סחר בשנהב
סחר בשנהב (באנגלית: Ivory trade) הוא סחר הנעשה בשנהב המיוצר מחטים או ניבים של בעלי חיים רבים כדוגמת: היפופוטם, ניבתן, חדשן, ממותה, ובמיוחד פיל; לעיתים קרובות סחר זה הוא לא חוקי.
השנהב נסחר במשך מאות שנים על ידי אנשים בגרינלנד, אפריקה, אלסקה וסיביר. במהלך המאות האחרונות, הביקוש הרב לשנהב הוביל לכך שבעלי חיים רבים החלו להיות בסכנת הכחדה וכתוצאה מכך הוטלו מגבלות ואיסורים על הסחר. השנהב שימש בעבר כחומר גלם ליצור קלידי פסנתר, כדורי ביליארד, וקישוטים שבטיים בגלל צבעו הלבן והעדין לאחר עיבוד, אולם החל משנת 1970 השימוש בו לצורך קלידים ננטש, ותחת זאת יש לו שימוש רב לצורך מזכרות, ידיות של אקדחים ופגיונות, צעצועים, בובות, תכשיטים ושלל שימושים אחרים.
הסחר בשנהב הניבתן התרחש במשך מאות שנים באזורים גדולים של חצי הכדור הצפוני, כשנטלו בו חלק בעיקר הנורדים, הרוסים, הנורווגים, שבטי האינואיטים, והאסקימוסים של גרינלנד. הילידים בקוטב הצפוני השתמשו בשנהב ליצירת קישוטים, כלים, צלצלים, וצעצועים לילדים.[1] עד 1897, מרבית השנהב מגרינלנד נרכש על ידי חברת הסחר המלכותית של גרינלנד הנתונה לשליטת דנמרק למכירה במדינות האירופאיות הצפוניות כמו איסלנד, שוודיה, פינלנד ונורווגיה. במאה ה-19, האסקימוסים סחרו בשנהב דרך מצר ברינג עם הסינים בתמורת חרוזי זכוכית ומוצרי ברזל.[2]
לדברי ממשלות ארצות הברית, לילידים באלסקה (כולל האינדיאנים והאסקימוסים) יש היתרים לצוד ניבתנים כל עוד יש ניצול מלא של חלקי גופם ולא של השנהב בלבד. הילידים רשאים למכור את השנהב לקונים שאינם תושבי אלסקה כל עוד המכירה מדווחת לנציג שירות הדגים וחיות הבר בארצות הברית אשר מתייג את המכירה כסוג של מלאכת יד. הילידים יכולים גם למכור שנהב שהם מוצאים בתוך 0.24 ק"מ מהחוף, בתנאי שהוא מתויג כחומר גלם לעבודות יד וכן עבר עיבוד כלשהו. שנהב מאובן אינו כלול בחוק, וניתן למכור אותו מבלי לרושמו או לתייגו. בעשורים האחרונים, מוסקבה היא הרכזת המסחרית של הסחר בשנהב הניבתן ודרכה הוא מופץ לשווקים הגדולים האחרים.[2][3]
ילידי גרינלנד וסיביר היו סוחרים בינם לבין עצמם בשנהב של החדשן עוד בטרם שהיה להם כל מגע עם האירופאים. לאחר מאות שנים מאז, המסחר בחטי החדשן חדר אט אט גם לשווקים הבינלאומיים. ראשית הסחר נעוצה בשנת 1600 שאז ההולנדים מכרו לאינואיטים מוצרי מתכת - בדרך כלל עבור חטי החדשן, עורות, ופריטי טבע אחרים. המסחר נמשך גם היום בין גרינלנד לבין מדינות אחרות, כשדנמרק היא היבואנית הגדולה ביותר של שנהב החדשן. חטים של חדשן במצב טוב עשויים להגיע לשווי של 450 דולר למטר שנהב. השימוש העיקרי בהם הוא לגילוף קישוטים ומזכרות.
בקנדה, ישנו איסור ייצוא על חטי החדשן ב-17 קהילות של נונאווט שהוטל על ידי הממשל הפדרלי הקנדי. אגף הדיג הקנדי גם מונע לייבא את מוצרי החדשן למדינות מעבר לאוקיינוס דרך הבירה של נונאוט - איקאלואיט. הסוחרים האינואיטים באזור זה קוראים תיגר על האיסור על ידי הגשת בקשות להיתר הסחר אצל בית המשפט הפדרלי. ממשלת קנדה מצידה הצהירה כי אם היא לא תגביל את יצוא החטים, הקהילה הבינלאומית עשויה לאסור את היצוא לחלוטים באמצעות CITES. בשאר מדינות קנדה עדיין מותר לסחור בחטי החדשן.
