פאולו ורונזה
פאולו ורונזה (באיטלקית: Paolo Veronese; 1528 – 19 באפריל 1588) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס בוונציה. מציוריו הבולטים - "החתונה בקנה" ו"הסעודה בבית לוי". הוא אימץ את השם פאולו קאליירי, אך היה ידוע בשם ורונזה כיוון שהגיע מוורונה. ורונזה, טיציאן וטינטורטו שלטו בתחום הציור בתקופתם. ורונזה ידוע כאמן בצבע, ואף צייר ציורי קיר ובשמן. עבודותיו המפורסמות מפרטות עלילה תקופתית, ומובאות בסגנון המנייריזם, מלאות בארכיטקטורה מלאכותית ובמחזות זוהרים. ציוריו הגדולים של סעודות בתנ"ך צוירו עבור חדרי אוכל למנזרים בוונציה ובוורונה.
 | |
| לידה |
1528 ורונה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 1588 (בגיל 60 בערך) ונציה, הרפובליקה של ונציה |
| שם לידה |
Paolo Caliari |
| מקום קבורה |
San Sebastiano |
| לאום |
איטלקים |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
מנייריזם, הרנסנס הגבוה, Veronese school, האסכולה הוונציאנית |
| הושפע על ידי |
Antonio Badile |
| יצירות ידועות |
וילה ברבארו |
| בן או בת זוג |
Elena Badile |
| צאצאים |
Carlo Caliari, Gabriele Caliari |
| חתימה |
 |
  | |
חייו ועבודותיו
עריכהנעוריו
עריכההמקור היחיד לתאריך לידתו של ורונזה הוא מפקד האוכלוסין של ורונה, ועל פיו ורונזה נולד בסביבות 1528 לסתת בשם גבריאל ולקטרינה. בגיל 14 היה ורונזה שוליה של אנתוניו באדיל, מאסטר מקומי, וייתכן גם שהיה שולייתו של ג'ובאני פרנצ'סקו קארוטו. קישוט מזבח שצויר על ידי באדיל ב-1543 כלל חלקים שצייר ורונזה בן ה-15. בשנת 1544 כבר הציג ורונזה ציורים שלו וכבר לא היה שוליה. ורונזה התאמן בתרבות המנייריזם שהייתה פופולרית בפארמה, ואימץ את הסגנון הזה.
ונציה
עריכהבשנת 1548 עבר למנטובה (שם צייר פרסקו של כנסיית העיר, הדואומו) ומשם לוונציה. חמש שנים אחר כך קיבל את עבודתו הראשונה בוונציה, ציור הקיר של אולם מועצת העשרה (הגוף הממשלתי ברפובליקת ונציה בין השנים 1310–1797). לאחר מכן צייר את "ההיסטוריה של אסתר" לתקרת כנסיית סן סבסטיאנו. ציור זה הפך אותו למאסטר בוונציה, שם הושווה לאנטוניו דה קורג'ו ולמיכלאנג'לו. ורונזה הוזכר בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
החתונה בקנה והחתונה של ורונזה
עריכהבשנת 1556 קיבל ורונזה הזמנה לצייר סצנת סעודה, הראשונה שלו, "הסעודה בביתו של שמעון", שאותה עתיד היה לסיים רק בשנת 1570. במקביל, בסוף שנות ה-50, עיצב ורונזה במאזר (Maser) את וילה ברבארו, שאותה בנה אנדראה פלדיו. ציורי הקיר איחדו בין התרבות האנושית לבין הרוח הנוצרית. ציורי הקיר כללו גם דיוקנאות של משפחת ברבארו ועל התקרה צייר ורונזה שמים כחולים ודמויות מיתולוגיות. עיצוביו של ורונזה בווילה הושפעו מטכניקת טרומפ-לויל והשילוב של ציוריו של ורונזה ובנייתו של פלדיו פרסם את שניהם באופן משמעותי.
"החתונה בקנה" צוירה בין השנים 1562–1563 עבור חדר אוכל במנזר סן ג'ורג'ו באי סן ג'ורג'ו מג'ורה. כמו בציורי סעודה אחרים, הסצנה שיקפה את החגיגות והחיים בוונציה. הציור היה כביר: למעלה ממאה דמויות, כולל דיוקנאות בולטים של טיציאן, טינטורטו וורונזה עצמו. האנשים בחלקו הקדמי של הציור חגגו, האנשים היו בבגדי פאר וישבו בשתי קומות ומאחור שמים מבריקים.
