נמלי אש

נמלת אש
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	דבוראים
תת־סדרה:	Apocrita
משפחה:	נמליים
סוג:	נמלת אש
שם מדעי
	Solenopsis; ‏ווסטווד, 1840

נמלי אש (שם מדעי: Solenopsis, או "להבית" בעברית^[1]) הוא סוג של נמלים עוקצות, מתוך סוגים רבים אחרים של נמלים עוקצות. ישנם מינים רבים של נמלים המכונים "נמלת אש", והם אינם קרובים זה לזה.

מראה

איור של פועלות מזן Solenopsis solenopsidis

תחום ההתפשטות של נמלי האש בארצות הברית

גופה של נמלת האש, כמו גופם של חרקים רבים, מתחלק לשלושה חלקים: הראש, בית החזה והבטן, עם שלושה זוגות של רגליים וזוג מחושים. נמלי האש מתייחדות מנמלים אחרות בצבע ראשן שהוא חום-נחושת, ובבטנן הכהה.

נמלת האש הגדולה

הסוג הגדול יותר, שאליו משתייכת גם נמלת האש האדומה (Solenopsis invicta), מין תוקפני, שעקיצתו כואבת. זו גם הנמלה המוכרת ביותר, שמתפשטת כבר עשרות שנים בדרום ארצות הברית. הפועלות צבען אדום-שחור וגודלן בין 2 ל-6 מ"מ. המלכות יכולות להגיע עד 1.6 ס"מ. הנמלים עוקצות בקבוצה, כל נמלה עוקצת מספר פעמים את ה"פולש" בכך שהיא נועצת את שיניה בבשר ועוקצת בעזרת העוקץ שבקצה הבטן שלה מספר רב של פעמים. ייתכנו תופעות אלרגניות לעקיצות אלה.

נמלת האש הקטנה

נפוצה גם נמלת אש קטנה (Wasmannia auropunctata) או בשמה הפופולרי נמלת החשמל. נמלים אלה, הקטנות והאדומות, הן למעשה מין פולש במקומות שונים בעולם. כלומר, הן הועברו שלא במתכוון על ידי בני אדם מאזור התפוצה הטבעי שלהן למקום חדש, ובו הן מסוגלות להתרבות ולהתפשט למקומות חדשים.

המלכות והזכרים מתרבים באמצעות שיבוט והפועלות נוצרות ברבייה מינית אשר שומרות על המגוון הגנטי של המושבה^[2].

הפועלות של נמלת האש הקטנה בעלות צבע אדום-כתום, וגודלן נע בין 1 ל-1.5 מ"מ בלבד. המלכות לעומתן גדולות בהרבה, עד חצי ס"מ, ומעט כהות יותר. בכל קן יכולות להימצא יחד בין מלכה אחת לעשרות רבות, וכן אלפים רבים של פועלות.

נמלת האש החלה להתפשט בארצות הברית לפני עשרות שנים. ניסיונות שנעשו בארצות הברית להדביר את הנמלה כשלו ונכון ל-2024 נמלת האש עדיין מהווה מפגע בריאותי.^[3]

נמלת האש הקטנה בישראל

בישראל נצפו לראשונה נמלי אש בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן בשנת 2005^[4]. בתחילה נמצאו בעיקר בתוך יישובים, אך לאחר מכן נמצאו גם בשטחים פתוחים הסמוכים ליישובים. התפשטות הנמלה נמשכת ובקיץ 2009 אותרה גם במרכז הארץ, בערים שוהם, בית אריה, הוד השרון נתניה, הרצליה ותל אביב-יפו.

בשנת 2013 נמצאו נמלי האש בגולן, בגוש דן, בכרמיאל ובחיפה^[5].

בשנת 2015 נמצאו נמלי אש במספר מוקדים בירושלים. המשרד להגנת הסביבה הוציא התרעה מיוחדת בנושא^[6].

גם בשנת 2019 נמצאו נמלי אש במספר מוקדים באזור ירושלים. המשרד להגנת הסביבה הוציא התראה על זיהוי מספר מוקדים במשתלות באזור ירושלים^[7].

בסתיו 2020 נמצאו נמלי אש גם במספר קיבוצים בנגב הצפוני.

בדו"ח שפורסם בשנת 2022, קבע מבקר המדינה שבישראל אין אסדרה של הטיפול במינים פולשים. הפיקוח על כניסת מינים כאלו בגבולות הוא חלקי ביותר, ואין תיאום בין הגופים שאמורים לעקוב אחר התפשטותם^[8]^[3]. על פי דו"ח המבקר, נכון לאוגוסט 2021, 114 משתלות היו נגועות בנמלת האש^[8].

הנזק לאדם ולטבע

עקיצת הנמלה כואבת מאוד ומהווה מטרד לתושבי האזורים שבהם הן נמצאות. הכאב מתואר כצריבה נקודתית, שנמשכת כמה שעות ולעיתים אף כמה ימים. בכל שנה יש מספר מקרים של אנשים שמפונים לבתי חולים בעקבות רגישות לעקיצות. במקרים נדירים קיימת אצל בני אדם אלרגיה לנמלי אש העלולה להוביל לתוצאות חמורות ואפילו למוות.

בנוסף לנזק לאדם, נמלי האש מהוות סכנה למגוון הביולוגי. הנמלה גורמת להפרת האיזון הקיים בטבע: נמלת האש עלולה לפגוע באופן מסיבי באוכלוסיות של בעלי חיים קטנים, בחרקים ובצומח באזור מחייתה, ובכך להשפיע גם על אוכלוסיות בעלי החיים הניזונים מהם, ולפגוע במארג האקולוגי המקומי.

נזק לחיות מחמד

חתולים וכלבים נעקצים על ידי נמלי אש. במקרים רבים הנמלה מטפסת על הרגל של בעל החיים וכאשר הוא מגרד את הפנים, הנמלה נמעכת והארס משתחרר. מגע של הארס עם הקרנית גורם למחלה בשם "פלורידה ספוט" המתבטאת בכתם לבן-אפור על הקרנית. אין טיפול למחלה.