המקרה הראשון הידוע של סחר בשנהב ממותה במערב אירופה התרחש בשנת 1611, כאשר חתיכת שנהב, שנרכשה מידי הסמוידים בסיביר, הגיעה ללונדון. לאחר 1582, כשרוסיה כבשה את סיביר, שנהב הממותה הפך למצרך נפוץ יותר בשל גילוי מאות שלדי ממותות. תעשיית שנהב הממותה חוותה צמיחה משמעותית מאז המאה ה-18. במקרה אחד בשנת 1821, אדם אחד מצא 8,165 ק"ג של שנהב (כ-50 ממותות) באיי סיביר החדשים. ההערכה היא כי 46,750 ממותות נמצאו במהלך 250 השנים הראשונות להפיכת סיביר לחלק מרוסיה. בתחילת המאה ה-19, שנהב הממותה שימש כמקור משמעותי למוצרים כדוגמת קלידי פסנתר, תיבות נוי, מזכרות, ועוד. הערכות מדברות על כ-10 מיליון ממותות שעדיין קבורות במרחבי סיביר.[4]
היסטוריה
עריכה
שנהב הפילים יוצא מאפריקה ואסיה במשך מאות שנים, וישנם רשומות של סחר כבר מהמאה ה-14 לפנה"ס. במהלך הקולוניאליזם של אפריקה, הסחר בשנהב תפס תפקיד חשוב, והוא היה מעובד לעיתים קרובות באמצעות עבדים לצורך קלידי פסנתר, כדורי ביליארד ודברים אחרים המבטאים עושר אקזוטי.[5]
ציידי השנהב החלו לספק באופן סדיר שנהב מהפילים בצפון אפריקה כבר לפני 1,000 שנה עד הכחדתם, ולאחר מכן עם גילוי דרום היבשת על ידי האירופאים, הסחר החל לפרוח בדרום אפריקה במאה ה-19 וברוב מערב אפריקה עד סוף המאה ה-20. במהלך השלטון הקולוניאלי באפריקה לפני המאה ה-20, כ-800 עד 1,000 טונות של שנהב נשלחו לאירופה בלבד.[6] בספרו של ג'וזף קונרד - לב המאפליה הוא מתאר את הסחר בשנהב בין 1890 ל-1910 כאכזרי ופרוע הנובע מביקוש של האימפריאליסטים האירופאים שאחראים במידה רבה למצב הגרוע והמדכא בקונגו.
מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה יחד עם המיתון הכלכלי ביניהם ולאחריהם, הפכו את השנהב למצרך מותרות יקר, אך הסחר בו חזר לגדול ולשגשג בשנות 1970. יפן אשר שוחררה ממגבלות החליפין שלה שהוטלו עליה לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה לצרוך חומר גלם של שנהב לא מעובד. זה הוביל במהרה ללחץ ציד על הפילים ביערות אפריקה ואסיה אשר שניהם שימשו כמקור העיקרי לשנהב הקשה המועדף על ידי היפנים לייצור חותמות האנקו (hanko). לפני תקופה זו, מרבית החותמות היפניות היו עשויות מעץ עם קצה שנהב מגולף, אך לאחר השיפור במצב הכלכלי החותמת כולה נעשתה משנהב. שנהב רך ממזרח אפריקה ודרום אפריקה היה מבוקש לצורך עשיית מזכרות, תכשיטים וקישוטים.
עד 1970, יפן צרכה שנהב בשיעור של כ-40% מכלל הסחר העולמי; 40% נוספים נצרכו על ידי אירופה וצפון אמריקה - לעיתים קרובות לאחר עיבוד בהונג קונג אשר הייתה מרכז סחר הגדול בין המזרח למערב - כש-20% הנותרים היו נמצאים בשימוש פנימי באפריקה. סין העממית שטרם הייתה אז מעצמה כלכלית צרכה כמויות קטנות של שנהב לצורך גילופים ומזכרות לתלייה בבית העסק כקישוט,[7] אך לקראת שנות ה-80 וה-90 הצריכה של השנהב אצלה עלתה פלאים ובעשור האחרון היא אחת מיבואניות השנהב הגדולות בעולם.