בציורי חדר האוכל, כגון ב"משפחת דריוס לפני אלכסנדר" (צוירה בין השנים 1565–1570), סידר ורונזה שהאדריכלות תיבנה במקביל לתכנוני הציור, להדגיש את דמויות התהלוכה שביצירה. עיצוביו הגאוניים של ורונזה היו במטרה להפיג את השיעמום הקיים במקומות תפילה או במקומות אירוח, וליצור עניין בחדר הודות לציור .
בשנת 1565 נשא ורונזה לאישה את אלנה באדיל. אלנה, בתו של אנתוניו באדיל, ילדה לימים ארבעה בנים ובת.
ביתו של לוי
עריכה
בשנת 1573 השלים ורונזה את הציור הידוע כיום בשם "הסעודה בבית לוי" על הקיר האחורי של חדר האוכל של כנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו בוונציה. הציור היה אמור להיות תיאור של הסעודה האחרונה, שהיה מתוכנן להחליף ציור של טיציאן, שנשרף. הציור היה בגובה של למעלה מחמישה מטרים וברוחב של שנים-עשר מטרים, שמתאר עוד חגיגה ונציאנית והיה שיא בציורי הסעודות, אך הפעם כלל הציור לא רק את הסעודה האחרונה, אלא גם חיילים גרמנים, גמדים מצחיקים ומגוון בעלי חיים. ציור זה נשמר גם באינקוויזיציה.[1]
עבודות נוספות
עריכהבנוסף לציורי התקרה ולציורי הקיר, ורונזה הציג גם קישוטי מזבח (כגון "הקידוש של סנט ניקולאס", שצויר בשנים 1561–1562 ונמצא בגלריה הלאומית בלונדון), ציורים מיתולוגיים ("ונוס ומארס", 1578, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק), ודיוקנאות ("דיוקן אישה", 1555, מוזיאון הלובר בפריז). ורונזה הכין גם סקיצות בעט, בקסת דיו, בציורים מכובסים ואף בגיר.
ורונזה ניהל בית מלאכה משפחתי, שהמשיך להתקיים אחרי מותו בשנת 1588. עבדו בו אחיו בנדטו קליירי, ובניו קארלו קליירי וגבריאל קליירי. עם תלמידיו נמנו ג'ובאני בטיסטה זלוטי, ג'ובאני אנטוניו פאזולו ולואיג'י בנפטו.
אינדקס עבודות
עריכה| שם הציור | שנים שבמהלכן צויר | סוג | גודל | מקום הציור כיום |
|---|---|---|---|---|
| "הקדוש אנתוני מושפע מהשטן"[2] | 1552–1553 | שמן על קנבס | 198X151 ס"מ | המוזיאון לאמנויות, קאהן, צרפת |
| "זאוס מגרש את המושחתים" | 1553 | שמן על קנבס | 650X330 ס"מ | מוזיאון הלובר |
| "הקדוש מארק מכתיר את האדיבות"[3] | 1554 | שמן על קנבס | 330X317 ס"מ | מוזיאון הלובר |
| "הכתרת הבתולין" | 1555 | שמן על קנבס | - | כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה |
| "דיוקן של אישה" | 1555–1560 | שמן על קנבס | 119X103 ס"מ | מוזיאון הלובר |
| "הבשורה" | 1555 | שמן על קנבס | 193X291 ס"מ | גלריית אופיצי |
| "ישו בין רופאים במקדש" | 1558 | שמן על קנבס | 236X430 ס"מ | מוזיאון הפראדו |
| "תפיסת הבתולין" | 1558 | שמן על קנבס | 340X455 ס"מ | כנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו, ונציה |
| "החתונה בקנה" | 1560 | שמן על קנבס | 207X457 ס"מ | גלריית גמאלדגלרי, דרזדן |
| "דיוקן של גבר" | 1560 | שמן על קנבס | 102X102 ס"מ | מוזיאון לאמנות, בודפשט |
| "בקכוס נותן יין לגבר"[4] | 1560–1561 | פרסקו | - | וילה ברבארו, מאזר, איטליה |
| ג'וסטיניאנה ג'וסטיניאני עם האחות שלה | 1560–1561 | פרסקו | - | וילה ברבארו, מאזר |
| "ונוס ואדוניס"[5] | אחרי 1561 | שמן על קנבס | 123X174 ס"מ | הגלריה הלאומית, אאוגסבורג |
| "בתולין בתהילה עם הקדוש" | 1562 | שמן על קנבס | - | כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה |
| "הקדוש יוחנן המטיף הבפטיסטי"[6] | 1562 | שמן על קנבס | - | גלריה בורגזה |
