ויקיפדיה

בית המקדש השלישי

מרכז הפולחן הדתי של עם ישראל אשר לפי המסורת היהודית עתיד להבנות בהר הבית
(הופנה מהדף מקדש יחזקאל)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בבית מקדש עתידי. אם התכוונתם לניסיון לבנות בית מקדש שלישי במאה הרביעית, ראו בית המקדש של יוליאנוס.

לפי המסורת היהודית, בית המקדש השלישי הוא בית המקדש העתיד להבנות בהר הבית.

דגם בית המקדש השלישי לפי פירושו של המלבי"ם לספר יחזקאל, השטחים הבלעדיים של הכהנים בני צדוק מסומנים בצבע כחול

יסוד קיומו של בית המקדש השלישי הוא בתיאור בספר יחזקאל של מקדש שיקום במקום זה שנחרב בבית ראשון. מכיוון שבית המקדש השני, שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון לא נבנה במתכונתו, הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.[1]

בניין בית המקדש השלישי מוזכר במקומות שונים במשנה, בתלמוד, במדרש, וכן בספרי הלכה, קבלה וחסידות. וכן בתפילת שמונה עשרה מוזכרת הציפייה לבניין בית המקדש השלישי ולגאולה העתידה בכמה ברכות.

רעיון הבית השלישי שימש יהודים לתיאור משאלת לב שאין שנייה לה בימי הביניים.[2][3]

הציפייה להקמת בית המקדש השלישי

עריכה
 
איור המתאר את בית המקדש השלישי על פי תיאורי ספר יחזקאל, מאת הארכיטקט וחוקר התנ"ך, שארל שיפז (אנ').
 
איור המתאר את בית המקדש השלישי על פי תיאורי ספר יחזקאל, מאת הצייר פטר קנדיד (אנ').

במקרא

עריכה

המושג "בית המקדש השלישי" אינו מופיע במקרא. עם זאת, נבואות רבות בתנ"ך מתייחסות אל הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות ואחרית הימים כמערכת שבית המקדש נמצא במרכזה. כך, למשל, בנבואת ישעיהו[4]:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

נבואות אלה, שנאמרו בימי בית המקדש הראשון ותקופת גלות בבל, עד תחילת ימי הבית השני, לא התממשו בימיו. בדברי חז"ל מופיע ויכוח בשאלה, האם בית שני מראשיתו לא היה ראוי למימוש נבואות אלו, או שהיה בו פוטנציאל שלא התממש, בהיעדר שיתוף פעולה מספיק של עם ישראל.[5] מכל מקום, לאחר חורבן בית שני נתפרשו נבואות אלו כמכוונות לבית מקדש חדש שייבנה[א].

תיאור מפורט של בית מקדש עתידי, גדול ממדים, מופיע בספר יחזקאל (פרקים מ'–מ"ג). התיאור אינו ברור, בשל שימוש במונחים אדריכליים שמשמעותם עמומה (כגון "אתיקים"), והמפרשים חלוקים בכמה שאלות יסודיות בהבנתו. כותב על כך הרמב"ם[6]: "בניין העתיד להבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל – אינו מפורש ומבואר".[7] בשנת התשע"ט יצא לאור הספר מראה היכל על ידי המרכז לבית המקדש והמשכן. הספר מתואר על ידי מחברו, וכך מצוטט באתר הספרייה הלאומית, כ: ספר מראה היכל : ביאור רחב צח וברור על תבנית בית המקדש השלישי: נבואת יחזקאל על פי חז"ל ורבותינו המפרשים / אברהם חיים בלאאמו"ר רבי חנוך העניך אופמאן. הספר מפרש את פרקי הבית השלישי ביחזקאל בליוויי תרשימים, איורים והצגה חזותית בהירה ומובנת.

בהלכה

עריכה
  ערך מורחב – מצוות בניין בית המקדש

הקמת בית מקדש נזכרת בספרי ההלכה כמצוות עשה, ונמנית כאחת מתרי"ג המצוות שבתורה,[8] על פי הכתוב בתורה[9]: "ועשו לי מקדש". ועל פי הכלל שקבע הרמב"ם, הרי החיוב הוא לדורות.[10] מעבר לכך, הקמת המקדש וחידוש עבודתו קשורים לסדרה של מצוות, כגון הקרבת הקורבנות, עלייה לרגל, ועוד.[11] ממילא, המצווה הכתובה בתורה לעשות מקדש מחייבת להקימו אם קיימים התנאים המאפשרים זאת[ב][דרושה הבהרה].