מסחר בינלאומי בשנהבו של הפיל האסייתי נאסר בשנת 1975 כאשר הפיל נרשם בנספח א' של אמנת CITES. עד סוף שנות 1980, הוערך כי נותרו כ-50,000 פילים בלבד - מה שאומר שמצבו חמור בהרבה מהפיל האפריקני. יש כבר מחלוקת קטנה האם לאסור לחלוטין את הסחר בשנהב הפיל האסייתי. למרות האיסורים הגורפים יש עדיין סחר מסוים לא חוקי בשנהב הפיל וארגוני שימור דורשים לאסור את הסחר בשנהב הפיל לגמרי (כולל המין האפריקני) שכן הסוחרים אינם מוטרדים האם חומר הגלם שלהם מגיע מאסיה או מאפריקה, ושנהבי פיל אסייתי מדווחים לעיתים כשנהבי פיל אפריקני. הביקוש לשנהבי הפיל האסייתי בשוק השחור הוא בעיקר עבור גילוף מורכב מן הרגיל. באופן כללי ההחלטה של CITES על איסור הסחר בשנהב הפיל האסייתי פועלת את פעולתה, אך במדינות הודו-סין נפוץ סחר לא חוקי בהם בשוק השחור; חלק מהשנהבים בשווקים לא חוקיים אלה מקורם בפילים אפריקנים.[7][8][9]
בשנת 1979, אוכלוסיית הפילים האפריקנית הייתה מוערכת כ -1.3 מיליון פרטים על פני 37 מדינות, אך עד 1989, רק 600,000 בלבד נשארו.[10] אף על פי שסוחרי שנהב רבים טענו שוב ושוב כי הבעיה הייתה אובדן בית גידול, היה ברור שטענה זאת נועדה לטשטש את הגורם העיקרי - סחר השנהב הבינלאומי. במהלך העשור הזה, נהרגו מדי שנה בסביבות 75,000 פילים אפריקנים לצורך הסחר שגלגל כמיליארד דולר. כ-80% מכלל הפילים הללו ניצודו באופן לא חוקי.[5]
הדיונים הבינלאומיים על הצעדים הנדרשים כדי למנוע ירידה רצינית במספרי הפילים, התעלמו כמעט תמיד ממכלול הבעיות המובילות לסחר בשנהב: היותו של השנהב "מטבע עובר לסוחר" לקניית נשק, שחיתות שלטונית ויציבות פוליטית רעועה שזקוקה נואשות למקורות כספיים כדי לרכוש נשק. בנוסף, החוקים באזורים שבהם פרח הסחר החוקי בשנהב לא נוסחו בצורה ברורה ואפשרו כר פורה לאמצעים לעקיפת החוק. הדיונים התמקדו לרוב רק במספר הפילים, הערכות של כמות הפילים שניצודו וסטטיסטיקת הסחר בשנהב הרשמית. כן הם התעלמו מאיומים אחרים על אוכלוסיות הפילים כגון הקמת גדרות בחוות ששיבשו את דפוסי הנדידה של הפילים וגרמו להפרדת עדרים. הפתרונות לבעיית המסחר הלא חוקי התמקדו בעיקר בניסיון לשלוט על נתיבי הסחר הבינלאומי בשנהב באמצעות אמנת CITES.
הקמת CITES ומשבר השנהב ב-1989
עריכהעם הקמת אמנת CITES, חלק מהמדינות החברות באמנה בראשות זימבבואה, הצהירו כי הם נאלצות לאשר סחר בחיות בר בעלות ערך כלכלי על מנת שהן ישרדו מבחינה כלכלית, וכן טענו שקהילות מקומיות צריכות לנהל את הסחר. הסחר הלא קטלני בחיות הבר (כגון יצוא בעלי חיים) היה פחות או יותר מוסכם, אך בקשר לסחר קטלני כמו המקרה של השנהב הוויכוחים בין המדינות הללו לשאר היה לוהט. מפגשים רבים בין פקידי CITES לתושבים המקומיים לוו במאבק אלים ואף ברצח אנשים משני הצדדים. למקימי האמנה היה ברור כי גם לסכמה על סחר קטלני בחיות בר ברמה סבירה אין משמעות ללא שליטה על הסחר בשנהב - דבר שהמדינות התנגדו אליו בתור אמצעי להעשיר את קופת המדינה. בשנת 1989, CITES הציגה מערכת בקרה חדשה שבה יחולקו היתרים על נייר תחת פיקוח האמנה, בשילוב עם רישום וניטור של כמויות שנהב אדירות, והטלת עיצומים על נתיבי הסחר של השנהב. מערכת הבקרה נתמכה על ידי רוב המדינות החברות באמנה, ובמקביל הוקמה התנועה לפיקוח על סחר השנהב על ידי הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ה-TRAFFIC והאיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).
ב-1986 ו-1987, CITES ביצע רישום של 89.5 ו-297 טון שנהב בבורונדי וסינגפור בהתאמה. בבורונדי באותה עת היה ידוע על פיל אחד בלבד שחי במדינה ובסינגפור לא היו מעולם פילים - מה שהוכיח שהשנהב מגיע ממקורות עלומים. בשל כך, מזכירות CITES ננזפה מאוחר יותר על ידי נציג ארצות הברית באמנה שהגדיר את המונח "רישום" בתור "חנינה". בעקבות כך החלו חקירות סמויות על ידי משרד החקירות הסביבתי (EIA) - עמותה ממומנת קטנה שנפגשה עם סוחרי שנהב בהונג קונג. מהחקירות עלה כי החלקים הגדולים של מאגרי השנהב היו בבעלות של פושעים בינלאומיים העומדים מאחורי הציד והסחר הבינלאומי הלא חוקי. כמה סוחרים כאלו מהונג קונג כדוגמת ואנג פון ניצלו את "הרישום" בצורה ערמומית, ומומחה פילים איאן דגלאס המילטון הגדיר את "רישום" השנהב בבורונדי ככזה שיצר במו ידיו "לפחות שני מיליונרים".[11] ה-EIA גילו בחקירותיהם, כי לא זו בלבד שסינדיקטים גרפו עושר עצום מרישום השנהב, אלא שגם הונפקו כמויות אדירות של היתרים של CITES שעל ידם יכלו להמשיך לייבא שנהב חדש, ואפילו במעצר על ידי המכס הוצגו היתרים מזויפים. בכך CITES גרמה להגדלת הערך של השנהב בשוק הבינלאומי, תגמלה מבלי משים מבריחים בינלאומיים ואפשרה להם לשלוט על הסחר בקלות.
