איסור עריות
ביהדות, איסור גילוי עריות הוא איסור על קיום יחסי מין בין אנשים שאינם רשאים לעשות זאת, כגון קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנהּ ובין אח לאחות. איסורי עריות מפורטים בספר ויקרא, בפרשיות אחרי מות וקדושים. המילה עריות היא לשון רבים של המילה "ערווה" - שפירושה מקום מוסתר וצנוע[1].
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ח |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות איסורי ביאה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ש"ל עד לאו שנ"ג ספר החינוך, מצווה קפ"ח עד מצווה רי"א |
  | |
בנוסף נכללים באיסור אם חורגת, כלה, דודה, גיסה, חמות, נכדה ועוד, איסור לשאת אישה ובתה, וכן משכב זכר ומשכב בהמה וכן משכב עם נידה. איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות (ספר המצוות - מצווה ש"ל עד מצווה שנ"ג) מתוך כלל 365 מצוות לא תעשה. חז"ל הרחיבו איסור זה לקרובי משפחה רחוקים יותר כמו סבתא, נינה, כלת הבן ועוד רבים.
גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" (שלוש העברות הן: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. על עברות אלו חרב בית המקדש הראשון). כאמור, משכב זכר הוא אחד מאיסורי העריות ביהדות, ומכאן החומרה שהיהדות רואה בלהט"ב של ימינו. עם זאת, יש להבחין בין איסורי עריות החמורים לבין איסורי ביאה אחרים שבתורה, כגון איסור זנות (יחסי מין שלא במסגרת הנישואים, עם אשה לא נשואה) או איסור גרושה לכהן (ראה איסורי נישואים לכהן), בהם נאמר יעבור ואל ייהרג. באיסורי עריות העונש הוא כרת, ובחלק מהמקרים אף מיתת בית דין, והחוטא בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. כמו כן, המקדש אישה שהיא ערוה לו - אין הקידושין תופסים, ואם נולד ולד מקשר כזה - הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרת, או חסרת ייחוס אחרת. לעומת זה באיסורי ביאה אחרים העונש הוא מלקות, השוגג פטור מקרבן, המקדש אישה אסורה - קידושיו חלים, והולד אינו ממזר.
מקור
עריכההמונח העברי מקורו בתלמוד, המתאר מגוון רחב של יחסי מין אסורים, ובכלל זה יחסי מין בין גבר לאישה הנשואה לגבר אחר[2], בין גבר לגיסתו (אחות אשתו או אשת אחיו)[דרושה הבהרה], בין גבר לחמותו ועוד. מקור הביטוי הוא במקרא באיסור "לגלות ערווה" (ויקרא, י"ח, ו'). במקרא עבירה על איסורי עריות מכונה "תועבה" מספר רב של פעמים.
על פי המקרא, המצרים והכנענים הקדומים נהגו לעשות את המעשים הכלולים באיסורי גילוי עריות[3]. ומי שעובר עליהם מאבד את זכותו המוסרית להיות שייך לארץ ישראל[4]. חז"ל דורשים את הקשר בין פרשיית עריות לפרשיית קדושים, שהקדושה קיימת כאשר אנשים גודרים את עצמם מעריות, ו"כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש"[5].
סוגי האיסורים השונים
עריכהפירוט איסורי העריות מצוי בספר ויקרא, פרק י"ח (פרשת אחרי מות). הוא נפתח בפסוק: ”אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה” (שם, ו). אלו האיסורים המנויים בפרשה: אם, אשת האב (אם חורגת), אחות – אף מהורה אחד משותף ואף מחוץ לנישואים, נכדה, אחות האב והאם, אשת אחי האב, אשת הבן, אשת האח, בת חורגת, נכדה חורגת, אחות אשתו – כל זמן שאשתו חיה, אשת איש, נידה, משכב זכר ובהמה. פירוט דומה שבו מפורשים העונשים קיים בספר ויקרא, פרק כ' (סוף פרשת קדושים), ובו קיימת חזרה על חלק מאיסורי העריות כמו אשת האב ואשת האח, אחות, כלה ועוד. בתו לא נזכרת בשתי הרשימות, ונלמדת מכך שאסור לשאת אשה ובתה[6] וכאשר הבת לא נולדה מנישואין נלמד האיסור מקל וחומר מבת בתו[7].
