מועצה אזורית עמק המעיינות
מועצה אזורית עמק המעיינות היא מועצה אזורית במחוז הצפון, השוכנת בעמק בית שאן, בסמוך לגבול ישראל–ירדן, בין בקעת הירדן, הגלבוע והגליל התחתון.
| |||||||||||||||||||||||||
 בניין המועצה האזורית
| |||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| ||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הצפון | ||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה אזורית | ||||||||||||||||||||||||
| מספר יישובים במועצה | 24 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים[1] | 15 | ||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | איתמר מטיאש | ||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[2] | |||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 16,331 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי[1] | 128 | ||||||||||||||||||||||||
| - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.38 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 66.6 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי[1] | 237 | ||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[4] | 245,300 דונם | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[1] | 14 | ||||||||||||||||||||||||
(למפת עמק בית שאן רגילה)   מועצה אזורית עמק המעיינות בניין המועצה  בירוק - מיקום בניין המועצה | |||||||||||||||||||||||||
[הקטנת המפה]  | |||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
6 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[1] | 98 | ||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.3951 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[1] | 148 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| פרופיל מועצה אזורית עמק המעיינות נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | |||||||||||||||||||||||||
| http://www.maianot.co.il | |||||||||||||||||||||||||
ביוני 2008 אישרה ועדת השמות הממשלתית את מיתוגה מחדש של המועצה ואת שמה החדש, "עמק המעיינות". שמה הקודם היה מועצה אזורית בקעת בית שאן.[6]
ראש המועצה מאז 2024 הוא איתמר מטיאש.
גאוגרפיה
עריכה
ערך מורחב – עמק בית שאן
שטחי השיפוט של המועצה מתפרסים על עמק בית שאן, חלקים מעמק חרוד ומהר הגלבוע. השטח ברובו מישורי, ונחצה על ידי מספר נחלים: נחל הקיבוצים, נחל עמל, נחל חרוד, נחל יששכר ונחל תבור. באזור מעיינות רבים, ברובם של מים מלוחים שאינם ניתנים לשתייה. למרות זאת, מקורות המים הנובעים באזור הם המספקים את צריכת המים לשתייה ולהשקיה, ולמרות הקרבה לכנרת, המועצה לא עושה שימוש במי הכנרת.
גבולות
עריכהגבולות שטחי השיפוט של המועצה הם:
- בצפון – מועצה אזורית עמק הירדן
- בדרום – מועצה אזורית ערבות הירדן, מושב מחולה
- במזרח – נהר הירדן, גבול מדינת ירדן
- במערב – הקו הירוק בתחום הגלבוע, מועצה אזורית הגלבוע
יישובי המועצה
עריכה| מספר | צורת היישוב | יישוב | שנת הקמה |
|---|---|---|---|
| 1 | מושב | בית יוסף | 1937 |
| 2 | קיבוץ | גשר | 1939 |
| 3 | קיבוץ | חמדיה | 1942 |
| 4 | קיבוץ | טירת צבי | 1937 |
| 5 | מושב | ירדנה | 1952 |
| 6 | קיבוץ | כפר רופין | 1938 |
| 7 | יישוב קהילתי | מיטל | 2020 |
| 8 | קיבוץ | מירב | 1987 |
| 9 | מושבה | מנחמיה | 1901 |
| 10 | קיבוץ | מסילות | 1938 |
| 11 | קיבוץ | מעוז חיים | 1937 |
| 12 | קיבוץ | מעלה גלבוע | 1962 |
| 13 | קיבוץ | נווה אור | 1949 |
| 14 | קיבוץ | נווה איתן | 1938 |
| 15 | קיבוץ | ניר דוד (תל עמל) | 1936 |
| 16 | קיבוץ | עין הנצי"ב | 1946 |
| 17 | מושב | רוויה | 1952 |
| 18 | מושב | רחוב | 1951 |
| 19 | קיבוץ | רשפים | 1948 |
| 20 | קיבוץ | שדה אליהו | 1939 |
| 21 | קיבוץ | שדה נחום | 1937 |
| 22 | מושב | שדי תרומות | 1951 |
| 23 | קיבוץ | שלוחות | 1948 |
| 24 | יישוב קהילתי | שלפים | 2016 |
| 25 | יישוב קהילתי | תל תאומים | 1982 |
היסטוריה
עריכהבקעת בית שאן הייתה מיושבת ברציפות מהעת העתיקה ואף קודם לכן. בשלהי השלטון העות'מאני בארץ ישראל הייתה אוכלוסיית הבקעה מוסלמית ברובה המכריע, ונחלקה בין מספר כפרים שעסקו בחקלאות, בעיקר דגנים, ירקות, הדרים, חלב וצמר, והעיירה ביסאן (בית שאן) ששימשה שוק לתוצרת המקומית. בביסאן התגוררו גם מספר קטן של יהודים (41, על פי מפקד 1922) שלא ידוע מתי הגיעו לעיר אך משוער כי מקורם בטבריה.[7] יהודים אלו עסקו במסחר ובמלאכות. על פי העדויות, בין הערבים ליהודים שררו יחסי כבוד ושכנות טובה. חלק מתושבי העמק המוסלמים היו בדואים (במפקד 1931 נמנו כ-3,500 מהם) שהשתייכו ל-2 שבטים: אל-סקאר וע'זוויה.