כשלים נוספים של מערכת "הבקרה" נחשפו על ידי EIA כשהם קבלו גישה סמויה למפעלי גילוף שנהב שנוהלו על ידי סוחרי הונג קונג, כולל פון, באיחוד האמירויות הערביות. הם אספו גם רשמי סטטיסטיקה של הסחר ואיתרו מסלולים להעברת כסף במשולש איחוד האמירויות הערביות-סינגפור-הונג קונג. סטטיסטיקה של UAE הראתה כי הונג קונג לבדה ייבאה מעל 200 טון של גלם שנהב בין 1987–1988. כמעט מחצית מכמות זאת הייתה במקור מטנזניה ששם חל איסור מוחלט על מסחר בשנהב. חקירות אלו הדגישו כי סוחרי השנהב מצליחים לעקוף בקלות את המגבלות של CITES ואף מנצלים את תקנותיה לטובתם.
למרות הגילויים הפומביים האלו על ידי EIA, ואחריו חשיפות תקשורתיות מגוונות במדינות אפריקה על ידי ארגונים שונים ברחבי העולם, ה-WWF יצאו בתמיכה באיסור גורף על סחר בשנהב רק באמצע 1989, כשעד אז הם ציינו את חשיבותו של "הסכם" השימוש הקטלני בחיות הבר שהושג על ידי WWF ו-CITES; גם לאחר מכן, שני הארגונים הללו ניסו לדלל את ההחלטות שהתקבלו באספה באוקטובר 1989.
איסור הסחר בשנהב
עריכהטנזניה, אשר ניסתה לשבור את הסינדיקציה בסחר השנהב הציעה לרשום את הפיל האפריקני בנספח א' של האמנה שפירושו הוא איסור גורף על מסחר במין או במוצריו לחלוטין. מדינות אחרות באפריקה הדרומית כדוגמת דרום אפריקה וזימבבואה התנגדו נחרצות להצעה זאת בטענה שאוכלוסיות הפילים שלהם מנוהלות היטב וכי הם משתמשות ברווחים מהסחר בשנהב לצורכי שימור. ה-WWF אשר היו לו קשרים חזקים עם שתי המדינות, נקלע למצב קשה בהתמודדות עימם, מה שבא לידי ביטוי בכך שרשמית הוא התנגד לסחר אך מתחת לפני השטח ניסה לפייס את המדינות הדרומיות הללו.[5] במקביל הוגשה ההצעה הסומלית על ידי משלחת ממשלתית מטעם הרפובליקה של סומליה שכללה את מומחה הגנת הטבע פרופסור ג'וליאן באואר לאסור את הסחר לחלוטין בפיל האפריקני.
בסופו של דבר, בישיבת אוקטובר של אמנת CITES לאחר וויכוחים לוהטים, הפיל האפריקני קיבל מועמדות לנספח א' של האמנה, ושלושה חודשים לאחר מכן בינואר 1990 ההחלטה נחקקה והסחר הבינלאומי בשנהב נאסר לחלוטין.[5][12][13]
בקרב ארגוני השימור מקובל, שהאיסור על הסחר החוקי בשנהב פעל את פעולתו. מחירי השנהב צנחו ושוקי השנהב ברחבי העולם נסגרו - רובם באירופה וארצות הברית. לדברי החוקר ריצ'רד ליקי, הפרסום הרב סביב איסור הסחר הוביל לכך שמאגרי שנהב רבים בקניה למשל נותרו ללא קונים - מה שגרם לרשויות לשלוט בהצלחה יותר על הריגת פילים.[7][10][12][14]
האופוזיציה הדרומית
עריכה
לאורך כל הדיון שהוביל לאיסור הסחר בשנהב ב-1990, קבוצה של מדינות אפריקה דרומיות הנתמכות על ידי הונג קונג וסוחרי שנהב יפנים המשיכו בסחר בשנהב. מדינות אלה כללו את דרום אפריקה, זימבבואה, בוטסואנה, נמיביה וסווזילנד - כולם הצביעו נגד הרישום של הפיל בנספח א' והם עבדו באופן פעיל כדי להפוך את ההחלטה. דרום אפריקה וזימבבואה היו הראשונות להפר את האמנה מיד לאחר ההחלטה.
טענתה של דרום אפריקה שאוכלוסיית הפילים שלה מנוהלת היטב לא הייתה ניתנת לערעור. עם זאת, תפקידה בסחר השנהב החוקי וטבח הפילים במדינות שכנות נחשף במאמרים בעיתונים באותו זמן, וזאת משום שהיא שימשה כעוגן יציבות לעומת שכנותיה ששקעו במלחמות אזרחים ובמאבקים בין הצבאות למורדים. 95% מהפילים של דרום אפריקה נמצאו בפארק הלאומי קרוגר שנוהל באופן חלקי על ידי צבא דרום אפריקה שאימן וצייד את צבא המורדים של מוזמביק - RENAMO. המורדים של מוזמביק היו מעורבים במידה רבה בסחר בשנהב ובציד פילים כדי לממן את צבאם, ודרום אפריקה נטלה אפוא חלק בצורה עקיפה בסיוע לסחר בשנהב.
