מינסק

מינסק
Мінск
Минск
סמל מינסק סמל מינסק	דגל מינסק דגל מינסק
	פוטומונטז' של מינסק
מדינה	בלארוס
מחוז	מינסק
ראש העיר	אנדריי שורץ
שפה רשמית	רוסית, בלארוסית
תאריך ייסוד	1067
שטח	349 קמ"ר
גובה	280 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,992,862 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	5,718 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	53°54′08″N 27°33′43″E / 53.902246°N 27.561837°E
אזור זמן	UTC+3
	אתר מינסק
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה מינסק

ערך זה עוסק בבירתה של בלארוס. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מינסק (פירושונים).

מינסק (בבלארוסית: Мінск או Менск; ברוסית: Минск; בפולנית: Mińsk) היא בירת בלארוס והעיר הגדולה ביותר בה, וכמו כן גם בירת חבר המדינות. העיר ממוקמת על גדות נהרות סוויסלץ' וניאמיהה במרכז הגאוגרפי של בלארוס. כבירה הלאומית, למינסק מעמד מיוחד בבלארוס והיא המרכז המנהלי של פרובינציית מינסק ושל מחוז מינסק. לפי אומדן, מתאריך 1 בינואר 2023 (ראה: האתר הרשמי של מינסק) מתגוררים בעיר כ-2 מיליון תושבים בשטח של 349 קילומטר רבוע.

האזכור הראשון לעיר הוא מהמאה ה-11, אז עיר בתוך נסיכות פולוצק. ב-1242, הפכה העיר לחלק מהדוכסות הגדולה של ליטא, וב-1499 קיבלה פריבילגיה עירונית. החל מ-1569, הפכה העיר לבירת מחוז מינסק שבאיחוד הפולני ליטאי. העיר סופחה בידי רוסיה ב-1793, כחלק מחלוקת פולין השנייה. מ-1919 עד 1991 שימשה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, והחל מ-1991 הפכה לבירת המדינה העצמאית, בלארוס.

היסטוריה

ארמון העצמאות, משכנו של נשיא בלארוס

האזור בו היום נמצאת מינסק יושב על ידי מזרח-סלאבים קדומים במאה ה-9. מינסק נוסדה במאה ה-11 בנסיכות פולוצק על צומת דרכים חשוב. כיום מוסכם שהעיר הוקמה ב-1067, אם כי הייתה שם עיירה לפני כן. מקור השם אינו ידוע, אם ישנם מספר תאוריות לגביו. בתחילת המאה ה-12, נסיכות פולוצק התחילה להתפורר לאחוזות קטנות יותר. נסיכות מינסק הוקמה על ידי אחד הצאצאים משושלת פולוצק. ב-1129 סופחה הנסיכות על ידי קייב, הנסיכות הדומיננטית ברוס של קייב, אך השליטה בנסיכות חזרה לשושלת פולוצק ב-1146. החל מ-1150 נסיכות מינסק התחילה להתעמת עם נסיכות פולוצק על שליטה בשטחי נסיכות פולוצק המקורית. במהלך המאבק התארסו הנסיכים משתי הערים במטרה לאחד את שטחי הנסיכות תחת פולוצק.

מינסק שרדה את הפלישה המונגולית לרוס בשנים 1237–1239. ב-1242 צורפה העיר לדוכסות הגדולה של ליטא. הצירוף עבר בשלום והאליטות המקומיות הצטרפו למעמד הגבוה של הדוכסות. ב-1413 הדוכסות וממלכת פולין התאחדו. מינסק הפכה למרכז של מחוז מינסק. ב-1441, הנסיך הליטאי קז'ימייז' הרביעי כלל את העיר ברשימת ערים שנהנו מפריבילגיות חיוניות, וב-1499 תחת שלטון בנו, אלכסנדר יגיילו, מינסק קיבלה פריבילגיות עירוניות תחת זכויות מגדבורג. ב-1569, אחרי איחוד לובלין, הדוכסות הגדולה של ליטא וממלכת פולין התמזגו למדינה אחת – האיחוד הפולני-ליטאי. לאחר מכן התיישבה בעיר קהילה פולנית שכללה פקידים ובעלי מלאכה. באמצע המאה ה-16 העיר הייתה מרכז כלכלי ותרבותי חשוב באיחוד. היא גם הייתה מרכז חשוב של הכנסייה האורתודוקסית. בעקבות איחוד ברסט (שבו הכנסיות הרותניות סרו ממרות הכנסייה האורתודוקסית ולמען מרות האפיפיור) גם הכנסיות הקתולית והמזרחית-קתולית הגבירו את השפעתן.

