פאלוס

פַֿאלוּס מתייחס לאיבר המין הזכרי בעת זקפה או לחפץ בעל צורה דומה. באמבריולוגיה הפאלוס מתייחס לחלק בגוף העובר המופיע לפני התפתחות איברי המין. מקור המילה מיוונית ולטינית ממילה שפירושה להתנפח.

מקבילו הנקבי של המושג הוא "יוני" (מסנסקריט: योनि; נהגה: yoni), שמתייחס לאיבר המין הנקבי, או לדבר מה שמזכיר אותו במראהו.

באומנות וארכיטקטורה

ניתן למצוא פסלי פאלוס מודרניים ועתיקים פזורים ברחבי העולם. שרידים רבים נשמרו מיוון ורומא העתיקות. בשנת 2003, אף נערכה תחרות למציאת הבניין הדומה ביותר לפאלוס. בתרבויות קדומות רבות, בנייה בצורה של פאלוס היוותה סימן לעושר והצלחה. במערה בגרמניה נמצא פסל פאלוס עשוי אבן חול בן 28,000 שנה^[1].

הודו

בטנטרה ההינדואיסטית, סמל הלינגם משמש לפולחן האל שיווה.

מצרים העתיקה

האל המצרי מין

המצרים הקדמונים קשרו את הפאלוס עם האל אוזיריס. גופו של האל בותר ל-13 חלקים שפוזרו ברחבי מצרים על ידי סת. אשתו, איזיס, אספה את כל חלקי גופו לבד מהפין שנבלע על ידי דג. הפאלוס היווה סמל לפוריות והאל מין הוצג עם פאלוס זקוף.

יוון העתיקה

פסל פאלי במקדש דיוניסוס בדלוס

במיתולוגיה יוונית קלאסית, האל הרמס הוצג לא אחת כעומד על גבעה בעלת מוטיביים פאליים. ישנה מחלוקת בין החוקרים לגבי מעמדו כאל פריון. בנו של הרמס, פאן הוצג פעמים רבות עם פאלוס זקוף בגודל מוגזם.

פריאפוס היה אל הפריון היווני וסמלו היה פאלוס גדול. פריאפוס היה בנם של אפרודיטה ודיניסוס לפי גרסה אחת, או אדוניס לפי גרסה אחרת. היה מגינם של הצאן והבקר, עצי הפרי, הגנים ואיברי המין הזכריים. על שמו נקראת התופעה הפיזולוגית פריאפיזם, זקפה תמידית.

סקנדינביה העתיקה

במיתולוגיה הנורדית, פרייר הוא אל פאלי המייצג פריון גברי ואהבה.

סיפור קצר בן המאה ה-14 (Völsa þáttr), מספר על משפחה נורווגית הסוגדת לפאלוס משומר של סוס.

רומא העתיקה

ברומא העתיקה היה מקובל ללבוש תכשיטים פאליים כקמעות נגד עין הרע.

יפן העתיקה

פסל המרה קאנון בנגאטו סיטי ביפן, הוא אחד מפסלי פוריות רבים הפזורים ברבי יפן עד היום.

בפסיכואנליזה

הפאלוס כסמל מייצג את כוח הפריון הגברי. על פי תאוריית הפסיכואנליזה של פרויד, למרות העובדה שלכל גבר יש פין מוחשי, לאף גבר אין את הפאלוס הסמלי. ז'אק לאקאן הרחיב את סמליות הפאלוס במאמר שכותרתו "על חשיבות הפאלוס", בו הסביר את ההבדל בין להיות בעל פאלוס לבין להיות פאלוס. גבריות נמדדת במידת הבעלות של הפאלוס. נשים, שאין להן בעלות על פאלוס, נהיות בעצמן פאלוס.

על פי המודל הפסיכוסקסואלי, השלב הפאלי הוא התקופה בהתפתחות בה איברי המין הם האזור הארוגני העיקרי. מתאפשר פורקן מתח באמצעות אוננות ומתחילים להתמודד עם תסביך אדיפוס ותסביך אלקטרה, בהם הילד מתאהב בהורה מהמין השני.

למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,^[2] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.^[3]