ראשית ההתיישבות היהודית באזור הייתה בשנת 1901, התיישבות שב-1903 הפכה למושבה מנחמיה.
תקופת המנדט
עריכה- ערך מורחב – נפת ביסאן
עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל הוקמה בבקעה נפת ביסאן (1920), שחופפת בשטחה המנהלי את עמק המעיינות של היום.
רכישת אדמות העמק
עריכהבתום תקופת השלטון העות'מאני, היו אדמות העמק בבעלות ממשלתית. עם ראשית תקופת המנדט, ביקשו הערבים תושבי העמק להעביר את האדמות לבעלותם הפרטית. המוסדות הציוניים, לעומתם, ביקשו להקצות חלק מהאדמות להתיישבות יהודית, בטענה כי האוכלוסייה המקומית לא ניצלה את האדמות הללו. הנציב הבריטי הרברט סמואל הכריע לטובת הערבים, וממשלת המנדט החלה למכור אדמות אלו ליושביהן הערבים.[8] מיד עם העברת הקרקעות לידי הערבים, התרחשו מספר מקרים של מכירת קרקעות לידי יהודים ולידי טמפלרים שהקימו עליהן חוות חקלאיות,[9] אך היו אלו מקרים בודדים וללא יד מכוונת. אף על פי כן, ראתה ממשלת המנדט מקרים אלו בחומרה והטילה הגבלות על מכירת הקרקעות. בשנת 1929 החלה חברת הכשרת הישוב ברכישות שיטתיות של קרקעות מידי בעליהן תושבי המקום, רכישות שהקפידו על ההגבלות שהוטלו (למשל תנאי כי יש להשאיר לפחות 100 דונם לכל מוכר לצורך קיומו האישי).[10] קרקעות אלו הועברו לידי קק"ל אך בשלב הראשון לא יושבו ביהודים. חלק מהקרקעות נמסרו לעיבוד למשקים יהודיים שכבר היו קיימים באזור כעין חרוד ובית אלפא.
תהליך רכישת הקרקעות התרחש כסדרו עד פרוץ המאורעות בשנת 1936. פרסום הספר הלבן (1939) שיתק את תהליך רכישת הקרקעות.
החל בשנת 1937 התנהלו מגעים בין חברת הכשרת היישוב לבין הבדואים תושבי העמק לפינויים מהאדמות אשר נרכשו. אדמות חלופיות, שנרכשו על ידי המוסדות הציוניים, הוצעו להם בעבר הירדן המזרחי, וראש שבט הע'זוויה אף נפגש עם עבדאללה הראשון, מלך ירדן וקיבל ממנו אזרחות ירדנית. על אף שהתהליך היה בהסכמה עם ראשי השבטים וכלל פיצוי כספי והענקת קרקעות חליפיות כאמור, לא הושלם תהליך הפינוי עד 1947.
ההתיישבות בעמק
עריכה
כאמור, במהלך שנות ה-20 הוקמו על ידי טמפלרים מספר חוות חקלאיות בבקעה. חוות אלו העסיקו שכירים מתושבי הסביבה או שהתגוררו בחוות עצמן. במרץ 1939, עקב המתיחות עם גרמניה הנאצית והמצב הביטחוני הרעוע באזור, ננטשו כל החוות, שטחיהן נמכרו לקק"ל והציוד נמכר או נמסר ליישובים היהודים. השטחים שנקנו בידי קק"ל סופחו לקיבוצים טירת צבי ושדה אליהו.
במחצית השנייה של שנות ה-30, במהלך המאורעות, הוקמו בבקעה שורה של יישובים יהודים, חלקם במסגרת מבצעי חומה ומגדל. הראשון בהם היה קיבוץ ניר דוד, שעלה לקרקע ב-10 בדצמבר 1936. תוך שנים ספורות הוקמו על האדמות שנרכשו 23 יישובים בגוש צפוף ונוח להגנה.
הסכסוך הערבי-יהודי
עריכהב-24 באפריל 1920 נערכה התקפה של פורעים ערבים על המושבה מנחמיה והמתיישבים התפנו לתקופה קצרה. במאורעות תרפ"ט הגיעו לביסאן מספר יהודים שנמלטו מיישובים אחרים, אולם גם הם וגם יהודי ביסאן נמלטו מהעיר מחשש לחייהם. עם שוך האירועים חזרו היהודים לעיירה. בשיאה, מנתה האוכלוסייה היהודית בביסאן בין 200 ל-250 איש.[11] אלו עזבו בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המאורעות פרצו ב-19 באפריל 1936, הערבים בביסאן איימו בפרעות על הקהילה היהודית ולכן יומיים לאחר מכן פונו כל יהודי העיר. היה זה סופה של ההתיישבות היהודית בעיר עד לאחר קום מדינת ישראל.
