מקדה
מַקֵּדָה הייתה עיר כנענית ולאחר מכן ישראלית בשפלת יהודה בתקופת המקרא. היא נזכרת במקרא ובכתובות עבריות מן התקופה. כל מופעיה במקרא בספר יהושע.
שמה נזכר בסיפור מלחמת יהושע בברית הדרומית של ערי הממלכה הכנעניות, בתיאור המרדף אחר צבאות הברית הנסים, בתיאור חיסול מלכי הברית שהסתתרו במערה שנמצאה במקדה. היא נזכרה לראשונה בתיאור מסע הכיבוש שבא לאחר מכן.[1] וגם ברשימה המסכמת של כיבושי יהושע.[2] לאחר מכן, מופיעה מקדה ברשימת ערי נחלת שבט יהודה.[3]
שמה נזכר גם בשתי כתובות עבריות מתקופת המקרא במסמך מנהלי-כלכלי שנרשם על אוסטרקון שנקנה בשוק, אך נמצא ככל הנראה בחורבת אלכום.[4] ואדם בשם "מכי בן הצליהו ממקדה" נזכר באוסטרקון - חרס אחיקם מסוף תקופת בית ראשון, שנמצא בחורבת עוזה.[5]
שמה מופיע בצורה "מנקדה" באוסטרקונים אדומיים מתקופת המלך הפרסי ארתחששתא השני.[6]
אוסביוס מקיסריה (המאה ה-4) זיהה את מקדה "ח' מילין מבית גוברין מזרחה".[7] גם פרוקופיוס (המאה ה-6) מציין את המיקום הזה. אולם אוסביוס אינו מסכים עם המידע המקראי בנוגע למיקום. נראה כי הוא ממקם את מקדה מדרום-מזרח, בחורבת בית מקדום. יש הסבורים שיש לקרוא בטקסט "מצפון". תל א-צאפי נמצא מצפון-מערב במרחק זה, וייתכן שהוא מקדה העתיקה.[8]
מכל הידיעות הללו עולה כי יש לזהות את מקדה כישוב בשפלת יהודה. לפי התיאורים הצבאיים במקרא היא צריכה להיות דרומית לעזקה וצפונית ללכיש. בתחום זה היא צריכה להיות קרובה יותר ללכיש, שכן ברשימת ערי נחלת יהודה היא מופיעה בקבוצה אחת עמה.[9]
במאה ה-20 הוצע לזהות אותה באתרים שונים באזור:
- חורבת בית מקדום
- חורבת אל-ח'יישום
- חורבת אלכום
- תל בורנה
- תל גודד
השם מקדה גזור כנראה מן השורש נק"ד הקשור ברעייה ופירושו קרוב כנראה ל'מקום מרעה'.
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק כ"ט
- ^ ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק ט"ז
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"א
- ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 170
- ^ אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 154
- ^ בצלאל פורטן ועדה ירדני, תיארוך האוסטרקאות האדומיים על-ידי הקבצה, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר אפרים שטרן (ה'תשס"ט, החלק באנגלית עמודים 144-183.
- ^ אוסביוס, אונומסטיקון, האות מ', ספר יהושע (62).
- ^ Eusebius of Caesarea, Onomasticon, n. 668
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ל"ז–מ"א
