מתן בסתר
ביהדות מתן בסתר נתינת צדקה בסתר היא מעלה והידור במצוות צדקה. הנותן אינו יודע מי המקבל. והנתמך אינו יודע מי התומך. לפי דברי הרמב"ם היא הצדקה השנייה המעולה בחשיבותה.[1]
מקורות ופרטים
עריכהבמשלי[2] נכתב "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה" לפי פירוש רש"י נתינת הצדקה בסתר, היא מצילה מחרון אף.
הרמב"ם בהלכות צדקה[3], מדגיש את החשיבות בשמירה על כבודו של הנתמך וכותב כי ישנם שמונה מעלות לצדקה זו למעלה מזו. הדרגה הראשונה, המעולה והחשובה ביותר, היא לדאוג לאדם לפרנסה ושיוכל לעמוד על רגליו עצמאית.
הדרגה השנייה היא מתן בסתר. ”הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח; שהרי זו מצווה לשמה. וקרוב לזה – הנותן לתוך קופה של צדקה...” גם בדרגות הבאות אחריהן המעולות יותר הן דומות למתן בסתר, לדוגמה שהנתמך אינו יודע מי התומך. מקורו של דין זה הוא בתלמוד ונכתב כי מצווה זו מצילה את האדם ממיתה משונה[4].
פרקטיקה
עריכההאופן שבו ניתן לקיים בשלימות מתן בסתר היה בבית המקדש, שהייתה שם לשכת חשאין. אין אדם יודע מי וכמה תרם, ואין ידוע מי הנתמכים. נתינה לגבאי צדקה פחותה מעט בחשיבותה, בשל העובדה כי גבאי הצדקה יודע כמה האדם תורם, ומעורב בזה אלמנט של כבוד ואין זה מצווה לשמה.
בעת המודרנית, עם קיומם של וועדות צדקה שאין קשר בין תורם לנתרם, והאפשרות לתרום אנונימית בכרטיסי אשראי. ניתן בקלות לקיים מתן בסתר.