סטורוז'ינץ

סטורוז'ינץ
**Сторожинець**
סמל סטורוז'ינץ סמל סטורוז'ינץ	דגל סטורוז'ינץ דגל סטורוז'ינץ
	בניין העירייה
	בניין העירייה
מדינה	אוקראינה
אובלסט	צ'רנוביץ
תאריך ייסוד	המאה ה-14
שטח	5.8 קמ"ר
גובה	366 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	14,138 (2021)
קואורדינטות	48°09′35″N 25°42′54″E / 48.159722222222°N 25.715°E
אזור זמן	UTC +2
	http://stor-rada.gov.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים סטורוז'ינץ

סטורוז'ינץ (באוקראינית: Сторожинець, ברומנית: Storojineţ, בפולנית: Storożyniec, ביידיש: סטראָזשניץ) היא עיר במחוז צ'רנוביץ, אוקראינה הנמצאת כ 20 ק"מ דרום מערבה מעיר המחוז צ'רנוביץ.

היסטוריה

היישוב הוזכר לראשונה במסמך שנכתב על ידי רומן השני שמתוארך ל-18 בפברואר 1448, ייעודו של היישוב היה הגנה על הגבול ליד הנהר סירט.

ב-1774 בוקובינה ואיתה סטורוז'ינץ עברה לידה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בראשית המאה ה-19 בעיר החלו להתיישב אוסטרים וגרמנים, החלו להיפתח בתי ספר ששפת ההוראה בהם הייתה גרמנית, רומנית ואוקראינית.

החל מהחצי השני של המאה ה-19 התחיל גידול דמוגרפי של העיר, בשנת 1898, לרגל חגיגת היובל ל-50 שנות שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף, הועלתה קהילת השוק סטורוזינץ לדרגת עיר. החלטה אימפריאלית זאת בוצעה הודות להשפעתו ולתבונתו הרבה של דר' איזידור כץ, יהודי שכיהן בתפקיד ראש העיר החל משנות התשעים של המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה ואחריה.

ד"ר איזידור כץ, התיישב בסביבות 1890 כעורך דין בסטורוז'ינץ, שהוגדרה בתקופה זו כ"קהילת שוק". היישוב, שכבר גרו יהודים רבים, סבל יותר מכל מתנאים סניטריים ירודים. הדירות היהודיות היו מורכבות כמעט בכל מקום מבתים קטנים חד-מפלסים בני חדר אחד, או לעיתים רחוקות משני חדרים ומטבח, שבהם חיו משפחות גדולות במשך היום וישנו בלילה. למרות שעקרת הבית היהודייה בכל מקרה הייתה קשובה לשמור על ביתה נקי מאוד, אבק מהרחובות ולכלוך היו מכשול אמיתי למטרה זו. בגלל זה, מגפות התרחשו לעיתים קרובות ושיעור התמותה בחלק זה של סטורוז'ינץ, שבו חיו היהודים כמו בגטו, היה גבוה למדי.

לאחר בחירתו של ד"ר כץ לראשות העיר, שכר את ד"ר זוסמן קופפרברג הרפואי כרופא קהילתי. תפקידו הראשון של האחרון היה שיפור התנאים הסניטריים במקומות משותפים, בחצרות וכולל במבנים במגזר היהודי של היישוב. כבישים ושבילים נוקו על ידי עובדי הקהילה, ותשומת לב מיוחדת הופנתה לאמצעים סניטריים (בתי שירות פרטיים ומשותפים). תאורת הרחובות הורחבה וכדי להעניק יותר ביטחון לתושבים, הורכבה משטרה קהילתית.

מנהלי משרדי הממשלה השונים הממוקמים בסטורוז'ינץ תמכו באופן מלא במאמציו של ד"ר איזידור כץ. זרם משמעותי של סוחרים, ברובם יהודים, בעלי מלאכה, רופאים ועורכי דין, וכן עובדי ממשלה, שביניהם גם יהודים, הגדיל את מספר התושבים.