עם תחילת המאורעות, הקימו הבריטים תחנת משטרה בסמוך לטירת צבי, על מנת להגן על המתיישבים הטמפלרים.
עיבוד האדמות שנרכשו היה כרוך בסכנת נפשות מראשיתו, בהיותן יעד למתקפות ערבים. גם היישובים שהוקמו בעמק כאמור, הותקפו מראשית הקמתם.
מלחמת העצמאות
עריכהמהחלטת עצרת האו"ם ועד להפעלת תוכנית ד'
עריכהבשבועות לפני פרוץ המלחמה הורעו היחסים בין היהודים והערבים בעמק בית שאן. יחידה ההגנה שעשתה דרכה ליד טובאס הותקפה על ידי ערבים שהחלו לשדוד אותה. כאשר הערבים התעסקו בשוד והתרשלו בהבטחת עצמם, זינקו עליהם אנשי ההגנה, הכו אותם מכות נמרצות ופרקו את נשקם. המחלקה נסוגה במהרה לטירת צבי. השייח'ים המקומיים דרשו מהקיבוץ להחזיר את הנשק ונתקלו בסירוב מוחלט. זמן קצר לאחר מכן נתקלו שומרי טירת צבי בקבוצת ערבים השוכבת במארב ליד הקיבוץ. בחילופי אש נהרגו שני ערבים.
מיד לאחר החלטת האו"ם מ-29 בנובמבר, יזמו כנופיות ערביות סדירות למחצה תקיפות שנועדו לשבש את החיים בישובי האזור. הכנופיות ערכו באופן ספונטני הפגזות, צליפות, מארבים וחסימות כבישים. הכביש ליישובים היהודים עבר בביסאן. בפרוץ המלחמה נחסמה הדרך בתוך העיר והשיירות נאלצו להתנהל בדרכי שדה שלאחר גשם הפכו לבוציות, ללא אפשרות למעבר. חסימה נוספת של הכביש לכיוון מערב הייתה בכפר זירעין. הבריטים ישבו בעיקר בתחנות משטרה ובחלק מהצמתים נמנעו מהתערבות בסכסוך ולא אבטחו את הצירים. לעומת זאת, יחידות של הלגיון הערבי שפעלו באזור ככוחות שיטור בחסות השלטונות הבריטיים, סייעו לא פעם לפעולת הכנופיות.[12]
ב-16 בפברואר 1948, תקף "צבא ההצלה" של קאוקג'י את טירת צבי אך נהדף באבדות כבדות. לאחר הדיפת ההתקפה נמלטו ערביי הסביבה מבתיהם. חלק מהבתים שימשו את התוקפים (על פי נשק ואמצעים נוספים שנמצאו בהם). הבתים שננטשו בסביבות טירת צבי פוצצו.
לאחר הפעלת תוכנית ד'
עריכה- ערך מורחב – תוכנית ד'
ב-21 באפריל נעשה ניסיון ראשון לכיבוש זירעין על ידי כוח גדול של "גדוד העמק" (הגדוד הראשון) מחטיבת יפתח של הפלמ"ח בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני. בקרב הקשה בין הצדדים פוצצו בניין בית הספר ונהרגו למעלה מ-20 ערבים, אך הכוחות נאלצו לסגת לאחר שנתקלו בהתנגדות חזקה. מבין אנשי ההגנה נהרגו 6 לוחמים.
לפי הערכת המטה הכללי של ההגנה, הייתה בקעת בית שאן אחד האזורים מהם צפויים צבאות ערב לפלוש לשטח מדינת ישראל. על מנת להיערך לאפשרות זאת הוחלט להשתלט על כל השטח בעוד מועד. בין ה-27 באפריל וה-14 במאי נכבש כל האזור על ידי חטיבת גולני במסגרת מבצע גדעון.[13]
פלישת צבאות ערב
עריכההערכות הפיקוד הישראלי הוכחו כמוצדקות עת ניסו הלגיון הערבי ואחריו כוח המשלוח העיראקי לחדור באזור קיבוץ גשר, ניסיונות שנהדפו בידי חברי הקיבוץ בסיוע לוחמי חטיבת גולני.
בלילה שבין ה-28 וה-29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין בקרב קל יחסית ובכך נפתחה סופית הדרך הראשית ממרכז הארץ לבקעת בית שאן. למעט הטרדות כהפצצת קיבוץ מסילות על ידי מטוס עיראקי (בה נהרג חבר קיבוץ אחד ועוד מספר חברים וחברות נפצעו) לא נעשו בהמשך המלחמה ניסיונות תקיפה נוספים של האזור.
