משה פרידמן
רבי משה (משה'ניו) פרידמן מבויאן-קראקא (י"ד באדר ב' תרמ"א, 1881 − ג' באלול תש"ג, 1943) היה אדמו"ר, פוסק, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וממנהיגי יהדות פולין בין שתי מלחמות העולם. משנת תרצ"ד (1933) שימש נשיא ישיבת חכמי לובלין. נרצח על ידי הגרמנים באושוויץ בסוף תש"ג, 1943.
 | |||||
| לידה |
1881 י"ד באדר ב' תרמ"א הוסיאטין | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
1943 (בגיל 62 בערך) ג' באלול תש"ג מחנה השמדה אושוויץ | ||||
| מקום מגורים | הוסיאטין, בויאן, וינה, קרקוב | ||||
| מקום פעילות | קרקוב | ||||
| תקופת הפעילות |
?–1943  | ||||
| חיבוריו | דעת משה | ||||
| בת זוג | מרים | ||||
| אב | שלום יוסף פרידמן | ||||
| אם | חיה | ||||
| |||||
תולדותיו
עריכהנולד בעיר הוסיאטין שבאוקראינה לרבי שלום יוסף, בנו של רבי מרדכי שרגא פרידמן שייסד את חסידות הוסיאטין, ולחיה, נכדת רבי אברהם מטריסק. כשהיה בן שנתיים התייתם מאביו ועבר לגור יחד עם סבו. בצעירותו למד מפי מורים ומחנכים שהובאו במיוחד עבורו. כשהיה בן 13 נפטר סבו והוא עבר להשגחתו של דודו, רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, האדמו"ר מהוסיאטין. בתרס"א (1901) עבר לעיירה בויאן שם נישא לבת דודתו מרים, נכדתו של רבי יצחק פרידמן, ה"פחד יצחק", מייסד חסידות בויאן. בבויאן המשיך ללמוד תורה, תוך שהוא נהנה מהספרייה הגדולה שהייתה שם והכילה אלפי ספרים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר יחד עם ה"פחד יצחק" וארבעת בניו לווינה, שהפכה באותו זמן מרכז גדול ליהודים שגלו ממקומם בעקבות אירועי המלחמה. בתקופה זו יצר קשר עם אדמו"רים ורבנים רבים ששהו גם הם בווינה, ובמיוחד עם רבי מאיר אריק.
בתרע"ח (1918) לאחר פטירת ה"פחד יצחק" ומעבר חותנו, רבי מנחם נחום לצ'רנוביץ, התחיל לנהוג כאדמו"ר. מלבד תפקידו כאדמו"ר היה מוסמך לרבנות ופוסק הלכה, דבר שגרם להתקבצות תלמידי חכמים ולמדנים רבים סביבו. הרב צבי יהודה קוק שנפגש עמו בתרפ"א (1921) תיאר את אישיותו ומעמדו: "הנני להזכיר עוד את הרבי מבויאן הצעיר, שהוא כמדומה אולי החשוב שבין הרביים היושבים פה, גדול בנגלה ובנסתר ויודע את העולם ומחובר גם כן לקדושת ארץ ישראל, שקדן בתורה ועבודה וצדיק וירא שמיים באמת ורב כשרון ובעל מדות תרומיות".[1]
בתרפ"ה (1925) עבר לקרקוב שבה חייתה אחת הקהילות החשובות של יהודי פולין. הוא המשיך לפעול בהרחבה, והיה ידוע בשם האדמו"ר מבויאן-קראקא (שמה היהודי של קרקוב). בין היתר סייע בהכוונה למחנכי בית הספר לבנות חרדיות בית יעקב שהוקם בשנים אלו בקרקוב.
פעילות ציבורית
עריכהרבי משה פרידמן השתתף כבר בכנסייה הגדולה הראשונה שנערכה בווינה בתרפ"ג (1923) לצד החפץ חיים, האדמו"ר מגור וגדולי ישראל נוספים, שבסיומה נבחר כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מכאן ואילך נמנה עם מנהיגיה הרוחניים של אגודת ישראל. במסגרת פעילותו הציבורית עמד בקשר עם גדולי הרבנים והשתתף בדיונים הציבוריים שעמדו אז על הפרק. לאחר פטירתו הפתאומית של רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, מונה לנשיא הוועד הרוחני של הישיבה.[2]
כמו שאר האדמו"רים מחסידות רוז'ין התנגד גם הוא להפרדת הקהילה החרדית בווינה מהקהילה הכללית כפי שעשו יהודי הונגריה. במכתב לאחד השואלים כתב:
"...השגתי ב' מכתבים מוויען . . בדבר העניין העומד על הפרק, אם רשאים אנשי קהילה החרדים לעשות צעדים אצל הממשלה שיתנו להם רישיון לצאת מהקהילה גדולה המקומית, ולבנות במה לעצמם לכונן להם קהילה קטנה חרדית. כי יש להם גיעול נפש לעבוד עבודה משותפת עם אנשי הקהילה הרומסים בהנהלת הקהילה דתי תוה"ק ביד רמה בלי חמלה. ע"כ תורף השאלה.