לאחר הכרזת סטורוז'נץ כעיר החל ד"ר כץ ליישם את תוכניותיו להמשך פיתוח העיר. במהלך יותר מ-20 שנות הנהגתו, העיר התקינה רשת מים מרכזית לאספקת מים, קווי ביוב תת-קרקעיים ומערכת ביוב, תחנת חשמל עירונית ותאורת חשמל משותפת לבתים ולרחובות העיר. נבנו בית המטבחיים הקהילתי, מרחץ האדים, בתי הספר לבנים ולבנות וה"ראטהאוס" (בניין העירייה). העיר התפתחה ונעשתה מודרנית. כמו כן נבנה בית מרחץ מודרני, ששירת את כלל אוכלוסיית העיר.

סטורוזינץ הייתה מקום מושבם של הנהלת המחוז, בית משפט מחוזי, הנהלת מחוז רכבת, משרד מס הכנסה, בית חולים מחוזי ושירותים ממשלתיים אחרים. יהודים תפקדו כשופטים ובתפקידים גבוהים במשרדים אחרים.^[1]

לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה העיר לידיה של ממלכת רומניה.

ב-1940 העיר נכבשה על ידי הצבא האדום, אך לאחר כשנה נכנסו לעיר שוב כוחות רומניים יחד עם כוחות גרמניים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה לחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.

אוכלוסייה

אוכלוסיית סטורוז'ינץ לפי שנים^[2]^[3]:

	שנה	מספר תושבים
1	1880	4,852
2	1930	8,611
3	1941	6,610
4	1959	8,425
5	1970	10,963
6	1979	12,390
7	1989	14,546
8	2001	14,693
9	2008	14,469
10	2009	14,491
11	2010	14,462
12	2011	14,508
13	2012	14,505

בסטרוז'ינץ הייתה עד למלחמת העולם השנייה ושואת יהודי רומניה נוכחות יהודית גבוהה. על פי מפקד האוכלוסין של האימפריה האוסטרו-הונגרית מ-1880 התגוררו בעיר 1,601 יהודים שהיוו 32.8 אחוזים מכלל האוכלוסייה. לקראת 1910 מספר היהודים הגיע ל-4,832 שהיוו 48.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה שכללה גם רותנים (כינוי לסלאבים מזרחיים)(אנ'), רומנים, גרמנים ופולנים.^[1]

בין מלחמות העולם התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים, שהיוו כרבע מכלל אוכלוסיית המקום^[4] לאחר שרבים עזבו לצ'כיה ואוסטריה בתחילת מלחמת העולם הראשונה.^[1]^[5]על פי מפקד האוכלוסין של רומניה ב 1930, התגוררו בעיר 2480 יהודים שהיוו 28.5 אחוז מכלל האוכלוסייה.

יהודי סטורוז'ינץ

אנדרטה לזכר יהודי סטורוז'ינץ שנספו בשואה, בבית העלמין הדרום

קיימת עדות כי כבר במחצית המאה ה-17 הייתה בסטרוז'ינץ נוכחות יהודית.

תקופת הקיסרות האוסטרו הונגרית

בשנת 1828 התיישב בסטורוז'ינץ היהודי מרקוס אנהאוך, סוחר מלבוב. בנו, סלומון אנהאוך, היה היהודי הראשון בסטורוז'ינץ שקיבל, בצו הקיסרי של ה-2 בדצמבר 1865, את הזכות להחזיק בנכסים חקלאיים ללא הגבלה ובנדל"ן עירוני-נוצרי.

קהילה יהודית נוסדה בעיר בשנת 1859. בעיר השתקעו חנוונים ובעלי מלאכה יהודים כגון סנדלרים, חייטים, נגרים. במרוצת השנים התווספו גם בעלי מקצוע חופשיים, כמו רופאים, עו"ד, שופטים ופקידי ממשלה יהודים.

