מיכאל קובנר

מיכאל קובנר
לידה	25 במאי 1948 (בן 76); עין החורש, ישראל
	michaelkovner.com

מיכאל קובנר (נולד ב-25 במאי 1948 בעין החורש) הוא צייר ישראלי, מבעלי גלריה מאיה.

ביוגרפיה

מיכאל הוא בנו של אבא קובנר, משורר, הוגה דעות ופרטיזן במלחמת העולם השנייה וויטקה קובנר, פרטיזנית ופסיכולוגית. מיכאל נקרא על שם דודו מצד אביו, שנפל בעת לחימתו בנאצים עם הפרטיזנים הסובייטים. כנער למד ציור אצל יוחנן סימון בקיבוץ גן שמואל, ולפני גיוסו לצה"ל במכון אבני בתל אביב. שירת בסיירת מטכ"ל תחת פיקודו של עמירם לוין, ביחד עם בנימין נתניהו^[1]. לאחר שירותו הצבאי נסע לניו יורק, שם למד ציור בין השנים 1972 ל-1975. כשחזר לישראל בשנת 1976, הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בבית האמנים בירושלים^[2]. בתקופה זאת גם לימד ב"בצלאל" ושימש כחבר בוועדות שיפוט למתן מלגות בקרן התרבות אמריקה-ישראל.

בשנת 1978 התחיל לעבוד עם גלריית בינט בתל אביב, בה הציג את חלק גדול מתערוכות היחיד שלו (כ-15 במספר)^[3]. כמו כן הציג תערוכות יחיד במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, במשכן לאמנות, עין חרוד ובגלריית האוניברסיטה בבאר שבע^[4]. ציוריו הוצגו בתערוכות קבוצתיות במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה לאמנות ובמוזיאון היהודי של ניו יורק. בשנת 1981 השתתף בתערוכה רוח אחרת, שאצרה שרה ברייטברג-סמל במוזיאון תל אביב.

בתחילת שנות ה-2000 הוזמן על ידי הצייר יאן ראוכוורגר לחלוק איתו ועם הציירים עופר ללוש וצביקה לחמן סטודיו בניו יורק ועבד במשך מספר שנים לסירוגין בין ירושלים לניו יורק.

בשנת 2010 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית שלו בבית האומנים בירושלים – "תצפיות: 30 שנה של התבוננות וציור בנוף"– שהתמקדה בתקופת היצירה המוקדמת שלו (סוף שנות ה-70 וראשית שנות ה-80) לצד ציורים חדשים שיצר^[5]^[6].

בשנת 2015 הוציא לאור רומן גרפי "Ezekiel's world" ("עולמו של יחזקאל"), שהגיבור שלו הוא אביו, אבא קובנר^[7]. הרומן עובד למחזה שעלה בתיאטרון החאן בבימויו של רוני ניניו^[8]. בעקבות העלאת המחזה דרש חבר מועצת העיר ירושלים אריה קינג להפסיק את תקצוב החאן, לאחר שלטענתו ההצגה "מתבססת בין השאר על השוואה בין הנאצים לחיילי צה"ל"^[9]. ב-2018 פתח קובנר בשותפות עם הפסל אבנר לוינסון את גלריית "מאיה" בדרום תל אביב^[10].

בשנת 2020 זכה קובנר בפרס מפעל חיים ע״ש מרדכי איש שלום^[11]^[12].

בינואר 2022 פרסם מאמר בעיתון "הארץ", בו הגן על דברים שכתב אביו בדף הקרבי בעקבות הכישלון בקרב על ניצנים ומעשי מפקד החטיבה שמעון אבידן. המאמר נכתב בתגובה לדברים שאמר ההיסטריון יצחק נוי בתוכניתו "שבת עולמית" ברשת ב'^[13]. המאמר גרר שורה של מאמרי תגובה ביקורתיים^[14].

יצירתו

בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים הציג קובנר מספר תערוכות בגלריית בינט, בהן תערוכת "רישומי נופים ממבט הציפור" ותערוכת "בתים בעזה" שהציגה את בתי העיר עזה, עוד כשהייתה בשליטת ישראל, בסגנון דקורטיבי המזכיר את ציוריו של מאטיס: בגווני החזיתות, בקישוטי השערים והגדרות, במרקם הניגודים של הלב̤נים הצבעוניות^[15] . במהלך שנות השמונים פיתח מספר סדרות ציורים ששאבו השראה מחיי היומיום בהן סדרת ציורי הלגו שנוצרה בהשראת שעות המשחק שלו עם ילדיו^[7], סדרת פורטרטים של אשתו וסדרת ציורים גדולי ממדים שיצר בהשראת לוחות המודעות של הוליווד. לקראת המחצית השנייה של שנות השמונים החל לצאת אל הטבע ולצייר אותו. נופי ירושלים היו לו מקור ליצירה.

