משה נסים
בנימין משה נסים (נולד ב-10 באפריל 1935) הוא עורך דין ופוליטיקאי ישראלי, בעבר כיהן כחבר הכנסת וכשר בממשלות ישראל. חבר הכנסת הצעיר ביותר שנבחר אי פעם: החל את כהונתו הראשונה בגיל 24. בהמשך עבד כעורך דין.
 | |||||||||
| משה נסים, 2007 | |||||||||
| לידה |
10 באפריל 1935 (בן 89) ירושלים, פלשתינה (א"י)  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||||
| מפלגה | הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, הליכוד | ||||||||
| סיעה | הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, גח"ל, הליכוד | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
  | |||||||||
קורות חיים
עריכהמשה נסים נולד בירושלים לוויקטוריה ולרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל. לפני היותו בן 17 סיים תיכון[1] והחל ללמוד בישיבה של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. כאשר הישיבה התרופפה, עבר ללמוד בישיבה של אביו, ועזר לאביו בכתיבת תשובות בהלכה. במקביל למד משפטים באוניברסיטה העברית. לטענת הרב נסים בכוונת בנו היה להתגייס ביוני 1958, לאחר חמש שנות לימוד בישיבה. אולם, בעקבות שאילתה של יצחק בן-אהרן בשאלה מדוע בניו של הרב נסים לא גויסו לצבא, וביקורת ציבורית בנושא,[2] הוא זומן לגיוס בפברואר 1958.[3] נסים שירת בצה"ל כקצין משפטים בחיל האוויר בדרגת סמל.[1][4] הוא שוחרר מצה"ל באמצע ספטמבר 1959 כדי שיוכל להשתתף במערכת הבחירות לכנסת הרביעית ובהמשך לצורך תפקידו כחבר הכנסת.[5] ב-1961, לאחר שלא נבחר לכנסת החמישית השלים עוד 10 חודשים של שירות צבאי.[6]
קריירה פוליטית
עריכהביוזמת אברהם קריניצי שביקש למשוך את קולותיהם של יוצאי עיראק ברמת גן,[7] הוצע לו לקראת הבחירות לכנסת הרביעית על ידי בכירי מפלגת הציונים הכלליים, פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח ויוסף ספיר להיכלל ברשימת המפלגה לכנסת. נסים היסס, אך לבסוף שוכנע על ידי ידיד המשפחה, הסופר שמואל יוסף עגנון, ועל ידי הרב מרדכי אליהו.[1] ב-1959 נבחר לכנסת. נסים היה לחבר הכנסת הצעיר אי פעם (בן 24) וכונה "הינוקא של הכנסת". לאחר מכן, עם איחוד הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית, המשיך להיות חבר כנסת מטעם המפלגה הליברלית המאוחדת, אולם לא שובץ למקום ריאלי לקראת הבחירות לכנסת החמישית. נסים השלים את שירותו הצבאי והתמחה כעורך דין, ובמקביל היה פעיל במוסדות המפלגה.[6]
בשנת 1969 נבחר לכנסת השביעית מטעם גח"ל, גוש של תנועת החרות והמפלגה הליברלית, וכיהן בכנסת עד 1996 מטעם גח"ל שהתמזגה אל תוך הליכוד. בכנסת השביעית שימש יו"ר הסיעה מטעם המפלגה הליברלית, בצוותא עם מנחם בגין מטעם תנועת החרות. בשנת 1970 היה נסים בין מקימי הוועד הציבורי נגד נסיגה[8] ובהפגנה של הוועד הוא נאם כנציג המפלגה הליברלית.[9]
במהלך שנות ה-80 נסים היה ממובילי המהלך של מיזוג מלא של מפלגת הליברלים עם חירות כנגד יצחק מודעי שביקש לשמור על עצמאות מסוימת של המפלגה הליברלית.[10]
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע והבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב נסים במקום ה-120 והאחרון ברשימת הליכוד.