שנות המדינה
עריכה
עשור ראשון
עריכהכבר במהלך מלחמת העצמאות הוקמו בבקעה שני קיבוצים חדשים – רשפים ושלוחות. עם סיום מלחמת העצמאות נותר העמק ללא תושביו הערבים, והאדמות והכפרים שננטשו איפשרו השלמת רצף של חלקות חקלאיות, עיבוד חלקות גדולות ואף הקמת יישובים חדשים. החל בשנת 1949 החל אכלוס מחדש של העיר בית שאן שעמדה נטושה במשך כשנה, ותושביה החדשים של העיר, ברובם עולים חדשים, מצאו עבודה כעובדים עונתיים בישובי הבקעה. תושבי עמק בית שאן ראו בחשש התפתחות של יישוב עירוני, בהיותו "נטע זר" במערך השיתופי של העמק, והתערבו בניהול בית שאן תוך מטרה להפכה ליישוב "קואופרטיבי". משמעות הדבר בפועל הייתה מניעת פתיחה של עסקים פרטיים וניסיונות לאגד את אנשי בית שאן בקואופרטיבים. חלק מתושבי בית שאן טענו, בדיעבד, כי התערבות זו עיכבה את התפתחות העיר.[14]
עם הקמתה, הובילה המועצה האזורית מערך של בניית תשתיות ליישובים. הראשון והחשוב בהם היה הקמת מפעל המים, שחלקים ממנו נכנסו לפעולה כבר בשנת 1955. המפעל כלל תשתיות והסדרה של מי המעיינות, תוך ניקוז המעיינות המליחים או הובלת מימיהם לבריכות הדגים, וחלוקה של המים המתוקים. תשתית נוספת שנבנתה הייתה תשתית הכבישים, שחלקם נפגעו במהלך מלחמת העצמאות וחלקם היו דרכי עפר וכעת נסללו באספלט. חשובה במיוחד הייתה השלמת קטע כביש 90 שבין קיבוץ גשר למועצה אזורית עמק הירדן – הכביש הקודם נותר לאחר המלחמה בשטח ממלכת ירדן. עוד הוקמו בתחום המועצה שירותי דואר וכן אזור התעשייה מפעלי שאן.
גל ההתיישבות שאפיין את מדינת ישראל בשנותיה הראשונות לא פסח על בקעת בית שאן ובמהלך שנים אלה הוקמו בה חמישה יישובים: ירדנה, נווה אור, רוויה, רחוב ושדי תרומות. בנוסף, עובה קיבוץ עין הנצי"ב. היישובים החדשים שהוקמו, רובם בצורת מושבים, אוכלסו על ידי עולים חדשים מכורדיסטן, עיראק ומרוקו. גם ביישובים החדשים, עיקר התעסוקה היה בחקלאות, ובנוסף רבים מהעולים החדשים הועסקו כעובדים עונתיים במשקי הסביבה. ההתפתחות המהירה של ההתיישבות בעמק הובילה לפער חברתי עמוק בין שני סוגי האוכלוסייה היהודית שישבו בו: מצד אחד, תושבי הקיבוצים הוותיקים, ומהצד השני העולים החדשים תושבי המושבים והעיר בית שאן. הפער נכר בתחומים רבים: בידיעת השפה, בביסוס הכלכלי, בחינוך (בשנת 1961, למשל, 5.1% מאנשי המושבים היו בעלי השכלה תיכונית, לעומת 71% מאנשי הקיבוצים) ואף במספר הילדים למשפחה. פער משמעותי נוסף היה הקשר לשלטונות המדינה – בעוד הקיבוצים נהנו מגישה לאלה, למושבים ולאנשי בית שאן לא הייתה כל השפעה על מקבלי החלטות.[15][16]
עד מלחמת ששת הימים
עריכה
לאחר השלמת הקמת התשתיות וההתיישבות בבקעה, התרחשה צמיחה משמעותית בענפי החקלאות. עמק בית שאן היה החלוץ בענף הכותנה שנכנס לישראל בשנת 1953 בהובלתו של סם המבורג, ולאחר תקופת התגברות על הקשיים שנלוו להקמתו הפך למרכזי בחיי העמק. ההתרחבות המשמעותית של החקלאות הובילה לצמיחה גם בענפי התעשייה בעמק שנתנו שירותים לחקלאות ועיבדו את התוצרת החקלאית.[17] בשל סדרי הגודל אליהם הגיעה החקלאות והתעשייה החלה המועצה ליזום פרויקטים למתן פתרונות בשיתוף פעולה עם הרשויות השכנות.
תשתיות החינוך והתרבות שהוקמו בבקעה במהלך השנים הראשונות החלו לתת את אותותיהן בסגירה מסוימת של הפערים החברתיים, בעיקר בתחום החינוך. חוק חינוך חובה, על אף שלא יושם במלואו, העלה משמעותית את אחוז ילדי העולים שזכו להשכלה יסודית ועל יסודית במסגרת החינוך הממלכתי. בתחום הספורט התפתחו מאוד ענפי השחייה והכדורמים וספורטאי האזור הגיעו להישגים נכבדים ברמה הארצית.
על אף היות בקעת בית שאן אזור ספר של מדינת ישראל, מעט מאוד אירועים על רקע ביטחוני התרחשו עד למלחמת ששת הימים. עיקר האירועים היו חבלות ברכוש ומיקוש דרכים שבוצעו על ידי מסתננים מירדן.
