עונה בינונית
עונה בינונית היא אחת מהווסתות שמוזכרות בספרי ההלכה (עם וסת החודש ווסת ההפלגה) בנוגע לאיסור קיום יחסי מין והרחקות של בעל עם אשתו לאחר שלושים יום מראייתה האחרונה, מחשש שמא הגיע זמן האשה לראות דם נידה.
עונה זו היא לאישה שאין לה וסת קבוע לראייתה ונמשכת כיממה. לאחר זמן הווסת, כדי לחזור להיתר יש לבדוק על ידי עד, לוודא שאכן אינה רואה דם.
יש ראשונים שלא חששו כלל לווסת זה.
מקור והטעם
עריכהאזכור ראשוני למושג עונה בינונית מוזכר בתלמוד במסכת נדה[1] - לעניין מאימתי אישה זקנה נחשבת כמסולקת דמים? כל שעברו עליה שלש עונות - וכך אמרו שם: "וכמה עונה? אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: עונה בינונית שלשים יום". אמנם לא נתבאר שם איסור וסת לאותן הימים.
במשנה במסכת נדה נאמר ”כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. הבאין מן הדרך - נשיהן להן בחזקת טהרה” (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ט"ו, עמוד א'). ובתלמוד אמר על כך ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: ”והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה”. ובפירוש ימי עונה כתב שם רש"י: ”בתוך ימי עונתה - ל' יום לראייה אבל לאחר ל' בעיא בדיקה הואיל וסתם נשים חזיין לסוף עונה”.
מדברי רש"י אלו למדו הפוסקים שכל אשה שאין לה וסת קבוע צריכה לחוש שמא תראה כפי הרגילות של אשה לראות, שהוא לאחר שלושים יום.
וכך פסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קפט: ”כל אשה שאין לה וסת קבוע חוששת ליום ל' לראייתה שהיא עונה בינונית לסתם נשים ואם יש לה וסת קבוע לזמן ידוע מכ' לכ' או מכ"ה לכ"ה חוששת לזמן הידוע”.
ישנם ראשונים שסבורים שאין איסור פרישה מהאשה בעונה בינונית כלל. הרמב"ן כתב[2] שעונה זו הזכירוה 'חכמי הצרפתים' בחיבוריהם, וכך כתב ”לא יפה כיוונו הראשונים בחילוקי הוסתות שאני אומר אין וסת אלא להפלגה שווה” כלומר לדעתו יש רק זמן אחד שצריך לחשוש לו, והוא וסת ההפלגה. כמו כן הרמב"ם והרי"ף השמיטו דין זה של עונה בינונית, וכתבו באחרונים שנראה שסוברים שאין כלל דין פרישה בעונה בינונית, אך מכל מקום אף לדבריהם צריכה בדיקה[3]. גישתם של פוסקים אלו נובעת מכך שהיו רופאים ומכירים את טבע האשה[4]
מדיני הוסת
עריכהחיוב הפרישה בעונה בינונית הוא רק לאישה שאין לה וסת קבוע, אך אישה שיש לה וסת שהוא קבוע לאחד מן הוסתות כגון לוסת החודש או ההפלגה, אינה צריכה לחשוש לעונה בינונית.
לדעת רוב הפוסקים עונה בינונית היא לאחר שלושים יום מהוסת האחרונה, אך לדעת החוות דעת עונה בינונית הוא שלושים ואחת יום מראייתה האחרונה.
זמן הפרישה
עריכהכאמור זמן הפרישה הוא לאחר שלושים או שלושים ואחד יום מראייתה האחרונה. לדעת רוב הפוסקים אם ראייתה האחרונה הייתה ביום צריכה לחשוש רק לעונת היום, וכן אם ראתה בלילה חוששת לעונת הלילה[5]. אך לדעת ה'כרתי ופלתי' לעניין עונה בינונית, יש לחשוש לכל היום, עונת יום ועונת לילה ('עונת כרתי ופלתי')[6].