יהודי סטורוז'ינץ העדיפו להחזיק את בתיהם, חנויותיהם ובתי המלאכה במרכז היישוב, אזור שנקרא "השטעטל היהודי".

לאחר קבלת אישור השלטונות האוסטריים על ייסוד הקהילה הוקם ועד הקהילה הראשון, שמנה 16 חברים, באותה עת הוקמו גם המוסדות הנדרשים לצורכי פולחן וחינוך דתי וגם לחינוך כללי מודרני. בשנת 1870 נרכשה חלקת אדמה, ועליה הוקם בית העלמין. עד אז קברו יהודי סטרוז’ינץ את מתיהם באחד הכפרים הסמוכים לעיר הצעירה.

לא רק המסחר, אלא גם המלאכה והמקצועות האינטלקטואלים היו בידי יהודים. חייטים, סנדלרים, נגרים ויצרני רתמות היו 99% יהודים. שלושת בתי הבורסק היו שייכים ליהודים, וטחנות, מנסרות ומבשלות אלכוהול נשכרו על ידי יהודים. כמו בכל "שטעטל יהודי", גם כאן היו בעלי עגלות, מובילים וסבלים יהודים. ליהודים היו יחסים טובים עם שאר התושבים עד העברת מחוז בוקובינה לידי רומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

דר' איזידור כץ ראש העיר בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, מילא תפקיד נוסף כיו"ר הקהילה היהודית, הנקרא Praesident Kultus בגרמנית ותרם רבות לשגשוג הקהילה.

מצבם של יהודי מחוז סטורוז'ינץ היה דומה למצב בסטורוז'ינץ. לא היו כפרים שבהם היהודים לא היו חוכרים של חוות או של בתי ציבור. נכסים חקלאיים רבים הושכרו ונוהלו על ידי יהודים. גם מסחר העצים, שפרח במחוז זה, היה בידי יהודים. ביישובים הכפריים היו ליהודים יחסים טובים גם עם שאר התושבים. גם קהילות שרוב התושבים בהן היו רומנים או רותנים בחרו לעיתים קרובות ביהודים כראשי העיר שלהן.

בשנת 1904, פרצה שריפה שכילתה חלק גדול מבתי היהודים בעיר.

הרב שמחה גינסבורג שימש כרב העיר עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

אוכלוסיית העיר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה מנתה כחמשת אלפים יהודים מתוך כעשרת אלפים תושבים. היהודים עסקו במסחר, במלאכה ובמקצועות חופשיים, כמו רופאים,רוקחים, מהנדסים, עו"ד וכיוצא בזה. חיי הקהילה היו מאורגנים בצורה נאותה, והיא המשיכה בניהול מוסדותיה כבעבר במסגרת המועצה הדתית, ה- KultusGemeinde, אשר מתפקידה היה ניהול כל ענייניה הכספיים, הארגוניים והדתיים-פולחניים של הקהילה. בראש המועצה עמד נשיא – Präsident Kultus, והמועצה מנתה 15 חברים, שאותם בחרו בתי האב מתוך פרנסי העיר. למועצה שולמו דמי חבר על פי הערכה, שהיו עושים חברי הוועד הממונים, אשר היו מודעים למצבו הכלכלי של החבר בקהילה. הכספים היו קודש לכיסוי תקציב המועצה.^[1]

מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) ופלישת הרוסים לתוך חבל בוקובינה, בחרו רוב יהודי החבל וביניהם יהודי סטרוז’ינץ להתפנות לחלק המערבי של הקיסרות לתוך צ'כיה ואוסטריה ולעזוב את בתיהם ורכושם מפחד הפולשים. מיד לאחר כניסת כוחות רוסים התרחשה ביזה בבתי המגורים של היהודים שנמלטו, וכן של היהודים שנותרו מאחור. חלק מהאוכלוסייה המקומית, בעיקר רותנים (אוקראינים), התחברו לבוזזים ועשו את רוב העבודה. בעיר ובמחוז נהרגו יהודים רבים, ואחרים מצאו עצמם חשופים לשרירותיות של החיילים והקצינים הרוסים. סטורוז'ינץ נכבשה ושוחררה שלוש פעמים במהלך המלחמה. היהודים האמידים ששרדו את הכיבוש הקודם, השתמשו בהפסקה כדי לברוח למרכז הקיסרות. רק העניים והחולים נשארו בעיר.