בשנות האלפיים עסק בנופי ילדותו בקיבוץ עין החורש ובנופי הר גלבוע והר תבור. בשנת 2007 הוציא את הטרילוגיה "הים העמק וההר" שסיפרה את מסעו האישי על רקע בניית הארץ^[16]. בתערוכה "גלבועתבור" שנערכה במשכן לאמנות עין חרוד בשנת 2007 באוצרותו של יניב שפירא הציג את ציוריו שנוצרו בהשראת האימפרסיוניזם^[17]. היסטוריון ומבקר האמנות דונלד קאספיט (אנ') ציין את "הדיאלקטיקה היהודית של אובדן ותקווה, המציאות של הסבל והאפשרות של הגאולה, שנמצאת בבסיס האמנות של קובנר" וסבר "שקובנר מבסס סוג של דיאלקטיקה בין הטבע לבין החברה, והאמנות כמתווכת ביניהם – כאשר האמצעי האסתטי שמביא לאינטגרציה ביניהם הוא מציאתו של האחד בתוך השני והפיכתו של האחד לשני"^[18].

לקראת סוף העשור הראשון של שנות אלפיים משקפת יצירתו את נופי מדבר יהודה והנגב וכן את נופיה האורבניים של ניו־יורק.

לאחר שנמנע במהלך השנים מלטפל בנושא השואה ובדמותו של אביו, אבא קובנר, במהלך השנים 2008 – 2013 עבד קובנר על הרומן הגרפי שלו "עולמו של יחזקאל". לאורך הספר, לצד דמותו של האב וזיכרונותיו מהשואה, מופיעים גם שירים וטקסטים שכתב אבא קובנר^[7]. הספר יצא לאור בעזרת גיוס המונים (הדסטארט) בשנת 2015, ועובד להצגת תיאטרון. דימויים מהרומן הוצגו ב-2020 בתערוכה "מיכאל קובנר - מראות כפולי אפיק" במשכן לאמנות עין חרוד באוצרותה של ד"ר גליה בר אור^[19], שהציגה את תהליך העבודה על הספר^[7] וכן עבודות גדולות ממדים שצייר קובנר במהלך חמש שנים בשבעה קיבוצים שונים^[20]. התערוכה תוכננה להיות פתוחה לקהל הרחב למשך ארבעה חודשים אך עקב מגפת הקורונה נסגרה לאחר שלושה שבועות. למרות הזמן הקצר שהוצגה, ביקרו בה כ-15 אלף איש.

עבודותיו האחרונות עוסקות בעולם המחול. בסדרת ציורי הרקדנים (2021) עוסק קובנר בחיים ובמוות ובמקומה של האהבה^[21].

חיים אישיים

קובנר נשוי ואב לשניים. משנת 1975 מתגורר בשכונת בקעה בירושלים. בנו נפצע בפיגוע בשכונת בקעה בירושלים באוקטובר 1990^[22].

תערוכות יחיד נבחרות

1975 "ציורים מניו־יורק", בית האמנים, ירושלים
1978 "רישומי נופים ממבט הציפור", גלריה בינט, תל אביב
1979 "מדבר", גלריה בינט, תל אביב
1981 "בתים בעזה", גלריה בינט, תל אביב
1983 "צלמים, ציורים על־פי לגו", גלריה גורדון, תל אביב
1985 "מפגש עם אמן ישראלי", אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
1985 "פורטרטים", גלריה בינט, תל אביב
1988 "נופים", גלריה בינט, תל אביב
1990 "תמונות ירושלים", גלריה בינט, תל אביב
1992 "נערה בסטודיו", גלריה בינט, תל אביב
1998 "ארץ - נופי ארץ־ישראל", גלריה אן לוב ברונפמן, וושינגטון, בחסות שגרירות ישראל לרגל יובל למדינת ישראל
1998 "נמל", מוזיאון חיפה, מוזיאון אשדוד
2001 "נופים 2002-1978", מוזיאון רמת־גן לאמנות ישראלית, רמת גן
2007 "גלבועתבור", משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד 2007 אוצר: יניב שפירא
2010 "תצפיות" - שלושים שנה של התבוננות וציור בנוף, בית האמנים, ירושלים. אוצר: אילן ויזגן
2011 "נופי ניו יורק", גלריה בינט, תל אביב
2013 "ציורי בושוויק", ניו יורק, ארצות הברית
2020 המשכן לאמנות עין חרוד - "מיכאל קובנר - מראות כפולי אפיק" - בשני אולמות תצוגה: "יחזקאל" ו"החצר הקיבוצית". אוצרת ד"ר גליה בר אור