בתפילה ובפיוט

עריכה

בכל הדורות נישאו תפילות לבנין בית המקדש, כך למשל כבר בימי גלות בבל, נשא דניאל תפילה אישית שחיבר לבניינו של בית המקדש השני: "יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ... וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם".[12]

וכן לאחר חורבן הבית השני, התגבש נוסח תפילה קבוע על ידי הסנהדרין הגדולה ביבנה הכולל בקשות הנוגעות לבניין בית המקדש השלישי. כך, למשל, בתפילת העמידה ("תפילת שמונה עשרה"), הנאמרת שלוש פעמים ביום: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת", "והשב את העבודה לדביר ביתך". ובזמן מאוחר יותר נוסף בתפילת הלחש של היחיד להוסיף קטע המסתיים בבקשה: "יהי רצון... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".

גם בנוסח ברכת המזון תיקנו להזכיר את בית המקדש: "רחם נא... על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו".

בימים בהם הוקרב במקדש קורבן מוסף, נקבע נוסח מיוחד לתפילה על חידוש הקורבנות: "ואת מוסף יום... נעשה ונקריב לפניך באהבה". בפרט ביום הכיפורים, נהוג בעדות ישראל השונות לומר בתפילת המוסף את "סדר העבודה" המפורט של הכהן הגדול ביום זה. על כך נאמר במדרש בראשית רבה[13]: "כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש. מרי! יתבני בית מקדשא! מרי! מתי יתבני בית מקדשא?"[ג].

המוטיב של בניין בית המקדש נפוץ מאוד בפיוט, ורבים מן הפיוטים שנתקבעו לשירה בסעודת השבת בכל העדות כוללים אזכורים של בית המקדש. כך, למשל, כתב דונש בן לברט בפיוטו "דרור יקרא": "דרוש נוי ואולמי, ואות ישע עשה עמי". ובשירו של רבי ישראל נג'ארה "יה ריבון עלם": "למקדשך תוב ולקדש קודשין, אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין"[ד]. במיוחד התפרסם רבי יהודה הלוי בשירי געגועיו לציון, ובכלל זה חידוש המקדש. בשירו "דבריך במור" ביקר את העדפת הקברים בארץ על פני מקום המקדש: "הטוב שיהיו מתים זכורים, והארון והלוחות שכוחים? נשחר את מקום שחת ורימה, וניטוש את מקור חיי נצחים?... ואיך נהיה להר קדשו שכחים?".

מצוות ומנהגים כזכר למקדש

עריכה
  ערך מורחב – אבלות על החורבן

לאחר חורבן הבית השני נקבעו תקנות מיוחדות כזכר למקדש: נטילת לולב בחג הסוכות, נוהגת מהתורה שבעה ימים רק במקדש ומחוצה לו יום אחד, ולאחר החורבן קבע רבן יוחנן בן זכאי שלולב ניטל שבעה ימים בכל מקום, "זכר למקדש".[14] כמו כן נטילת ערבה בהושענא רבה נועדה להזכיר את נטילת הערבה במקדש, ומן התורה אין מצווה ליטול ערבה כלל מחוצה לו.[15] בליל הסדר אוכלים את המצה והמרור יחד ("כורך") זכר למקדש, כמנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את קורבן הפסח עם מצה ומרור.[16]

