מייק בראנט

מייק בראנט (נודע גם בשם הבמה מייק סלע; 1 בפברואר 1947, י"א בשבט ה'תש"ז – 25 באפריל 1975, י"ד באייר ה'תשל"ה) היה זמר ישראלי יליד חיפה, שהחל את דרכו בישראל, אך ללא הצלחה, אז עבר לצרפת והתפרסם. אף על פי שבתחילת דרכו לא הכיר שום מילה בשפה הצרפתית, רק קרא מילים צרפתיות שנכתבו לו באותיות בעברית, זכה להצלחה רבה לאור קולו העמוק ומראהו הנאה. בראנט היה לזמר הישראלי המצליח ביותר מחוץ לגבולות המדינה, ושירו הידוע ביותר הוא "Laisse Moi T'aimer" (לֶס מוּאה טֶמֶה – הניחי לי לאהוב אותך).

מייק בראנט

לידה	1 בפברואר 1947 קפריסין
התאבד	25 באפריל 1975 (בגיל 28) בולון-ביאנקור, או-דה-סן, צרפת
שם לידה	משה מיכאל ברנד
שם במה	Mike Brant
מקום קבורה	מתחם בתי הקברות בחיפה
מוקד פעילות
תקופת הפעילות	1967–1975 (כ־8 שנים)
סוגה	פופ, שאנסון
שפה מועדפת	צרפתית
חברת תקליטים	NMC, EMI
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

חייו המוקדמים

נולד בשם משה מיכאל ברנד במחנה המעצר בפמגוסטה, קפריסין להורים יהודים-פולנים שנמלטו מהשואה (אימו, ברוניה רוזנברג, נמלטה ממחנה הריכוז אושוויץ ואביו, פישל ברנד, נמלט מהחזית הסובייטית) והתחתנו בקפריסין, לאחר שגורשו מהארץ על ידי הבריטים עם שאר המעפילים. אמו ילדה אותו בתנאים קשים. לאחר עליית המשפחה לארץ התיישבו בחיפה וחיו חיי דחק. משה הילד לא דיבר עד הגיעו לגיל 5. בגיל 12, לאחר שלא השתלב בבית הספר "כרמלי", עבר לקיבוץ גשר. לאחר כשנה שב לבית הוריו ועבד במגוון עבודות מזדמנות (שומר במוזיאון הימי הלאומי, מוכר קרח, סבל ועוד). מייק לא התקבל ללהקות הצבאיות כפי שרצה, באודישן ללהקות הצבאיות כשציפו ממנו לשיר בעברית, מייק שר באנגלית כפי שאהב, ואת שיריו של אלביס פרסלי (היה מעריצו של אלביס). בנוסף מייק שוחרר משירות בצה"ל בשל ניתוח שעבר בקיבה בגיל 15.

קריירה

בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו צביקה ונקראה "שוקולד". הם ניגנו במסיבות, ברחובות ובבתי קפה בחיפה ובתל אביב. בהמשך הצטרף ללהקה בשם "אמני השמיים" (הסקיימאסטרס שהיו גלגול של להקת "הצעירים העליזים" של קובי ארליך) והם הופיעו במועדוני הלילה של מלונות דן כרמל בחיפה והילטון תל אביב. הוא ביצע שירים רבים באנגלית, בספרדית ובצרפתית, זאת כאשר ידע לדבר ולקרוא רק עברית. באותה תקופה שינה משה ברנד את שמו לשם קליט ובינלאומי יותר, מייק סלע.