דיני הפרישה
עריכהחיוב הפרישה בזמן עונת הוסת, הוא כדין פרישה בשאר הוסתות. לדעת השולחן ערוך[7] בעקבות דעת הרמב"ם כי בעת הפרישה, קודם שהאשה תראה דם וסת ותהפך לנידה, אסורים רק יחסי אישות מלאים. אולם, שאר צורות של קרבה בין האיש ואשתו - מותרות[8].
לעומתו, חלק מן הפוסקים האשכנזים[9] סוברים שראוי להחמיר בזמן פרישה סמוך לווסת גם נגיעה של חיבה, כגון חיבוק ונישוק. אולם, גם הפוסקים הללו מודים כי אין צורך להרחקות כמו באישה נידה בוודאות, ורק צורות הקרבה הקרובות ליחסי אישות נאסרו.
דיני הבדיקה
עריכהכמו כן, בעונת הפרישה על האישה לבדוק האם לא התחיל אצלה המחזור. בדיקה זו נעשית בדומה לבדיקת הפסק טהרה באמצעות החדרת בד לבן ונקי לתוך הנרתיק ובדיקה האם אין עליו כתם המסמל על התחלת דימום. לכתחילה רצוי שהבדיקה תעשה סמוך לסוף העונה. בעונת יום - סמוך לשקיעה, ובעונת לילה - אחת לפני שהולכת לישון ואחת כשקמה בבוקר. בדיעבד אם בדקה בכל שעה בתוך העונה או לאחריה - יצאה ידי חובה.
כשלא בדקה
עריכהאם עברה העונה ולא בדקה את עצמה נחלקו הפוסקים:
- יש אומרים שמותרת אף בלי בדיקה.
- יש אומרים שבזה חמורה עונה בינונית משאר וסתות ואסורה עד שתבדוק, אף שבשאר עונות הפרישה מותרת אף בלי בדיקה.
- דעה נוספת מחמירה יותר סוברת שבעלת וסת קבוע שלא בדקה תיאסר לבעלה כנידה עד שתיטהר[10].
בשולחן ערוך[11] מובאות שתי הדעות (הראשונה כסתם והשנייה כיש אומרים) והרמ"א כותב שנוהגים כדעה השנייה. להלכה[12] נפסק כדעה השנייה בשולחן ערוך, שאישה שיש לה וסת קבוע או בעונה בינונית לאישה שאין לה וסת קבוע ישנו חיוב בדיקה אף בדיעבד, אך אישה שאין לה וסת קבוע בעונת החודש ובעונת ההפלגה - אם לא בדקה בדיעבד אינה צריכה לבדוק.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ט', עמוד ב'.
- ^ חידושי הרמב"ן מסכת נדה דף ס"ד עמוד א, ד"ה ראתה
- ^ כרתי ופלתי סימן קפט ס"ק טו ד"ה 'אבל מה', וכך כתב בשולחן עורך הרב סימן קפט א בקונטרס אחרון ד"ה אבל.
- ^ הרב צפניה ערוסי, טהרת משה, הוצאת מכון משנת הרמב"ם תשע"ה, עמוד ס.
- ^ סדרי טהרה קפט לא, ועוד.
- ^ כרתי ופלתי סימן קפט טו, וכן כתב בשולחן עורך הרב תחילת סימן קפט.
- ^ יורה דעה, סימן קפ"ד סעיף ב'
- ^ וזאת בניגוד לזמן היות האשה נידה, בה אסורות צורות קרבה רבות נוספות, ראו בערך טהרת המשפחה
- ^ הב"ח בסימן קפ"ד והביאוהו הט"ז והשפתי כהן
- ^ הב"ח בשם ר' אליעזר ממיץ
- ^ חלק יורה דעה סימן קפ"ד סעיף ט'
- ^ דרכי טהרה פרק ו' סעיף י"א, איש ואשה פרק ח' סעיפים ח' ו-י', טהרת בת ישראל פרק י"ב סעיף ב'
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.