והעניין מוזר אצלי, אם מגמתם לחדש אורם כבראשונה לדוגמה כמו שעשו במדינת הגר בימי הגאון בעל כתב סופר ז"ל, הלא לא כל הזמנים וכל המקומות שווים, וגם אז הרבה מרבותינו הק' נוחי נפש בג"ע, לא נחה רוחם בזה, - ולכן אחפוץ לדעת מה הגיע להם על ככה, ועד כמה בדעתם לעשות מחיצה המבדלת בין המחנות, ומה משפט החסידים ואנשי מעשה דשם על העניין הלז..."— דעת משה, ירושלים תשמ"ד, עמוד רד
רבי משה פרידמן נמנה עם אלו ממנהיגי היהדות החרדית שתבעו יחס חיובי ופעולות מעשיות למען יישוב ארץ ישראל. על דעתו ביחס לתוכנית החלוקה, שאלה שנידונה בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבד, אין ידיעה ברורה, כיוון שלא נשא נאום פומבי בעניין זה. בפגישה שערך איתו אחד מאנשי פועלי אגודת ישראל באותה כנסייה והועלתה על הכתב הוא מצוטט כמי ש"תמך במדינה היהודית בהתלהבות רבה ובאהבה גדולה לארץ הקודש אפילו עד כדי חלוקה..."[3]
תקופת השואה
עריכהבתחילת השואה שהה האדמו"ר בקרקוב וב-1940 עבר לגטו טרנוב, שם התגורר עם בני משפחת חסידו המובהק, רבי ישראל מרקוס (בנו של אהרן מרקוס, חוקר החסידות), שדאגו לו עד ימיו האחרונים. גם בגטו המשיך להנהיג את עדתו ולענות לשאלות קשות ומסובכות שנשאלו שחלקן אף היו קשורות בחיים ומוות.[4] ידוע על מאמצים רבים שנעשו כדי לחלצו מתחת ידי הנאצים.[5] באחת האקציות הגדולות בטרנוב, הוא נלקח יחד עם עוד 7,000 יהודים ברכבת לאושוויץ ושם כנראה נרצח ג' באלול תש"ג 1943.[6]
קיימת עדות על דברים שהשמיע רבי משה פרידמן[7] בהגיעו לאושוויץ על נצחיות ישראל ועל הנקמה העתידה לבוא, כפי שתיעד איש הזונדר קומנדו באושוויץ, הדיין הרב לייב לנגפוס ביומנו:
"...כשהתפשט יחד עם כולם, נכנס לאולם המפקד הנאצי. הרב משה פרידמן ניגש אליו, ובתפסו בדש בגדו, פנה אליו בגרמנית: "אתם רוצחי העולם הנוראים והנתעבים, אל תדמו כי תשמידו את עם ישראל. עם ישראל יחיה לעד ולא ייעלם מבמת ההיסטוריה. אבל אתם, רוצחים שפלים, מחיר יקר תשלמו. בעד כל יהודי חף מפשע תשלמו בחיי עשרה רוצחים, אתם תימחו ותיעלמו מלאום. קרב יום הנקם; דמנו השפוך - מידכם ייתבע ולא ימצא מנוח, עד אשר חמתנו הבוערת תישפך עליכם ותשמיד את דם החיה שלכם!" דבריו נאמרו בקול עמוק ובכוח רב. הוא חבש את מגבעתו וקרא בהתלהבות רבה "שמע ישראל", ויחד עמו קראו כל הנוכחים קריאות שונות. היה זה רגע של התעלות הנפש, שאין לו אח ודוגמה בחיי אדם, רגע המוכיח את קשי העורף של היהודים"
כתביו שכללו תשובות ודברי תורה רבים שאמר בעת עריכת שולחנו נשלחו ללונדון, אולם נשרפו שם בעת אחת ההפגזות. מעט מפסקיו ודברי תורתו ששרדו יצאו לאור בשו"ת "דעת משה" שהודפס בירושלים בשנת תשמ"ד. על שמו כולל "דעת משה" בירושלים השייך לחסידות סדיגורא ובית הכנסת "היכל משה" של חסידות בויאן בביתר עילית.
לקריאה נוספת
עריכה- דעת משה, ירושלים תשמ"ד, (כולל "תולדות מרן המחבר זיע"א" מאת ישראל שפיגל)
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' קנא-קסח.
- אריה בקנרוט, גדול מרבן שמו, ירושלים תשס"ה
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב משה פרידמן, באתר זכור
- כשעושים תשובה, עולים מיד לדרגות גבוהות / רבי משה (משה’ניו) פרידמן הי”ד, ועדות עליו מאת הדיין הרב לייב לנגפוס הי”ד, באתר תורתך לא שכחתי.
הערות שוליים
עריכה- ^ נפש הראי"ה לשלושה באלול, מכון הרצי"ה תשס"ג, עמוד קנה.
- ^ ד"ר הלל זיידמן, ישיבת חכמי לובלין, באתר "דעת".
- ^ דעת משה, ירושלים תשמ"ד, עמוד רלה. גדול מרבן שמו, עמוד שה ואילך.
- ^ ראו: בסתר רעם, עמודים 175, 214, 247 (הערה 49), 360-359.
עדות על פעילות רבי משה בתקופת השואה, באתר זכור. - ^ על הניסיונות להצילו ראו בספר "גדול מרבן שמו", עמוד שלב.
- ^ לפי הלל זיידמן, הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ. (פנינה מיזליש, רבנים שנספו בשואה).
- ^ מנדל פייקאז' הטיל ספק באותנטיות של עדות זו (בסתר רעם, עמ' 96). בנוסף יש שציינו את חוסר התאמה בין התאריכים השונים ולכן שיערו שייתכן ומדובר ברב אחר ששמו היה פרידמן (גדול מרבן שמו, עמ' שמג).