בשנת 1968 הקים יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות, להקה של זמרים ישראלים שיצאו להופעות ברחבי העולם, אליה צורף בראנט ("להקת כרמון", בהשתתפות זמרים מוכרים רבים כגון מיכל טל). לאחר כשנה עזב את הלהקה וחזר להופיע במועדון מלון הילטון תל אביב, שם ראה אותו בעל מועדון הלילה "באקארה" שבמלון הילטון טהראן והחתים אותו על חוזה עבודה. במהלך אחת מהופעותיו בטהראן ראתה אותו הזמרת האנגליה-צרפתייה סילבי וארטאן (אשתו של הזמר ג'וני האלידיי) שהתפעלה מיופיו ומכישרונו והבטיחה לו כי צפוי לו עתיד מזהיר בצרפת. השניים ניהלו רומן סוער וקצר. ^{[דרוש מקור]}

יחד עם וארטאן היה ידידה קרלוס, שהיה ממארגני ההופעות של ה"ביסטאנגו" (בית קפה מפורסם בפריז).

בעקבות הבטחותיה של סילבי וורטאן בראנט הגיע ב־9 ביולי 1969 לפריז עם 3,000 דולר שחסך מהופעותיו בטהראן. במשך עשרה ימים ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם וארטאן, שהייתה בסיבוב הופעות באותו הזמן, עד שלבסוף, כשהצליח להשיגה עוד ממש כשהיה על סף חזרה ארצה, בקושי עם כמה פרוטות בכיס שעוד נותרו לו, סילבי וורטאן ניסתה להתנער מהבטחותיה ואמרה למייק - "מה שהיה ביניהם בטהראן - נשאר בטהראן." מייק הזכיר לסילבי את מה שהיה ביניהם בטהראן, את הבטחותיה ובמקביל הזכיר לה את בעלה הקנאי ג'וני האלידיי, מה שגרם לסילבי לממש את הבטחתה וליצור קשר עם קרלוס בטלפון. קרלוס ארגן מפגש עם המפיק ז'אן רנאר, שעבד, בין השאר, עם הזמר ג'וני האלידיי.^{[דרוש מקור]}

רנאר הקשיב לבראנט שר את השיר "Summertime" והתפעל מאוד מן הביצוע, אך דאג להסתיר זאת היטב ממייק.^{[דרוש מקור]}

שבוע לאחר מכן נכנסו לאולפן ההקלטות של האמרגן ז'ראר טורנייה ("נסיך השאנסונים"), אשר הסכים לארח את בראנט בביתו, כדי להקליט את להיטו הראשון והמפורסם ביותר "Laisse Moi T'aimer", אותו חיבר רנאר.

הם עבדו על השיר כחודשיים שלמים מכיוון שבראנט, אשר לא דיבר צרפתית, נאלץ לשכתב בצורה פונטית את מילות השיר באותיות עבריות. מאוחר יותר שכנע אותו רנאר לשנות את שם משפחתו מברנד לבראנט כיוון ש-BRAND היה שמה של חברה למוצרי חשמל בצרפת ורנאר חשב ש-BRANT יהיה שם קליט יותר. השיר "Laisse Moi T'aimer" הוקלט באולפן 365 פעם עד שיצא לשביעות רצונם כמושלם. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "מידם" (MIDEM) בינואר 1970. הפסטיבל שודר בכל רשתות הטלוויזיה והביא להצלחתו המסחררת של השיר. הסינגל שיצא למחרת נמכר בתוך שבועיים ב־50 אלף עותקים.

תוך חודשים ספורים מכר הסינגל "Laisse Moi T'aimer" מיליון וחצי עותקים. כעבור כמה חודשים זכה ללהיט נוסף לאחר שייצג את צרפת ב"תחרות הזמר של רדיו לוקסמבורג RTL", אשר שודרה בטלוויזיה ברחבי אירופה ואף בישראל. שירו "Mais dans la lumiere" (אבל בתוך האור) זכה במקום הראשון והגדיל את פרסומו. ב-14 בפברואר 1971 נפגע בראנט בתאונת דרכים. הוא סבל חבלות רבות ושברים בגולגולת, ונאלץ לעבור תקופת החלמה ממושכת. לאחר החלמתו הופיע עם הזמרת דלידה אותה הכיר בפסטיבל השירים בוונציה, בסיבוב הופעותיה באולימפיה, שם הוצג כזמר אנגלי. ז'אן רנאר, שהתנגד לכך, הפסיק בעקבות זאת את שיתוף הפעולה עם בראנט. את מקומו תפס עמיתו ז'ראר טורנייה כשהוא נעזר בשארל טאלר. הלהיט הראשון שהופק על ידי הצוות החדש היה "Qui Saura" (מי ידע), עיבוד לצרפתית שנעשה על ידי מישל ז'ורדן לשירו של חוסה פליסיאנו "Che Sara" (מה יהיה). הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה זכו לפופולריות רבה. ^{[דרוש מקור]}

