עובד משק בית

עובד משק בית הוא נותן שירות בשכר בבית המעסיק שתפקידו לדאוג לעבודות משק הבית, כולן או בחלקן.

תפוצה

מאז 1880 ובמיוחד מסוף שנות ה-50 קיימת עליה מתמדת בשיעור הנשים היוצאות לעבוד בשכר, כולל נשים נשואות ואמהות. במשפחות בהן המצב הכלכלי מאפשר זאת, עוברות מטלות הבית בחלקן או במלואן לעובדי משק הבית.

עובדי משק הבית, רבים מהם מהגרי עבודה, מונים נכון ל-2011 כמאה מיליון ברחבי העולם, מעל 80% מהם נשים. במדינות דוגמת אינדונזיה והפיליפינים ייצוא עובדי משק בית הוא חלק חשוב מהתוצר המקומי הגולמי.

פן נוסף של המקצוע הוא עבודת ילדים. ההערכה היא כי בעולם לפחות 10 מיליון ילדים עובדים במשרות עזרה במשק בית, רבים מהם במדינות אמריקה הלטינית ואסיה, במיוחד הודו ובנגלדש.

ביוני 2011 אושרה אמנה בינלאומית בחתימת 127 מדינות, המגינה על עובדי משק בית זרים ומעניקה להם זכויות.

רקע היסטורי

כרזה מתקופת הניו דיל (1939 בערך) לקידום ההעסקה של עובדות משק בית

תופעת העסקת אדם אחר בביצוע עבודות הבית מוכרת עוד מימי העולם העתיק. בתקופה הטרום תעשייתית באירופה, ביטויה הנפוץ ביותר היה המשרת.^[1]

אנגליה שלאחר המהפכה התעשייתית

כבר במאה ה-16 החלו להעסיק באנגליה פרט למשרתים גם משרתים זמניים בשכר, וכן עובדות ניקיון, שהיו נשים נזקקות שהועסקו לזמן מוגבל על מנת לבצע את עבודות הניקיון הקשות והבזויות ביותר.

עם התפשטות המהפכה התעשייתית במערב אירופה במאה ה-19, הלך וגדל הביקוש לעוזרות בית. לקראת סופה הועסקו באנגליה ובצרפת קרוב ל-3 מיליון עובדי משק בית, כמעט כולן נשים. שלוש סיבות היו לתופעה זו:

תהליך העיור - ההגירה מהכפרים הובילה לחיפוש תעסוקות חלופיות.
שינויים שחלו בסטנדרטים של תחזוקת הבית הבורגני.
התרחבות מעמד הביניים שבאפשרותו להעסיק עובדי משק בית.

בשנת 1823 נחקק בבריטניה חוק אדונים ומשרתים (1823 Master and Servant Act), שהסדיר את עבודתם של עובדי משק בית. חוק זה היה ראשון מסוגו, ובעקבותיו נחקקו חוקים דומים במדינות נוספות.

בסוף המאה ה-19 נשים עבדו כעוזרות בית יותר מבכל עבודה אחרת. בין עוזרות הבית נכללו גם נשים מהגרות בנות זרמי ההגירה הבינלאומית של אותה התקופה, שיועדו לרוב לעבודה זו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

לאחר מלחמת העולם הראשונה השתנו דפוסי ההעסקה. בארצות הברית התקיים מעבר משיכון עוזרת הבית בבית, לעבודה על בסיס יומי, כשהעובדת מתגוררת מחוץ לבית מעסיקתה. רוב עוזרות הבית היו אפרו-אמריקאיות.

החל משנות ה-80 של המאה העשרים התחזקה בארצות הברית העבודה היומית החד שבועית בבית המעסיקה. כמו כן חלה עלייה בהיקף הסוכנויות וחברות כוח האדם שתיווכו בהעסקת עובדי ניקיון למוסדות ולמשקי בית פרטיים.

מרבית עובדי משק הבית בעשורים האחרונים משתייכים למיעוטים גזעיים ואתניים או שהם מהגרי עבודה.

עוזרות בית בישראל

בעשורים הראשונים של המאה העשרים עבד בארץ אחוז לא מבוטל של נשים יהודיות כעוזרות בית, מזרחיות ואשכנזיות כאחד. נשים תימניות עבדו במשקי בית בשכר כבר בסוף המאה ה-19. השכר היומי היה נמוך ועמד ב-1928 על 4 גרושים ליום עבודה.^[2]

עבודת משק הבית הבלתי שוויונית במהותה, עוררה תרעומת בקרב החלוצות בנות העליות הראשונות ממזרח אירופה.^[3]

בשנות ה-30 התגברה תעסוקת נשים מזרחיות במקצוע וכן העסקת נערות וילדות. תנאי ההעסקה של נשים מזרחיות היו ירודים משל האשכנזיות.