מלחמת ההתשה
עריכה- ערך מורחב – מלחמת ההתשה בבקעת הירדן
על אף מיקומה של בקעת בית שאן, לא התרחשה בה שום פעילות במהלך מלחמת ששת הימים. הגבול המזרחי עם ירדן לא השתנה. כיבוש בקעת הירדן קיצר את הדרך מישובי המועצה לירושלים, אם כי רק בשנת 1971 הושק על ידי חברת אגד קו האוטובוס הראשון לבירה שנסע דרך הבקעה.[18]
אך השקט הביטחוני שאפיין את האזור במשך 19 שנה הסתיים באחת: ב-19 ביוני 1967, התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ גשר. ב-6 באוגוסט 1967 הותקף בירי מהמארב טנדר שנסע בין מעוז חיים וכפר רופין. בהמשך הופגזו ישובי המועצה באופן יומיומי על ידי הארטילריה של צבא ירדן, וחדירות מחבלים ופיגועים הפכו לחלק משגרת החיים במועצה. במהלך המלחמה ספג קיבוץ כפר רופין, לדוגמה, 58 הנחתות אש. בית שאן ספגה 40 הנחתות אש.[19]
כתוצאה מכך דרכי העפר החקלאיות באזור צופו באספלט למניעת מיקוש, ביישובים נחפרו תעלות קשר רבות (תוך כדי הרס הנוי בחלק מהיישובים)[20] ונבנו בחלקם מקלטים מרווחים יותר שיועדו גם ללינה. ילדי חלק מהיישובים לנו קרוב לשלוש שנים במקלטים באופן קבוע.[21] היישובים עברו משברים חברתיים על רקע הלחימה. גידול הילדים במקלט היווה בעיה. דובר על פינוי ומשפחות עזבו.[22] מפקדי הצבא הגיעו ליישובים במטרה לחזקם ולהבטיח להם שצה"ל מנסה לעשות הכל כדי לסייע להם.[22] אנשי המשקים דרשו מאלוף פיקוד הצפון לכבוש את הגלעד כפי שכבשו את רמת הגולן במלחמת ששת הימים ולהרחיק את הסוללות הירדניות והעיראקיות.[23]
בעידוד הממשלה יצאו ילדים ומשפחות מישובי הקו לנופש בעורף, אולם לא היה בכך כדי להקל בהרבה על הבעיות.[24] כמו כן, התנדבו אזרחים מן העורף לסייע ליישובים שבקו האש על ידי הגעה ליישובים למספר ימים וסיוע בעבודה במקום.
בשנים אלו החלה ממשלת ישראל גם בהקמת היאחזויות נח"ל בבקעת הירדן, שקיבלו את השירותים המונציפיאליים מהמועצה עד להקמתה של מועצה אזורית בקעת הירדן.[25][26] בנוסף, אוזרחה גם היאחזות הנח"ל במעלה גלבוע.
שנות ה-80 ואילך
עריכהבשלהי שנות ה-80, בימי האינתיפאדה הראשונה, התרחשו מספר פיגועי טרור פלסטיני נגד יישובי המועצה, שכללו גם טרור חקלאי והצתות.[27] בשנת 1989 הטילה המועצה באמצעות מטוס קל ששכרה כרוזים מעל הכפרים פקועה וג'לבון שבצפון השומרון, בהם הוזהרו התושבים מהמשך הפיגועים.[28] בהמשך השנה דרש ראש המועצה יגאל שחר ממשרד החקלאות וממשרד האוצר להכיר ביישובי המועצה כיישובי קו עימות.[29] ב-1990 יצאו משטרת ישראל, משמר הגבול ואנשי קרן קיימת לישראל במבצע למיגור ההצתות במרחב, שכונה מבצע "זנב שועל".[30] בנוסף, פנו אנשי המועצה אל מוכתרי הכפרים על מנת שיעשו מאמצים לעצירת הפיגועים, אך ללא הועיל.[31]
באפריל 2004 הושלם קטע גדר ההפרדה העובר לאורך הגלבוע מנחל בזק לסאלם, ובזאת נחסמה האפשרות לעבור משטחי המועצה ישירות לישובי הגלבוע שבתחום שליטת הרשות הפלסטינית.
דמוגרפיה
עריכהלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים במועצה אזורית עמק המעיינות 16,331 תושבים (מקום 128 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 86.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 10,385 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[32]
רוב מוחלט (מעל 99%) של האוכלוסייה המתגוררת בשטח המועצה היא יהודית. האוכלוסייה כוללת מגוון של קהילות – חילונים, דתיים ומסורתיים. קיימת נוכחות של קיבוצים ומושבים עם אורח חיים חילוני, לצד קהילות דתיות. רוב האוכלוסייה מתגוררת בקיבוצים (מעל 70%), במושבים וכפרים שיתופיים (מעל 15%).
בשנת 2020 היו 30.1% מאוכלוסיית המועצה בגילאים 14-0, מעט יותר מהממוצע בישראל.
