מסכת דמאי

מסכת דְּמַאי היא המסכת השלישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. כמרבית המסכתות בסדר זה, היא מופיעה במשנה ולא נכתב עליה בתלמוד הבבלי, מכיין שהיא מצווה השייכת לא"י. אלא רק בתלמוד הירושלמי ובתוספתא.

המסכת מפרטת את הלכות דמאי - הן ההלכות הקשורות להפרשת תרומות ומעשרות מגידולי הארץ, במקרים שבהם הפירות התקבלו מעם הארץ, אשר אין ביטחון שהקפיד להפריש מעשר מפירותיו. דמאי היא תקנה מיוחדת שתיקן יוחנן כהן גדול על מנת להסדיר את האופן שבו מתייחסים לתבואה זו.

הביטוי 'דמאי' מקורו בארמית, ופירושו: "של מה היא". פירושו המילולי של הביטוי "דמאי" הוא דא = זה, מאי = מהו. הכוונה לפירות שהתקבלו מעם הארץ, מה הוא דינם. תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות מכונה בלשון חכמים טבל, ותבואה שכבר הופרשו ממנה מכונה תבואה מתוקנת. כאשר קונים או מקבלים פירות ותבואה מעם הארץ, שאינו בר-סמכא בעניין המעשרות - התבואה מכונה 'דמאי', כיוון שאין אנו יודעים 'של מה היא', אם אלו פירות של טבל או שהם מתוקנים, ודינם מותאם למצב, מין פתרון ביניים.

תוכן המסכת

פרטי ההלכות במסכת עונים באופן מדוקדק על השאלה - עד כמה ניתן לסמוך על מי שהוא עם-הארץ בעניין תרומות ומעשרות.

הרקע החברתי לשאלה זו הוא הריבוד החברתי אצל היהודים בתקופת חז"ל. חכמי ההלכה בידלו את עצמם ממי שאינו שומר על הכללים עד תומם, והגדירו זאת בגדרים חברתיים. מי שהיה שומר את כללי ההלכה לפרטיהם, כולל ההקפדה על אכילת תבואה בטהרה - היה נקרא 'חבר' . אלו שלא הקפידו על הלכות הטהרה והלכות המעשרות כונו 'עם-הארץ'. עם זאת, עם הארץ היה נאמן על הפרשת "תרומה גדולה". מעמד ביניים היה לאלו שהיו נאמנים בעניין תרומות ומעשרות, אך לא הקפידו על טהרה, וכל אחד מהם נקרא 'נאמן'.

על אף הבידול החברתי, היו בין הקבוצות קשרים מסחריים ואף קשרי משפחה. מסכת 'דמאי' מכוונת את תלמידי החכמים, כיצד להתנהג באותן סיטואציות, שבהן הם באים במגע עם עם-הארץ. מבחינה זו, כשם שמסכת דמאי עוסקת ביחסים אלו בענייני תרומות ומעשרות, כך גם עיסוקה של מסכת זבים - בענייני טומאה וטהרה, שכן עם הארץ נחשב כטמא בטומאת זב.

עם כל זאת, המגמה הכללית של חכמים במסכת היא להקל במקרה של דמאי. המסכת פותחת במילים 'הקלין שבדמאי', ומפרטת את המינים שבהם אין חשש תרומות ומעשרות, גם כשלוקחים מעם-הארץ. בכלל, הפרק הראשון כולו עוסק בעניינים שבהם ניתן להקל בדמאי. למשל, מובאת ההלכה שבשבת ניתן לשאול את עם-הארץ לגבי התבואה שלו, והוא הופך לנאמן ליום אחד.

עניינים נוספים הנידונים במסכת: נאמנותם של בעלי חנויות, הפקדת תבואה אצל מי שאינו נאמן (פרק ג'), שליח שאינו נאמן (פרק ד'), שותפות עסקית עם עם-הארץ (פרק ו) והתנאים להפוך להיות נאמן וחבר (פרק ב')

במשנה מופיע המושג הקדום מונופול (אזכור מוקדם יותר מופיע בטקסט פוליטיקה של אריסטו): ”רבי יהודה אומר, מאחד על הכול; ומודה רבי יהודה, בלוקח מן המנפול, שהוא מעשר מכל אחד ואחד". פירש רבי עובדיה מברטנורא: "מנפול - קונה מן פלטרין הרבה ומוכר לאחרים". עוד פירוש אומר: "מנפול- מי שיש לו הזכות על מין סחורה להיות מוכרה היחידי בעיר” (פירוש ר' פנחס קהתי על משנה, מסכת דמאי, פרק ה', משנה ד').

מיקומה של המסכת בסדר זרעים

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, הסיבה לכך שמסכת זו סודרה לאחר מסכת פאה היא משום הזכות שיש לעניים להשתמש בדמאי, כמו שאמרו: "מאכילים את העניים דמאי".

פרקי המסכת

1. הַקַּלִּין (ארבע משניות) - פירות הפטורים מדמאי וקולות בדין דמאי.
2. וְאֵלּוּ דְּבָרִים (חמש משניות) - החייבים בדמאי ומי נחשב "חבר" ו"נאמן".
3. מַאֲכִילִין (שש משניות) - נתינת פירות דמאי לאחר.
4. הַלּוֹקֵחַ (פירות) (שבע משניות) - מקרים בהם מותר לאכול דמאי.
5. הַלּוֹקֵחַ (מן הנחתום) (אחת עשרה משניות) - הפרשת תרומות ומעשרות מפירות ממקורות שונים.
6. הַמְּקַבֵּל (שתים עשרה משניות) - הפרשת תרומות ומעשרות על ידי שותפים.
7. הַמַּזְמִין (שמונה משניות) - הפרשת תרומות ומעשרות שלא באופן הרגיל.

בסה"כ במסכת 53 משניות.

פרשני מסכת דמאי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

על המשניות (דמאי)

• פירוש המשניות להרמב"ם - לרבי משה בן מימון.
• פירוש רע"ב - לרבי עובדיה מברטנורא.
• תוספות יום טוב - לרבי יום-טוב ליפמן הלר.
• תפארת ישראל - לרבי ישראל ליפשיץ.
• הלכתא גבירתא - לרבי ישראל ליפשיץ.
• מלאכת שלמה - לרבי שלמה העדני.
• פירוש רבינו יצחק בן מלכי צדק סימפונטי.
• פירוש הרא"ש- לרבינו אשר.
• פירוש רבינו שמשון- לר"ש משאנץ.

קישורים חיצוניים

משנה, מסכת דמאי, באתר ויקיטקסט

תוספתא, מסכת דמאי, באתר ויקיטקסט

תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, באתר ויקיטקסט

• מידע על מסכת דמאי בקטלוג הספרייה הלאומית