זימבבואה אימצה מדיניות של "סחר בר קיימא" בחיות הבר שלה כפי שנקבע מלכתחילה על ידי ה-WWF כדפוס לשימור בעתיד. היא טענה שהסחר בשנהב יממן את מאמצי השימור, אך ההכנסות במקום זאת הופנו לקופת המדינה. אחד ממפקדי הצבא שהיה אחראי על הפילים במדינה הואשם בכך שהוא ביצע רישום כפול של מספרי הפילים על ידי בניית מעבר לפילים בין זימבבואה לבוטסוואנה וספירה חוזרת של אותו עדר פילים כאשר הוא נכנס חזרה לשטחה של זימבבואה. הסחר בשנהב היה גם במידה רבה מחוץ לשליטה של הממשלה, כשהצבא הלאומי של זימבבואה (ZNA) היה מעורב עמוק בציד פילים בפארק הלאומי גונארזו ובאזורים אחרים. חמור מכך, סרן בצבא בשם נלאיה שהאשים את הצבא במעורבות בציד לא חוקי של קרנפים ופילים במוזמביק נמצא לאחר מכן תלוי בצריפים ליד הפארק הלאומי הוואנגה. מותו דווח כהתאבדות על ידי הצבא, אך הוכרז כרצח על ידי בית המשפט העליון במדינה. אלמנתו של הסרן דיווחה כי היא קיבלה איומים אנונימיים בטלפון במהלך המשפט. הוויכוח אפוא סביב הסחר בשנהב היה כרוך באינטרסים לאומיים, פוליטיים וצבאיים שהפכו את העניין למסובך עוד יותר.
מדינות אפריקה הדרומיות המשיכו לנסות למכור שנהב חוקי באמצעות מערכות משפטיות. קבוצה של מדעני פיל נודעים הגיבה כנגדם במכתב גלוי בשנת 2002 אשר הסביר בבירור את ההשפעה של סחר השנהב החוקי על המדינות האחרות באזור. הם ציינו כי לא ניתן לאפשר סחר חוקי בשנהב על בסיס המודל של דרום אפריקה שבה 90% מאוכלוסיית הפילים נמצאת בפארק לאומי מגודר, וכן למדינה יש מספיק אמצעים כדי לאכוף את החוק באזור המגודר. לשם השוואה הם הבהירו כי מרבית הפילים באפריקה חיים באזורים מוגנים המגודרים בשיחים או בעצים. הם סיימו את מכתבם בתיאור משבר הציד של 1980 והדגישו כי ההחלטה לאסור את הסחר בשנהב לא נועדה להעניש את מדינות אפריקה הדרומית אלא כדי להציל את הפילים בשאר העולם.[15] עם כל זאת המדינות הדרום אפריקניות לא נטשו את מאמציהם לדחוף אישורים למסחר בשנהב חוקי. מדינות אלה בראשות נשיא זימבבואה רוברט מוגאבה אף קצרו מספר הצלחות בנושא וקיבלו אישור מאמנת CITES למסחר במכסות שנהב קבועות. מוגאבה עצמו הואשם בעסקאות חליפין ענקיות עם סין של טונות שנהב תמורת נשק - ובכך הפר את מחויבות ארצו לאמנה.[16]
הדיונים על הסחר בשנהב מוגדרים כאחד מהוויכוחים הקשים בין אפריקה למערב. עם זאת, המדינות הדרום אפריקניות הנזכרות מהוות מיעוט יחסי לשאר המדינות שהסכימו לאסור סחר חוקי בשנהב. כך למשל, כ-19 מדינות אפריקניות שבהם מצוי הפיל חתמו בשנת 2006 על "הצהרת אקרה" הקוראת לאסור לחלוטין את הסחר בשנהב.[17]
היתרים של CITES והשלכות
עריכה
לאחר אין סוף ויכוחים בין המדינות הדרומיות ל-CITES, האמנה הסכימה ב-1989 לאפשר רישום של אוכלוסיות הפילים האפריקנים בבוטסוואנה, נמיביה וזימבבואה בנספח ב' של האמנה - מה שאומר שמותר לסחור בהם תחת פיקוח. בשלוש מדינות אלו נרשמו 49 טון של שנהב חוקי לאחר שיפן קבעה כי היא שולטת היטב על השנהב בהם, ו-CITES אפשרה לסוחרים יפנים לקנות את השנהב בשנת 1997 בתור "ניסוי" לבדוק את רמת השליטה על הסחר הבינלאומי.