חינוך ותרבות
עריכהבתחומי המועצה שוכנים שבעה בתי ספר, מהם חמישה בתי ספר יסודיים: רימון, דרור, שק"ד, ביכורים ודקלים, ושני בתי ספר על-יסודיים: גאון הירדן ושק"ד. מוסד לחינוך מיוחד "אולפנת גלעד", וחוות בעדן, חווה חקלאית להעשרה בתחום החינוך לחקלאות ולקיימות. בתחום המועצה גם מתנ"ס ואולם מופעים ממוגן ("הקימרון") ובו 938 מקומות ישיבה. על פי נתוני משרד החינוך בשנת הלימודים תשע"ח (2017–2018) זכו תלמידי המועצה לתקצוב הגבוה ביותר בישראל, 57,357 שקל בשנה לתלמיד.[33]
בתחומי המועצה פועל המוסד "מלכישוע", מוסד לגמילה מסמים.
ספורט
עריכהמאז 1978 מתקיים מרוץ חצי מרתון עמק המעיינות (בעבר נקרא חצי מרתון בית שאן). המרוץ מהווה את אליפות ישראל בחצי מרתון ונחשב למרוץ ההכנה למרתון טבריה. בשנת 2018 השתתפו במרוץ 3,500 רצים.[34] מאז 2014 מתקיים גם מרוץ שבילי עמק המעיינות – מרוץ אולטרה מרתון הנמשך יומיים (חלקו כמרוץ לילה) וכולל הפנינג במתחם גן השלושה ונחל הקיבוצים.
מועדון כדורסל גלבוע/מעיינות משותף למועצה אזורית עמק המעיינות ומועצה אזורית גלבוע. המועדון הוקם ב-2009, ונכון ל-2018 הוא מונה 1,200 בנים ובנות בגילאי 6–18 במסגרת של 50 חוגים וקבוצות תחרותיות. הקבוצה הבכירה של המועדון היא הפועל גלבוע קרן המשחקת בליגה הלאומית בכדורסל נשים.
תחבורה
עריכה
כביש 90 מהווה את עורק התחבורה העיקרי בתחום המועצה וחוצה אותה מצפון לדרום לכל אורכה. צירי הרוחב הם כביש 667 העולה לגלבוע ומחבר את ישובי הגלבוע, כביש 669 העוקף את בית שאן מדרום ומחבר מספר יישובים, והמשכו בכביש 6678, וכביש 71 המהווה את הקשר העיקרי לכיוון מערב ולמרכז הכלכלי של מדינת ישראל. בתחום המועצה עוברת מסילת העמק, ואת תושבי המועצה משרתת תחנת הרכבת בית שאן.
ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 11.9 ק"מ.
תעסוקה, כלכלה ומסחר
עריכה
חקלאות
עריכהבשטח המועצה שטחי חקלאות רבים. כ-35% מתושבי המועצה עוסקים החקלאות. הגידולים הבולטים נכון לעשור השני של המאה ה-21 הם בריכות דגים, עשבי תיבול, תמרים וזיתים.
בעבר בלטה החקלאות בעמק בית שאן בגידולי הכותנה.
תעשייה
עריכהבשנות ה-50 החל לפעול בתחום המועצה אזור תעשייה "מפעלי שאן". בראשיתו עיקר התעשייה נועדה לתוצרת החקלאית, אך עם השנים הצטמצם הצורך וכיום האזור מכיל מגוון של תחומים.[35] בשנת 1996 החלה הקמתו של אזור תעשייה נוסף, פארק צבאים, בבעלות משותפת עם עיריית בית שאן. בפארק מועסקים כ-300 איש. הפארק מוגדר כאזור עדיפות לאומית א' ולמן הקמתו זכה למענקי פיתוח של עשרות מיליוני שקלים מתקציב המדינה.[36][37] אף על פי כן, סובל הפארק מתת אכלוס ואינו ממצה את הפוטנציאל הטמון בו.[38] בשנת 2008 הוצגה לממשלה תוכנית להקמת אזור תעשייה נוסף, "שער ירדן", בשיתוף ישראלי-ירדני. 275 דונם משטחי אזור התעשייה כלולים בשטח המועצה, ו-700 דונם בשטח ירדן. האזור יאפשר מעבר של עובדים וסחורות בין שתי המדינות. התוכנית אושרה סופית ב-2013, וב-2016 החלו עבודות הפיתוח של האתר, שיכלול גם גשר על נהר הירדן.[39]
בתחום המועצה פועלת תחנת הכוח מעלה גלבוע, פרויקט תשתית לאומית.
תיירות
עריכהבתחום המועצה ובצמוד אליה מספר רב של אטרקציות תיירותיות, בהן אתרי טבע, נופש ופנאי, ועתיקות רבים.
שמורות טבע וגנים לאומיים
עריכה
בשטח המועצה קיימות 15 שמורות טבע מוכרזות המהוות 16.1% משטח המועצה, 2 גנים לאומיים ושמורת נוף אחת. המוכרים ביותר הם:
- שמורת טבע גלבוע – שמורת טבע פתוחה על מורדות הר הגלבוע, פופולרית במיוחד בשל אירוס הגלבוע הפורח בחודשים מרץ-אפריל.
