מצר גיברלטר

מצר ים המפריד בין אירופה לאפריקה

מצר גיברלטרערבית: مضيق جبل طارق; בספרדית: Estrecho de Gibraltar; באנגלית Strait of Gibraltar) הוא מצר ים המפריד בין אירופה לאפריקה ומקשר בין האוקיינוס האטלנטי לבין הים התיכון. בצדו הצפוני (האירופי) שוכנות ספרד והמושבה הבריטית גיברלטר, ובצדו הדרומי (האפריקאי) – מרוקו והעיר סאוטה (מובלעת בשליטה ספרדית בצפון מרוקו). בעת העתיקה נודעו הצוקים שבכניסה המזרחית למצר בשם "עמודי הרקולס". במצר מצויים מספר איים קטנים, כמו האי פרחיל, שיש מחלוקת בין ספרד ומרוקו על השליטה בו.

מצר גיברלטר
Estrecho de Gibraltar
מידע כללי
על שם גיברלטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג מצר ים עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
אורך 59 קילומטר
רוחב ממוצע 14.3 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז גיברלטרגיברלטר גיברלטר
מרוקומרוקו מרוקו
ספרדספרד ספרד
קואורדינטות 35°58′26″N 5°30′58″W / 35.973888888889°N 5.5161111111111°W / 35.973888888889; -5.5161111111111
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מצר גיברלטר, כפי שצולם על ידי צוות המעבורת אטלנטיס במשימה STS-98 ב-19 בפברואר 2001 (מתוך אתר נאס"א)
נוף הנשקף אל מצר גיברלטר, התמונה צולמה מגבעות מעל טריפה (עיירה קטנה), ספרד.

מקור השם גיברלטר בשמו של המצביא המוסלמי טארק אבן זיאד, שחצה את המצר בשנת 711 בדרכו לכיבוש ספרד הוויזיגותית. צוק גיברלטר נקרא על שמו, ג'בל טארק (ג'בל בערבית: הר), שם ששובש עם הזמן לגיברלטר.

כנתיב השיט היחיד המקשר בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, הייתה למצר גיברלטר חשיבות אסטרטגית רבה. חשיבות השליטה בו הוכרה כבר בתקופה הפיניקיתהמאה העשירית לפנה"ס).

עומקו של המצר הוא כ-300 מטר, ורוחבו בנקודה הצרה ביותר כ-14.4 ק"מ.

בשנים האחרונות נבדקת האפשרות לכריית מנהרה מתחת למצר, שתאפשר מעבר יבשתי בין אירופה לאפריקה. בסוף 2003 נחתם הסכם בין ספרד למרוקו, לבדיקת ישימות הנדסית, גאולוגית וכלכלית לחפירת מנהרת רכבת מתחת למצר.

חצייה בשחייה

עריכה

חציית מצר גיברלטר היוותה אתגר לשחיינים[1], מאז שנת 1928. בגלל הזרמים בים, מסלולי השחייה אינם בדרך הקצרה ביותר, אלא מטריפה לחופי מרוקו, מרחק של 16.5 עד 22 קילומטר[2]. באפריל 1928 חצתה מרצדס גלייטזה את המצרים בניסיון הרביעי שלה, לאחר ששנה קודם לכן חצתה את תעלת למאנש[3].

עד שנת 1949 הייתה השחייה איטית יחסית והשחיינים השיגו זמן ממוצע של מעל 11 שעות[4]. בשנת 1948 חצה שחיין מפרו את המצר ב-9 שעות ו-20 דקות[5]. בספטמבר 1953 חצתה את המצר השחיינית פלורנס צ'דוויק בזמן שיא של חמש שעות ושבע דקות[6]. בשנת 1955 חצה את המצר סאקונדו קאסטלו בפחות מ-5 שעות[7]. בשנים 2000–2012 עמד זמן השחייה הממוצע על 4:31 שעות[4].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מצר גיברלטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  NODES