התקופה האסלאמית

עריכה

עד המאה ה-7, האתר עבר שחיקה תחת שלטון ביזנטי. לאחר הכיבוש המוסלמי של ירושלים במאה ה-7 במהלך הח'ליפות האומיית, נבנה מסגד על ידי הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב (שלט 634–644 לספירה) שטיהר את האתר תחילה מאשפה ואז הקים מִכְהַר ומסגד פשוט באותו מקום כמו המסגד הנוכחי. בניית המסגד הראשון נקראה מסגד אל-'עומרי. במהלך הח'ליפות האומיית, הח'ליף עבד אל-מלכ בן מרואן הורה על שיפוץ המסגד המוסלמי, ובנה את כיפת הסלע, על הר הבית. המסגד עומד על ההר מאז 691 לספירה; אל-ג'אמי אל-אקצא. הוא שופץ מספר פעמים מאז, כולל בתקופות העבאסית, הפאטמית, הממלוכית והעות'מאנית.[17] חלק מהמוסלמים רואים את מסגד אל-אקצא כחידוש של בית המקדש השלישי, מכיוון שהם רואים את עצמם כחלק מהדת והאמונות של כל הנביאים, אך עם חוק שונה לאחר בואו של הנביא מוחמד.[18]

צורתו על פי תיאור יחזקאל

עריכה

אחד הדברים הייחודיים העיקריים בבית המקדש השלישי, בהשוואה לקודמיו, הוא צורתו, המתוארת בפרוטרוט בספר יחזקאל. הוא מתואר כמתאים רק במתאריו הכלליים לבתי המקדש שלפניו (קיומו של קודש הקודשים, היכל ועזרה), אך מעבר לכך יש בו שוני גדול, גם בצורה וגם במידות הגדולות בהרבה, כי הוא מוסיף חצר חיצונה של מאה אמה מן הצפון ומאה אמה מן הדרום ואכן כל המקדש צורתו תהיה מרובעת.

בעיה קשה שנתקלו בה כל הניגשים להבין כיצד אמור להיראות בית המקדש השלישי לפי יחזקאל, היא חוסר היכולת לפרש כהלכה את הפסוקים בספר העוסקים בו, בשל מינוחים טכניים שאינם מוכרים לנו, וכן בשל תיאורים עמומים של כמה וכמה מחלקיו. אמנם, גם התיאורים של בית המקדש הראשון (בספר מלכים) ושל בית המקדש השני (במסכת מידות) עוררו מחלוקות פרשניות לא מעטות, אך פחותות בעקרוניותן.

נראה שלדעת הרמב"ם, חוסר היכולת להבין את תיאורו של יחזקאל הוא זה אשר גרם לאנשי שיבת ציון לבנות את בית המקדש השני כפי שעשו ולא בצורת המקדש השלישי:[6]

בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות – אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני, כשבנו בימי עזרא, בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

אולם, המלבי"ם מפרש שבוני בית שני הבינו שהרמה הרוחנית של העם בעת שיבת ציון לא הייתה בשלמותה ולכן נמנעו מלבנות את הבית כצורת יחזקאל, בניין שמסמן שלימות רוחנית גבוהה של העם – שלימות שישיגו עם ישראל רק לעתיד לבא.

החצר הפנימית

עריכה

היא חצר שלפני הבית (האולם, ההיכל וקודש הקודשים), גודלה מאה על מאה אמה, בה נמצא המזבח החיצון, בבית המקדש הראשון ובשני החצר נקראה העזרה.

החצר החיצונה

עריכה

מקיפה את החצר הפנימית, וגודלה חמש מאות על חמש מאות אמה, בשונה מבית שני בה הייתה החצר החיצונה לפני הפנימית (ולא מסביב), בבית שני נקראה החצר עזרת נשים.

האתיקים

עריכה

הגר"א מפרש שמדובר בשלושה קירות תמך שהולכים מצפון לדרום על פני כל החצר החיצונה מ"הרצפות" וממשיך לתוך ה"צלעות" שמקיפות את ההיכל וקודש הקודשים.

השערים

עריכה

יחזקאל מתאר את שערי העזרות בגודל חמישים אמה על עשרים וחמש. בכל צד אמורים להיות שלושה תאים בגודל שש אמות על שש. בסך הכול, מתוארים שישה שערים כאלו, שלושה לחצר הפנימית ושלושה לחיצונה (לכיוונים מזרח, צפון ודרום). לשיטת הגר"א וסיעתו, התאים לאורך השער, דהיינו תא מול תא שלוש פעמים. לעומת זאת, לשיטת רש"י וסיעתו כל השישה בעובי החומה עצמה, ועוברים מאחד לשני.

