משה שחל

פעיל ציבור ועורך דין ישראלי

משה שחל (נולד ב-20 במאי 1934) הוא איש ציבור ועורך דין ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

משה שחל
שחל, אוגוסט 2009
שחל, אוגוסט 2009
שחל, אוגוסט 2009
לידה 20 במאי 1934 (בן 90)
בגדאד, ממלכת עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מוריס פתאל
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1950
השכלה
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, העבודה
שר האנרגיה והתשתית ה־3
13 בספטמבר 198415 במרץ 1990
(5 שנים)
תחת ראשי הממשלות שמעון פרס, יצחק שמיר
13 ביולי 19929 בינואר 1995
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
שר התקשורת ה־19
13 ביולי 19927 ביוני 1993
(330 ימים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
השר לביטחון הפנים ה־7
עד 22 בנובמבר 1995, שר המשטרה
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
תחת ראשי הממשלות יצחק רבין, שמעון פרס
חבר הכנסת
1 בספטמבר 197120 במרץ 1998
(26 שנים)
כנסות 7 - 14
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מוריס פתאל נולד בשם בבגדאד שבעיראק, ובשנת 1950 עלה לישראל. את השכלתו רכש באוניברסיטת חיפה, שם למד כלכלה ומדעי המדינה, ובאוניברסיטת תל אביב, שם למד משפטים. לאחר לימודיו הוסמך כעורך דין. בשנת 1958, כאשר היה בן 24, מונה כמזכיר סניף ההסתדרות בעיר התחתית. במהלך אירועי ואדי סאליב יצר קשר עם דוד בן הרוש וסיפק לו הלוואה כספית לטובת ארגון "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" שהקים, שמטרתו הייתה לסייע לתושבי השכונה[1][2]. בגיל 27 בלבד נבחר כחבר מועצת פועלי חיפה, תפקיד שבו כיהן 4 שנים.

בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969,הוצב במקום ה-57 ברשימת המערך. תחילה דווח שנכנס לכנסת, אך לאחר ספירת כל הקולות זכתה הרשימה רק ב-56 מושבים[3]. אחר כך היה אמור אחד מחברי הרשימה שמונה לשר, להתפטר מחברותו בכנסת, ושחל היה צריך להיכנס במקומו. חבר סניף חיפה של המערך העלה טענות נגד אמינותו של שחל, והוחלט שלא יכול להיכנס לכנסת עד סיום הבירור. אף על פי שמעמודתו אושרה בפברואר 1970, הוא לא היה יכול להיכנס לכנסת, מאחר שעבר המועד בו יכלו שרים להתפטר כדי להכניס את המועמד הבא ברשימה[4]. בספטמבר 1971, לאחר פטירתו של חבר הכנסת מרדכי עופר במהלך כהונתה של הכנסת השביעית, שחל נכנס לכנסת במקומו[5]. מאז המשיך שחל לכהן בכנסת בתפקידים שונים עד לפרישתו מהכנסת ה-14 בשנת 1998 לאחר 27 שנות פעילות בכנסת.

בסוף 1974 מונה ליושב ראש המועצה הישראלית לצרכנות[6]. בשנת 1976 מונה לממלא מקום יושב ראש הכנסת[7]. בכנסת השמינית והתשיעית שימש יושב ראש סיעת המערך בכנסת וסגן יושב ראש הכנסת[8][9]. בשנת 1979 יזם הצעת חוק פרטית הקובעת שחבר כנסת שהורשע בפלילים יחדל לכהן[10].

בשנת 1984 מונה שחל לשר האנרגיה והתשתית, תפקיד שבו כיהן ברציפות במשך 6 שנים, עד 1990. במהלך כהונתו יזם את הרפורמה במשק הדלק[11], שמטרתה הייתה הגדלת התחרות והורדת מחירי הדלק בישראל[12].

בשנת 1992, לאחר בחירתו של יצחק רבין לתפקיד ראש הממשלה, מונה שחל לשר התקשורת, לשר המשטרה וחזר לתפקידו כשר האנרגיה והתשתית. בתפקידו כשר התקשורת, הביא להקמתו של הערוץ השני. היה לשר הראשון שנושא בשלושה תיקים בעת ובעונה אחת. לאחר כשנה בתפקיד, נפרד שחל ממשרד התקשורת שהועבר לשולמית אלוני. בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל. בעקבות זאת הוקמה הממשלה ה-26 ועם כינונה נשאר שחל עם תיק המשטרה, שהורחב ובהתאם שונה שמו למשרד לביטחון פנים, תפקיד בו נשאר עד סיום הקדנציה ב-1996.

במשך השנים נחשב למקורבו של שמעון פרס, ולאחר פרישתו מן הכנסת, המשיך להיות פעיל במפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-117 הסמלי ברשימתה לכנסת, ובבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב כמועמד אחרון במקום ה-120 ברשימת העבודה לכנסת.

לאחר נטישת החיים הפוליטים חזר שחל לעבודתו כעורך דין. בין השאר, הוא מייצג בערכאות משפטיות את החברה לישראל בשליטת עידן עופר וכן את מרכז פרס לשלום.

חייו האישיים

עריכה

שחל מתגורר בקיסריה. בנו, עפר שחל, הוא עורך דין ודירקטור.

לקריאה נוספת

עריכה
  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א'(6), עמודים 134 - 165

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא משה שחל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  NODES