תערוכות קבוצתיות נבחרות

1981 "הדפסים ישראליים מסדנת ברסטון", מוזיאון ישראל, ירושלים
1981 "רוח אחרת", 12 אמנים ישראלים, מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת שרה ברייטברג סמל
1983 "הנגב באמנות ישראל", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר־שבע
1987 "לקראת ריאליזם חדש", אמנות לעם, מוזיאון אשדות יעקב, קיבוץ אשדות יעקב
1988 "צבע טרי", הדור הצעיר באמנות הישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
1991 "הרים סביב לה", ירושלים בהדפס הישראלי משנות השבעים והשמונים, תערוכה ניידת בחסות משרד החוץ ומשרד החינוך והתרבות
1992 "גבורות לאילה", מוזיאון ישראל, ירושלים
1994 "חותם הדפס", עשרים שנה לסדנת ההדפס, ירושלים, מוזיאון ישראל, ירושלים
1995 "סלון הסתיו", מוזיאון רמת־גן לאמנות ישראלית, רמת־גן
1996-7 "המשכיות יהודית", המוזיאון לאמנות יהודית, ניו־יורק
1997 "נופים", מוזיאון רמת־גן לאמנות ישראלית, רמת־גן
1998 "50/50" - חמישים אמנים ישראלים לרגל יובל למדינת ישראל, המוזיאון היהודי, סן־פרנסיסקו
2001 "אוסף +", מוזיאון ישראל, ירושלים
2001 "רשמים - רישום בישראל עכשיו", בית האמנים, ירושלים
2003 "נופים מסומנים" באמנות עכשווית בישראל, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר־שבע
2004 "נופי ארצנו", גלריה לאמנות באוניברסיטת חיפה, חיפה
2009 "דברים שבלב", מאוסף דוד עזריאלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2009 "מבחר אמנות ישראלית: מאוסף גבי ועמי בראון", משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד
2019 "סיפורי משפחה" תערוכה קבוצתית של אמנים ישראלים ופלסטינים בנושא בבוכהום גרמניה. קובנר מציג דימויים מהרומן הגרפי שלו "עולמו של יחזקאל".

עבודות במרחב הציבורי

1979 ציור קיר - בית הספר התיכון ע"ש דנמרק, ירושלים, שמן על עץ, 3.4x5 מ'
1997 קיר אמנותי - חברת החשמל, ירושלים, ציור על אריחי קרמיקה, 4x6 מ'
1998 קיר אמנותי - בית העובד, חיפה, ציור על אריחי קרמיקה, 20x2.5 מ'

פרסים

2020 - פרס מפעל חיים ע"ש מרדכי איש-שלום

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של מיכאל קובנר
מיכאל קובנר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
ריאיון עם מיכאל קובנר
קורות החיים של קובנר
מיכאל קובנר באתר The Art Lab
סימה קדמון, ביום ראשון בבוקר הזוועה הגיעה אל מיכאל קובנר, מעריב, 26 באוקטובר 1990
גדעון עפרת, ‏בין דעת הזמן לדעת המקום, ארץ אחרת 38 - מאמר הסוקר את יצירתו של קובנר
אריאל הירשפלד, הנוף כחותם, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2007
מיכאל קובנר, תרבות וספרות: ציור שמן ששמו כשם שירו של אבי, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2008
יסמין שמש, מהים ועד לניו-יורק, באתר ynet, 7 בפברואר 2013
רותי קדוש, ‏האמן מיכאל קובנר מדבר על החיים בצלו של מנהיג הפרטיזנים, באתר מעריב אונליין, 16 ביולי 2020
סוכן תרבות עם קובי מידן – כאן 11, מיכאל קובנר על התערוכה 'מראות כפולי אפיק', 2020
יובל פלוטקין, מיכאל קובנר הלך הכי רחוק מאבא - ומצא את עצמו צועד בדרכו, באתר ynet, 27 ביוני 2020
לנה זייגר בשיחה עם מיכאל קובנר לקראת פתיחת התערוכה שלו על ציורי ניו יורק 2010
נעמה ריבה, מיכאל קובנר: "מלחמת העצמאות היתה מלחמה על הנפש", באתר הארץ, 20 במרץ 2022
מיכאל קובנר, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ נועם דביר, סערת הנשק הצ'כי של נתניהו: היה או לא היה?, באתר ynet, 3 במרץ 2015
^ ניצה פלקסר-בהרוזי, מתון בצד גועש, דבר, 16 בינואר 1976
יגאל צלמונה, מיכאל קובנר בבית האמנים, מעריב, 9 בינואר 1976
^ סקירות של תערכות בגלריית בינט:
רחל אנגל, הבתים של מיכאל קובנר - גלריה "בינט", מעריב, 30 באוקטובר 1981
אירית רותם, בין שתי נשים, מעריב, 27 בנובמבר 1985חמדה רוזנבאום, עכבר העיר תל-אביב, החי והצומח בגלריה בינט, באתר הארץ, 3 ביולי 2006
אלי ערמון אזולאי, תערוכה לצייר מיכאל קובנר מסכמת עשור של ציור בניו יורק, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2010
^ אבנר שפירא, תערוכות חדשות, באתר הארץ, 29 ביוני 2006
^ ויזגן אילן, קובנר מיכאל - תצפיות, באתר בית האמנים, ירושלים, ‏13 במרץ, 2010
^ סמדר שפי, נופי געגוע בתערוכתו של מיכאל קובנר, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
^ ¹ ² ³ ⁴ נירית אנדרמן, הצייר מיכאל קובנר הוציא קומיקס שואה שהגיבור שלו הוא אביו, אבא קובנר, באתר הארץ, 14 ביוני 2015
^ מיכאל הנדלזלץ, "יחזקאל": אי אפשר שלא להשוות, באתר הארץ, 5 במאי 2015
רון שוורץ, ‏מעשה אמנות, באתר גלובס, 4 ביוני 2015
^ יאיר אשכנזי, חבר מועצת העיר ירושלים דורש להפסיק תקצוב החאן בשל הצגת "יחזקאל", באתר הארץ, 16 ביוני 2015
^ אתר גלריית מאיה
^ פרסי איש שלום יוענקו למיכאל קובנר ומתיה אורן, באתר ערב רב, ‏ינואר, 2020
^ זוכי הפרסים ע"ש מרדכי ושושנה איש שלום לשנת 2020
^ מיכאל קובנר, פרשת ניצנים: הגרסה של אבא קובנר, באתר הארץ, 20 בינואר 2022
^ גיורא מורג, קובנר, אביך מעולם לא התנצל לפני אבי, באתר הארץ, 24 בינואר 2022
אפרת תוסייה־כהן ואהוד בלייברג, קרב ניצנים: האב, הבן ורוח השקר, באתר הארץ, 31 בינואר 2022
עופר אדרת, קובנר העדיף שמגיני ניצנים ימותו, באתר הארץ, 24 בינואר 2022
הארץ, קובנר לא פגש את השבויים - מכתבים למערכת 24.1.2022, באתר הארץ, 23 בינואר 2022
^ גדעון עפרת, עזה במחירים נוחים, באתר המחסן של גדעון עפרת, ‏19 במאי 2021
^ אריאל הירשפלד, הנוף כחותם, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2007
^ שפירא יניב, מיכאל קובנר גלבועתבור, באתר מוזיאון לאמנות עין חרוד
^ קאספיט דונלד, נופי העיר ונופי הטבע, האם הם ניתנים לגישור? הציורים של מיכאל קובנר, באתר מתוך קטלוג "נופי ניו יורק", הוצאת גלריה בינט, ‏2011
^ גלעד מלצר, מיכאל קובנר: אחת התערוכות המעניינות שהוצגו בישראל בשנים האחרונות, באתר הארץ, 22 ביולי 2020
^ שיחה בין גליה בר אור למיכאל קובנר, ‏נובמבר 2020
^ גפן פנינה, האמן והצייר מיכאל קובנר: "זאת משימה לחפש את האהבה, החיים והמוות דרך הצבע", ‏12 בדצמבר 2021
^ שוקי לבנון, "לקחתי נשק ויצאתי אחריו", חדשות, 22 באוקטובר 1990
שוקי לבנון, "האיש רץ, ונתן לי מכה בראש", חדשות, 22 באוקטובר 1990

[1] נועם דביר, סערת הנשק הצ'כי של נתניהו: היה או לא היה?, באתר ynet, 3 במרץ 2015

[2] ניצה פלקסר-בהרוזי, מתון בצד גועש, דבר, 16 בינואר 1976
יגאל צלמונה, מיכאל קובנר בבית האמנים, מעריב, 9 בינואר 1976

[3] סקירות של תערכות בגלריית בינט:
רחל אנגל, הבתים של מיכאל קובנר - גלריה "בינט", מעריב, 30 באוקטובר 1981
אירית רותם, בין שתי נשים, מעריב, 27 בנובמבר 1985חמדה רוזנבאום, עכבר העיר תל-אביב, החי והצומח בגלריה בינט, באתר הארץ, 3 ביולי 2006
אלי ערמון אזולאי, תערוכה לצייר מיכאל קובנר מסכמת עשור של ציור בניו יורק, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2010

[4] אבנר שפירא, תערוכות חדשות, באתר הארץ, 29 ביוני 2006

[:0-5] ויזגן אילן, קובנר מיכאל - תצפיות, באתר בית האמנים, ירושלים, ‏13 במרץ, 2010

[6] סמדר שפי, נופי געגוע בתערוכתו של מיכאל קובנר, באתר הארץ, 13 באפריל 2010

[:1-7] ¹ ² ³ ⁴ נירית אנדרמן, הצייר מיכאל קובנר הוציא קומיקס שואה שהגיבור שלו הוא אביו, אבא קובנר, באתר הארץ, 14 ביוני 2015

[8] מיכאל הנדלזלץ, "יחזקאל": אי אפשר שלא להשוות, באתר הארץ, 5 במאי 2015
רון שוורץ, ‏מעשה אמנות, באתר גלובס, 4 ביוני 2015

[9] יאיר אשכנזי, חבר מועצת העיר ירושלים דורש להפסיק תקצוב החאן בשל הצגת "יחזקאל", באתר הארץ, 16 ביוני 2015

[10] אתר גלריית מאיה

[11] פרסי איש שלום יוענקו למיכאל קובנר ומתיה אורן, באתר ערב רב, ‏ינואר, 2020

[12] זוכי הפרסים ע"ש מרדכי ושושנה איש שלום לשנת 2020

[13] מיכאל קובנר, פרשת ניצנים: הגרסה של אבא קובנר, באתר הארץ, 20 בינואר 2022

[14] גיורא מורג, קובנר, אביך מעולם לא התנצל לפני אבי, באתר הארץ, 24 בינואר 2022
אפרת תוסייה־כהן ואהוד בלייברג, קרב ניצנים: האב, הבן ורוח השקר, באתר הארץ, 31 בינואר 2022
עופר אדרת, קובנר העדיף שמגיני ניצנים ימותו, באתר הארץ, 24 בינואר 2022
הארץ, קובנר לא פגש את השבויים - מכתבים למערכת 24.1.2022, באתר הארץ, 23 בינואר 2022

[15] גדעון עפרת, עזה במחירים נוחים, באתר המחסן של גדעון עפרת, ‏19 במאי 2021

[16] אריאל הירשפלד, הנוף כחותם, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2007

[17] שפירא יניב, מיכאל קובנר גלבועתבור, באתר מוזיאון לאמנות עין חרוד

[18] קאספיט דונלד, נופי העיר ונופי הטבע, האם הם ניתנים לגישור? הציורים של מיכאל קובנר, באתר מתוך קטלוג "נופי ניו יורק", הוצאת גלריה בינט, ‏2011

[19] גלעד מלצר, מיכאל קובנר: אחת התערוכות המעניינות שהוצגו בישראל בשנים האחרונות, באתר הארץ, 22 ביולי 2020

[20] שיחה בין גליה בר אור למיכאל קובנר, ‏נובמבר 2020

[21] גפן פנינה, האמן והצייר מיכאל קובנר: "זאת משימה לחפש את האהבה, החיים והמוות דרך הצבע", ‏12 בדצמבר 2021

[22] שוקי לבנון, "לקחתי נשק ויצאתי אחריו", חדשות, 22 באוקטובר 1990
שוקי לבנון, "האיש רץ, ונתן לי מכה בראש", חדשות, 22 באוקטובר 1990

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]


לידה	25 במאי 1948 (בן 76) עין החורש, ישראל
michaelkovner.com