כשר בממשלות ישראל
עריכהבראשית שנת 1978 החל לכהן כשר בלי תיק בממשלת בגין, ועם התפטרותו של שמואל תמיר החל נסים לכהן ב-13 באוגוסט 1980 כשר המשפטים. הוא כיהן בתפקיד קרוב לשש שנים תחת שלושה ראשי ממשלה: מנחם בגין, יצחק שמיר וכן בממשלת האחדות הלאומית תחת שמעון פרס, והוביל מהלכי חקיקה רבים, לרבות השלמת חקיקתו של חוק יסוד: השפיטה. בהיותו שר לא נסע לחוץ לארץ בניגוד לשרים אחרים שהרבו לטוס.[11]
ב-16 באפריל 1986, בעקבות פיטוריו של יצחק מודעי ממשרת שר האוצר בממשלת האחדות הלאומית בראשותו של פרס, מונה נסים לתפקיד זה. הוא קיבל לידיו משק וכלכלה, שניצלו מקריסה בעקבות תוכנית החירום הכלכלית שהכין פרופ' מיכאל ברונו, והדבר הבולט ביישומה היה הורדת האינפלציה בישראל מקצב שנתי של כ-450% לקצב שנתי של כ-20%.
נסים היה נטול השכלה כלכלית ונטול עניין מיוחד בתחום. הוא המשיך במימוש תוכנית הייצוב הכלכלית של פרס ומודעי והגיש תוכנית לייצוב המשק ותוכנית המשך לצמיחת המשק. בתקופתו יושמו רפורמות יסודיות במס הכנסה ובשוק ההון הונהגה מדיניות תקציבית מרוסנת. לפי עקרונות תוכנית הייצוב ירד מס הכנסה השולי המרבי ליחידים מתחת ל-50% (48%)[12] בסיסמה: "רוב עמלו של אדם בידו"[13] ומס ההכנסה לחברות ירד בשיעור ניכר, מ-61% ל-43%.[14] כמו כן ביטל נסים את מס המעסיקים ועוד כעשרה מיסים אחרים שהוטלו שנים אחדות קודם לכן כדי להגדיל את הכנסת המדינה ולממן את התקציב הגרעוני.
בתקופתו לא זו בלבד ששוב לא היה גירעון בתקציב שהגיע לעיתים ל-17% אלא התקציב אף הסתיים ביתרות. עקב כך בתקופתו הגיעה צמיחת המשק לכ-6% וצמיחת הסקטור העסקי לשיא של כל הזמנים שעמד על 9.6%. כמו כן נסים הצליח לבצע גם מהפכה זוטא, בהמירו חלק גדול מההלוואות היקרות של ממשלת ישראל מממשלת ארצות הברית בהלוואות בריבית נוחה יותר והביא לחסכון של מיליארד וחצי דולר,[15] ובהקטנה, בפעם הראשונה מזה עשרות שנים, של מצבת חובות החוץ של ישראל. הוא כיהן בתפקיד גם תחת יצחק שמיר עד סוף שנת 1988. בשל המדיניות המרסנת שהנהיג החל המשק להתייעל ושוב הממשלה לא הפכה מקור למימון הפסדי חברות והן נאלצו להתייעל.
עם זאת, התקציב לשנת 1987 לא כלל את הקיצוצים שהתחייבו מתוכנית הייצוב הכלכלי (תוכנית החירום הלאומית). הריבית במשק גדלה כדי למנוע גידול בהיקף האשראי וב-1988 החלה לפוג השפעת תוכנית הייצוב של 1985. האבטלה החלה לטפס לשיעור שלא היה כמוהו מאז מיתון 1966 בישראל. החיסכון הפרטי וההשקעות במשק הצטמצמו והצמיחה שהואצה בשנים 1986–1987 הואטה.[16] ההאטה הזו, יחד עם התנגדות המעסיקים, עמדו ברקע התנגדותו העזה של נסים לחוק שכר המינימום. החוק נחקק בסופו של דבר בשל הלחץ הציבורי והסכמה רחבה בכנסת, אבל נסים הצליח לרככו ולהקטין את גובהו.[17]
בסוף שנת 1988 מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות החדשה בראשות יצחק שמיר, ובשנת 1990, לאחר התפטרות אריאל שרון מן הממשלה, מונה לתפקיד שר התעשייה והמסחר וסגן ראש הממשלה.