ב-1654 נכבשה העיר על ידי כוחותיו של אלכסיי הראשון, צאר רוסיה. הרוסים משלו בעיר עד 1667, כשיאן השני קז'ימייז', מלך פולין, כבש אותה מחדש. בסוף מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667) היו בעיר 2,000 אזרחים ו-300 בתים בלבד. גל ההרס השני בעיר התרחש במלחמה הצפונית הגדולה כשהעיר נכבשה ב-1708 וב-1709 על ידי חיילותיו של קרל השנים עשר מלך שוודיה ואחר כך על ידי פטר הגדול. במהלך העשורים האחרונים לשלטון הפולני לא הייתה או שהייתה במידה מאוד קטנה התפתחות של העיר, מאז שמינסק הפכה לעיירה מחוזית קטנה עם מעט ייצוג כלכלי וצבאי. בחלוקת פולין השנייה ב-1793 צורפה סופית לאימפריה הרוסית. ב-1796 העיר הפכה למרכז מחוז מינסק. שמות הרחובות שונו לשמות רוסיים, אם כי שם העיר נשאר כשהיה.

במאה ה-19 החלה מינסק להתפתח בקצב מואץ כמרכז התעשייה של האזור. בשנות ה-30 של המאה ה-19 הכיכרות והרחובות הראשיים בעיר רוצפו. ב-1836 נפתחה הספרייה הציבורית הראשונה בעיר וב-1837 מכבי האש בעיר נכנסו לפעולה. ב-1838 העיתון המקומי הראשון יצא לאור. התיאטרון הראשון הוקם ב-1844. ב-1860, העיר הייתה מרכז מסחרי חשוב עם אוכלוסייה של כ-27,000 איש. הייתה תנופת בנייה שהביאה לבניית בתים של 2 ו-3 קומות מלבנים ואבן בעיר העילית. הפיתוח בעיר הואץ על ידי שיפורים בתחבורה. ב-1846 דרך מוסקבה-וורשה עברה בעיר. ב-1871 גם קו הרכבת בין שתי הערים עבר בעיר וב-1873 גם מסילה מהעיר רומני באוקראינה אל נמל לייפאיה בים הבלטי עברה בעיר. מינסק הפכה לצומת רכבות חשוב ולמרכז לייצור תעשייתי. ב-1872 נחנכה בעיר מערכת מים עירונית, ב-1890 הטלפון, החשמלית ב-1892 ותחנת הכוח הראשונה הופעלה ב-1894. ב-1900 היו בעיר 58 מפעלים ו-3,000 עובדים. בנוסף העיר התברכה בתיאטראות, בתי קולנוע, עיתונים ובתי ספר כמו גם במספר מנזרים, כנסיות, בתי-כנסת ומסגד אחד.

בתחילת המאה ה-20 העיר הייתה מרכז לתנועת הפועלים בבלארוס. בנוסף, היא שימשה, יחד עם וילנא, מרכז לתנועה הלאומנית בבלארוס. מלחמת העולם הראשונה השפיעה באופן עצום על פיתוח העיר. ב-1915, העיר הייתה עיר חזית. מספר מפעלים נסגרו והתושבים התחילו להתפנות למזרח. מינסק נהפכה למפקדה של החזית המערבית של הצבא הרוסי והייתה בית לבתי חולים צבאיים ולבסיסי אספקה צבאיים. למהפכה הרוסית הייתה השפעה מיידית על העיר. סובייט פועלים הוקם בעיר באוקטובר 1917. לאחר חוזה ברסט-ליטובסק הגרמנים כבשו את העיר בפברואר 1918. ב-25 במרץ 1918 הוכרזה כבירת רפובליקת בלארוס העממית. המדינה הייתה קצרת ימים; בדצמבר 1918 הצבא האדום כבש את העיר, ובינואר 1919 הוכרזה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית אף על פי שמאוחר יותר באותה שנה, ושוב ב-1920 העיר הייתה תחת שליטה פולנית במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית. ב-1921, לפי הסכם ריגה נמסרה העיר לרוסיה ונהפכה לבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס. תוכנית שיקום ופיתוח החלה ב-1922. ב-1924 היו בעיר 29 מפעלים; בתי ספר, מוזיאונים, תיאטראות וספריות הוקמו גם הם. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מינסק הייתה עדה לפיתוח מואץ שבמהלכו נבנו עשרות מפעלים חדשים, בתי ספר, הוקמו מוסדות להשכלה גבוהה ובתי חולים, תיאטראות ובתי קולנוע נפתחו. במהלך התקופה הזו, העיר הייתה גם מרכז לפיתוח השפה והתרבות הבלארוסית.