לשכת הכהנים בני צדוק

עריכה
  ערך מורחב – הכהנים בני צדוק

הנביא יחזקאל מנבא שבבית המקדש יכהנו הכהנים בני צדוק לכל ענייני הקרבת חלב ודם על המזבח. בבית המקדש תהיה לשכה מיוחדת לכהנים בני צדוק בחצר הפנימית של המקדש. שבניגוד לשאר הלשכות (שפתחם יהיה לכיוון דרום), לשכה זו תהיה פתוחה לכיוון צפון. בנוסף, גם שתי לשכות הקרויות "לשכות העשרים" המשמשות בישול ואכילת בשר קודש של הקורבנות ומרכז לבישת בגדי הכהונה של בני צדוק תשמש לצרכיהם של בני צדוק.

פרשנות לתיאור המקדש

עריכה

עד לימינו נכתבו פירושים רבים לצורת המקדש השלישי, ונבנו מודלים אדריכליים לכמה מהמרכזיים שבהם. כך ידועה שיטתו של רש"י, של הגר"א, של הרב יום-טוב ליפמן הלר, ושל המלבי"ם – שראה את פירושם של שלשתם וחלק על דעתם באופן משמעותית[19] ושל הרב יוסף הלוי שניצלר.[20] ואילו לאחרונה נתפרסמו פירושם של רבנו חננאל, רבי אליעזר מבלגנצי[21] ורבי משה בן ששת.[22] ובימינו גם שיטתה של סדרת הפרשנות דעת מקרא, שאף לפיה נבנה מודל אדריכלי.

מקומו

עריכה
 
דגם חלוקת השטח מסביב בית המקדש השלישי לפי נבואתו של יחזקאל הנביא (על פי פירוש המלבי"ם.
המספרים בתמונה: 1. בית המקדש השלישי 2. מגרשי ירושלים 3. ירושלים החדשה 4. שער לוי.
לפי הנבואה, ירושלים החדשה תהיה 45 מיל מדרום להר המוריה

על פי נבואת יחזקאל מקומו של בית המקדש השלישי הוא בהר הבית בירושלים, באותו הר אשר בו ניצבו שני בתי המקדש הקודמים; אך עם זאת, לפי מידותיו המתוארות בספר יחזקאל, כדי לאפשר בניין בגודל זה במקום יצטרכו להיעשות בו שינויים טופולוגיים נרחבים. לפי חלק מן הפרשנויות, העיר ירושלים בתקופת המקדש השלישי תהיה בדרום המקדש, רחוקה ממנו 45 מיל, ואילו המקדש והר הבית יישארו במקומם.[23]

אופן בנייתו

עריכה
  ערך מורחב – מצוות בניין המקדש בזמן הזה

לדעת חלק מהראשונים בית המקדש השלישי ירד מן השמיים. דעה זו מבוססת על דברי אחת מסוגיות התלמוד, שמוזכר בה אפשרות שבית המקדש ייבנה באופן פתאומי ומהיר, ובניגוד לכללים המקובלים בהלכה[ה] כך למשל כותב רש"י:

מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר[25] 'מקדש ה' כוננו ידיך'.

גם במקורות אגדיים שונים מתואר המקדש השלישי כנעשה בידי הקב"ה,[26][27] ויש מהראשונים שלמדו מהם שהכוונה לעשייה בדרך ניסית ופלאית, ולא באמצעות בני אדם.[28]

לעומת זאת, הרמב"ם[29] מתאר את המקדש השלישי כמקדש בנוי בידי אדם. לדעתו,[30] מסכת מידות נכתבה במשנה כדי שבוני המקדש השלישי ידעו כיצד לעשותו. תפיסה זו נסמכת על פשוטם של פסוקי המקרא,[31] וכמה מקורות בדברי חז"ל[ו].

ישנם המשלבים בין שתי דעות אלו, ואומרים שחלקו ירד משמים באופן נסי וחלקו יבנה על ידי המשיח. לפי דעת המהרש"א בחידושי-אגדות על מסכת מגילה,[32] יחברו לבית המקדש השלישי כל בתי הכנסת בעולם, שבאופן נסי יתאספו למקום אחד ויצטרפו לבית המקדש שירד בנוי ומשוכלל מן השמים.