בחורף 1970 הגיע לסיבוב הופעות בישראל. ההופעה הראשונה נערכה ב-31.12.1970 בהיכל הספורט יד אליהו ובה ביצע בעברית את "ערב טוב" שנכתב במשותף עם נחום היימן. בסיבוב ההופעות הזה ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני.

בשנת 1973 הופיע ב־250 קונצרטים, חלקם בפני קהל של 6,000 עד 10,000 איש. ^{[דרוש מקור]} בסוף אותה שנה חתם מייק על חוזה הפקה עם המפיק סימון וינטרוב והמשיך את סדרת ההופעות גם בשנה שלאחר מכן. בזמן מלחמת יום הכיפורים שוב הגיע בראנט לישראל כדי להופיע בהתנדבות בפני הכוחות הלוחמים.

מותו

ב־22 בנובמבר 1974, בעת ששהה במלון בז'נבה, קפץ בראנט מחדר בקומה החמישית, ונפילתו נבלמה בהתנגשותו במרפסת בקומה השלישית. ברנט שבר את רגלו ובילה כשישה שבועות בבית החולים. בראיון עמו התחרט על ניסיון ההתאבדות ואמר שהיה זה רגע של טירוף שהוא מקווה שלא יחזור. לאחר שהשתחרר מבית החולים הקליט את הלהיט החדש "Dis-Lui" (אמור לה) והשתתף בסרט טלוויזיה שצולם בטולוז.

ב־25 באפריל 1975 בראנט שם קץ לחייו בקפיצה ממרפסת דירה שבקומה השישית ברחוב Erlanger מס' 6 ברובע ה־16 בפריז. בן 28 היה במותו.

מייק בראנט נטמן בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה, וקברו הפך אתר עלייה לרגל למעריציו. עד היום קיימת קהילת מעריצים גדולה של בראנט בצרפת, בבלגיה, בקנדה ובישראל.^{[דרוש מקור]}

דיסקוגרפיה

1. Mike Brant, 1970
2. L'album D'or, 1972
3. Mike Brant 74, 1974
4. Toutes les couleurs, 1974
5. Disque d'or, 1975
6. Album souvenir, 1975
7. Super Succos, Vol. 1, 1975
8. Super Succos, Vol. 2, 1975

הנצחת זכרו

בראנט נחשב לאמן הישראלי המצליח מבין האמנים הישראלים שפעלו בצרפת באותן השנים.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1991 עלתה ההצגה "לס מואה טמה", שכתב וביים אלדד זיו בתיאטרון החאן, על שלוש מעריצות של בראנט הנפגשות במלון בחיפה. ההצגה רצה במשך מספר עונות וזכתה להצלחה רבה.

בשנת 1999 יזם השחקן בועז פייפר סרט תיעודי על חייו ומותו - "מייק ברנט-לס מואה טמה" אשר יצא לאור בשנת 2002 בבימויו של ארז לאופר. הסרט כלל ראיונות עם בני משפחה, מנהלים וחברים, והתמקד במעבר החד של בראנט מזמר מועדונים ישראלי לא מוכר, לזמר בעל פרסום עולמי, המוקף במעריצות ונרדף על ידי התקשורת. בסרט זה מתוארים חייו של בראנט, משבר הפרסום, הקונפליקטים והקשיים שבאו עמם, עד להתאבדות הטראגית. הסרט נבחר באותה שנה כסרט התיעודי הטוב ביותר הן בפסטיבל הסרטים הישראליים בארצות הברית, והן בטקס פרסי אופיר.

