מל ברוקס

מֶלווין "מֶל" קַמינסקי (באנגלית: Melvin "Mel" Kaminsky; נולד ב-28 ביוני 1926) ידוע יותר בשם הבמה שלו מֶל בּרוּקס, הוא יוצר סרטים, שחקן, מחזאי, קומיקאי ופזמונאי יהודי-אמריקאי, הידוע בעיקר כיוצר של פארסות ופרודיות.

מֶל ברוּקס
Mel Brooks

מל ברוקס, אפריל 2010
לידה	28 ביוני 1926 (בן 98) ברוקלין, ניו יורק
שם לידה	מלווין קמינסקי
לאום	אמריקאי
מקום לימודים	בית ספר ע"ש אברהם לינקולן המכון הצבאי וירג'יניה ברוקלין קולג'
תקופת הפעילות	מ-1949
תחום יצירה	קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון
הושפע על ידי	ג'ורג' מ. קוהאן, בוב הופ, פרד אסטר וג'ין קלי.
יצירות ידועות	המפיקים, ההיסטוריה המטורפת של העולם, אוכפים לוהטים, פרנקנשטיין הצעיר, רובין הוד: גברים בגטקעס
פרסים והוקרה	פרס אמי לבידור בפריים טיים לכתיבה לתוכנית קומית או מוזיקלית (1967) פרס לורל לתסריטאות (2003) פרס לורנס אוליבייה למחזמר החדש הטוב ביותר (2005) פרס דרמה דסק למחזמר מצטיין (2001) פרס אוסקר לשם כבוד פרס דרמה דסק לספר של מחזמר (2001) פרס דרמה דסק לליריקה (2001) פרס מרכז קנדי (2009) פרס אמי להופעת אורח בסדרה קומית (1997) פרס הוגו להצגה הדרמטית (1975) פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (2013) פרס אמי להופעת אורח בסדרה קומית (1999) פרס אמי להופעת אורח בסדרה קומית (1998) פרס גראמי לסרט המוזיקלי הטוב ביותר (2001) פרס דרמה דסק למחזמר מצטיין (2001) פרס גראמי לאלבום מחזמר (2001) פרס גילדת הכותבים של אמריקה לתסריט המקורי הטוב ביותר (1969) פרס דרמה דסק לספר של מחזמר (2001) פרס אמי לבידור בפריים טיים לכתיבה לתוכנית קומית או מוזיקלית (1967) פרס גראמי לסרט המוזיקלי הטוב ביותר (2002) פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (1968) פרס נבולה לתסריט הטוב ביותר (1975) פרס פיבודי (2023) פרס סאטורן לבמאי הטוב ביותר (1976) פרס טוני לסיפור הטוב ביותר למחזמר (2001) היכל התהילה של גראמי (1998) פרס טוני למוזיקה המקורית הטובה ביותר (2001) פרס גראמי לאלבום הקומדיה הטוב ביתר (1998) מדליית המערכה האמריקנית מדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד מדליית המערכה האירופית־אפריקאית־המזרח התיכון
בן או בת זוג	אן בנקרופט (5 באוגוסט 1964–6 ביוני 2005)
צאצאים	מקס ברוקס
מספר צאצאים	4
www.melbrooks.com

ברוקס ידוע בפרודיות שלו לז'אנרים בקולנוע, על אנשים בתעשיית הקולנוע ואף על עצמו. שלושה מסרטיו של ברוקס ממוקמים ברשימת 100 הסרטים המצחיקים ביותר של מכון הסרטים האמריקאי. "אוכפים לוהטים" במקום ה-6, "המפיקים" במקום ה-11 ו"פרנקנשטיין הצעיר" במקום ה-13.

ברוקס הוא אחד מתשעה עשר אנשים שזכו בפרסי האוסקר, אמי, גראמי וטוני גם יחד.

ראשית חייו

נולד בשם מלווין קמינסקי בברוקלין, ניו יורק. כילד חולני וחלש, חבריו לכיתה הציקו לו ולעגו לו, דבר שגרם לו לפתח הומור עוקצני וחד. הוא החל לעבוד בתור בדרן במקומות תיירותיים, והחל לצבור ביטחון בתחום זה. לאחר לימודיו בבית הספר התיכון על שם אברהם לינקולן במשך שנה, ברוקס למד בבית הספר התיכון איסטרן דיסטריקט ולאחר מכן למד שנה בברוקלין קולג' פסיכולוגיה. הוא שירת במלחמת העולם השנייה בצבא ארצות הברית והשתתף בקרב הארדנים.