הרמח"ל, בספרו "משכני עליון", אומר שבית המקדש השלישי אמור היה להבנות כעליית מדרגה מיד לאחר הבית הראשון, ואם היינו זוכים, לא היה צורך בחורבן אלא כעין מעבר משן חלב לשן בשר, היו עוברים מבית ראשון שנבנה בספירת החכמה לבית שלישי בספירת הכתר. נראה מדבריו כי הוא מיישב את שתי השיטות באומרו שבית המקדש החיצוני ייבנה בחומר ובית המקדש הפנימי יירד מן השמיים.

ניסיונות מעשיים להקמת בית המקדש השלישי

עריכה

בעת העתיקה

עריכה
  ערך מורחב – בית המקדש של יוליאנוס

על פי המסופר במדרש בראשית רבה (פרשה סד, י), שנים מספר לאחר החורבן יזם השלטון הרומי את בניין המקדש מחדש. היהודים החלו באיסוף כסף לצורך הבניין, ומן המדרש משתמע שאף החלה תנועת עליה ארצה. ברם, השומרונים התנגדו לבנייה, ובהשפעתם חזרו בהם הרומאים מיוזמה זו. הדבר גרם להתמרמרות רבה בקרב היהודים, עד כדי מחשבות על מרד. ככל הנראה, מדובר בתקופה בה הקים אדריאנוס קיסר את איליה קפיטולינה כעיר אלילית על חורבות ירושלים, והיה זה אחד המניעים למרד בר כוכבא.

יוזמה משמעותית יותר לבניין המקדש הגה הקיסר הרומי יוליאנוס, במאה הרביעית. הלה הצהיר בפני היהודים (בשנת 362): "אקומם בכל מרץ את היכל האל העליון". הקיסר פנה אל היהודים בקריאה "לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם".[33] מתועדות תגובות של שמחה בקרב יהודים בעולם לנוכח היוזמה, אבל במקורות היהודיים אין זכר לפרשה, ולפיכך יש משערים שהייתה גם הסתייגות מן הרעיון, מסיבות שונות.[34] הבנייה החלה במימון הממשלה הרומית, וכבר החלו להרוס את יסודות היכל אדריינוס שעמד במקום המקדש. בינתיים יצא יוליאנוס לקרב נגד הפרסים, דבר ששיבש את התקדמות העבודה, ובנוסף לכך פקדה את האזור רעידת אדמה, שגרמה להפסקת הבנייה ב-27 במאי 363. ביוני באותה שנה מת יוליאנוס במלחמתו, ותוכניתו נגנזה באופן סופי.

מרד היהודים נגד הרקליוס

עריכה
  ערך מורחב – מרד היהודים נגד הרקליוס

בשנים 613 עד 617 לספירה, מרדו יהודי ארץ ישראל, בשיתוף האימפריה הפרסית, כנגד הרקליוס קיסר האימפריה הביזנטית. בהנהגת בנימין מטבריה ונחמיה בן חושיאל הצליחו היהודים לכבוש את ירושלים, ושלטו בה, בהרשאה פרסית, במשך חמש שנים. במהלך תקופה זו, נרקמו תוכניות מעשיות לבניית בית המקדש השלישי ולחידוש עבודת הקורבנות.

אצל מבשרי הציונות

עריכה

בית המקדש היה חלק גם מחזונם המדיני של אישים בציונות החילונית. כך בתיאורו של הרצל את מדינת היהודים:[35]

בית המקדש הוקם מחדש כי הגיע הזמן לכך. הוא נבנה כבימים עברו, מאבני גזית שנחצבו במחצבות המקומיות והתקשו באוויר הצח. שוב עמדו העמודים, היצוקים נחושת, לפני קודש הקודשים של ישראל. העמוד השמאלי נקרא בועז והימני נקרא יכין. בחצר הקדמית עמדו מזבח אדיר עשוי נחושת וכיור המים הרחב המכונה 'ים-הנחושת', כמו בימים הרחוקים ההם, כששלמה המלך משל בארץ.

