משפט ראווה
משפט ראווה הוא כינוי שלילי להליך משפטי ציבורי, שבו פסק הדין הוחלט למעשה טרם המשפט. מטרת המשפט, אם כן, אינה לדון באשמת הנאשם, אלא לפרסם בציבור את אופן הענישה והנימוקים לה, כאזהרה. לפיכך במשפטים אלו ניתן להרשיע אדם חף מפשע מבלי לתת לו משפט הוגן. משפטי ראווה הם אמצעי לרדיפת מתנגדי משטר או אנשים אחרים שהמשטר חפץ לפגוע בהם. מטרת גזר הדין היא בראש ובראשונה להתנקם או להעניש את הנאשמים על הפשעים המיוחסים להם, ולא לשקמם.
במקרים רבים, קיימות חריגות מסדרי הדין ואף מן החוק עצמו במשפט ראווה. הנאשמים אינם מקבלים זכות להתגונן, והצהרותיהם נלקחו מהם תחת עינויים או כפייה אחרת להודות באשמתם.
משפטי ראווה בהיסטוריה
עריכה- משפטו של יאן הוס (1415)
- משפטה של ז'אן ד'ארק (1431)
- משפטו של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה לאחר מלחמת האזרחים האנגלית (1649)
- משפטו של לואי השישה עשר, מלך צרפת (1792/3)
- משפט ריום שנערך בצרפת של וישי במטרה להוכיח כי מנהיגי הרפובליקה הצרפתית השלישית בין 1936 ל-1940 הם האשמים בתבוסת צרפת.
- משפטי קשר העשרים ביולי בגרמניה הנאצית
- משפטים בתקופה הסטאליניסטית במזרח אירופה: משפטי ראווה במסגרת תקופת "הטיהורים הגדולים" בברית המועצות (בין היתר, הוצאתו להורג של מיכאיל טוכאצ'בסקי, "משפט ה-21" נגד גנריך יגודה, ניקולאי בוכארין ואחרים); משפטם של לאסלו רייק בהונגריה (1949), טרייצ'ו קוסטוב בבולגריה (1949); משפטו של יאנוש קאדאר בהונגריה (1951); משפטי פראג בצ'כוסלובקיה (1952); ומשפט הרופאים בברית המועצות (1953)
- משפטי ראווה נגד יהודים מטעמים אנטישמיים ואנטי-ציוניים: משפטו של שפיק עדס בעיראק (1948) ; משפטי פראג בצ'כוסלובקיה (1952); משפטי הרופאים בברית המועצות (1953)
- משפטם התיאטרלי של כנופיית הארבעה בסין (1980)
- משפטי אנשי תנועת המחאה לאחר הבחירות לנשיאות איראן