[18] בשנת 2000 גם דרום אפריקה הצליחה לרשום את אוכלוסיות הפילים שלה בנספח ב' מתוך רצון מוצהר למכור את מאגרי השנהב שלה באופן חוקי. באותה שנה CITES סיכמה עם המדינות הללו על הקמת שתי מערכות בקרה בתחומם כדי לשלוט על הסחר הלא חוקי. מערכות הבקרה הללו זכו לביקורת רבה על כך שהם מתעלמות מהקשר בין היתר הסחר החוקי בשנהב להאצת הסחר הלא חוקי בו. בנוסף, חלק מהמדינות החברות לא סיפקו נתונים מקיפים על הנעשה בתחומן. הסחר עם יפן זכה גם הוא לביקורת בטענה שהרשויות היפניות לא יכולות לקבוע את מקורו האמיתי של השנהב, וכן גרימה לעשרות ציידים וסוחרים לא חוקים לחזור לעבוד בענף המשגשג הזה. למעלה מ-6 טון שנהב שנתפסו בסינגפור בשנת 2002 סיפקו התראה חמורה לארגוני השימור כי הציד הלא חוקי באפריקה לא נעשה עבור השווקים המקומיים בלבד, אלא חוזר להיות נפוץ בשווקים הבינלאומיים באמצעות הסינדיקטים משנת 1980 שהחלו לפעול שוב. חקירות של ה-EIA תפסו משלוח של 532 חטי פילים ומעל 40,000 חותמות האנקוס, והתברר שלמשלוח זה קדמו 19 משלוחים נוספים מתוכם 4 לסינגפור והשאר לסין העממית - לעיתים באמצעות יפן. כן עלה שמקורו של השנהב במלאווי וזמביה - שתיהן מדינות שהציד והסחר נאסרו בהם רשמית - ודרך דרום אפריקה הוא נשלח כשנהב חוקי לשווקים הבינלאומיים. בין מרץ 1994 למאי 1998 נשלחו כתשעה משלוחים החשודים כשנהב על ידי חברת "שנג לוק" ממלאווי לסינגפור ולאחר מכן לסין. ניתוח והצלבה של שמות החברות והמנהלים שלהם העלה כי השמות מוכרים כבר ל-EIA בתור חלק מהסינדיקטים הפליליים של הונג קונג בשנת 1980.
בשנת 2002, אושרו למכירה עוד 60 טונות של שנהב מדרום אפריקה, בוצואנה ונמיביה, ובשנת 2006, יפן אושרה כיעד חוקי למכירת שנהב על ידי CITES. השליטה של הרשויות היפניות על השנהב הנכנס לתחומם נחקרה ברצינות והתגלה כי 25% מהסוחרים כלל לא מדווחים על שנהב שנקנה על ידם ובכך בעצם מתברר כי ישנם משלוחים לא חוקיים המגיעים למדינה. דו"ח של החברה לשימור חיות הבר ביפן הזהיר כי המחיר של שנהב נוסק למעלה בשל תיאום מחירים על ידי מספר קטן של יצרנים ששולטים בחלק הארי של השנהב. במקביל, מאחורי הקלעים סין ניסתה כל העת להשיג אישור מ-CITES כמדינת יעד חוקית למכירת שנהב. ציד לא חוקי המשיך לפרוח גם במרכז אפריקה. בשנת 2014, אוגנדה הודיעה כי היא חוקרת מקרה גנבה של כ-3,000 קילו שנהב ממשרדי הסוכנות הממלכתית להגנת חיות הבר במדינה וכי לפחות 60% מהפילים במדינה ניצודו בעשור האחרון - רובם על ידי ארגון הטרור צבא ההתנגדות של האל. במקרה נוסף באותה שנה אוגנדה דיווחה ש-1,355 ק"ג של שנהב נגנבו מהכספות שנשמרו על ידי הצבא והמשטרה בשווי של יותר מ-1.1 מיליון דולר. מקרה זה התגלה במהלך ביקורת של רשות הטבע האוגנדית והוביל לחקירתם של אלו שהיו אמורים לשמור על השנהב. כתוצאה מהחקירה הושעו 5 עובדי רשות הטבע.[19][20]
עליית השוק האסייתי ומשבר השנהב הנוכחי
עריכה
אסמונד ברדלי מרטין - איש שימור בולט במאבק נגד הסחר הלא חוקי בקרני קרנפים, טען כי לאחר שיפן רכשה כמויות עצומות של גלם שנהב ב-1970, חלקים גדולים מהן הגיעו לסין לצורך סיתות ויצירת אמנות בשנהב. המכירה בסין הייתה בעיקר לקונים חיצוניים כדוגמת תיירים או לסוחרים ביפן, סינגפור, טאיוואן, הונג קונג, מלזיה ואינדונזיה, שבהם לא הייתה מודעות להשלכות בשימוש בשנהב ורק כמות הקטנה הייתה נצרכת על ידי הסינים עצמם.