שימש ציר לקונגרס הציוני מטעם האיגוד העולמי של הציונים הכלליים, יו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה ויו"ר הנהלת הליכוד. כמו כן, עמד בראש המכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש יוסף ספיר, שבמסגרתה ובהובלתו הוצא לאור הספר “המפלגה הליברלית בישראל - לידתה, פועלה וניצחון דרכה", הסוקר את דרכה של המפלגה הליברלית.[15]
קריירה פרטית
עריכהלקראת תום כהונת הכנסת ה-13, בשנת 1996, החליט משה נסים לפרוש מהפוליטיקה והחל לעסוק במקצועו כעורך דין. בשנת 1999 הקים משרד עורכי דין יחד עם עורכי הדין מוטי רינקוב ואבי סנדרוביץ תחת הפירמה: משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ.[18] המשרד עוסק בשלל תחומים, ובהם ליטיגציה מסחרית, משפט מנהלי וגביית חובות של רשויות מקומיות וחובות אחרים. המשרד מיצג בין השאר את רשות שדות התעופה, נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה, משרד ראש הממשלה, אוניברסיטת תל אביב, עמידר, רשות מקרקעי ישראל, עיריית תל אביב-יפו, עיריית רמת-גן, עיריית הרצליה, עיריית רעננה, עיריית טבריה, עיריית לוד, ואת רשות השידור. המשרד מונה כ-70 עובדים, מתוכם כ-20 עורכי דין, ומקום מושבו בבית איילון ביטוח.
בשנת 2010 מונה נסים כחבר בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה.
בשנת 2017 מונה נסים על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד בראשות ועדה שתגבש המלצות בסוגיית הגיור בישראל[19] מבין המלצות הוועדה-גיור על פי תורת ישראל בלבד, מתן מעמד בגיור לרפורמים, הדרישה של קיום כל תרי"ג המצוות הוחלפה בדרישה להבנה וקיום של עניינים יסודיים כפי ששנה הרמב"ם. ההמלצות גובשו לאחר עבודה שנמשכה שמונה חודשים אך הממשלה לא עשתה בהם שימוש, וההמלצות לא הובאו כלל לדיון בממשלה.[20]
בפברואר 2023 פנה יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה אל נסים בבקשה לשמש מגשר בין האופוזיציה והקואליציה בנוגע לתוכנית לוין. נסים התנה זאת בכנות הכוונות של הליכוד בנוגע לכוונתם להשיג פשרה ובנכונות מראש לקבל את הפשרה שתתקבל בתווכו. כיוון שלא קיבל התחייבות מצד הליכוד על עמידה בתנאים אלו לא יצא הדבר אל הפועל.[21][20]
נסים הביע אכזבה רבה מממשלת ישראל ה-37 ומהאופן בו התקיים המשא ומתן להקמתה. נסים שהעריך את תרומתו של נתניהו בקדנציות הראשונות לכהונתו כראש ממשלה סבור כי ב-2023 נתניהו לא מפעיל מנהיגות כפי שהפעיל בעבר ומתנהג באופן כנוע. נסים מתנגד לרפורמה המשפטית שהובילה ממשלת ישראל ה-37. הרפורמה לדבריו "פגומה ופסולה גם מבחינת הזמן וגם מבחינת הצורה. היא הועברה בבליץ ללא העמקה במהות הבעיה ותוך רדידות של מחשבה".[22][20]
חיים אישיים
עריכהנסים נשוי לרות, בתו של ח"כ לשעבר וסגן שר האוצר מטעם המערך יצחק קורן[23] ואחותו של ח"כ לשעבר דני קורן. אחיו של נסים היה פרופ' מאיר בניהו. לזוג נסים חמישה ילדים: בן וארבע בנות.
לקריאה נוספת
עריכה- יהודה יערי, לא גבה לבו – דרכו ופועלו של משה נסים, טפר הוצאה לאור, 2021.
- יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (4), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 207–226
קישורים חיצוניים
עריכה
משה נסים, באתר הכנסת - משה נסים, באתר כנסת פתוחה
משה נסים בריאיון למרכז בגין, סרטון באתר יוטיוב- איש השנה: משה נסים, מעריב, 29 בדצמבר 1987, במוסף "אנשי השנה" – 1987 של העיתון
- ניצן קידר, להחזיר את הממשלה לשלטון, באתר ערוץ 7, 3 במרץ 2011
אהרן ברנע מראיין את משה נסים בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 17 באוגוסט 2016 – חלק א'- אהרן ברנע מראיין את משה נסים בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 24 באוגוסט 2016 – חלק ב'
צביקה קליין, גיור בר השגה: משה נסים יוצא לקרב הגנה, בעיתון מקור ראשון, 8 ביוני 2018- רבקי גולדפינגר, מעשה נסים, באתר ערוץ 7, 7 בינואר 2019
- יעקב בר-און, בדרך נסים: מודאג ממשבר המנהיגות, מגנה את האלימות וקורא למנדלבליט לפרסם את הקלטות, באתר מעריב אונליין, 15 באוגוסט 2020
- מיכאל טוכפלד, תיקי נתניהו, הגיור והקורונה: משה נסים עושה סדר, בעיתון מקור ראשון, 25 במרץ 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 אבי בטלהיים, שקר+חנופה שווה פוליטיקה, מעריב, 21 ביוני 1985
- ^ שמעו עליהם - בני הרב, דבר, 13 בדצמבר 1957
- ^ בן הרב נסים מתיצב לצבא, מעריב, 31 בינואר 1958
יהושע ביצור, משה נסים הולך לצבא, מעריב, 2 בפברואר 1958
ק. שבתאי, בניו של הרב נסים, דבר, 28 בפברואר 1958 - ^ אנשי שם - לא בזכות הפרוטקציה, מעריב, 11 בספטמבר 1959
- ^ מרכז חרות יכריע היום בין שכטרמן ויוטן, מעריב, 10 בספטמבר 1959
עמנואל פרת, משה נסים לא הופיע, מעריב, 20 בספטמבר 1959 - ^ 1 2 יוסף לפיד, דיברו עליהם - היכן הם היום?, מעריב, 8 באפריל 1963
- ^ יואל מרקוס, בערבון מוגבל, דבר, 13 בספטמבר 1959
- ^ הוקם ועד ציבורי לפעולה נגד נסיגה, דבר, 20 באוגוסט 1970
- ^ שום הסדר שיכלול נסיגה לא יחסל את אש ארגוני החבלה, מעריב, 1 בספטמבר 1970
- ^ אבי בטלהיים, יש נסים אין נפלאות, מעריב, 21 ביוני 1985
- ^ אחרי 20 שנה הגיע הזמן להתחתן, מעריב, 21 ביוני 1985
- ^ גבי קסלר, חוק התקציב אושר בקריאה ראשונה, מעריב, 19 בפברואר 1987
- ^ איכשהו הדמיון הפך למציאות, מעריב, 21 באפריל 1987
- ^ אבי ניצן, צמיחה במשק אפשרית, מעריב, 29 בנובמבר 1987
- ^ 1 2 יעקב בר-און, בדרך נסים: מודאג ממשבר המנהיגות, מגנה את האלימות וקורא למנדלבליט לפרסם את הקלטות, באתר מעריב אונליין, 15 באוגוסט 2020
- ^
דן גלעדי, כלכלת ישראל: טיפול בהלם - הייצוב והצלחתו: 1985-1989, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, במקור בתוך: כלכלת ישראל: התפתחות, מאפייני, מדיניות בעריכת אופז חיים. הוצאת משרד החינוך, שירות הפרסומים. 1998.
- ^ דבר ימי הכנסת, דיון לפני הצבעה, חוק שכר המינימום, באתר ארכיון הכנסת, 30 במרץ 1987
- ^ משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ - פרופיל
- ^ יאיר שרקי, השר לשעבר שיפתור את משבר הגיור?, באתר מאקו, 16 באוגוסט 2017
- ^ 1 2 3 פרק 97 - משה נסים, 2023-09-05, נבדק ב-2023-09-27
- ^ הרפורמה במערכת המשפט: השר לשעבר משה ניסים הוצע כמגשר בין הצדדים, באתר ערוץ 7, 13 בפברואר 2023
- ^ "ייחלתי לכך שנתניהו יחזור לראשות הממשלה, היום אני מאוכזב" | פרק 152, 2023-08-31, נבדק ב-2023-09-27
- ^ דב גולדשטיין, שתי מפלגות, מעריב, 3 באוקטובר 1969