אף על פי שהרצל היה בעד הקמת בית המקדש השלישי, מדבריו במדינה היהודית העתידית המוצגת באלטנוילד, המגיעים ממזרח יכולים להבחין במסגדים שעל הר הבית. מכאן אפשר להבין מדבריו שלמרות החזון שלו לבית המקדש השלישי, הוא לא יהיה בהר הבית על חשבון מסגדיו, אך למרות הוודאות בספרו שבית המקדש יוקם בירושלים, לא ברור האם בית המקדש יוקם בתוך העיר העתיקה או מחוצה לה.[36]

כל זאת, לתפיסתו, לצד "היכל השלום" בירושלים, המשותף לבני כל העמים. חזונו האוטופי לא תורגם לכדי פעולה כלשהי של התנועה הציונית בכיוון זה. כעבור כארבעים שנה נוסחו הדברים באופן נחרץ יותר על ידי אברהם שטרן (יאיר), אשר בין "עיקרי התחיה" של ארגון הלח"י, אותם ניסח, קבע בסעיף האחרון: "הבית – בניין הבית השלישי, כסמל לתור הגאולה השלמה". בדרכו המשיכו הוגים בימין הרדיקלי מיוצאי הלח"י, כדוגמת שבתי בן דב וישראל אלדד, שבכתביהם שזרו את בית המקדש בתוכניתה של מדינת ישראל העתידית, על פי השקפתם.

לאחר מלחמת ששת הימים

עריכה

בעקבות כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, החלו להתארגן תנועות קטנות להקמת בית מקדש, שהמפורסמות שבהן הן תנועת נאמני הר הבית ומכון המקדש. מכון המקדש שיחזר עשרות רבות מכלי המקדש במתכונתם ההלכתית, עשויים זהב, כסף ונחושת, ובהם המנורה, השולחן, מזבח הזהב והכיור. לצד הכנת הכלים, עוסק המכון בחקר הלכות המקדש ובהסברה ברחבי הארץ והעולם. לפעילות זו השפעה ניכרת בעיקר בחוגי הציונות הדתית, ובהדרגה נושא המקדש תופס מקום בסדר היום החינוכי והציבורי.

התארגנויות אלו מתקיימות בצלה של מחלוקת רעיונית והלכתית על היכולת להקים מקדש בימינו, והדעה העממית הרווחת בין חלק מהרבנים בציבור החרדי, שאין אפשרות להקים מקדש עד ביאת המשיח. אחד ממוקדי המחלוקת הוא סוגיית הכניסה להר הבית.

ההנחה הרווחת בעולם היא שהקמת בית המקדש תביא בהכרח להריסתה של כיפת הסלע. במשך השנים אף קמו מספר התארגנויות מחתרתיות שביקשו לפוצץ את כיפת הסלע. בשל כך, הפך הר הבית לסלע מחלוקת מרכזי בסכסוך הישראלי-ערבי. בב' בתמוז תרצ"ו (22 ביוני 1936), כתב אמין אל-חוסייני מכתב אל הנציב העליון ובו טען: "המועצה מאמינה שהדחף הראשי שהניע את היהודים לחשוב על הפיכת פלסטין לבית לאומי בעבורם הוא דחף דתי. כיוון שכך, העניין הציוני הוא בראש-וראשונה עניין דתי. רק בשל הרעיון הדתי המפעם בלבותיהם והחותר להקמתו מחדש של בית-המקדש היהודי של שלמה במקומו של מסגד אל-אקצא הקדוש". במכתב זה שיווה אל-חוסייני נופך דתי למאבק, ומאז החלו אנשי הדת מטיפים על כך בדרשות יום שישי, מה שהיה טריגר מרכזי לפרוץ מאורעות תרצ"ו.[37]