תנועת הפועלות ניסתה לאגד את עוזרות הבית, ולמנוע העסקה לא מאורגנת שלהן, אך ללא הצלחה יתרה, בנוסף, ברוח התקופה, הופעל לחץ על המעסיקות להעסיק עובדות עבריות בלבד.^[4]

העלייה היהודית בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 הביאה גל של עולות חדשות למקצוע. בארץ התפתחו שוקי עוזרות בית. בת"א התקיים שוק עוזרות בית ליד שוק בית לחם (היום שוק בצלאל). "הן מציעות עצמן לעקרת הבית בקול צורמני ובמלחמות ידיים".^[5] ב-1960 החליט משרד העבודה למסד את המקצוע ולהקים לשכת עבודה לעוזרות בית, וכן לקבוע שכר אחיד לעבודתה. המחיר לשעת עבודה היה לירה אחת.^[6] למרות מיסוד התחום לא נעלמו שווקים אלה מהנוף.^[7]

החל מאמצע שנות השישים עולה הביקוש לעוזרות בית ומשתפרים תנאי עבודתן. שכרן עולה, וחל שיפור בתנאים הסוציאליים.^[8]

בשנות השישים והשבעים נשים מזרחיות רבות נטשו את המקצוע לתעסוקות חלופיות, ופינו מקום לנשים ערביות, ששכרן נמוך יותר. כמו כן נכנסו לשוק עולות חדשות, בעיקר מהודו והונגריה,^[9]וכן סטודנטיות.

בשנות השמונים והתשעים חלו שינויים מרחיקים לכת בשוק ניקיון משקי הבית שמקורו במספר סיבות: עלייה גדולה במשרד החברות הקבלניות המעסיקות עובדים, כניסת העובדים הזרים לשוק העבודה וחדירת נשים רבות מגל ההגירה הגדול מברית המועצות לשעבר. ענף ניקיון הבתים הוא היחידי שבו חדירת עובדים זרים לא הורידה את השכר. הסיבה היא שבענף זה חלים כללי היצע וביקוש, בניגוד לענפים אחרים בהם העובדים הזרים כבולים למעסיקים.

ב-2003–2004 נוצר מחסור חמור בעובדי משק בית עקב הקמת משטרת ההגירה ב-2002 וגירוש כ-100,000 עובדים זרים בתקופה של שנתיים. בעקבות החמרת הענישה שינו רבים מהישראלים את דפוסי ההעסקה שלהם, כשליש מהישראלים נמנעו מלהעסיק עובדים זרים.^[10] ב-2003 העסיקו 370,000 משפחות או יחידים עוזרות בית. כ-18% מהמנקים במשקי בית היו עובדים זרים וכ-40% מהם עולים חדשים.^[11] את מקומם של העובדים הזרים תפסו ישראליות, מתוכן גם סטודנטיות כעבודה זמנית,^[12] ערביות ועולות מרוסיה.

על-פי סקר של משרד התמ"ת 16.4% מהנשים בישראל העסיקו ב-2006 עוזרת בית. השכר המשולם לעוזרות בית (ישראליות וזרות) היה 35–40 ש"ח לשעה, כפול משכר המינימום. עוזרת בית עובדת בממוצע 4.4 שעות בבית הלקוחה, לרוב פעם בשבוע. ככל שעולה רמת ההשכלה של האשה, עולה שיעור העסקה של עוזרת הבית. 84% מהמעסיקות עוזרת בית עובדות מחוץ לבית.^[13]

לפי נתוני הלמ"ס, עמד ממוצע ההוצאה החודשית לנפש בישראל ב-2010 על תשלום לעוזרת בית: 108 ש"ח. בעשירון העליון הוא הסתכם ב-456 ש"ח לנפש, ובתחתון ב-7 ש"ח נטו.^[14]

בדרך כלל מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין עובד משק בית ובין מעסיקו, אך מקובלת גם העסקה דרך קבלני כוח אדם וקבלני שירות. קיום יחסי עובד-מעביד מקנה לעובד משק בית את כל הזכויות הנובעות מכך. עם זאת, יחיד המעסיק עובד במשק בית פטור מהחובה לתת תלוש משכורת לעובד זה.^[15] לעניין ביטוח לאומי חלים כללים מיוחדים להעסקת עובד משק בית.^[16]