| "מדונה מומלכת עם קדושים"[7] | 1562 | שמן על קנבס | 339X191 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "החתונה בקנה" | 1564 | שמן על קנבס | 666X990 ס"מ | מוזיאון הלובר |
| "משפחה קדושה וקדושים" | 1564 | שמן על קנבס | 328X188 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "מארק ומרקלין הקדושים מובלים למות קדושים"[8] | 1565 | שמן על קנבס | - | סן סבסטיאנו, ונציה |
| "מות הקדושים של סבסטיאן הקדוש" ref> | 1565 | שמן על קנבס | - | כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה |
| "משפחת דריווש לפני אלכסנדר"[9] | 1565–1570 | שמן על קנבס | 236.2X475.9 ס"מ | הגלריה הלאומית, לונדון |
| "דיוקן של דניאל ברבארו"[10] | 1565–1567 | שמן על קנבס | 121X105.5 ס"מ | רייקסמוזיאום |
| "משל האהבה: אי נאמנות" | 1570 | שמן על קנבס | 191X191 ס"מ | הגלריה הלאומית, לונדון |
| "תחיית המתים של הנצרות" | 1570 | שמן על קנבס | 136X104 ס"מ | גלריית גמאלדגלרי, ברלין |
| "מציאת משה" | 1570–1575 | שמן על קנבס | - | המוזיאון להיסטוריה אומנותית, וינה |
| "דיוקן של פיסול" | 1570–1585 | שמן על קנבס | 110.5X89 ס"מ | מוזיאון המטרופוליטן לאמנות |
| "קרב לפנטו"[11] | 1572 | שמן על קנבס | 169X137 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "סעודה בביתו של לוי" | 1573 | שמן על קנבס | 555X1280 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "מות הקדושים של ג'אסטין הקדושה"[12] | 1573 | שמן על קנבס | 103X113 ס"מ | גלריית אופיצי |
| "קרס נותנת כבוד לוונציה"[13] | 1575 | שמן על קנבס | 309X328 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "חתונתה המיסטית של הקדושה קטרין"[14] | 1575 | שמן על קנבס | 337X241 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "משל האהבה: אי-נאמנות" | 1575 | שמן על קנבס | 187X188 ס"מ | הגלריה הלאומית, לונדון |
| "ונוס, מרס וקופידון על סוס" | 1575 | שמן על קנבס | 47X47 ס"מ | גלריה סאבודה, טורינו |
| "פייטה"[15] | 1576–1582 | שמן על קנבס | 147X115 ס"מ | הארמיטאז' |
| "ונוס ומרס מאוחדים על ידי אל האהבה" | 1578 | שמן על קנבס | 205.7X161 ס"מ | מוזיאון המטרופוליטן לאמנות |
| "הרמס, הרסה ואגלאולוס"[16] | 1576–1584 | שמן על קנבס | 232.4X173 ס"מ | מוזיאון פיצוויליאם, קיימברידג' |
| "האונס של אירופה"[17] | 1580 | שמן על קנבס | 240X303 ס"מ | ארמון הדוג'ה, ונציה |
| "ישו והקנטוריון"[18] | 1580 | שמן על קנבס | 99.2X130.8 ס"מ | מוזיאון טולדו לאמנות, אוהיו |
| "לוקרטיה"[19] | שנות ה-80 של המאה ה-15 | שמן על קנבס | 109X90.5 ס"מ | המוזיאון להיסטוריה אמנותית, וינה |
| "ישו בגן נתמך על ידי מלאך" | 1580 | שמן על קנבס | 80X108 ס"מ | גלריית האמנות ברירה, מילאנו |
| "הקדוש אנתוני מטיף לדג" | 1580 | שמן על קנבס | - | גלריה בורגזה, רומא |
| "החיזיון של הלנה הקדושה"[20] | 1580 | שמן על קנבס | 166X134 ס"מ | מוזיאון הוותיקן |
| "משל החוכמה והכוח" | 1580 | שמן על קנבס | 214.6X167 ס"מ | מוזיאון הפריק קולקשן, מנהטן |
| "יהודית והולופרנס"[21] | 1580 | שמן על קנבס | 195X176 ס"מ | גלריית דלפאסו רוסו, ג'נובה |
| "אנשי מירה מקבלים את ניקולאס הקדוש"[22] | 1582 | שמן על קנבס | קוטר: 198 ס"מ | גלריית האקדמיה, ונציה |
| "האפותיאוזה של ונציה" | 1585 | שמן על קנבס | 904X579 ס"מ | ארמון הדוג'ה, ונציה |
| "המרת הדת של פאנתלון הקדוש"[23] | 1587 | - | - | כנסיית סן פאנתלון, ונציה |
