מנן אספאו
מנן אספאו (באנגלית: Menen Asfaw; 25 במרץ 1889 - 15 בפברואר 1962) הייתה בת הזוג הקיסרית של האימפריה האתיופית, ואשת הקיסר היילה סלאסי.
 | |||
| לידה |
3 באפריל 1891 האימפריה האתיופית  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1962 (בגיל 70) אדיס אבבה, אתיופיה | ||
| מדינה |
אתיופיה | ||
| מקום קבורה |
קתדרלת השילוש הקדוש | ||
| בן או בת זוג |
היילה סלאסי, קיסר אתיופיה (1911–15 בפברואר 1962) | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
המסדר המלכותי של השרפים | |||
  | |||
משפחה
עריכהמנן הייתה בת לאחת המשפחות המיוחסות באימפריה האתיופית. מאבותיה היו בנים לשושלת הסלומונית. אימה של מנן ,שחין מיכאל הייתה אחותו של הקיסר ייאסו החמישי. מנן נישאה לראס טפארי, לימים הקיסר היילה סלאסי, בשנת 1911, מתוך מטרה לחזק את קשריו של דודה הקיסר עם ראס טאפרי. לקיסר ולקיסרית מנן נולדו שישה ילדים.
החיים האישיים
עריכהקודם לנישואיה עם הקיסר, הייתה מנן נשואה לשני אצילים אתיופיים אחרים, מהם היו לה גם ילדים. דבר נישואיה הקודמים וכן ילדיה מנישואיה אלו, לא צוינו בהיסטוריוגרפיה האתיופית הרשמית, לאחר הכתרת בעלה לקיסר.
פעילותה והשקפותיה
עריכהעיקר פעולותיה של מנן כקיסרית אתיופיה התמקדו בקידום מעמד האשה במדינה. מנן יסדה את בית הספר לבנות הראשון באתיופיה, ואף הייתה הפטרונית של הצלב האדום האתיופי וכן גם של ארגון "האגודה של ירושלים" אשר ארגן מסעות צליינות לארץ הקודש, מנון הייתה בעלת אמונה דתית עמוקה ופעלה לשפץ כנסיית באתיופיה ובארץ הקדש.
יחסיה עם ארץ הקודש
עריכה
בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1933 ביקרה הקיסרית מנן אספאו בארץ ישראל בלווית אחת מבנותיה ושר החוץ של אתיופיה. היא נתקבלה על ידי ראשי הממשל המנדטורי. פאיז ביי אל-אידריסי, ערבי מצאצאי משפחת המלוכה הלובית ששימש כקצין בכיר במשטרת המנדט, נתמנה למלווה שלה ולאחראי על ביטחונה.
ביום 8 באוקטובר הגיעה הקיסרית לתל אביב. משמר כבוד של קצינים ושוטרים בריטים קידם אותה בכניסתה למלון פלטין בו התאכסנה. ראש העיר מאיר דיזנגוף קיבל את פניה והגיש לה זר פרחים. המלון קושט בדגלי בריטניה ואתיופיה. הקיסרית ביקרה בעיר ובערב נערכה לכבודה סעודה חגיגית מטעם העירייה ולאחריה בהצגת האופרה ריגולטו באופרה הארצישראלית.
ב-26 בספטמבר הגיעה הקיסרית ברכבת לירושלים, בקרון מיוחד מקושט בשטיחים, דגלים, ופרחים. היא נתקבלה בהגיעה לעיר על ידי ממלאי מקומם של הנציב העליון ושל המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, פקידים בכירים בממשל המנדטורי, קונסולים זרים וראשי הדתות. נציגי היישוב היהודי היו יצחק בן-צבי מטעם הוועד הלאומי, נציגי הסוכנות היהודית וברבנות. וכן נציגים ערבים. תחנת הרכבת הייתה מקושטת בדגלים, בהגיע הרכבת נכנסו לקרונה ממלא מקום הנציב העליון והציג בפניה את בכירי הממשל, וקונסול אתיופיה הציג בפניה את נציגי הדתות. ברדתה מן הרכבת נתקבלה על ידי משמר כבוד צבאי שדיגל את נשקו. מכונית מיוחדת הובילה אות לארמון הנציב ב-28 בספטמבר נערכה לכבודה סעודה חגיגית בארמון הנציב בה השתתפו בכירי הממשל ומפקד משטרת המנדט אלן סונדרס. כן השתתפו באירוע כוהני הדת של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, הבישוף הקופטי, ראש עיריית ירושלים ראע'ב נשאשיבי והקונסולים של פולין, גרמניה ואיטליה.
ב-23 באוקטובר עזבה הקיסרית את הארץ בלווית פמלייתה בדרכה לשוב לאתיופיה דרך פורט סעיד.
תקופת הכיבוש האיטלקי
עריכהבמהלך הכיבוש האיטלקי של אתיופיה בשנים 1936-1941 יצאה מנן בלווית בעלה הקיסר לגלות. אחת מהתחנות הראשונות בהן שהו בני-הזוג הקיסרי הייתה העיר ירושלים. לאחר כיבושה מחדש של אתיופיה בשנת 1941 ותבוסת האיטלקים חזר הזוג הקיסרי לשלוט במדינה.
השתלשלות חייה
עריכההקיסרית מנן מילאה תפקידים טקסיים רבים במהלך התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. עיקר עבודתה התרכזה בהקמת מוסדות חינוך ורווחה לתושבי המדינה. מנן נחשבה לאחת היועצות הנאמנות לבעלה הקיסר. את עצותיה ומחשבותיה היא חלקה עמו שלא בפומבי וזאת מחשש לביקורת ציבורית, ביקורת אשר הייתה מנת חלקה של קיסרית אתיופיה הקודמת, טיאטו בטול, אשת הקיסר מנליק השני, אשר העזה להתערב בפומבי בענייני המדינה.
בשנת 1960, בעת שהקיסר היילה סלאסי ערך ביקור ממלכתי בברזיל, התבצעה באדיס אבבה הפיכה כנגדו. הקיסרית מנן שנותרה באתיופיה הושמה במעצר בית בימים הספורים עד שהמרד דוכא והקיסר חזר למדינה. השמועות, כאילו יורש העצר, הנסיך אספא ווסן, היה מיוזמי המרד נגד אביו הקיסר, גרמו לקיסרית מנן צער ויגון רב.
מותה
עריכההקיסרית מנן מתה בשנת 1962 לאחר מחלה קצרה. היא נקברה בקתדרלת השילוש הקדוש (אדיס אבבה).
קישורים חיצוניים
עריכה
- בני פירסט, ביקור קיסרית חבש בארץ ישראל, באתר הארכיון הציוני, 12 בספטמבר 2023