לפני מלחמת העולם השנייה אוכלוסיית העיר מנתה 300,000 בני אדם. כשהגרמנים פלשו לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 כחלק ממבצע ברברוסה, מינסק נמצאה באופן מיידי תחת התקפה. העיר הופצצה ביום הראשון לפלישה ואחרי ארבעה ימים היא עברה לשליטת הוורמאכט. מכל מקום, מספר מפעלים, מוזיאונים ורבבות אזרחים פונו למזרח. הגרמנים הפכו את העיר למרכז נציבות הרייך אוסטלנד. קומוניסטים נהרגו או נכלאו. בתים הוחרמו לטובת הכוח הגרמני הפולש. אלפים גוועו ברעב לאחר שהצבא הגרמני הקציב את האוכל והמשכורות צומצמו. כמה תושבים אנטי-סובייטים בעיר, שקיוו שבלארוס תקבל מחדש את עצמאותה, תמכו בגרמנים, בעיקר בתחילת הכיבוש, אבל ב-1942 מינסק נהפכה למרכז חשוב של תנועת ההתנגדות של הפרטיזנים הסובייטים. בשל כך, ב-1974 היא קיבלה את התואר עיר גיבורה. במינסק בוצעו משפטי מינסק (1946) נגד פושעי מלחמה נאצים.

מינסק נכבשה מחדש על ידי כוחות סובייטים ביולי 1944 כחלק ממבצע בגרטיון. העיר היוותה מוקד של ההתנגדות הגרמנית להתקדמות הסובייטית וחוותה לחימה כבדה במחצית הראשונה של 1944. מפעלים, מבני שלטון, תחנות כוח, גשרים ו-80% מהכבישים נהרסו. אוכלוסיית העיר פחתה ל-50,000 בלבד. אחרי המלחמה העיר נבנתה מחדש אך לא שוקמה. המרכז ההיסטורי הוחלף בשנות ה-40 וה-50 בקלסיציזם סטליניסטי שהתאפיין בבניינים גדולים, שדרות רחבות וכיכרות גדולות. לאחר מכן, העיר גדלה במהירות כתוצאה מתהליך תיעוש מסיבי. מאז שנות ה-60 העיר גדלה במהירות ועברה את רף המיליון ב-1972 ואת ה-1.5 מיליון ב-1986. העבודות לבניית הרכבת התחתית של מינסק החלו ב-1977 והמערכת נפתחה לציבור ב-1984, והייתה אז הרכבת התחתית התשיעית בברית המועצות. קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה הונע בעיקר על ידי הגירה של עובדים צעירים ולא מוכשרים מאזורים כפריים במדינה והגירה של עובדים מוכשרים ממקומות אחרים בברית המועצות. כדי לספק מגורים לאוכלוסייה הגדולה, מינסק התפשטה אל מעבר לגבולות ההיסטוריים שלה. הכפרים מסביב לעיר סופחו לעיר ונבנו מחדש כשיכוני דירות בצפיפות גבוהה.

כיכר הניצחון

ב-1991 הפכה העיר לבירת בלארוס העצמאית. במהלך שנות ה-90 העיר המשיכה להשתנות, וכבירת המדינה העצמאית החדשה השיגה במהירות את התואר של עיר מרכזית. שגרירויות נפתחו ומספר מבני שלטון סובייטיים הפכו למרכזים ממשלתיים. במהלך תחילת ואמצע שנות ה-90 העיר נפגעה ממשבר כלכלי ופרויקטים רבים נפסקו ונעצרו, דבר שגרם לאבטלה גבוהה ולתת-תעסוקה. מאז סוף שנות ה-90, חלו שיפורים בתחבורה ובתשתיות, ותנופת בניית בתים נמצאת בתהליכים מאז 2002. בפרוורים, שיכונים חדשים נבנו. קווי הרכבת התחתית הורחבו, ומערכת הכבישים השתפרה. ב-2008 הודיעה העירייה על מספר פרויקטים באתר הרשמי שלה וביניהם שיפוץ מספר רחובות ושדרות מרכזיות, בניית מלונות עדכניים, הריסת מלון בלארוס המיושן ובדומה בניית קומפלקס המכיל מתקני ספורט, ברכת שחייה, שני מגדלי מלונות ובניין מרכז עסקים עם משקיעים פוטנציאלים ובנוסף בניית פארק ימי בפרוורי העיר.

בניין העירייה של מינסק

כלכלה

פנורמה של מרכז מינסק

מינסק היא הבירה הכלכלית של בלארוס. יש לה תעשייה מפותחת והשירותים בעיר אינם משרתים רק אותה, כי אם את האומה כולה. מינסק תורמת כ-46% לתקציב הבלארוסי. לפי התוצאות ב-2010, מינסק שילמה 15 טריליון רובל בלארוסי לתקציב המדינתי בעוד שכל האזורים האחרים במדינה יחדיו 19.9 טריליון רובל בלארוסי.

תעשייה בעיר

מינסק היא מרכז תעשייתי עיקרי בבלארוס. יש בעיר למעלה מ-250 מפעלים ובתי חרושת. הפיתוח התעשייתי החל בשנות ה-60 של המאה ה-19, ובניית המסילות בשנות ה-70 של המאה עזרה לפיתוח. בכל אופן, רוב התשתית התעשייתית נהרסה במלחמת העולם הראשונה ובעיקר במלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה האחרונה פיתוח העיר התקשר עם פיתוח התעשייה. מינסק נהפכה לאתר ייצור מרכזי של משאיות, טרקטורים, גלגלי שיניים, ציוד אופטי, מקררים, מקלטי טלוויזיה ורדיו, אופניים, אופנועים, שעונים וציוד לעיבוד מתכות. מלבד בניית מכונות ואלקטרוניקה, במינסק היו גם תעשיות טקסטיל, חומרי בנייה, עיבוד מזון ודפוס. במהלך התקופה הסובייטית פיתוח התעשייה היה קשור בספקים ושווקים בתוך ברית המועצות, ופירוקה ב-1991 הוביל לפגיעה כלכלית משמעותית בין 1991 ל-1994. בעקבות מדיניות חדשה תחת ממשל אלכסנדר לוקשנקו, חזר רוב הייצור התעשייתי. מעל ל-70% מהתוצר של התעשייה מיוצא לרוסיה ולשאר חברות חבר המדינות. למרות החייאת התעשייה לא הובילה לעדכון הטכנולוגיות והציוד, מה שגרם לכך שהתעשייה המקומית לא עומדת בסטנדרטים הבין-לאומיים ואינה תחרותית במיוחד.

תעשיות עיקריות בעיר כוללות את:

בית החרושת לטרקטורים של מינסק – מפעל טרקטורים. נוסד ב-1946 במזרח מינסק. מעסיק למעלה מ-30,000 עובדים.
בית החרושת לרכבים של מינסק – מפעל המתמחה בייצור משאיות, אוטובוסים ומיניוואנים.
בית החרושת למקררים של מינסק – מתמחה בעיקר בייצור מוצרים למשק בית, כמו מקררים, מקפיאים ולאחרונה גם מכונות כביסה.

אבטלה

לפי סטטיסטיקות רשמיות, האבטלה בעיר עומדת על 0.3%. במפקד ב-2009, 5.6% מהאנשים במינסק בגילאים המאפשרים עבודה הגדירו את עצמם כמובטלים. הממשלה דיכאה את האבטלה הרשמית על ידי מענקי אבטלה זעירים (השווים לכ-14 דולר בחודש בלבד) ועבודות ציבוריות מחייבות.

גאוגרפיה

אקלים

אקלים במינסק
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	−2.1	−1.4	3.8	12.2	18.7	21.5	23.6	22.8	16.7	10.2	2.9	−1.2	10.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	−6.7	−7.0	−3.3	2.6	8.1	11.7	13.8	12.8	8.2	3.6	−1.3	−5.5	3.1
משקעים ממוצעים (מ"מ)	45	38	44	42	65	89	89	68	60	53	48	49	690
מקור: פוגודה אי קלימט^[2]

תחבורה

כיכר תחנת הרכבת במינסק, דוגמה לקלסיציזם הסטליניסטי.