בעקבות דברי המופתי, יזם יעקב רוזנהיים מעסקני אגודת ישראל הצהרה עליה ביקש להחתים את הרבנים ולפיה "היהודים המאמינים, מנועים בהחלט על פי הוראות חוק התורה עצמה, מלבצע את הקמתו מחדש של בנין המקדש או לחפש אמצעים אחרים. יהודים הנאמנים לתורה אינם יכולים אפילו להיכנס בהר הבית. אי לכך ההצהרה של המועצה המוסלמית משוללת כל יסוד. החיים בארץ הקודש, וכל השאיפות להתיישבות על אדמתה נחשבים על פי היהדות כמעשה דתי ראוי לשבח (מצווה) – אפילו בלי בנין המקדש בהר המוריה". אך הרב יוסף צבי דושינסקי, ראש אגודת ישראל בארץ ישראל התנגד לפרסום ההצהרה, מכיוון ש"אין הנימוק של איסור כניסה אל הר הבית מספיק, מפני שאפשר להיטהר באפר פרה ויהיה מותר להיכנס".[38]

התנועה האסלאמית בישראל מרבה לפעול למניעת בניין המקדש ואף להכחשת הקשר היהודי-היסטורי להר-הבית.[39] תנועות המוראביטון והמוראביטאת נאבקות בעליית יהודים להר הבית.

על פי סקר של ynet בשיתוף עמותת גשר שנערך ביולי 2009, 64% מהיהודים בישראל, ובתוכם אף חילונים רבים, מצדדים בבניין בית המקדש.[40]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: בית המקדש
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקדש יחזקאל

ביאורים

עריכה
  1. ^ בספר חגי (ב', ט') נאמר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". פסוק זה היה מושא לפולמוס יהודי-נוצרי, באשר משתמע ממנו שהבית השני ("הזה" – בימי חגי, ראשית ימי הבית השני) הוא ה"אחרון" ואין בלתו. התשובה המקובלת בפרשנים, ש"אחרון", ברוב הופעותיו במקרא, הוא: המאוחר יחסית, לאו דווקא המאוחר ביותר (דוגמאות: דברים, כ"ט, כ"א: ”ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם”; בראשית, ל"ג, ב'; שמות, ד', ח'–ט'). ראו שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קפז; הסבר אחר באברבנאל, ספר משמיע ישועה, פרק יג.
  2. ^ ראו הרחבה להלן בפרק "בעת החדשה", ובערך: חידוש עבודת הקורבנות.
  3. ^ תרגום: אדוני! יבנה בית המקדש! אדוני! מתי יבנה בית המקדש?
  4. ^ תרגום: למקדשך שוב ולקדש הקדשים, מקום שבו ישמחו רוחנו ונפשנו.
  5. ^ הגמרא במסכת סוכה.[24] מציינת אפשרות שהמקדש יבנה בלילה, או ביום ט"ו בניסן, שהוא יום טוב. רש"י התקשה בדבר, שכן הדבר מנוגד להלכה שאין בונים את המקדש בלילה, או ביום טוב. ועל כך השיב: "הני מילי [תרגום: דברים אלו אמורים לגבי] בניין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו, יז) 'מקדש ה' כוננו ידיך'". לפירוש אחר לסוגיה עיין במאירי שם.
  6. ^ למשל: התוספתא (מסכת פסחים, פרק ח', הלכה ד'), דנה באפשרות שבית המקדש השלישי ייבנה בין פסח לבין פסח שני, וזאת על ידי ש"ניתן להן לישראל לבנות בית הבחירה"; תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א: "לכשיתעוררו הגלויות... ויבואו ויבנו בית הבחירה". תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ה', עמוד א': "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב... מקדש ה' כוננו ידיך" (הפסוק עליו הסתמך רש"י בסוכה הנ"ל כמקור לירידת המקדש משמיים), ופירוש רש"י: "מקדש – מעשה ידי צדיקים הוא".