בשני מקרים בולטים עלתה לדיון השאלה מי הוא מעסיקו של עובד במשק בית: האם המעסיק הוא שני בני הזוג המתגוררים בבית זה, או האישה בלבד? בשני מקרים אלה, של עובדים זרים שהועסקו ללא היתר בבתיהם של אהוד ברק ויהודה וינשטיין, הוטל האשם הפלילי רק על נשותיהם.^[17]

כיום הרוב המוחלט של המועסקים בעבודות הניקיון והתחזוקה בבתים פרטיים הן נשים, וכינויין בישראל "עוזרות בית". מרבית עוזרות הבית מועסקות על בסיס יומי בתכיפות משתנה (בדרך כלל חד שבועית). יש גם עוזרות בית הלנות בבית המעסיק.

לקריאה נוספת

דינה חרובי, מימי חסקין, מומחית בספונג'ולוגיה, הוצאת גמא, 2022^[18]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עובד משק בית בוויקישיתוף

דבורה ברנשטיין, "המשרתת, העוזרת ועובדת הניקיון. התפתחות בעבודת הניקיון בחברה הישראלית", "מגמות", ל' 7–20, 1987
יהל אס קורלנדר, "עזרת נשים: על יחסי מעסיקות ועוזרות בית במשקי בית פרטיים בישראל", פרק 2.2 עמ' 10–16, עבודה לקבלת תואר "מוסמך אוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, יוני 2009
רינה רוזנברג, עשרת הדיברות להעסקת עוזרת בית, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2010
עינת אלבין, ‏בין אינטימיות נדרשת ובלתי־מוגבלת לכפייה: המקרה של עובדות בית, עיוני משפט לט(2), תשע"ו
שירה מייקין, "היתה לי בת קטנה, הייתי צריכה עבודה": הנשים שעבורן "עוזרת בית" היא לא רק סדרה, באתר TheMarker‏, 24 בדצמבר 2021
דוד שי, עוזרת בית – זכויות וחובות, באתר חילן
עובד משק בית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ אס קורלנדר יהל, "עזרת נשים: על יחסי מעסיקות ועוזרות בית במשקי בית פרטיים בישראל", פרק 2.2 עמ' 10–16, עבודה לקבלת תואר "מוסמך אוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, יוני 2009
^ דבורה ברנשטיין, "המשרתת, העוזרת ועובדת הניקיון. התפתחות בעבודת הניקיון בחברה הישראלית", "מגמות", ל' 7–20, 1987
^ החלוצות סירבו לעסוק בעבודת משק בית בבתי יהודים למרות המאבק לעבודה עברית, בנוסף, בנות העלייה הראשונה שהתבססו במושבות, העסיקו עוזרות בית תימניות ונהגו בהן בפטרונות. ראה האשמתו של הפרדסן נחום פרלמן על המוסר הכפול במאבק לעבודה עברית "עבודה עברית", הארץ, 4.8.1927; וגם: יפה ברלוביץ', "על צומתי מפגשים בין נשים בראשית היישוב (1918‑1878): עיון בכתביהן של ראשונות", עיונים בתקומת ישראל, מגדר בישראל, עמ' 369-408
^ מכתבים למערכת (מענה לכתבה 'מתנכרים לעבודה עברית'), דבר, 14 בספטמבר 1936
^ יעל גרינפטר, השבוע לפני 53 שנה / שוק עוזרות הבית, באתר הארץ, 20 ביוני 2013
^ עוד לפני התערבות משרד העבודה נעשו ניסיונות למצוא פתרונות חלופיים בעזרת משרדי תיווך. [ראה: ליטל לוין, "מחסור בעובדות משק בית, בייחוד בתל אביב", "הארץ", 18 במרץ 2010] משרדי התיווך המשיכו להתקיים גם בהמשך
^ כך למשל השוק בת"א נדד לר"ג, ורבות מעוזרות הבית והמעסיקות המשיכו לפקוד אותו. הסיבות: שעות פתיחת לשכת העוזרות היו בעיתיות לעובדות, ועקרת הבית העדיפה לבחור עוזרת כראות עיניה. מתוך: שושנה שגב, "שוק עוזרות הבית במרכז רמת גן", "הארץ", 17 בדצמבר 1962
^ ברנשטיין. שם
^ דניה שפירא, רגיעה בשוק עוזרות הבית, דבר, 27 בדצמבר 1973. למרות השינויים עיקר העובדות היו נשים מזרחיות מבוגרות וכן ערביות
^ דפנה לוצקי, עידן הדלי, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2004
^ מקור: מכון ברנדמן למחקר וייעוץ בשיווק
^ יאיר אטינגר, רותי סיני, המנקים הזרים גורשו - ואין מי שינקה לישראלים את הבית, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2004
^ הסקר הוכן על ידי אגט קראוס ואסנת פיסטנברג עבור מינהל תכנון, מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת
^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "סקר הוצאות משק הבית וסקר הכנסות, 2010
^ סעיף 24 לחוק הגנת השכר
^ עובד במשק בית ומעסיקו, באתר המוסד לביטוח לאומי
^ חן מענית, ‏קנס של 20 אלף שקל לרעיית היועמ"ש על העסקת עובד זר, באתר גלובס, 29 במאי 2013
^ גילי איזיקוביץ, לפי הספרות העברית, בראשית ימי המדינה עוזרות הבית היו שפחות מודרניות, באתר הארץ, 30 במרץ 2023

[1] אס קורלנדר יהל, "עזרת נשים: על יחסי מעסיקות ועוזרות בית במשקי בית פרטיים בישראל", פרק 2.2 עמ' 10–16, עבודה לקבלת תואר "מוסמך אוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, יוני 2009

[2] דבורה ברנשטיין, "המשרתת, העוזרת ועובדת הניקיון. התפתחות בעבודת הניקיון בחברה הישראלית", "מגמות", ל' 7–20, 1987

[3] החלוצות סירבו לעסוק בעבודת משק בית בבתי יהודים למרות המאבק לעבודה עברית, בנוסף, בנות העלייה הראשונה שהתבססו במושבות, העסיקו עוזרות בית תימניות ונהגו בהן בפטרונות. ראה האשמתו של הפרדסן נחום פרלמן על המוסר הכפול במאבק לעבודה עברית "עבודה עברית", הארץ, 4.8.1927; וגם: יפה ברלוביץ', "על צומתי מפגשים בין נשים בראשית היישוב (1918‑1878): עיון בכתביהן של ראשונות", עיונים בתקומת ישראל, מגדר בישראל, עמ' 369-408

[4] מכתבים למערכת (מענה לכתבה 'מתנכרים לעבודה עברית'), דבר, 14 בספטמבר 1936

[5] יעל גרינפטר, השבוע לפני 53 שנה / שוק עוזרות הבית, באתר הארץ, 20 ביוני 2013

[6] עוד לפני התערבות משרד העבודה נעשו ניסיונות למצוא פתרונות חלופיים בעזרת משרדי תיווך. [ראה: ליטל לוין, "מחסור בעובדות משק בית, בייחוד בתל אביב", "הארץ", 18 במרץ 2010] משרדי התיווך המשיכו להתקיים גם בהמשך

[7] כך למשל השוק בת"א נדד לר"ג, ורבות מעוזרות הבית והמעסיקות המשיכו לפקוד אותו. הסיבות: שעות פתיחת לשכת העוזרות היו בעיתיות לעובדות, ועקרת הבית העדיפה לבחור עוזרת כראות עיניה. מתוך: שושנה שגב, "שוק עוזרות הבית במרכז רמת גן", "הארץ", 17 בדצמבר 1962

[8] ברנשטיין. שם

[9] דניה שפירא, רגיעה בשוק עוזרות הבית, דבר, 27 בדצמבר 1973. למרות השינויים עיקר העובדות היו נשים מזרחיות מבוגרות וכן ערביות

[10] דפנה לוצקי, עידן הדלי, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2004

[11] מקור: מכון ברנדמן למחקר וייעוץ בשיווק

[12] יאיר אטינגר, רותי סיני, המנקים הזרים גורשו - ואין מי שינקה לישראלים את הבית, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2004

[13] הסקר הוכן על ידי אגט קראוס ואסנת פיסטנברג עבור מינהל תכנון, מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת

[14] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "סקר הוצאות משק הבית וסקר הכנסות, 2010

[15] סעיף 24 לחוק הגנת השכר

[16] עובד במשק בית ומעסיקו, באתר המוסד לביטוח לאומי

[17] חן מענית, ‏קנס של 20 אלף שקל לרעיית היועמ"ש על העסקת עובד זר, באתר גלובס, 29 במאי 2013

[18] גילי איזיקוביץ, לפי הספרות העברית, בראשית ימי המדינה עוזרות הבית היו שפחות מודרניות, באתר הארץ, 30 במרץ 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]