הברית |
| ISSN | 0040-781X |
| www.time.com | |
  | |
היסטוריה
עריכההמהדורה הראשונה של "טיים" פורסמה ב-3 במרץ 1923, ועל כריכתה הופיע דיוקנו של ג'וזף ג. קאנון, יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית. מייסדי הטיים היו בריטון האדן והנרי לוס, שניהם בוגרי אוניברסיטת ייל, שם רכשו ניסיון בעריכת עיתון האוניברסיטה. האדן מת בשנת 1929, ולוס הפך לדמות הדומיננטית בעיתון ולדמות מפתח בהיסטוריה העיתונאית של המאה ה-20. האדן, שהיה יותר חופשי בגישתו העיתונאית, וראה בעיתון כלי לבידור בנוסף להיותו כתב עת של חדשות, ייסד את האופן שבו מסקר טיים גם חדשות קלות מתחום הבידור והתרבות הפופולרית.
סגנון
עריכהלטיים היה תמיד סגנון ייחודי וניתן לזיהוי. בשנת 1938 כתב הפובליציסט וולטר גיבס את הפרודיה הידועה על סגנון זה: "לאחור נכתבו המשפטים עד שהסתובב המוח... היכן יסתיים כל זה יודע רק האל". עם זאת, לעומת הימים הראשונים של העיתון שבהם התאפיין סגנונו במשפטים מורכבים בעלי תחביר הפוך, ודימויים כ"טייקונים כבדי עיניים" ו"ידידים טובים ומפוארים", בתחילת המאה ה-21 הסגנון הוא קליל יותר, אם כי עדיין שומר על ייחודו.
"טיים" ידוע אף בשל הקו האדום המקיף את כריכת העיתון בצורת מסגרת. רק פעם אחת בהיסטוריה, לאחר פיגועי 11 בספטמבר הוקפה הכריכה במסגרת שחורה לאות אבל, במהדורה שיצאה בארצות הברית.
בעלות
עריכה"טיים" הפך לחלק מתאגיד טיים וורנר בשנת 1989 כאשר חברת "וורנר קומיוניקיישנס" ו"טיים בע"מ" התאחדו. משנת 2000 השבועון הוא חלק מ-"AOL טיים וורנר", אשר שבה לשם "טיים וורנר" בשנת 2003.
בנובמבר 2017 רכשה חברת המדיה מרדית[2] את חברת "טיים", שבבעלותה כתב העת "טיים" וכתבי עת נוספים.
בספטמבר 2018 רכשו בני הזוג מארק ולין בניוף את כתב העת "טיים" תמורת 190 מיליון דולר.[3]
מגזין טיים לילדים
עריכה
ערך מורחב – מגזין טיים לילדים
בהיותו כתוב על ידי כתבים צעירים, "מגזין טיים לילדים" מהווה כתב עת שמוקדש לילדים ומופץ בעיקר בכיתות בתי ספר. הוא כולל חדשות ומאמרים שונים הקשורים בתרבות פופולרית שעשויה לעניין קוראים אמריקאים צעירים יותר. בכל שנה לקראת סוף שנת הלימודים בארצות הברית מתפרסם פרק המוקדש במיוחד לנושא הסביבה.
איש השנה
עריכה- ערך מורחב – איש השנה של המגזין "טיים"
השבועון התפרסם במיוחד בכך שבמשך כל שנה הוא בוחר את "איש השנה של המגזין "טיים"" (משנת 2000 שונתה הכותרת מ"איש השנה" ל"אישיות השנה" כאשר המילה "אישיות" (Person) היא נייטרלית מבחינת המגדר). בבחירה זו מביע טיים את דעתו מיהו היחיד או הקבוצה שלהם ההשפעה הגדולה ביותר על החדשות באותה השנה. למרות הכותרת, הנבחר אינו תמיד אנושי. גם רעיונות ומכונות זכו בתואר. אלברט איינשטיין נבחר ל"איש המאה" במהדורה האחרונה של שנת 1999.
החל מ-1999 מפרסם טיים מדי שנה גם את רשימת 100 המשפיעים ביותר בעולם.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של טיים (באנגלית)
טיים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טיים, סרטונים בערוץ היוטיוב- טיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דנה קסלר, שרד את מבחן הזמן: כך מגזין "טיים" הפך להצלחה פנומנלית, באתר מעריב אונליין, 4 במרץ 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ מגזינים שנקנו בעלי אסמכתא - הצהרת מו"ל, ינואר-יוני 2011, מתוך אתר "טיים מדיה קיט", כניסה אחרונה ב-15 במרץ 2013
- ^ (Meredith Corporation)
- ^ מארק ולין בניוף רוכשים את מגזין "טיים" ב-190 מיליון דולר, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2018