- גן לאומי כוכב הירדן – אתר ארכאולוגי שגולת הכותרת שלו הם שרידי מבצר צלבני מפואר.
- גן לאומי בית אלפא – שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.
- גן לאומי גן השלושה – אתר המשלב מספר רב של אטרקציות מתחומים שונים – ארכאולוגיה, היסטוריה ובילוי.
- פארק המעיינות – מכלול של פלגים ומעיינות ושבילי הליכה ביניהם
- גן לאומי בית שאן – שרידי העיר בית שאן מתקופות שונות, ביניהן תקופת המקרא, הרומית והביזנטית.
- שמורת גאון הירדן – שמורה הכוללת בתוכה קטעים מנהר הירדן. השמורה ברוכה בעצים, צמחיית סבך עבותה ובחיות בר רבות.
- שמורת תל סהרון
מסלולי טיול
עריכהבקיץ 2010 ביוזמת מכינת העמק ששוכנת בתל תאומים, נפתח מסלול הליכה מעגלי העובר בין אתרי התיירות השונים בעמק בשם שביל עמק המעיינות, שאורכו הכולל 120 ק"מ. מעבר לשביל עמק המעיינות, האזור עשיר מאוד במסלולי טיול מותאמים להליכה במגוון רחב של רמות קושי, לאופני שטח ולטרקטורונים. עם המסלולים הפופולריים נמנים נחל הקיבוצים, אשר לאורכו גם חניוני יום ולילה, קניון הבזלת בנחל חרוד, ונחל יששכר.
מוזיאונים ומרכזי מבקרים
עריכה
- מוזיאון בית הרופא במנחמיה – מוזיאון היסטורי העוסק בתחום הרפואה וראשית ההתיישבות היהודית בגליל התחתון.
- המוזיאון לארכאולוגיה בגן השלושה.
- אתר מורשת חומה ומגדל בגן השלושה.
- מרכזי מבקרים בתחומי הצפרות, אנרגיה ירוקה, חקלאות ועוד.
- גן גורו – גן חיות בדגש על יבשת אוסטרליה.
- חוות הרוח במעלה גלבוע - חוות רוח ליד הקיבוץ מעלה גלבוע.
לינה
עריכהבאזור מספר חניוני לילה (קמפינג), חלקם כוללים דרגות שונות של שירותי חניון לילה, חלקם בתשלום. בין החניונים הבולטים חניון מעיין חרוד, חניון כוכב הירדן, חניון גן השלושה וחניון נחל הקיבוצים. בנוסף קיימים מספר חניונים פרטיים. אכסניה, בית הארחה וצימרים רבים לאירוח מופעלים באופן פרטי ברחבי העמק.
בריאות ורווחה
עריכהבתי החולים הנותנים שירותים לתושבי המועצה הם פוריה שבטבריה ומרכז רפואי העמק שבעפולה. מרחק הנסיעה מישובי המועצה לבתי החולים הוא 19 עד 45 ק"מ (המרחק הרב ביותר, משדי תרומות לפוריה). בבית שאן קיים מוקד לרפואה דחופה המשרת גם את תושבי המועצה.[40]
בשנת 1988 הוקמה על ידי תושבי המועצה עמותת "גיל עוז", המספקת שירותי רווחה לקשישים.[41]
ראשי המועצה
עריכה| שם | שנות כהונה | הערות |
|---|---|---|
| יוסף רייסקין (עדן) | 1948–1950 | ממייסדי קיבוץ מעוז חיים |
| רפי טהון | 1950–1956[42] | חבר קיבוץ מעוז חיים |
| אלישע סולץ | 1956–1969 | חבר קיבוץ מעוז חיים. נפטר בעודו מכהן[43]. על שמו מעלה אלישע. |
| אורי יפה | 1969–1986 | חבר קיבוץ מעוז חיים |
| יגאל שחר | 1986–1996 | חבר קיבוץ מעוז חיים |
| יעל שאלתיאלי | 1996–2006 | חברת קיבוץ נווה אור, האישה הראשונה בתפקיד, הראשונה שאינה בת קיבוץ מעוז חיים |
| דני תמרי | 2006–2009 | חבר קיבוץ שדה אליהו |
| יורם קרין | 2009–2024 | תושב כפר רופין |
| איתמר מטיאש | 2024– | חבר קיבוץ טירת צבי |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מועצה אזורית עמק המעיינות
- פרופיל מועצה אזורית עמק המעיינות נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
- תוכנית אב למועצה אזורית עמק המעיינות - 2009
- מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל - על רכישת האדמות בעמק
- הארכאולוגיה בפארק המעיינות, מאת דרור סגל, מנהל ואוצר המוזאון לארכאולוגיה- עקבות בעמק, גן השלושה.
- קובי פינקלר, טיולים בעריכת קובי פינקלר, באתר ערוץ 7
- דודו דיין, עמק המעיינות: מתוק, מלוח, ובעיקר מרענן, באתר ynet, 31 במאי 2011
עמק המעיינות (ישראל : מועצה אזורית), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 לטבלת הדירוג המלא.