אפשר לחלק את איסורי עריות לארבעה סוגים שונים:
- א. 11 קרובות משפחתו של אדם: אימו, אחותו ובתו, אשת אביו, אשת אחיו ואשת דודו, דודותיו, כלתו ונכדותיו.
- ב. 7 קרובות משפחת אשתו שנוצרו בשל זיקת הנישואין: אמה, סבותיה, בתה, נכדותיה, ואחותה[8]. האסור על אחותה חל רק כל זמן שאשתו עדיין בחיים, גם אם הוא גירש אותה, אבל לא אחרי מותה; האיסור על שש הקרובות האחרות חל גם אחרי מותה. אמנם במקרה של פילגש שלא התקדשה, או קידושין שלא חלו, קרובותיה של האישה מותרות על הגבר (שו"ע אבן העזר טו ל-לא).
- ג. איסור אשת איש[9],
- ד. איסור של משכב זכר ומשכב בהמה[10].
עריות מהתורה מכונות גם "ראשונות לעריות", והן מתמקדות בעיקר בדורו של הגבר ובדור הראשון לפניו והראשון והשני לאחריו, בנוסף יש עריות מדרבנן שנקראות "שניות לעריות" כמו סבתא, וסבתא רבתא ונינה, שרובן הן בדור השני לפניו ובדורות השלישי הרביעי לאחריו (אם כי יש ביניהן גם בדור הראשון). על פי הרמב"ם ישנן 20 סיווגים כאלו, פירוט שלם נמצא ברמב"ם הלכות אישות א ו. בשניות לעריות ישנן 8 מחלוקות בין הרמב"ם לפוסקים אחרים לגבי הטווח שלהן. בדרך כלל הרמב"ם מקל ומגביל את האיסורים עד לטווח מסוים, בשעה שפוסקים אחרים ממשיכים אותם עד סוף כל הדורות, (וכמותם פוסק השולחן ערוך). כך למשל הרמב"ם פוסק שאיסור נישואין של אדם עם צאצאיו קיים עד נינותיו בלבד, לעומת פוסקים אחרים שסוברים שלאיסור זה אין הפסק עד סוף הדורות, "שאברהם אסור בכל נשי ישראל, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל" (שו"ע אבן העזר טו יב). בדרך כלל נראה שמדובר במחלוקות תאורטיות מכיוון שהמקרים שהם חולקים בהם הם בין גבר לריבעיו, או גבר לסבתא ריבעה.
כל האיסורים חלים גם אם הנישואין שיצרו את הזיקה כבר אינם בתוקף עקב מוות או גירושים. החריגים הם אשת איש שנתגרשה, שמותרת להינשא לאחר, אחות אשה, שמותרת אם אחותה נפטרה, ואשת אח שנפטר ערירי בלא ילדים, החייבת בייבום (או בחליצה המתירה אותה לשאר העולם) במקרים מסוימים. על פי ההלכה קידושין אינם תופסים באיסורי עריות מהתורה, ואילו נשים האסורות מדרבנן - קידושין תופסין בהן, ולכן יש לבצע גירושין. כמו כן, אשה שהיא ספק ערוה - ספק אם חלו קידושיה, ולכן יש לגרשה (שו"ע אבן העזר טו א).
פירוט מלא מצוי במשנה תורה לרמב"ם[11] ובשולחן ערוך[12]. פירוט מקוצר מצוי למשל בספר "חכמת אדם" לרבי אברהם דנציג[13].