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יום טוב ליפמן הלר, צורת בית המקדש
  2. ^ רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009
  3. ^ כך לדוגמה התפייט רבי יהודה הלוי: "למפקד נשיא ורב / בית שלישי חרב". ישראל זמורה (עורך), כל שירי רבי יהודה הלוי, חלק ה', תל אביב: הוצאת מחברות לספרות, תש"ו 1946, עמ' 56.
  4. ^ ספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'–ד'. מקורות נוספים, מני רבים: ספר ישעיהו, פרק נ"ו, פסוק ז'; ספר ישעיהו, פרק ס', פסוק ז'; ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים כ"ה–כ"ח; ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ט"ז.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'. ראו גם פירוש רש"י ליחזקאל, מ"ג, י"א וספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, מאמר שני, אות כד.
  6. ^ 1 2 משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה ד'
  7. ^ לסיכום בעיות הפרשנות ולהתויית דרכים לפתרונן, ראו: יחיאל צבי מושקוביץ, דעת מקרא: יחזקאל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ה, עמ' שיז–שכד.
  8. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה כ. ספר החינוך, מצווה צה. ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה א'
  9. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'
  10. ^ הקדמת ספר המצוות לרמב"ם, השורש השלישי
  11. ^ ראו פירוט במניין המצוות במשנה תורה לרמב"ם, בפתיחה לספרי 'עבודה' 'קרבנות' 'טהרה', ובמידה ידועה גם בספר 'זרעים'.
  12. ^ דניאל, ט', ט"ז–י"ז
  13. ^ בראשית רבה, פרשה י"ג, פסקה ב'
  14. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה י"ב
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ד, עמוד א'
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קט"ו, עמוד א'
  17. ^ Aqsa Mosque - Discover Islamic Art - Virtual Museum, islamicart.museumwnf.org
  18. ^ Greg Carr, היסטוריה קצרה של מקדש ירושלים, באתר Halaqa, ‏2023-09-01 (באנגלית)
  19. ^ לפי פירושו לפרקים מ'–מ"ג בספר יחזקאל (שחלקים ממנו הושמט מרוב הדפוסים מפני תוקף קושיות שהטיל על הקודמים לו)
  20. ^ יוסף שניצלר, באור חדש: על תשע פרשיות האחרונות מספר יחזקאל (...), לונדון: דפוס ווערטהיים, 1824 (ה'תקפ"ו)
  21. ^ אליעזר מבלגנצי, פירוש על יחזקאל ותרי עשר, ‏ווארשא, תר"ע, באתר היברובוקס
  22. ^ משה בן ששת, פירוש על ירמיה ויחזקאל, ‏לייפציג' תרל"ב, באתר היברובוקס
  23. ^ הרב אליעזר מבלגנצי לספר יחזקאל, המלבי"ם לספר יחזקאל, תחילת פרק מ
  24. ^ דף מ"א, עמוד א'
  25. ^ ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק י"ז
  26. ^ כגון בתלמוד הבבלי, מסכת בבא קמא, דף ס', עמוד ב': "אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם את הבערה שהבערתי. אני היצתי אש בציון, שנאמר: 'ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה', ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר: 'ואני אהיה לה... חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'".
  27. ^ מקור נוסף הוא הפסוק בירמיהו, ל"א, ג', וראו רש"י על אתר
  28. ^ ראב"ן, מסכת ראש השנה.
  29. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה א'
  30. ^ הקדמה לפירוש המשנה, מהדורת הרב יוסף קאפח, עמ' יז
  31. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ג, פסוקים י'–י"א: "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת... וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית... וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו... הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם". ובפירוש רש"י שם: "ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ".
  32. ^ מסכת מגילה, דף כ"ט, עמוד א'
  33. ^ הדברים מובאים על ידי ההיסטוריון בן התקופה, גרגוריוס איש נזיאנזוס
  34. ^ מיכאל אבי־יונה, שביעי, בימי רומא וביזנטיון, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"א, עמ' 170–171
  35. ^ אלטנוילנד, 1902. בתרגומה של מרים קראוס, הוצאת בבל, 1997, עמ' 267
  36. ^ שלמה אבינרי, הרצל, ירושלים: מרכז זלמן שז"ר, 2007, עמ' 164
  37. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, עם עובד, 1978, עמ' 233-232.
  38. ^ דוד נחמן רוטנר, יקוב הדין את ההר, המבשר, מוסף קהילות ד' באייר תש"פ עמוד 4
  39. ^ אחיה ראב"ד, השייח סלאח: נתניהו רוצה להקים את בית המקדש, באתר ynet, 17 ביוני 2009
  40. ^ ynet, סקר: 64% מהישראלים רוצים בית מקדש, באתר ynet, 29 ביולי 2009


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בית_המקדש_השלישי&oldid=40085962#צורתו_על_פי_תיאור_יחזקאל"
  NODES