עבד כנעני

סוג של עבד ביהדות

בהלכה היהודית, עבד כנעני (או שפחה כנענית, המקבילה הנשית) הוא גוי שנמכר ליהודי לעבדות. במהלך הקנייתו ליהודי, העבד עובר מעין גיור חלקי, הכולל מילה וטבילה, ולאחריהם הוא חייב בכל מצווה בה מחויבת אשה, ואף זוכה לאכול תרומה אם בעליו הוא כהן.[1] מעמד העבד והשפחה הכנענית הוא מעמד ביניים בין גוי ליהודי (לדוגמה, עבד כנעני אינו יכול לישא יהודיה), אך אם העבד או השפחה משתחררים מעבדותם, הם הופכים ליהודים גמורים.

יש להבדיל בין עבד כנעני לעבד עברי, שהוא יהודי גמור שנמכר לעבדות, והוא מחויב בכל המצוות כישראל.

בעקבות ביטול מוסד העבדות ברוב מדינות העולם, דין עבד כנעני אינו מיושם כיום, אם כי הועלתה הצעה לגייר גויה לשפחה כנענית על מנת שממזר יוכל לשאת אותה ואת צאצאיו ממנה יהיה ניתן לשחרר ואז יותרו לבוא בקהל.[2]

דיני עבד כנעני מפורשים ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה ובהלכות עבדים, ובטור ובשולחן ערוך בסימן רס"ז בחלק יורה דעה.

קנייתו וגרותו

עריכה

עבד כנעני יכול להימכר על ידי גוי ליהודי, על ידי יהודי ליהודי אחר, וכן יכול גוי בן חורין למכור עצמו לעבדות ליהודי. לקניית עבד כנעני גדול ישנו תוקף כאשר הקניין נעשה באמצעות כסף, בשטר, בחזקה, בחליפין ובמשיכה. דרכי קניין אלו הם שילוב של דרכי הקניין למקרקעין ולמטלטלים. עבד כנעני קטן נקנה אך ורק במשיכה.[3] בספרות ההלכתית מכונה בעל העבד 'אדון'. צאצאים שנולדו לשפחה כנענית נחשבים גם כן לעבדים כנעניים, וכברירת מחדל הבעלות עליהם היא בידי אדון אימם.

בהמשך למעשה הקניין, עבד כנעני עובר גם גיור חלקי, הכולל ברית מילה (לעבד) וטבילה (לעבד ולשפחה), וכן קבלת מצוות חלקית[4]:

כשם שמולין ומטבילין את הגרים, כך מולין ומטבילין את העבדים הנלקחים מן הגויים לשם עבדות... ומודיעו בפני הדיינין, שלשם עבדות מטבילו...

התהליך שבו הופך הגוי לעבד כנעני הוא גרות חלקית, ועל כן ישנם דינים שונים משותפים בין עבד לגר, בעוד באחרים ישנם הבדלים. כך למשל טבילת העבד נעשית דווקא בפני בית דין של ג' וביום (ולא בלילה). אך בעוד גר נשאל מדוע ברצונו להתגייר ולהפוך להיות יהודי, עבד נשאל רק האם ברצונו להיות מעבדי ישראל הכשרים, ואם הוא מסכים לכך, מטבילים אותו לאחר שמודיעים לו את עיקרי היהדות ומעט מצוות קלות וחמורות.

אם גוי מסרב לקבל על עצמו את המחויבויות של עבד כנעני, ניתן לקבל אותו כעבד במעמד של גר תושב, שמחויב רק בשבע מצוות בני נח, אך אם אינו מסכים כלל, ישנה חובה למכור אותו לגוי לאחר פרק זמן של שנה.

היות שכשהיהודי קונה את העבד מגוי אין קניין ליהודי בגוף העבד, יכול גוי שנקנה לעבד מגוי אחר להודיע שהוא טובל כדי להשתחרר ולהיות יהודי בן חורין, ולדבריו אלו יהיה תוקף לאחר טבילתו. בשל כך על האדון להכריז כי הגוי שנקנה טובל לשם עבדות ולכופו לכך, על מנת שבטבילתו יהפך לעבד כנעני.

ישנה מצוות עשה על אדון העבד למול את עבדיו, בין עבדים שקנה ('מקנת כסף'), ובין עבדים שנולדו בביתו ('יליד בית'). אם אדון העבד אינו מלו, החיוב במצווה עובר לבית הדין. דיני מילת העבד שווים לדיני מילה יהודי, למעט ברכה בנוסח שונה ממילה רגילה. עבד כנעני שנולד ברשות אדון נימול ביום השמיני גם כשחל בשבת.