על פי הרמב"ם יש איסור ליהנות מאיסורי עריות באופן מיני, אף ללא קיום יחסים: "האזהרה שהזהרנו מלהתענג באחת מכל העריות ואפילו בלי ביאה, כגון החיבוק והנישוק וכיוצא בהן מפעלות שאדם נהנה בהן"[14]. על פי הדין התלמודי אף מי שהיה נהנה מקרבה מינית עם עריות אף ללא יחסי מין היה לוקה[15]. איסור ייחוד לכתחילה היה מוקדש לכל האנשים שיש ביניהם קרבה של עריות, אף אם הנשים זקנות או ילדות, להוציא אם עם בנה ואב עם בתו, ורק בהמשך הוא התפתח לאיסור על פנויה וגויה[16].
היהדות קובעת כי גם לבני עמים אחרים נאסר גילוי עריות; איסור זה הוא אחד משבע מצוות בני נח האוניברסליות. אמנם כמות האיסורים מצומצמת לשישה והם אם, אשת האב, אחותו מאמו, אשת איש, משכב זכר, ובהמה[17], וגם הגדרת אשת איש אצל גוי שונה מהגדרתה אצל עם ישראל.
קרובי משפחה שלא נכללים באיסורי עריות הם בני דודים, דוד ואחייניתו[19], ואחים חורגים[20]. בקהילת ביתא ישראל אסור היה להתחתן גם עם קרובים רחוקים עד שבעה דורות, אך יש המקילים להתיר חתונות עם שארים במרחק 5–7 דורות.
טעמי האיסור
עריכהרבים מהמפרשים דנו בטעמם של איסורי עריות, ובפרט בטעם איסור קרובות, שכן לכאורה "אין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו, ויפרו וירבו בביתו"[21]. הרמב"ם עסק בנושא בהרחבה בספרו מורה נבוכים[22], וכתב שמטרת איסורים אלה היא לגרום לאדם למעט ביחסי מין "ולהסתפק ממנו במועט שבמועט". לפיכך, ראתה התורה לאסור על האדם את קרובותיו, שכן הן מצויות עמו בבית, ואם תהיינה מותרות לו - רוב בני האדם ייצרו מערכות יחסים מיניות עם קרובותיהם. לעומת זאת, לאחר שהתורה אסרה קשרים אלו - התבטלה גם התשוקה לקשר מיני עם הקרובות.
הרמב"ן (שם) טוען שהסבר זה הוא "טעם חלוש מאוד", שכן התורה לא אסרה ריבוי נשים, דבר שאיסורו מתבקש, אם המטרה היא למעט ביחסי מין. במקום זה, הוא מסביר את טעם האיסור על פי יסודות קבליים.
הרמב"ם מביא טעם נוסף לאיסור הקרובות - "הדאגה לבושת הפנים". לדעתו, קשר מיני עם קרובות יש בו משום עזות, הן בקשרים בין הורים וצאצאיהם, שהם כמו "שורש וענף", והן בקשרים בין אדם לבין שתי נשים שהן קרובות זו לזו, כמו אשה ובתה. הוא ממשיך ומפרט מדוע, לפי הסבר זה, האיסור חל גם על הקרובות האחרות.
לגבי איסורי עריות שאינם נובעים מקרבה משפחתית, כותב הרמב"ם כי הם ברורים: איסור משכב זכר ובהמה - פשוט, שכן הוא יוצא מגדר הטבע, וכל מטרתו אינה אלא ההנאה; ולגבי איסור נדה ואשת איש הוא כותב, כי "הוא ברור מכדי לחפש לו טעם".