לדברי וויל טראבראס - מנכ"ל ארגון הקרן החופשית (Born Free Foundation), גם אם יצליחו לסגור את כל שוקי השנהב החוקיים ברחבי העולם, עדיין יהיה ביקוש נרחב לשנהב בסין ויפן.[7] כדי להדגים את חוסר הבקרה על השנהב החוקי בסין, EIA הדליפה מסמכים סינים פנימיים המראים כיצד 121 טונות של שנהב במדינה (שווה ערך ל-11,000 פילים) לא מוסבר מאין מקורם, ופקיד סיני הודה כי זה מצביע על כמות גדולה של מכירה לא חוקית של שנהב המתרחשת בסין.[14] למרות כל זאת, סין הצליחה בסופו של דבר להשיג מ-CITES ביולי 2008 מעמד של מדינת יעד חוקית לסחר בשנהב בתמיכה של WWF.[21]
סין ויפן שמעתה היו מדינות יעד חוקיות, רכשו 108 טון של שנהב במכירה "חד פעמית" בנובמבר 2008 מבוטסואנה, דרום אפריקה, נמיביה וזימבבואה. בזמנו, הרעיון היה כי מכירות השנהב החוקיות האלה עשויות לדכא את מחיר השנהב, ובכך להסיר את לחץ הציד הלא חוקי - רעיון אשר נתמך על ידי TRAFFIC ו-WWF.[22] השנהב החוקי המשיך אמנם לזרום לשוק השנהב של יפן,[23] אך מאז 2012, הביקוש לשנהב ירד כתוצאת ממודעות הצרכנים לקשר בין רכישת שנהב להריגת הפילים.[24]
המעורבות המוגברת של סין בפרויקטים של תשתית באפריקה ורכישת משאבים טבעיים מובילה לחשש של ארגוני השימור שתהיה עלייה בניצול מוצרים מחיות הבר. מאז שלסין ניתן מעמד של קונה מאושר על ידי CITES, הברחת השנהב גדלה באופן מדאיג. אמנם ה-WWF טוען שמדובר בצירוף מקרים,[25] אך קשה להתעלם מהעובדה שאזרחים סינים שבאו לאפריקה לצורך עבודה נתפסו מבריחים שנהב במדינות אפריקניות רבות ולפחות 10 נעצרו בנמלי תעופה הקניה בשנת 2009. במדינות רבות באפריקה השווקים המקומיים גדלו, מה שמאפשר גישה קלה לשנהב והחמרת הבעיה. הסינדיקטים של השנהב באסיה עדיין נחשבים להרסניים ביותר עם משלוחים של טונות שנשלחים בעל פעם.[26]
בניגוד לטענות של CITES שמחירי השנהב עשויים להיות בירידה כתוצאה מהמכירה החוקית, המחיר נסק מאוד בסין לאחר ההיתרים. יש סבורים שזה יכול להיות בגלל תיאום מחירים מכוון על ידי אלה שרכשו את מאגרי השנהב, בדומה לדברי החברה לשימור חיות הבר ביפן שדיווחה כעין זה על הנעשה במדינתה, וכן בדומה למונופול שהיה לסוחרי השנהב ב-1980 על מאגרי השנהב בבורונדי וסינגפור.[26] ייתכן גם שהסיבה לכך נעוצה בעלייה במספר העשירים הסינים שמסוגלים לבזבז הון רב על מוצרי יוקרה.[27] ניסיונות לדכא את הסחר החוקי באמצעות השמדת שנהב גרמו על פי מחקרים לכך שמחיר השנהב שולש בסין במהלך ארבע השנים הבאות לאחר 2011. בשנת 2012, הניו יורק טיימס דיווח על התפרצות גדולה של ציד פילים לשנהב, כאשר70% מהשנהב זורם לסין. בוועידה של האו"ם בשנת 2014 בטוקיו למאבק בפשעי טבע הוצגו מפות לקביעת מדיניות האכיפה של השנהב החוקי לצד מקרי ציד לא חוקי. זאת בשל המציאות הבלתי נמנעת שהסחר בשנהב הפך לבעיה חוזרת שהולכת ומפחיתה שוב את אוכלוסיית הפילים האפריקנים והקרנפים הלבנים.[28][29][30][31][32][33][34]
מלבד סין, ישנם מרכזים גדולים של סחר בשנהב בווייטנאם הכוללים את מונג צאי, האי פהונג, ודא-נאנג.[35] כ-95 ק"ג של שנהב פילים הוחרם בנמל התעופה שארל דה גול בפריז משני ווייטנאמים שנעצרו על ידי המכס הצרפתי. במונחים של מסחר קומונאי בשנהב, בהונג קונג נמצא מרכז הסחר הגדול בעולם האמור לספק את הביקוש הרב של לקוחות מסין. על פי דו"ח אחד, הונג קונג היא "אחד ממרכזי הלבנת השנהב הגדולים בעולם שבו משתמשים בפעולות לגיטימיות כדי להסוות עסקי פשע שמשתלמים הרבה.[36] הפיליפינים גם היא משמשת כמרכז חשוב של סחר בשנהב, ועל פי תחקיר הנשיונל ג'יאוגרפיק הכומר הפיליפיני מונסיניור קריסטובל גרסיה מעורב בשערוריות שחיתות בשל מעורבותו בסחר.[37][38][39][40][41][42][43][44]
השמדת השנהב
עריכה
ערך מורחב – השמדת שנהב
השמדת השנהב היא פעולה אסטרטגית שהחלה לשמש ממשלות כאמצעי להרתעת ציד וסחר לא חוקי בשנהב הפילים. הוגה הרעיון הוא ריצ'רד ליקי שביצע אותו בעת שהיה המנהל של המחלקה לשימור חיות הבר בקניה. ליקי רצה ליצור אירוע שימשוך את תשומת הלב העולמית כדי להעלות את המודעות לסחר בשנהב ועל כן סחר מהוליווד אפקטים מיוחדים כדי ליצור שרפה עוצמתית. בעקבות ליקי החלו במדינות מסוימות לשרוף את מאגרי השנהב החוקי שלהם. לטענת ליקי לשרפה הייתה השפעה חיובית על הורדת הציד הלא חוקי בקניה, וכן במדינות המאפשרות סחר חוקי בו כמו הפיליפינים, סרי לנקה והונג קונג. אף על פי שכאמור מחקרים הראו שבעקבות השמדת השנהב מחירו נסק בסין בין 2011 ל-2014, לאחר שממשלת סין השמידה באירוע מתוקשר כזה 6.1 טונות של שנהב, וכן לאחר ההודעה שלה שהיא תחל לפעול לצמצום הסחר החוקי בשנהב, מחירו ירד כמעט במחצית במדינה בין 2015 ל-2016.