עבד כנעני יכול להיות בבעלות של מספר אדונים.

מעמדו של העבד הכנעני

עריכה

עבד כנעני נמצא במעמד ביניים, הוא אינו נחשב עוד לגוי לאחר שמל וטבל, אך גם אינו נחשב ליהודי עד שישתחרר. עם זאת, הוא חייב ברוב דיני התורה כישראל, אך מתוך שעבודו לאדון פטור ממצוות העשה שהזמן גרמן. מבחינה זו חיובו במצוות דומה לזה של נשים[5].

דיני אישות

עריכה

לעבדים כנענים אין הגדרה של נישואים כשם שיש לבני חורין, ישראלים או גויים, והשעבוד שלהם לאדונם חל גם בתחום יחסי האישות. כך למשל אדם רשאי למסור את שפחתו לעבדו או לעבד של חברו או למספר עבדים ללא תלות ברצונה וללא צורך במעשה קניין. עבד כנעני אסור לישראלית, ושפחה כנענית אסורה לישראל רגיל. לדעת חלק מן הראשונים מדובר על איסור דאורייתא, הנלמד מהכתוב ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ח), בהתאם לתרגום אונקלוס שם;[6] ברם לדעת הרמב"ם מדאורייתא אין איסור על ביאת העבדים וזהו איסור דרבנן.[7] מאחר שהאדון עשוי לשכב עם שפחתו בנקל, נקבע להרתעתו קנס מיוחד: ”הנתפש עם שפחתו, מוציאין אותה ממנו ומוכרים אותה ומפזרים דמיה לעניי ישראל ומלקין אותו ומגלחין שערו ומנדין אותו שלשים יום.”[8] עם זאת, מאחר שהשפחה יצאה מכלל הגויים, הבא עליה אין קנאים פוגעים בו. על אישה ישראלית נאסר מלכתחילה לקנות עבדים כנעניים, מפני החשד. ואם נפלו לה בירושה, עליה למוכרם בהדרגה. על אף האיסור הכללי על יהודי להתחתן על שפחה כנעני, מותר לאדון למסור שפחה כנענית אחת לעבדו העברי, בתנאי שלעבד יש כבר אישה ובנים. שפחה זו תהא אסורה לשאר ישראל אך מותרת לעבד אף אם הוא כהן, שככלל יחסי מין עם נשים שאינן מזרע ישראל אסורים עליו באיסור תורה.

בעת כניסתם של עבדים כנעניים לעבדות, קרבת המשפחה שלהם מתנתקת ופוקעים מהם איסורי העריות התלויים בה, כך שלעבד מותר לשכב עם אימו ושאר קרובותיו. עם זאת, צאצאי שפחה כנענית נחשבים אף הם לעבדים בבעלות האדון, כאימם.[9]

חציו עבד וחציו בן חורין

עריכה
  ערך מורחב – חציו עבד וחציו בן חורין

ההתייחסות הקניינית לעבד כנעני מתבטאת גם בכך שהוא יכול להיות עבד משותף לכמה אדונים. כתוצאה משחרור של אחד האדונים, נוצר הדין המורכב של חציו עבד וחציו בן חורין.

עבד כנעני שהגיע למעמד של חצי בן חורין וחצי עבד, אינו יכול להינשא לשפחה כנענית – כי חציו בן חורין; וכן אינו יכול להינשא ליהודייה – כי חציו עבד. במקרה זה כופה בית הדין את האדון שנותר לעבד לשחררו, על מנת שיוכל לישא אשה.

יחס האדון לעבד הכנעני

עריכה

למרות ההתייחסות ההלכתית הקניינית לעבד כנעני שמאפשרת לאדון לרדות בעבד, זו הלכה-תאורטית שנשללה על ידי חז"ל. להלן דברי הרמב"ם[10]:

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך; ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה". וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עִמו בנחת, וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס משפט עבדי ואמיתי בריבם עִמדי... הלוא בבטן עושני עשהו, ויכוננו ברחם אחד"

שחרורו

עריכה

עבד כנעני יוצא לחירות באחד משלוש הדרכים:

  1. על ידי תשלום כסף לאדון. (אף על פי שלעבד כנעני אין יכולת קניין ומה שקנה עבד קנה רבו, מכל מקום אחרים יכולים להקנות לעבד על מנת שיצא בכסף לחירות[11]).
  2. על ידי שטר שחרור שנותן האדון לעבד, (שטר השחרור יכול להתקבל על ידי העבד עצמו, על אף שגם ידו שייכת לאדון, וזאת על פי הכלל גיטו וידו באין כאחד).
  3. אפשרות נוספת של יציאה לחירות היא אם האדון פצע את עבדו באחד מ-24 ראשי איברים.