הראי"ה קוק הולך בדרך שיש בה דמיון מה להסברו השני של הרמב"ם, וכותב כי אהבת הקרובים ואהבת האישה הן שני סוגי אהבות שונות, בעלות מסלולים אחרים, שאסור להן לגעת אחת בשנייה, מפני שכאשר הן מעורבבות, הן מקלקלות ועוצרות זו את זו. בגילוי עריות אהבת האחוה המשפחתית נפגעת ונדחקת על ידי אהבה רומנטית-אירוטית. כדוגמה הוא מביא את האיסור לשאת שתי אחיות, שברגע שהן נשואות לאותו אדם ומתחלקות באהבתו הדבר פוגם באחווה שביניהן, והופך את האהבה שביניהן לשנאה. (שמונה קבצים ו סח).
בתנ"ך
עריכהבתנ"ך מסופר על כמה אנשים שעברו על איסורי עריות. על לוט מסופר כי שכב עם שתי בנותיו בהיותו שיכור והוליד מהם את עמון ומואב[23]. על ראובן נאמר ששכב עם בלהה פלגש אביו (בראשית, ל"ה, כ"ב) (אף שלפרשנות חז"ל רק בלבל את יצועי אביו (בבלי, שבת נה ב)).
כמו כן, התורה מספרת על מקרים נוספים שאירעו לפני מתן תורה, ובהם נעשו נישואים האסורים לפי דיני העריות שבתורה, אך מותרים לבני נח: יעקב נשא שתי אחיות בחייהן, ועמרם אביהם של משה ואהרון נשא את יוכבד דודתו - אחות אביו - לאישה (שמות, ו', כ'). על יהודה מסופר כי שכב בלא יודעין עם תמר כלתו (שאף הוא איסור שנתחדש לאחר מתן תורה) לאחר ששני בניו מתו, והוליד ממנה את זרח ואת פרץ.
על אמנון, בכורו של דוד, מתואר בספר שמואל כי אנס את תמר אחותו. לפי חלק מהדעות בחז"ל ורש"י, הייתה תמר בתו של דוד המלך מאשת יפת תואר שהיא גויה שבוית מלחמה שהתגיירה מאוחר יותר. במקרה כזה לפי ההלכה תמר איננה מתייחסת אחר אביה, והיא אחות אבשלום מאמו; על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית, ולכן היא אומרת ”דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (שמואל ב', י"ג, י"ג)[24].
מקרה נוסף, עליו מסופר בספר מלכים, הוא מעשהו של אבשלום בן דוד, ששכב עם עשר פלגשי אביו, על גג בית המלכות לעיני כל ישראל - כדי לבטא את מרידתו המוחלטת בדוד אביו (שמואל ב', ט"ז, כ"ב)[25]. מנגד, על יוסף מסופר כי עמד בניסיון, וסירב לשכב עם אשת אדוניו, באומרו: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלוהים"[26].
על פי התלמוד, קין נשא את אחותו (שאינה מוזכרת בכתובים) מאחר שהיה בכך צורך לקיום העולם, כאשר לא היו עוד בני אדם מלבדם (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב').
| סבתא רבתא | סבתא רבתא | סבא רבא | סבתא רבתא חורגת | סבתא רבתא | סבתא רבתא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סבתא | סבא | סבתא חורגת | דודה רבתא | דוד רבא | דודה רבתא | דודה רבתא | סבתא | סבא | סבתא חורגת | סבתא רבתא של אשתו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דודה | דוד | דודה | אשת האב | אבא | אמא | דוד | דודה | דודה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סב אשתו | סבת אשתו | סב אשתו | סבת אשתו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחות חורגת | אשת אח | אח מאב | אחות מאב | אחות מאם | אח מאם | אשת אח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חותנת חורגת | חותן | חותנת | דודת אשתו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בת דודה | אחיינית | אחיינית | אחיינית | אחיינית | בת דודה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אם כלתו | גבר | אשתו | אחות אשתו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלה | בן | בת | חתן | אשת חתנו | בת חורגת | בן חורג | כלה חורגת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אשת הנכד | נכד | נכדה | אשת הנכד | נכד | נכדה | נכדה חורגת | נכד חורג | נכדה חורגת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אשת הנין | נין | נינה | נינה | נינה | נינה | נינה חורגת | נינה חורגת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מקרא