בישראל
עריכההחל מינואר 2021 תותר בישראל רק החזקת שנהב ישן, שמקורו לפני 1976, וייבוא, ייצוא ואף סחר פנים-ארצי בשנהב פילים וממותות - אסורים. במקרים מסוימים מנפיקה רשות הטבע והגנים היתרים מיוחדים, לסחר בפריטים ששנהב ישן מהווה חלק קטן מהם, וכן עשויה לתת היתר ייחודי לייצוא או לייבוא למטרות לא-מסחריות כגון הסברה. זאת, כחלק מיישום אמנת וושינגטון עליה חתומה ישראל.[45]
קישורים חיצוניים
עריכה
- EIA 25 yrs investigating the ivory trade
- Convention on International Trade in Endangered Species
- Species survival network – over 80 NGOs working on wildlife trade
- World Wide Fund for Nature
- Another Elephant
- Traffic – wildlife trade monitoring
- International Fund for Animal welfare
- דר. אסף רוזנטל, סחר ניבזי, באתר "הידען", 9 באוגוסט 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ H-Net Reviews
- ^ 1 2 HUNTING AND USE OF WALRUS BY ALASKA NATIVES
- ^ "Abstract I"
- ^ Trade in mammoth ivory, helped by global thaw, flourishes in Russia
- ^ 1 2 3 4 Profound Changes
- ^ New Scientist
- ^ 1 2 3 4 Magazine / Geographical
- ^ Elephant-size Loopholes Sustain Thai Ivory Trade
- ^ Ivory trade hits Asia's elephants
- ^ 1 2 Kenya Elephant Forum Factsheet 02
- ^ New Scientist
- ^ 1 2 Increased Demand for Ivory Threatens Elephant Survival
- ^ Lifting the Ivory Ban Called Premature
- ^ 1 2 Return of the ivory trade
- ^ Lifting the Ivory Ban Called Premature
- ^ Ivory for arms deal
- ^ African countries set to lock horns over ivory
- ^ Elephant Ivory Trade-Related Timeline with Relevance to the United States
- ^ Uganda: Inquiry Into Ivory Theft Opens
- ^ "The Dangers of the Ivory Trade, elephants and white rhinos need our help"
- ^ Return of ivory trade as Britain backs China
- ^ Campaigners’ fear for elephants, and their own credibility
- ^ How Japan is Fueling the Slaughter of Elephants
- ^ AMERICA’S ONGOING DEBATE OVERTHE TRADE IN IVORY
- ^ Data shows illegal ivory trade on rise
- ^ 1 2 "Ivory Trade threatens African Elephan"
- ^ habits of China’s ‘suddenly wealthy’
- ^ Militarization & Professionalization of Poaching in Africa
- ^ Fuels East African Elephant Poaching
- ^ Elephant Ivory Sales Denied to Halt Worldwide Poaching Crisis
- ^ "Massive surge in elephant poaching"
- ^ Elephants Dying in Epic Frenzy as Ivory Fuels Wars and Profits
- ^ In Gabon, Lure of Ivory Is Hard for Many to Resist
- ^ Evidence Based Policy-Making in Addressing Wildlife Crime
- ^ Nang developing into major new ivory trafficking hub
- ^ ‘I need to eat rice’: Ivory trader denies wrongdoing as LegCo debates combating wildlife smuggling
- ^ "Ivory Worship". National Geographic.
- ^ embroiled in ivory smuggling controversy
- ^ National Geographic story links Philippine priest in ivory smuggling
- ^ Priest in ivory scandal suspended earlier by Vatican for sexual abuse
- ^ Father Cristobal Garcia: Priest fled to the Philippines and rose in the Church
- ^ Priest Included in Philippines Investigation of Ivory Smuggling
- ^ Philippine Priest Facing Scrutiny Over Ivory and Abuse
- ^ Philippines investigates priest's 'links to ivory trade'
- ^ יעל אלנתן, הגיע הזמן: נאסר הסחר בשנהב ממותות ופילים בישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 באוגוסט 2019