ראשית הקריירה

ברוקס התחיל את הקריירה שלו בתחום עסקי השעשעושים כבדרן באתרי תיירות, והתמחה בחיקויים של כוכבי סרטים. לאחר שהתחיל לצבור ניסיון, הוא החל לעבוד כתסריטאי לקומדיות טלוויזיה.

החל משנות ה-60 של המאה ה-20, חבר ברוקס אל קרל ריינר, תסריטאי ובדרן גם הוא, והפכו לצמד קומיקאים מצליח.

ברוקס החל לעבוד בתעשיית הקולנוע כשחקן, תסריטאי, מפיק ובמאי. סרטו הראשון של ברוקס היה "המבקר" אשר יצא בשנת 1963, סרט אנימציה קצר באורך ארבע דקות שמציג צורות וצבעים פשוטים, במהלכו נשמע קולו של ברוקס כזקן זועף שקנה כרטיס לסרט ולא מבין למה ביזבז עליו 2 דולר. הסרט זכה בפרס האוסקר.

ביחד עם באק הנרי, ברוקס יצר סדרת טלוויזיה מצליחה בשם "Get Smart" בכיכובו של דון אדמס כסוכן חשאי. הסדרה הוסיפה למוניטין של ברוקס כסאטריקין מבריק. הסרט "שחק אותה סמארט" מבוסס על סדרה זו.

סרטו העלילתי הראשון של ברוקס היה "המפיקים", הסרט, שיצא בשנת 1967, מספר את סיפורם של שני מפיקים המנסים להעלות את המחזה הכושל ביותר אי פעם. הסרט היה כל כך בוטה וחצוף (שירו המרכזי נקרא "שירו שיר לפיהרר") שאולפני הקולנוע הגדולים סירבו להפיקו. לבסוף מצא ברוקס חברת הפצה עצמאית שהסכימה להפיק את הסרט. הוא זכה באוסקר על כתיבת התסריט המקורי הטוב ביותר. הסרט זכה להצלחה מחתרתית רבה.
מאוחר יותר, הפיק ממנו ברוקס גם מחזמר ברודוויי, ובשנת 2005, הוציא אותו מחדש כסרט מוזיקלי, מבוסס על המחזמר. המחזמר נחל הצלחה כלכלית רבה, ואף זכה באופן חסר תקדים ב-12 פרסי טוני.

בשנת 1974 יצר ברוקס עוד שני סרטים, "אוכפים לוהטים" ו"פרנקנשטיין הצעיר", שזכו שניהם להצלחה כלכלית רבה.

בשנת 1976 הפיק ברוקס את הסרט האילם הקומי הראשון, אחרי ארבעה עשורים שבהם לא הופקו סרטים אילמים. הסרט נקרא "סרט אילם", וסיפר את סיפורו של הפקת סרט. את המילה היחידה בסרט, למרבה האירוניה, אומר דווקא מרסל מרסו, הפנטומימאי הידוע. בשנת 1977 הוציא ברוקס גם את הסרט "מתח גבוה", פארודיה על סרטי אלפרד היצ'קוק. היה זה הסרט הראשון שהפיק ברוקס במו ידיו.

בשנת 1975 ברוקס יצר סדרת טלוויזיה פארודית על רובין הוד. הסדרה לא הצליחה, ושודרה במשך 13 פרקים בלבד. אחרי כמעט 20 שנה, בתגובה לסרט המצליח שיצא בשנת 1991, "רובין הוד: נסיך הגנבים", הוציא בשנת 1993 ברוקס פארודיה בשם "רובין הוד: גברים בגטקעס", שהיה מבוסס רבות על סדרת טלוויזיה זו.

קריירה מאוחרת

בשנת 1980 התעניין ברוקס בהפקת הסרט הדרמטי "איש הפיל" של הבמאי דייוויד לינץ'. בידיעה שאם על הפוסטר של הסרט יכתב "מל ברוקס מציג" אנשים יצפו לקומדיה, ברוקס ייסד חברה בשם Brooksfilms. החברה הוציאה מספר סרטים לא קומיים, ביניהם "הזבוב" ומאוחר יותר החלה להוציא גם סרטי קומדיה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוציא ברוקס שני סרטים בלבד. בשנת 1981 הוציא את ההיסטוריה המטורפת של העולם, סרט קומי שמספר את ההיסטוריה של העולם בצורה פארודית. בשנת 1987 הוציא את שיגעון בחלל (Spaceballs). הסרט הוא סרט פארודי על ז'אנר המדע הבדיוני ובמיוחד על מלחמת הכוכבים. בשני הסרטים ברוקס הופיע במספר תפקידים. הוא גם כיכב בגרסה החדשה של הסרט "להיות או לא להיות" בשנת 1983. ואף הוציא סינגל בעל אותו שם לסרט.

