מלאכת זורע
מְלֶאכֶת זּוֹרֵעַ היא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. עניינה זריעה, שתילה וכל פעולה המסייעת באופן ישיר לגידול של צמח. כמו כל שאר המלאכות, מלאכה זו מוגדרת כאב מלאכה בשל חלקה בבניית המשכן: היו זורעים צמחים שמהם הפיקו צבע לצביעת יריעות המשכן, וצמחים להכנת קטורת הסמים ושמן המשחה.
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן של"ו |
|---|---|
| מקורות נוספים |
אגלי טל, מלאכת זורע ילקוט יוסף, סימן של"ו |
  | |
הגדרת המלאכה ושיעורה
עריכההגדרת המלאכה היא כל פעולה המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך. בלשון התלמוד הירושלמי: ”כל דבר שהיה מבחיל את הפירות חייב משום זורע.”[1] בניגוד לרוב המלאכות, בהן יש שיעור מיוחד כדי לעבור על האיסור[2], בזריעה אין שיעור, אלא הזורע כלשהו, כלומר אפילו רק זרע אחד חייב. ולא רק הזורע, אלא כל העושה פעולה כלשהי המביאה לזריעת האילן, כמו הזומר את האילן כדי שיצמח. השקאת צמחים ועצים בשבת, וכן השריית חיטים ושעורים וזרעים אחרים במים, פעולה הגורמת להם לצמוח, הם תולדות זורע, וגם בהם החיוב הוא בכל שהוא, כלומר: גם השקיה מועטת נחשבת להשקיה.
הזורע כל שהוא חייב. הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע. אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא.
מובא בשולחן ערוך שאין ליטול ידיים מעל עשבים, משום שמשקה אותם בכך[3].
איסורים מדרבנן
עריכהגזרו חז"ל שלא לשאוב מים בגלגל במקום שנוהגים לזרוע בו (משאבת מים ידנית או ממונעת על ידי בהמה) בשבת[4].
המשקה את הזרעים חייב משום זורע. לפיכך אסור לשאוב מן הבור בגלגל גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. ומפני זה אם היה הבור של גלגל בחצר מותר למלאות ממנו בגלגל.
זריעה שבוטלה
עריכההפוסקים מתלבטים בשאלה, האם אדם שזרע צמח במטרה להותירו שם, והוציאו מיד - לפני שהספיק לצמוח או להשריש בקרקע, האם הוא חייב. לפי שיטת המנחת חינוך[5] מלאכת הזריעה היא רק בצירוף תוצאות הפעולה המעשית של הזריעה, שהם הצמיחה, ורק פעולה כזו נחשבת לזריעה, אך לפי שיטת רבי אברהם מסוכוטשוב בספרו "אגלי טל"[6] אם נתנם במים במטרה לשרותם זמן ארוך ואחר כך התחרט, והוציאם קודם שצמחו חייב, שכן פעולת הזריעה היא פעולה המביאה לידי צמיחה, למרות שתוצאותיה בוטלו על ידי פעולה מנוגדת.
זריעה בעציץ הנקוב בתחתיתו כדי שורש קטן, נחשבת לזריעה שכן עציץ כזה יונק מהקרקע[7]. זריעה בעציץ שאינו נקוב, נתונה במחלוקת בין הפוסקים[8].
קישורים חיצוניים
עריכה- מלאכת זורע בשבת, שו"ת באתר הלכה יומית
- מידע על מלאכת זורע בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת פ"ז, ה"ב; מח, א בדפוס וילנא
- ^ כדוגמה: מלאכת כותב - שתי אותיות. מלאכת מוחק - כדי לכתוב שתי אותיות. מלאכת הוצאה - כגרוגרת.
- ^ שו"ע אורח חיים - סימן שלו, ג: "מותר לילך על גבי עשבים, בין לחים בין יבשים, כיון שאינו מתכוין לתלוש. אבל האוכלים בגנות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אף על פי שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא; אבל מותר להטיל בהם מי רגלים או שאר משקין שאינם מצמיחין: הגה - ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות, אם ישתמש שם עם מים, דבקושי יש ליזהר שלא יפלו שם מים (ב"י בשם סה"ת)".
- ^ פוסקים שונים חילקו בין גלגלים, מקומות וזמנים שונים, להרחבה, עיינו באנציקלופדיה תלמודית, זורע, כרך א', עמ' פט-צ, הוצאת אנציקלופדיה תלמודית, הוצאה 8, תשנ"ח.
- ^ מלאכת זורע אמד"ה הזריעה.
- ^ מלאכת זורע סעי' ז'.
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח', הלכה ג'.
- ^ מנחת חינוך (מוסך השבת זריעה ד"ה והנה הזורע), אגלי טל (זורע סי' כ"ג).