עבד כנעני שמשתחרר, צריך לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך לגר יהודי לכל דבר ועניין, וכך הוא לשון הרמב"ם:”כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות”[12]

מצוות לעולם בהם תעבודו

עריכה

ישנה מצוות עשה מהתורה האוסרת לשחרר עבד כנעני, מצווה זו נלמדת מהכתוב בפסוק "לעולם בהם תעבודו". אך עם זאת, התורה קבעה שאדון שפצע את עבדו וחיסר את אחד מאבריו חייב לשחררו.

חז"ל התירו לאדם לשחרר את עבדו לצורך קיום מצווה, ואפילו מצווה שאיננה מצווה של תורה אלא מדברי חכמים, יש שסוברים שהיתר זה הוא מחמת הכלל "עשה דוחה לא תעשה". לכך אם חסר עשירי למניין לאחת מתפילות הציבור, מותר לאדם לשחרר את עבדו כדי שיוכלו להשלים את המניין. דין זה הוא יוצא מהכלל אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חברך.

לפי אפרים אורבך, האיסור בדברי חז"ל לשחרר עבד כנעני היה מכוון רק לגבי עבד כנעני שקיבל על עצמו מצוות, בעוד שהיה מותר לשחרר עבד שלא קיבל מצוות, וסיבת האיסור הייתה חשש שעבד כנעני שקיבל מצוות יפסיק לשמור מצוות ברגע שישתחרר.[13]

הבדלים בין עבד כנעני לעבד עברי

עריכה
  • עבד עברי הוא יהודי גמור והוא חייב בכל מצוות התורה כיהודי בן חורין; עבד כנעני חייב במצוות כמו אשה יהודייה (כלומר – הוא פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן).
  • דין עבד עברי נוהג רק בזמן שדין היובל נוהג; דין עבד כנעני נוהג בכל זמן.
  • בין עבד עברי לאמה עברייה יש שוני רב בדרכי השעבוד והשחרור; עבד כנעני ושפחה כנענית זהים לחלוטין בדיניהם.
  • בשונה מעבד עברי, עבד כנעני נחשב באופן עקרוני כרכושו של האדון, באופן דומה למוסד העבדות הקלאסי.
  • בשונה מעבד עברי, מותר לעבוד בעבד כנעני עבודת פרך (לתת לו לעשות מלאכות סרק, למשל: להעביר דברים ממקום למקום בלי צורך), ולתת לו עבודות בזויות.
  • הריגת "עבד עברי" עונשה מוות, בעוד שפגיעה ב"עבד כנעני" שמובילה למותו כעבור מספר ימים לא מחייבת ענישה.
  • פגיעה של בהמה ב"עבד כנעני" תגרור עונש כספי בלבד בעוד שפגיעה של בהמה בילד, אישה או ב"עבד עברי" תגרור סקילה של הבהמה.

עבדים מפורסמים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק י"א: וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
  2. ^ משנה, מסכת קידושין, פרק ג', משנה י"ג.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ה', הלכה א'
  4. ^ מתוך משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג, הלכות ז'ח'
  5. ^ חגיגה ד עמוד א.
  6. ^ כך דעת רש"י, מסכת קידושין, דף ס"ט, עמוד א'; תוספות, מסכת בבא בתרא, דף י"ג, עמוד א', ד"ה כופין; הרמב"ן, השגות לספר המצוות לרמב"ם, לאו שנ"ה. שיטתם הובאה בבית שמואל, אבן העזר, סימן ט"ז, סעיף ג' ס"ק ו.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"א; וכמותו נפסק בארבעה טורים, אבן העזר, סימן ט"ז ובשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ט"ז, סעיף ג'.
  8. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ט"ז, סעיף ד'.
  9. ^ הרב יעקב אפשטיין, חבל נחלתו יב מה.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ט', הלכה ח'
  11. ^ אך בהתניה בלבד של "אין לרבך רשות בו" אין בכך כלום
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג, הלכות ז'ט')
  13. ^ אורבך, הלכות עבדים כמקור להיסטוריה החברתית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 169
  NODES