בינואר 2008 הועלה בתיאטרון בית ליסין המחזה "מייק" העוסק בסיפור חייו של בראנט, בהשתתפותם של דן שפירא, מיה דגן, יונה אליאן ושלמה וישינסקי.

בשנת 2020 קראה עיריית חיפה רחוב על שמו, בשכונת קריית אליעזר, השכונה שבה הוא התגורר בצעירותו.

בדצמבר 2020 נתרם אוסף פריטי הזמר על ידי אחיו צביקה ברנד למוזיאוני חיפה למשמרת עד. בין הפריטים שנתרמו נמצאים כתבי יד מקוריים של מייק ברנט, תקליטי זהב, הגיטרה המקורית בה ניגן, פרטי ביגוד ועוד פריטים רבים שנשמרו על ידי בני משפחתו.

במאי 2022 נפתחה במוזיאון העיר חיפה תחת הכותרת "מייק ברנט - עד כלות הגוף" תערוכה הבוחנת את האוסף ואת סיפור חייו של מייק ברנט על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ, וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל. לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגות בתערוכה יצירות אמנות, איורים וכרזות שנוצרו במיוחד כתגובה לאוסף על ידי האמנים: עובדיה בנישו, דייב יעקב, פוגי נעים מלול וטל פוגל; קטעי וידאו נדירים מהופעותיו בארץ ובאירופה; ראיונות עם נעם סמל, מנהלו האמנותי ואמרגנו הראשון של מייק בארץ, אריאל זילבר, שהיה חלק מלהקת החימום של מייק בפריז, וליאורה עופר, שהייתה חלק מלהקת הליווי של מייק בהופעותיו בארץ. ראיונות אלה שנערכו במיוחד לתערוכה מוצגים לצד קטעים מהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר.

לקריאה נוספת

• ביוגרפיה - מחיר התהילה / מייק בראנט - אורלי מזרחי. הוצאת אל"ף 1978

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייק בראנט בוויקישיתוף

• מייק בראנט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מייק בראנט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מייק בראנט, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• מייק בראנט, באתר Discogs (באנגלית)
• מייק בראנט, באתר Genius
• מייק בראנט, באתר סטריאו ומונו
• מייק בראנט, דף שער בספרייה הלאומית
• מייק בראנט, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• מייק בראנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• שרגא הר-גיל, מייק בראנט - ככה הוא עשה זאת, מעריב, 23 בדצמבר 1970
• Mike Brant - מייק בראנט - יום הולדת 60 - בתוכנית 'זמן אוויר'- פברואר 2007, באתר יוטיוב, פברואר 2007
• שרון שילוח, האיש המסתורי, באתר nana10‏, 19 בנובמבר 2007
• נילי אורן, מופע שנות השבעים, באתר nana10‏, 26 בינואר 2008
• קובי מנדל וערן אליקים, ‏ספיישלים מוזיקליים - מייק בראנט, באתר גלי צה"ל, 1 בפברואר 2019
• 72 למייק בראנט: על זמר העל שמותו עדיין בגדר תעלומה, באתר גלי צה"ל, 1 בפברואר 2019
• לילית וגנר, דוד שלי, מייק ברנט, באתר "ידיעות אחרונות", 20 במאי 2019
• אילנה שטוטלנד, ‏"מייק ברנט היה יכול לכבוש גם את אמריקה, המעריצים התנפלו עלינו", באתר מעריב אונליין, 23 במאי 2019
• בן שלו, "קריירה עצומה, ענקית, שנגמרה במזוודה קטנה", באתר הארץ, 26 במאי 2019
• איתי יעקב, צעיר לנצח: הכישרון והסגנון שהפכו את מייק ברנט לכוכב בלתי נשכח, באתר Xnet‏, 29 במאי 2019