עם סיום המלחמה ב 1918 החלה חזרה חלקית של היהודים לעיר ולמחוז סטורוזינץ. בין הראשונים שחזרו היה ראש העיר ד"ר איזידור כץ. ה"שטעטל היהודי" הפך לשומם ולא ניתן לזיהוי. רוב הבתים נהרסו והפכו ללא ראויים למגורים, אלה שניזוקו פחות עמדו ללא דלתות וחלונות. מספרם של היהודים העניים והחולים שלא ברחו מפני הרוסים הצטמצם לקבוצה קטנה. בית הכנסת הוסב לאורווה ושאר בתי התפילה שימשו כמחסנים לצבא רוסיה. גדר בית הקברות שימשה את חלק מהאוכלוסייה כדלק, ובית הקברות עצמו שימש כמרעה לבהמות. לא נמצאה חנות יהודית אחת. למרות בריאותו החלושה, החל ד"ר כץ לפנות ל"Landesregierung" (ממשלת מחוז בוקובינה) בעצומות, וביקש עזרה משמעותית לאלה מאוכלוסיית סטורוזינץ שנפגעו יותר מכל מהמלחמה. הצלחתן של עצומות אלה והתערבויות אישיות הגיעה במהרה. ה-Landesregierung הקימה משרד מיוחד לשיקום העיר והמחוז, שהחל בפעילותו מיד. השחזור אמנם התקדם באיטיות, עקב מחסור בחומרים ובפועלים, אולם מראה העיר השתנה באופן ניכר. חנויות וחנויות פתחו את שעריהן והחל מסחר ער.

הקהילה היהודית, המונה כ-500 משפחות, החלה בשיקום בית המקדש, בית הקברות והמקווה. הודות לתרומה משמעותית מיורשיו של בעל האדמות היהודי שנפטר לאחרונה, שמואל אוהרנשטיין, שוקמו במהרה בית הכנסת הגדול ובית העלמין. השחזור של שאר בתי התפילה והמקווה הושג מאוחר יותר. אבל, החיים בקהילה הזו, שהחלו להשתקם שוב באיטיות, ספגו מכה חדשה ובלתי צפויה עם התמוטטות הקיסרות האוסטרו-הונגרית וסיפוח בוקובינה לרומניה.

בפרק הזמן הקצר שבין התמוטטות הקיסרות ועד כניסת הכוחות הרומנים, חלק מיחידות הצבא האוסטרו-הונגרי שפורקו עברו לבזוז דירות וחנויות יהודיות. היהודים הפכו שוב, כמו תחת הכיבוש הרוסי, חסרי אונים. כמה קציני מילואים יהודים, מדי פעם בחופשה עם משפחותיהם, הצליחו לשים קץ לביזה. למרבה המזל, איש לא נהרג.

כניסת הכוחות הרומנים הייתה ללא תקריות. חוק צבאי הוכרז, וביטחון והגנה הובטחו לכל התושבים. ההגנה העצמית היהודית, שאורגנה לפני הכניסה, פורקה, ויהודים נקראו לפתוח את חנויותיהם. בחלק מהקהילות במחוז, שבהן חיו רק משפחות יהודיות בודדות, התרחשה ביזה.^[1]

העיר תחת השלטון הרומני

לאחר סיפוחה של בוקובינה לרומניה הסתיימו החיים הליברליים והשוויון האזרחי בשביל יהודי חבל בוקובינה והחלו שינויים לרעת האוכלוסייה היהודית ובמיוחד לאחר תחילת שנות השלושים של המאה העשרים, כולל חקיקת חוק שפגע בסוחרים היהודיים וגרם לפשיטות רגל רבות.

היהודים החלו לעסוק שוב במקצועותיהם, אך היו מודאגים מהתפתחויות נוספות תחת השלטון הרומני. הצעדים שנקטו הרשויות המקומיות שהוקמו כעת ב"יידיש שטעטל" זה הוכיחו כי חששותיהם היו מוצדקים. ראש העיר הנבחר ד"ר איזידור כץ הוחלף בראש עיר רומני. מועצת הקהילה, שבה גם היהודים היוו את הרוב במשך עשרות שנים, הפכה כמעט כולה לרומנית. היהודים, הפולנים והגרמנים קיבלו מנדטים ספורים בלבד. בעלי תפקידים יהודים פוטרו ממקומותיהם והוחלפו ברומנים. פעולות רבות ננקטו על ידי השלטון כדי לחסל את ההשפעה היהודית. תלונות של "המועצה הלאומית היהודית" של צ'רנוביץ לרשויות השלטון לא היו יעילות, כי גם בצ'רנוביץ התנהלה "רומניזציה". סמכותם של היהודים הוגבלה רק לניהול ה"קולטוסגמייינדה" ומוסדותיה; יתרה מכך, מנהל ה-"Kultusgemeinde" מונה כעת על ידי הרשות המפקחת הרומנית.

ד"ר איזידור כץ, עקב אחר אירועים אלו רק ממיטת חוליו. ולא חי לראות את שקיעתו של ה"יידיש שטעטל". הוא נפטר בנובמבר 1919, ונקבר בהלוויה בהשתתפות כמעט כל האוכלוסייה היהודית של העיר והמחוז.

השר החדש לענייני בוקובינה, ינקו פון פלונדור,שנודע כאנטישמי, החלה הרומניזציה של העיר בקצב מהיר. חנויות ובתי מלאכה רומניים הופיעו במהלך הלילה. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים מצאו עצמם בתחרות שבה היו בנחיתות בולטת. בעוד שהיהודים נאלצו לשלם מס הכנסה גבוה, הרומנים קיבלו הנחות מס ואפילו פטורים ממס. הרשויות מצאו עוזרי רומניזציה מתנדבים בקרב הכמורה והמורים הרומנים. בדרשות ובנאומים הפצירו הרומנים ונוצרים אחרים לא לקנות מיהודים ולהחרים את חנויותיהם. חרם זה בהשפעה ממשלתית הוכתר בהצלחה: במקום היהודים האמידים של פעם, הייתה לנו עתה קהילה נזקקת וענייה. זה היה מצבו של ה"יידיש שטעטל" בסביבות שנת 1940.

מלבד ה-Kultusgemeinde, האגודות הציוניות פעלו כרגיל. פעילותם לא הוגבלה על ידי השלטונות. נערכו הרצאות; חלוצים התכוננו להגירה לארץ ישראל; והוקמו בתי ספר עבריים פרטיים. החיים היהודיים עדיין היו פעילים בעיר.^[1]

חיי הקהילה בעיר

מרבית קהילת סטרוז’ינץ ניהלה חיים מסורתיים-לאומיים, בהחזיקה יחד עם זאת בהשקפות ליברליות מודרניות יחד עם קיום חיים יהודיים מסורתיים גאים. חלק גדול מבני הקהילה היו בעלי השכלה כללית רחבה.

לרשות הקהילה היו כ 10 בתי תפילה, ביניהם:

בית הכנסת הגדול ה-Tempel, ב סטרוז'ינץ, 2022

בית הכנסת הגדול ה-Tempel.

בית התפילה של הרב איצ'לה.

בית התפילה של הוויז'ניצר - חסידי הרבי מוויז'ניץ.

בית התפילה של הסדאגערער - חסידי הרבי מסדגורה.

בית התפילה של הראדעוויצר (שיל).

בית התפילה של השניידערישה (שיל).

בית התפילה תלמוד תורה.

בית התפילה של הנאדווערנר- חסידי הרבי מנדבורנה.

בעיר פעלה חסידות סטרוז'ינץ אשר נוסדה על ידי בנו של האדמו"ר מנדבורנה, רבי ישכר בער רוזנבוים, לאחר שעבר לעיר בשנת 1925 (תרפ"ה). פעלה בעיר חצר חסידית נוספת בראשות רבי יעקב יצחק דוד הגר, בנו של האדמו"ר מוויז'ניץ.

הקהילה החזיקה ומימנה חלקית בית מרחץ, שבימים מסוימים היה בשימוש לגברים ובאחרים לנשים, לצרכים פולחניים והיגייניים. בנוסף לבית המרחץ הכללי המודרני ששימש את כלל האוכלוסייה וגם את יהודי העיר.

בסטרוז'ינץ הייתה קיימת גימנסיה ריאלית (יהודית), שנוסדה בשנת 1909 כמוסד חינוכי מוכר על ידי השלטונות האוסטריים ואחר כך הרומניים, ובה למדו בנים ובנות. הגימנסיה חינכה אלפי סטודנטים מבני העיר והסביבה ובנותיהם וגם מערים אחרות והתקיימה עד שנות השלושים המאוחרות. היא נסגרה בגלל הקשיים, שנערמו על ידי השלטונות בגין מדיניות ה"רומניזציה" והבעיות הכלכליות של שנות השלושים.

היה קיים גם בי"ס יהודי בשם "תלמוד תורה", אשר פעל תחת ניהול הקהילה, שדאגה להקנות תורה לילדי ישראל. שכר הלימוד שולם על ידי הורי התלמידים. זה היה בי"ס מודרני יהודי במלוא מובן המילה, עם כיתות לכל מקצוע, והתלמידים היו עוברים מכיתה לכיתה על פי מקצוע שלמדו באותה שעה, לפי לוח לימודים קבוע שנקבע בין מורי בית הספר. המקצועות שלימדו היו תורה, רש"י, תנ"ך וגמרא לכתות מתקדמות ולתלמידים מוכשרים. בנוסף לימדו עברית שעתיים ביום - דקדוק וכתיבה בהברה ספרדית. בנוסף היו "חדרים" ובתי לימוד נוספים, אשר הקנו תורה ודרך ארץ לילדים היהודיים.

בסטרוז'ינץ הייתה קיימת תנועה ציונית חזקה ופעילה מכל הזרמים, החל מבית"ר הימנית, דרך "הציונים הכלליים" ו"הנוער הציוני" המרכזיות וכלה ב"המזרחי" הדתית ו"השומר הצעיר" השמאלנית. כל תנועה עם הקן שלה, מנהיגיה המבוגרים ומדריכיה שיצאו מתוכה. הפעילות הייתה חינוכית, להקניית מודעות ואידיאלים להגשמת הרעיון הציוני לעלות ארצה, לבנותה ולהיבנות בה. לצורך זה היו מקימים בכל קיץ מושבות בחיק הטבע, לשם באו חברים של כל תנועה ותנועה למפגשים מכל אזורי המדינה במטרה להכיר זה את זה, לשמוע הרצאות על ארץ ישראל, להתרגל לחיי צוותא ולהגשים את רעיון העלייה.

בנוסף הוקם בשנות השלושים המאוחרות קן הכשרה בכפר בסביבת סטרוז'ינץ, לשם הגיעו בחורים צעירים מתוך מטרה לקבלת הכשרה בעבודה חקלאית כחלוצים לעלייה ארצה. מדי פעם הגיעו גם מנהיגים מרכזיים לבקר מהעיר השכנה הגדולה צ'רנוביץ וכן מנהיגים מבוקרשט. בשנת 1935 הגיע לעיר זאב ז'בוטינסקי. בואו היווה מאורע חשוב בחיי הקהילה. היו גם קבוצות ספורטיביות, שהיה להן קשר לתנועות ציוניות, כמו מכבי, חשמונאי, נורדיה ועוד. אלה היו קבוצות כדורגל על טהרת שחקנים יהודים.^[1]^[5]

מלחמת העולם השנייה והשואה הרומנית

ביוני 1940 בעקבות הסכם ריבנטרופ מולוטוב העיר נכבשה על ידי הצבא האדום כחלק מהשתלטותו על צפון בוקובינה. מיד לאחר הכיבוש הונהגו במקום חוקי ברית המועצות שאסרו ופגעו במסחר הפרטי. כל החנויות הפרטיות נסגרו והסחורה הוחרמה ("הולאמה"). אמצעי זה פגע אך ורק בסוחרים היהודים שנותרו בעיר לאחר בריחת בעלי המחסנים הרומנים יחד עם הצבא הרומני הנסוג, שלקחו איתם את מלאיהם. מיד הפכו הסוחרים היהודים לקבצנים. לאחר הפקעת המלאי החל רישום האוכלוסייה, שגרם לסבל חדש ליהודים, בעיקר לסוחרים היהודים. חלק גדול מהם הוכרזו "מנצלים" ו"טפילים" וגורשו לסיביר ב 13 ביוני 1941. זה היה גם גורלם של יהודים שהיו ידועים כציונים, רוויזיוניסטים או בונדיסטים.

המעטים שנשארו, ביניהם גם אינטלקטואלים, נאלצו להרוויח את כוחם באמצעות עבודה לא מיומנת. לא נותר ארגון שידאג לצורכי הדת של האוכלוסייה היהודית. בית הכנסת נסגר, והתפילות נערכו בחשאי באחד מבתי התפילה הקטנים. כל הפעילויות היהודיות חדלו לתפקד.

זה היה מצבם של היהודים המעטים, שנותרו בעיר,

בית העלמין היהודי בסטרוז'ינץ, 2019

שנה מאוחר יותר שבו אליה הרומנים יחד עם הגרמנים בעקבות מבצע ברברוסה. כניסת הצבאות הגרמניים-רומניים חתמה את גורלם של היהודים שנותרו בעיר ובמחוז. מיד לאחר חזרתם החלו מעשי טבח והשפלה ביהודי העיר וסביבתה, בהם נרצחו אלפי יהודים. בהתקדמותם הגיעו הכוחות ליישוב צ'ודין, לא הרחק מסטורוז'נץ, וירו כמעט בכל התושבים היהודים, שמספרם הסתכם בכ-600. רק 4 יהודים הצליחו להימלט. אותו גורל הגיע ליהודים ממולד. בנילה וזאדובה, שתי קהילות כפריות השייכות למחוז סטרוז'ינץ וכך גם בשאר 40 הקהילות הכפריות במחוז, שבכל אחת מהן חיו כמה משפחות יהודיות, גם מי שהצליח להימלט מהטבח, לא שפר גורלו כאשר שבועיים לאחר מכן רוכזו יהודי העיר הנותרים בגטו שהוקם בה, ממנו גורשו עד אוקטובר 1941 למחנות ולגטאות ב טרנסניסטריה. בעיר נותרו מספר יהודים בלבד, שלושה רופאים, הרוקח, הפחח ברוך ומומחה לזיקוק אלכוהול שנרצח מאוחר יותר. רק מעטים מהמגורשים שרדו את השהות בטרנסניסטריה ורובם נספו, כ-90% מהמגורשים.^[1]

לאחר מלחמת העולם השנייה

באפריל 1945 לאחר המלחמה, נראתה העיר כערימת הריסות כשמרבית הבתים הרוסים ולא מאוכלסים, גם המציבות בבית העלמין היהודי היו ברובן הרוסות או שהופלו. יהודי העיר שנותרו בחיים עלו ברובם לישראל.^[1]