אחת ההצלחות האחרונות שלו הייתה כתיבת גרסת מחזמר לסרטו "המפיקים", אשר עלה בברודוויי בשנת 2001 בכיכובם של נייתן ליין ומתיו ברודריק. המחזמר זכה לפרסים רבים, ביניהם 12 פרסי טוני (יותר מכל מחזמר אחר), שלושה פרסי אוליבייה ופרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר. המחזמר עובד לסרט מוזיקלי בשנת 2005. ליין וברודריק כיכבו במחזמר ואליהם הצטרפו אומה תורמן וויל פארל.

בעקבות ההצלחה המסחררת של המחזמר והסרט "המפיקים", עיבד ברוקס גם את "פרנקנשטיין הצעיר" למחזמר, שעלה בברודוויי בשנת 2007. במחזמר כיכבו רוג'ר בארט, מייגן מולאלי, סאטן פוסטר, אנדריאה מרטין וכריסטופר פיצג'רלד. המחזמר לא נחל הצלחה ונסגר לאחר שנה. בשנת 2017 הועלתה בווסט אנד בלונדון הפקה חדשה של המחזמר, לאחר שעבר שכתוב, וזכתה לביקורות חיוביות.

בשנת 2019 דיבב את מלפיל ברוקס בסרט "צעצוע של סיפור 4" ובסדרה "מזלגוני שואל שאלה".

חייו האישיים

ברוקס היה נשוי לפלורנס באום משנת 1951 ועד 1961, לזוג נולדו שלושה ילדים. בשנת 1964 נישא מל לאן בנקרופט, לה היה נשוי עד שנפטרה ממחלת הסרטן, ב-6 ביוני 2005. לאן בנקרופט ולברוקס בן אחד, מקס ברוקס, שחקן, סופר ותסריטאי.

פילמוגרפיה נבחרת

סרטים

• "המפיקים" (1967)
• "כיסאות לוהטים" (1970)
• "אוכפים לוהטים" (1974)
• "פרנקנשטיין הצעיר" (1974)
• "סרט אילם" (1976)
• "מתח גבוה" (1977)
• "ההיסטוריה המטורפת של העולם" (1981)
• "להיות או לא להיות" (1983)
• "שיגעון בחלל" (1987)
• "החיים בזבל" (1991)
• "רובין הוד: גברים בגטקעס" (1993)
• "דרקולה: מת ואוהב את זה" (1995)
• "בורג משוחרר" (1999)
• "המפיקים" (2005, סרט מוזיקלי)
• מר פיבודי ושרמן (2014, דיבוב)
• "מפלצת של מלון 2" (2015, דיבוב)
• "לרקוד" (2017, דיבוב)
• "מפלצת של מלון 3: יוצאים לחופשה" (2018, דיבוב)
• "צעצוע של סיפור 4" (2019, דיבוב)
• "סמוראי על ארבע" (2021, דיבוב)

תיאטרון

• המפיקים (2001)
• פרנקנשטיין הצעיר (2007)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מל ברוקס (באנגלית)

• מל ברוקס, ברשת החברתית פייסבוק
• מל ברוקס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מל ברוקס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• מל ברוקס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר AllMovie (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• מל ברוקס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מל ברוקס, באתר ספוטיפיי
• מל ברוקס, באתר AllMusic (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר Discogs (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר Songkick (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר Genius

• מל ברוקס, באתר האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה (באנגלית)
• מל ברוקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלון גור אריה, ברוקס הגדול מכולם, באתר ynet, 13 באוקטובר 2009
• הניו יורק טיימס, בגיל 96, מל ברוקס אפילו לרגע לא שוקל לנוח, באתר הארץ, 21 במרץ 2023

הקודם: 1996: טים קונוויי – "המאמן"

פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן אורח בסדרה קומית 1997–1999: מל ברוקס – "משתגעים מאהבה"

הבא: 2000: ברוס ויליס – "חברים"

הקודם: 2022: טד דנסון וסטיב מרטין

פרס TCA לפרס מפעל חיים 2023: מל ברוקס

הבא: