חטא עץ הדעת

חטא עץ הדעת הוא כינוי לסיפור מקראי בתחילת ספר בראשית על החטא של אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע על ידי אדם וחוה בניגוד לציווי של אלוהים ועל העונש שקיבלו אדם, חוה והנחש.

השטן מתראה לחוה כחצי-אישה חצי-נחש: "הנפילה והגירוש מגן העדן", מתוך ציורו של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית

נפילת האדם: אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת, ציור מעשה ידי לוקאס קראנאך האב, המאה ה-16

חטא עץ הדעת, הנחש מפתה את חוה לאכילת הפרי האסור בעוד אדם מוציא ערימה של דשא מן האדמה, ציור מהמאה ה-15

חטא עץ הדעת בציור מעשה ידי ויליאם בלייק

חטא עץ הדעת, השטן מסית את אדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת.

בתאולוגיה הנוצרית, חטא זה תופס מקום מרכזי כחטא הקדמון.

החטא ועונשו

ערך מורחב – קללת האדם והאישה

על פי הסיפור המקראי, לאחר שנברא האדם, הוא הונח בגן עדן, ושם היו עצים רבים "נחמדים למראה וטובים למאכל". בהיכנסו לגן עדן הוא הצטווה בידי אלוהים לאכול מכל עצי הגן אך הוזהר שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע כי אכילה ממנו תביא למותו:

וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם, לֵאמֹר: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע - לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת!"

— ספר בראשית, פרק ב', פסוקים ט"ז–י"ז

הנחש, שהיה ערמומי וחכם מכל חיות השדה, דיבר עם חוה, ושידל ופיתה אותה לאכול מעץ הדעת טוב ורע. ”טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק ו'). לאחר שחוה אכלה ממנו היא נתנה גם לאדם לאכול, ואז נפקחו עיניהם והם היו מודעים לכך שהם עירומים ועשו להם חגורות. כאשר שמעו את קול אלוהים מתהלך בגן, הם התביישו והסתתרו בתוך עץ הגן, ולאחר דין ודברים עם אלוהים, נענשו הנחש, חוה ואדם על חטאיהם:

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ.
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

— ספר בראשית, פרק ג', פסוקים י"ד–י"ט

בנוסף, אדם וחוה גורשו מגן עדן. לפי ספר היובלים (פרק ג'), המאוחר לסיפור המקראי, החטא נעשה ב-17 בחודש השני (י"ז באייר) והגירוש היה באחד בחודש הרביעי (א' בתמוז), שהוא אחד מארבעת "ימי התקופה" בלוח השנה במגילות קומראן.

בקוראן

ראו גם – סורת ט.ה.

גם בקוראן מסופר בקצרה סיפור החטא. מסופר שכאשר צוו המלאכים להשתחוות לאדם, השטן לא השתחווה, ואדם הוזהר שהשטן שונא אותו ואת אשתו, ועל כן עליהם להישמר ממנו, פן יוציא אותם מהגן והם ימותו. השטן לחש באוזנו של אדם והפנה את תשומת לבו לעץ החיים (שנאסר עליו לאכול ממנו) ול"מלכות עולמי עד", והוא ואשתו אכלו מהעץ, גילו שהם ערומים, וקשרו עלים לכסות את ערוותיהם. אדם הכעיס את אלוהים, והוא העניש אותו, אך לאחר מכן ריחם עליו והנחה אותו – מי שילך בדרך הטובה שאלוהים מראה לא יטעה, ומי שלא – תיפול עליו רעה.

מהו עץ הדעת?

ערך מורחב – פרי עץ הדעת

שמו המלא של העץ הוא "עץ הדעת טוב ורע". מכאן שהמילה "דעת" בצירוף "עץ הדעת" איננה מתייחסת לידיעה באופן כללי, אלא להבחנה בין טוב לרע.

בתלמוד ישנן שלוש שיטות מה היה עץ הדעת:

תניא, אילן שאכל ממנו אדם הראשון,

רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט) "וישת מן היין וישכר".

רבי נחמיה אומר: תאנה הייתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג) "ויתפרו עלה תאנה".

רבי יהודה אומר: חטה הייתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ', עמוד א'

במדרש מובאות שלוש הדעות לעיל, ונוספה עליהן שיטה רביעית:

רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, ההוא דכתיב (בראשית ג) "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל", אמרת, צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין את מוצא אלא אתרוג.

— בראשית רבה, פרשה ט"ו פסקה ז'

בנצרות נוצר שיוכו של העץ עם התפוח, אולי עקב צבעו האדום, המזכיר תשוקה, ואולי בגלל שכך ציירוהו הציירים הראשונים. ייתכן גם שמקור סברה זו בתרגום התנ"ך של הירונימוס ללטינית, בו הוא תרגם את המילה "פרי" למילה "תפוח", ככל הנראה בגלל הדמיון הלשוני בין המילה mālum בלטינית, שמשמעותה תפוח, לבין malum, שמשמעותה רוע.

בדעתו של רבי יהודה תומך פרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, הסומך את דבריו על פסוקים מפרשת בראשית ומדברי חז"ל. פרופ' זהר עמר מבאר שחז"ל לא באו לזהות זיהוי בוטני של עץ הדעת משום ש"חס ושלום לא גילה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו" (בראשית רבה, טו, ז), אלא ביקשו לנצל את עמימות הפסוקים לצורך העברת רעיון או מסר מסוים, ומסביר את המסר אותו רצה ר' יהודה להעביר.

סיפור עץ הדעת מובא גם בקוראן בלי רמז לאיזה עץ מדובר. פרשני הקוראן - שמשמרים מסורות זיהוי - העלו ברובם גם הם את הזיהויים של חז"ל. אך בנוסף עולים זיהויים של עצי בושם יקרים - גם קשור לתשוקה - וזיהוי בודד כעץ זית.

בעקבות הסיפור

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים, וכן כדאי שהדיון ייסמך על מקורות. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

סיפור חטא עץ הדעת, שמתואר כחטא הראשון בהיסטוריה האנושית, עורר את דמיונם של הוגים וחוקרים. האם הוא כפשוטו או שמא אלגורי? מהו עץ הדעת? מדוע הוא מתואר כטוב ורע? האם הוא מסמן אבן דרך בהתפתחות האנושית? מדוע בעקבות החטא נעשו בני האדם חכמים יותר וקיבלו מודעות? ושאלות נוספות.

בבסיסו של הסיפור נמצא מעמדו העליון של האל וסמכותו למול האדם שברא, והתביעה הבלתי מתפשרת להישמע באופן מוחלט לציוויי האל. ייתכן שבכוונה נבחר חטא שאין לו משמעות ומובן בעיניים אנושיות, ולא ברור מדוע העונש עליו כה חמור, כדי לומר לבני האדם, שהם צריכים לקבל את הציווי האלוהי, גם כאשר אינם מבינים, מבלי לשאול עליו ועל טעמיו.

הפסיכולוג אריך פרום רואה בחטא האדם הראשון את הייצוג הבולט לבעיית החופש של האדם. מעשה החטא הוא למעשה האקט הראשון של החופש האנושי. אי הציות לפקודת האל היא למעשה השתחררות מכפייתו של האל וראשיתה של התבונה האנושית. האדם צועד לקראת אנושיות ולקראת ייחודו, כאשר הוא מנפץ את ההרמוניה בינו לטבע. בניתוקו ובהתעלותו מעל הטבע, הוא מבחין ומודע לעירומו ומתבייש בעצמו. הוא בודד וחופשי ועם זאת חסר אונים ומפוחד. הוא זכה בחופש, אך חופש זה נראה לו כקללה, מפני שהוא איננו חופשי להגשים את ייחודו. באופן דומה רואה שמואל דוד לוצאטו את הדברים "אבל אם לא היה אבינו אוכל מן העץ ההוא, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו כבהמה, או כתינוקות אשר לא ידעו היום טוב ורע."

ביהדות יש פירושים שונים וגישות רבות לחטא עץ הדעת. היו שראו את החטא בכך שאדם וחוה ביקשו לראשונה את הדעת (עץ הדעת) ולא את החיים (עץ החיים). היו כאלו שראו בנחש סמל של כוחות הדמיון ואת החטא בכך שבמקום ללכת אחרי ההכרה השכלית הם התפתו לנהוג על-פי דמיונם הכוזב. בספרות המדרשית, התפתות האישה לשמוע בקול הנחש מדומה לקיום יחסי מין עמו.

שאלה שהועלתה בדיונים בהקשר לחטא זה, הייתה, האם קודם לחטא היו אדם וחוה יצורים לא תבוניים? שהרי אם כן, יוצא לכאורה שראוי היה כי יאכלו מהעץ. לשאלה זו מתייחס הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (ח"א פ"ב), ושם הוא מסביר את דעתו, כי לפני חטא עץ הדעת היו אדם וחוה בעלי שכל מוחלט, המתעלם מהמוסכמות האנושיות ודן לפי מושגים של "אמת" ו"שקר", ואילו לאחר החטא נוספה להם הכניעה למוסכמות (ה"טוב" וה"רע"), שאינן רציונליות - כדוגמת הבושה מן העירום. הוגי דעות אחרים פירשו שהמצב המתוקן, שקדם לחטא, הוא זה שבו אין לאדם שכל הבוחן ובודק, והוא נשען על האל בלבד, כילד בחיק הוריו. בדומה לפי הנצי"ב הייתה זו ירידה ממדרגת רוח הקודש למדרגת חשיבה אנושית. בתפיסה זו, נתפס השכל שהתקבל בעקבות החטא כדבר שלילי בעיקרו. פרשנות נוספת הייתה ש"לדעת" טוב ורע נגזר משורש יד"ע, במובן של קיום יחסי מין ותאווה מינית (כמו "והאדם ידע את חוה אשתו"), והייצריות היא זו שנוספה לאדם הראשון, ומסיבה זו רק לאחר האכילה מן העץ התביישו אדם וחוה מהיותם עירומים.

על פי גישת הנצרות, חטא זה קרוי "החטא הקדמון", שבעטיו נגזרה על כל האנושות לא רק מיתה, אלא אף חיי סבל וטומאה בעולם החומר המקולל ללא תקנה, שבו האישה חוברת לשטן, ומחטיאה ומדיחה את הגבר בפיתויים מיניים.

ראו גם

• נפילת האדם
• מתו בעטיו של נחש
• החטא הקדמון

לקריאה נוספת

• דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה־16 עד ה־19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, החטא הקדמון, עמ' 16–24
• טוני לביא, מלכודת הדבש והעוקץ בקבלה - אלוהים, אדם ונחש, ישראל 2011

• Raanan Eichler, When God Abandoned the Garden of Eden: A Forgotten Reading of Genesis 3:24, Vetus Testamentum 65, 2015, עמ' 20–32
• Duane E. Smith, The Divining Snake: Reading Genesis 3 in the Context of Mesopotamian Ophiomancy, Journal of Biblical Literature 134, 2015, עמ' 31–49 doi: 10.15699/jbl.1341.2015.2757

קישורים חיצוניים

• מאמרים בנושא "עץ הדעת", בספרייה הווירטואלית של מטח
• מאמרים בנושא עץ הדעת, באתר ספריית אסיף
• הרב אליעזר מלמד על תוצאות חטא אדם הראשון, באתר פניני הלכה
• הערך "חטא עץ הדעת", באתר ויקישיבה