עריכה| גבר | אישה | אישה | גבר | אשתו | אישה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הגבר והאישה נשואים, או שהיו נשואים בעבר, כלומר היא התקדשה לו כהלכה | איסור שאין לו הפסק: אסורה האישה עצמה, ואם האישה, ואם-אמה, וכך הלאה לכל הדורות | אסורה אשת הגבר, ואשת אביו, ואשת אבי-אביו, וכך הלאה לכל הדורות | מחלוקת פוסקים: לדעת הרמב"ם האיסור נפסק בה, אך לפי השו"ע אין לו הפסק | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראו גם
עריכה- גילוי עריות – על איסור עריות בתרבויות אחרות
- לא תנאף
- מהפכת סדום ועמורה
- מעשה אמנון ותמר
- אבשלום
- אין אפוטרופוס לעריות
- שניות לעריות
- ייהרג ואל יעבור
קישורים חיצוניים
עריכה- הערך "עריות", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב אלחנן סמט, טעמם של איסורי העריות
- הרב אלחנן סמט, איסור לקיחת אישה ואחותה
- רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק מט - טעמם של איסורי העריות
- הרב אליעזר מלמד, הלכות עריות חלק א', באתר "ישיבה"
- הרב אליעזר מלמד, הלכות עריות חלק ב', באתר "ישיבה"
- משה רט, כִּי תִשְׂטֶה - המוסר שמאחורי איסורי עריות, באתר מיסטריום
- הרב רן כלילי, תכלית הנישואין, אתר דעת
הערות שוליים
עריכה- ^ כמו "ערוות הארץ"
- ^ מחדשי השפה העברית בחרו לפרש את המושג לפי מקבילותיו הלועזיות בתור איסור יחסי מין בין קרובי משפחה בלבד, אבל אין זה מתאים לגישה היהודית-הלכתית המסורתית, הגורסת שאף יחסי מין בין אשה נשואה לגבר הם גילוי עריות לכל דבר
- ^ ויקרא, י"ח, ג',כ"ז
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק כ"ח, ספר ויקרא, פרק כ', פסוק כ"ג
- ^ ויקרא רבה, פרשה כ"ד, פסקה ו'
- ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ט', משנה א'
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ו
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ז
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ד א
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה א
- ^ הלכות אישות א' ה'
- ^ אבן העזר סימן ט"ו
- ^ כלל קכ"ה א': דין להתרחק מן העריות
- ^ ספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ"ג
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ', סעיף א'.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב, סעיף א' וסעיף ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד, הלכה י'.
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ו, עמוד ב': "והנושא את בת אחותו...עליו הכתוב אומר[18] 'אז תקרא וה' יענה'". בשופטים, א', י"ג מסופר כי עתניאל בן קנז נשא לאישה את אחייניתו עכסה בת כלב.
- ^ "אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: חורגתא (=חורגת) הגדילה בין האחין - אסורה לינשא לאחין, דמתחזיא (=שנראית) כי אחתייהו (=כמו אחותיהם). ולא היא (=והדין אינו כך), קלא אית ליה למילתא (=יוצא הקול שהם חורגים.)" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ג, עמוד ב'), וכן בטור אבן העזר סימן ט"ו, ושולחן ערוך אבן העזר סימן ט"ו סעיף י
- ^ רמב"ן, ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ו'
- ^ חלק ג' פרק מ"ט.
- ^ ועל אף שהיה גוי, וגוי מותר בבתו, כותב תוספות שהיה זה דבר מכוער ומגונה גם אצל הגויים
- ^ ראו רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח', י'
- ^ אמנם יש מחלוקת האם פילגש נקנית בקידושין, והבא עליה עובר על איסור אשת איש - ראה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ג'; רש"י, רמב"ן והרא"ם בראשית, כ"ה, ו'; רד"ק, ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק י"ג; משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה ד'.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ט'.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.