| "דיוקן של אגוסטינו בארבאריגו[24] | - | שמן על קנבס | 60X48 ס"מ | מוזיאון לאמנות, בודפשט |
| "הטבלה ומשיחה לנצרות" | - | שמן על קנבס | 245X450 ס"מ | גלריית האמנות ברירה, מילאנו |
| "דיוקן של אישה ונציאנית" | - | שמן על קנבס | 117.3X100.8 ס"מ | פינקוטק הישן, מינכן |
| "סוזאנה באמבטיה"[25] | - | שמן על קנבס | 198X198 ס"מ | מוזיאון הלובר |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אזכור יצירותיו של ורוזנה בכתבה באתר האמנות קולקט
ספי הנדלר, געגועים לאינקוויזיציה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2016- פאולו ורונזה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פאולו ורונזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ יגאל ליברנט, ליל הסדר שלא היה, באתר הארץ, 10 באפריל 2017
- ^ הקדוש אנתוני היה אבי הנצרות המנזרית
- ^ הקדוש מארק חיבר כנראה את הבשורה על-פי מרקוס
- ^ בקכוס הוא אל היין במיתולוגיה הרומאית
- ^ אדוניס הוא דמות מפורסמת במיתולוגיה היוונית
- ^ הקדוש יוחנן הוא יוחנן המטביל
- ^ מדונה היא מרים, אם ישו
- ^ מארק ומרקלין הם שני אחים תאומים, שהוצאו להורג כיוון שלא הסכימו להקריב קורבן לאלים הרומאים ומאוחר יותר הוכרזו כקדושים
- ^ דריווש השלישי נלחם מול אלכסנדר הגדול בקרב איסוס שלאחריו רוב משפחת דריווש נשלחה לכלא, דריווש השלישי עצמו נרצח במלחמה מול אלכסנדר
- ^ דניאל ברבארו היה עוזרו של ויטרוביוס וקרדינל
- ^ קרב לפנטו היה קרב ימי בין האימפריה העות'מאנית לבין איחוד של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, ונקרא על שם המצר שבו נלחמו, מצר לפנטו
- ^ ג'אסטין נרצחה ברדיפות דיוקלטיאנוס בשנת 304 לספירה ככל הנראה
- ^ קרס היא אלת האדמה והתבואה במיתולוגיה הרומית, מקבילה לדמטר במיתולוגיה היוונית
- ^ הקדושה קטרין ביקרה את מקסנטיוס, שהכניס אותה לכלא ומאוחר יותר הוצאה להורג באמצעות גלגל שבירה
- ^ פייטה הוא תיאור מריה שמערסלת את ישו המת
- ^ הרמס הוא אל יווני, הרסה ואגלאולוס הן דמויות במיתולוגיה היוונית
- ^ אירופה היא דמות במיתולוגיה היוונית, על פי האגדה, זאוס התאהב במראה וחשב לאנוס אותה, אך בסופו של דבר פיתה אותה והביא אותה לכרתים, שם המליך אותה למלכה הראשונה של האי
- ^ קנטוריון הייתה דרגה בצבא הרומי
- ^ לוקרטיה הייתה רומאית שנאנסה על ידי בן המלך סופרבוס, בעקבות האונס, לוקיוס יוניוס ברוטוס, קרוב משפחה של לוקרטיה, הוביל מרד שהפיל את סופרבוס מהשלטון, ר' אונס לוקרציה
- ^ הלנה הקדושה הייתה אשת הקיסר כלורוס, במסגרת תפקידה עלתה לישראל לחפש את הצלב שעליו נצלב ישו, היא הביאה להטבלתו של יהודה והקימה כנסיות בארץ
- ^ הולופרנס היה שר הצבא האשורי, ובדרכו לירושלים צר על בית אל, יהודית, פיתתה אותו, וכשהשתכר ונרדם היא כרתה את ראשו, דבר שהוביל לנסיגת הצבא האשורי מיהודה
- ^ ניקולאס, שהיה הבישופ של מירה, התנגד לדעותיו של אריוס, הכומר של אלכסנדריה, ובפגישה איתו, סטר לו והפיל אותו על הרצפה, כתוצאה מכך נכלא והוצא להורג מאוחר יותר
- ^ על פי האגדה, פאנתלון שחרר את עבדיו וחילק את רכושו, מספר קולגות שלו, שלא קיבלו ממנו דבר, הפיצו עליו שקרים במהלך רדיפת דיוקלטיאנוס והוא הוצא להורג בשריפה
- ^ אגוסטינו בארבאריגו היה האיש העשיר בוונציה מ-1486 ועד מותו, 1501
- ^ סוזאנה הקדושה הייתה בתו של גבינוס הקדוש, אשר הלך נגד הכנסייה וכתוצאה מכך גם היא הוצאה להורג