- ^ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה האזורית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף אוקטובר 2024 (אומדן).
- ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ דודו בזק ודליה מזורי, גלגולה החדש של בקעת בית-שאן: "עמק המעיינות", באתר nrg, 13 ביוני 2008.
- ^ התקופה המנדטורית, באתר מוזיאון בית שאן.
- ^ אהרון יפה, קווים לתהליך גאולת קרקעות עמק בית־שאן, קרקע 35, 1992, עמ' 52-59.
- ^ דני גולדמן, התיישבות הגרמנים בעמק בית שאן בין מלחמות העולם, קתדרה 129, 2009, עמ' 85-106.
- ^ למשל מהכפר תל אלשווכ, בו התגוררו 41 תושבים ב-11 בתים, נרכשו 3,116 דונם מתוך 3,685[דרוש מקור]
- ^ מפת בית שאן, באתר הוכנה ע"י מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, 1929
- ^ יעקב מרקוביצקי, עמק יזרעאל במלחמת העצמאות, עידן - גיליון 17, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1993
- ^ בית שאן וסביבתה בשלב נטילת היוזמה, באתר אתרי מלחמת העצמאות
- ^ בית שאן בין עצמאות להתהוות באתר מוזיאון בית שאן.
- ^ גבריאל ליפשיץ, "ערי הפיתוח ומרחבן הכפרי: ניתוח על-פני זמן של פערים חברתיים, ארץ-ישראל", מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כ"ב (תשנ"א), עמ' 106–117, האוניברסיטה העברית
- ^ המועצה האזורית בית שאן ופעולותיה, הצופה, 29 במרץ 1956
- ^ א. מש, המפעלים האזוריים בעמק מתרחבים, דבר, 17 בפברואר 1965
- ^ ביום ד' ייפתח קו בית־שאן-יריחו-ירושלים, דבר, 12 באפריל 1971
- ^ משה דיין, אבני דרך, הוצאת עידנים, 1976, עמ' 530
- ^ חיים גורי, נוי ורחמים, דבר, 19 בספטמבר 1975
- ^ אליעזר זקס, 100 שנות קיבוץ, הוצאת קואורדינטה, 2010, עמ' 249 (נווה איתן), עמ' 253 (כפר רופין)
- ^ 1 2 דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, עמ' 162
- ^ דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, עמ' 160
- ^ יעקב ארז, האתגר של מוטה: הפגזות ו...שפעת, מעריב, 26 בדצמבר 1969
- ^ יוסף וייץ, דבר, 26 בספטמבר 1972
דוד שליו, מניין ישובי הבקעה, דבר, 8 בפברואר 1973 - ^ הוחל בחישמול דרום הבקעה, דבר, 8 ביוני 1975
- ^ שפי גבאי, "אין קושי להגיע לגדר הגבול", מעריב, 8 בספטמבר 1989
- ^ מאיר הראובני, חקלאי בית שאן מפיצים כרוזים מעבר לקו הירוק: נפסיק להבליג, מעריב, 21 ביוני 1989
- ^ יהודה גורן, ישובי בקעת בית שאן דורשים הכרה כישובי קו עימות, מעריב, 7 בספטמבר 1989
- ^ מאיר הראובני, מאות משתתפים במבצע "זנב שועל" למלחמה בשריפות והצתות, מעריב, 9 במאי 1990
- ^ אהוד רבינוביץ, מזל מועלם ויוסף צוריאל, מארב הקיבוצניקים לכד מחבלים שיצאו לבצע רצח, מעריב, 17 ביוני 1990
- ^ פרופיל מועצה אזורית עמק המעיינות באתר הלמ"ס
- ^ אדיר ינקו, אלקנה מובילה בזכאות לבגרות, גבעת שמואל במתמטיקה: נתוני משרד החינוך נחשפו, באתר ynet, 13 ביולי 2019
- ^ חצי מרתון עמק המעיינות - 41
- ^ אזור התעשייה מפעלים אזוריים שאן
- ^ משרד הכלכלה אישר הקמתם של 13 מפעלים חדשים בפארק צבאים הצפויים להעסיק 460 עובדים, באתר עיריית בית שאן, 25 באפריל 2018
- ^ פארק צבאים: בתנופת בניה, באתר עמקניוז, 10 באוגוסט 2016
- ^ מבקר המדינה, משרד הכלכלה, דוח שנתי 64א לשנת 2013.
- ^ דרור פויר, ישראל וירדן החלו כמעט בחשאי לבנות אזור סחר חופשי, באתר גלובס, 14 בינואר 2017
- ^ רפואה בקהילה, באתר עיריית בית שאן
- ^ אודותינו, באתר עמותת גיל עוז.
- ^ קירקבירד זוכר ימי חומה־ומגדל..., למרחב, 16 במרץ 1956
- ^ אלישע סולץ - למנוחות, על המשמר, 5 באוגוסט 1969