למינסק יש מערכת תחבורה ציבורית מקיפה. בעיר יש 8 קווי חשמליות, למעלה מ-70 קווי טרוליבוס ולמעלה מ-100 קווי אוטובוס. כל מערכת התחבורה הציבורית בעיר מנוהלת על ידי מינסקטרנס, חברה ממשלתית תחבורתית ללא מטרות רווח. בינואר 2008, השתמשה החברה ב-1,420 אוטובוסים, 1,010 טרוליבוסים ו-153 חשמליות במינסק. ב-2003 הכריזה הממשלה שבתחבורה המקומית המינימום הוא רכב (חשמלית, טרוליבוס או אוטובוס) אחד לכל 1,500 תושבים. מספר הרכבים כיום גדול פי 2.2 מהרף הזה.

הרכבת התחתית של מינסק

מינסק היא העיר היחידה בבלארוס בעלת מערכת של רכבת תחתית. עבודות הבניה על הרכבת החלו ב-1977, זמן קצר לאחר שהעיר עברה את רף מיליון התושבים, והקו הראשון עם 8 תחנות נחנך ב-1984. מאז, המערכת התפתחה לשני קווים: קו מוסקובסקייה, באורך 12.2 ק"מ עם 11 תחנות, וקו אבטוזאבודסקייה, באורך 18.1 ק"מ עם 14 תחנות. יש תוכנית לבניית קו שלישי, כשאורכה הכולל של המערכת יהיה 58.3 ק"מ ויהיו בה 45 תחנות.

מינסק ממוקמת על הצומת בין מסילת וורשה-מוסקבה ומסילת רומני-לייפאיה. במקום בו הן חוצות זו את זו ממוקמת תחנת הרכבת המרכזית של מינסק. מבנה התחנה נבנה תחילה מעץ ב-1873 ונהרס ב-1890 לטובת מבנה אבן. במהלך מלחמת העולם השנייה התחנה נהרסה לחלוטין. המבנה נבנה מחדש ב-1946 ושימש עד 1991. המבנה החדש של התחנה נבנה בין 1991 ל-2002. הבנייה התעכבה עקב קשיים כלכליים. כעת, מינסק מתהדרת באחת מהתחנות המודרניות והמעודכנות ביותר בכל מדינות חבר העמים.

נמל התעופה הלאומי מינסק, נמצא במרחק 42 ק"מ ממזרח לעיר. הוא נפתח ב-1982 ותחנת הרכבת בו נפתחה ב-1987. זהו נמל תעופה בין-לאומי עם טיסות לשאר אירופה ולמזרח התיכון. נמל התעופה מינסק-1 נפתח ב-1933 כמה קילומטרים דרומית למרכז ההיסטורי של העיר. ב-1955 הוא הפך לנמל תעופה בין-לאומי וב-1970 הוא שירת למעלה ממיליון נוסעים בשנה. מ-1982 הנמל משרת בעיקר לטיסות פנים בבלארוס ולטיסות מטען קצרות טווח למוסקבה, קייב וקלינינגרד. היה צפי שהנמל ייסגר בגלל הרעש שהוא יוצר באזורים מיושבים של העיר, אבל הוא עדיין פתוח.

חינוך ותרבות

מינסק היא המרכז החינוכי החשוב בבלארוס. יש בה למעלה מ-500 גני ילדים, 258 בתי ספר ו-36 מוסדות השכלה גבוה, מתוכם 12 אוניברסיטאות לאומיות עיקריות. ביניהן נמצאות אוניברסיטת המדינה הבלארוסית, אוניברסיטת המדינה הבלארוסית לטכנולוגיה חקלאית, האוניברסיטה הבלארוסית הלאומית לתחומים טכניים ועוד.

בשנת 1890 בעיר נפתח תיאטרון ראשון. כיום הוא פועל בשם התיאטרון הלאומי על שם יאנקה קופלה. בשנת 1933 נפתח תיאטרון אופרה "התיאטרון הבולשוי של מינסק". בעיר פועלים תאיטרונים ומסודות תרבות נוספות.

ספורט

האצטדיון האולימפי הלאומי "דינמו"

בעיר שתי קבוצות כדורגל, פ.צ. מינסק ודינמו מינסק, המשחקות בליגת העל הבלארוסית, ו-3 קבוצות הוקי קרח, דינמו מינסק, יונוסט מינסק וקרמין מינסק. בנוסף יש בעיר קבוצת בנדי בשם מינסק.

ב-2014 מינסק אירחה את אליפות העולם בהוקי קרח וב-2019 העיר תארח את המשחקים האירופיים.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות מינסק

הבור (אתר הנצחה) ליהודי מינסק שנספו בשואה

קהילת היהודים במינסק הייתה בין החשובות במזרח אירופה. ב-1489 יהודי התמנה על גביית מיסים בעיר מטעם השלטון הליטאי. יהודים התחילו להתיישב בעיר במאה ה-16. ב-1579 המלך סטפאן באטורי הוציא אישור ליהודים לסחור בעיר. המלך זיגמונט השלישי ואזה ביטל אישור זה ב-1606 בעקבות פניית הנוצרים. אולם ב-1609 היהודים שוחררו ממסים מיוחדים וב-1616 הורשה להם לפרוס בעיר את מרכולתם וב-1629 לפתוח חנויות. קהילת מינסק הייתה בין הקהילות המייסדות של הוועד הליטאי. עד 1631 השתייכה לפלך בריסק.

בזמן המלחמה הפולנית-רוסית (1654–1667) נטשו היהודים את העיר בעקבות הכיבוש הרוסי ב-1655, אך בחזרתה לפולין ב-1658 חזרו גם היהודים. עדיין ליהודים לא היה אישור להתיישב בעיר והם נאלצו לשכור בתים מאוניאטים, ועקב כך סבלו סבל כפול, שכן הופנתה נגדם שנאת הנוצרים האורתודוקסים, גם כלפי בעלי בתיהם וגם כלפי היהודים עצמם. בהשפעת הגאון מווילנה הוקמו בעיר מספר ישיבות. במפקד ב-1897 היו בעיר 91,494 אנשים מתוכם 47,561 יהודים – למעלה ממחצית. בשלהי המאה ה-19^[3] ובתחילת המאה ה-20 שימשה מרכז לתנועת הפועלים היהודית. ברבנות העיר כיהנו והתגוררו רבנים מפורסמים וביניהם: הרב יחיאל היילפרין – מחבר "סדר הדורות", הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן שכונה ה"גדול ממינסק", הרב בנימין הכהן שקוביצקי ("המגיד ממינסק"), והרב גרשון תנחום ממינסק.

בשואה הושמדה מרבית הקהילה היהודית. בעיר מינסק הוקם גטו מינסק, שהיה הגטו שהחזיק הכי הרבה זמן בשטחי ברית המועצות הכבושים. יהודי הגטו הוצאו במספר אקציות להריגה בבורות ענק שנחפרו בקרבת הכפרים טוצ'ינקה ומאלי טרוסטינץ. אלפים מיהודי הגטו נמלטו ממנו ליערות הסמוכים ולחמו שם כנגד הגרמנים (למשל, מאשה ברוסקינה). אחרוני היהודים בגטו, שהועסקו בעבודות כפייה נשלחו אל מותם במחנה המוות סוביבור או שנורו למוות בחודשים ספטמבר–אוקטובר 1943. רק 13 יהודים שרדו את הגטו. ב-1947 הוקמה ברחוב זסלבסקיה אנדרטה, הראשונה מסוגה בברית המועצות, עליה נכתב: "ליהודים – קרבנות הפשיזם".

בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ידעה העיר התנכלויות של השלטונות לפעילות היהודית. בינואר 1948 נרצח ראש התיאטרון היהודי, שלמה מיכואלס, על ידי סוכני הק.ג.ב.. ב-1949 נסגר התיאטרון היהודי ועובדיו פוטרו, ב-1959 הוחרם בית הכנסת הגדול, ובניינו עבר לידי תיאטרון גורקי.

בשנות ה-60 נאסר על קבורה בבית הקברות היהודי, ולאחר מכן הוא נהרס ונהפך לאצטדיון דינמו. ב-1959 האוכלוסייה היהודית מנתה 38,842 נפשות.

בתקופת הפרסטרויקה התחדשה הפעילות הקהילתית. ב-1988 הוקמה "אגודת חובבי התרבות היהודית" על שם יצחק חריק. ב-1989 נפתח בית הספר היהודי החד שבועי על ידי יורי דורן, שלאחר מכן הקים את iro – איחוד הקהילות יהודיות הדתיות ברפובליקה בלארוס. כיום קיימים במינסק שני בתי כנסת של התאחדות יהודי בלארוס – האחד מתפלל בנוסח אשכנז, והאחר של חסידות חב"ד בראשות הרב שניאור דייטש.