פייגה אילנית

פייגה אילנית (הינדס) (7 בפברואר 1909 - 14 ביולי 2002) הייתה חברת הכנסת מטעם מפ"ם וחברת קיבוץ גן שמואל.

פייגה אילנית

לידה	7 בפברואר 1909 שבט ה'תרס"ט בראנסק, האימפריה הרוסית (כיום בפולין)
פטירה	14 ביולי 2002 (בגיל 93) אב ה'תשס"ב קיבוץ גן שמואל, ישראל
מדינה
תאריך עלייה	פברואר 1929
מקום קבורה	בית העלמין, קיבוץ גן שמואל
מפלגה	מפ"ם
חברת הכנסת 14 בפברואר 1949 – 20 באוגוסט 1951 (שנתיים) כנסות 1

ביוגרפיה

נולדה בעיירה בראנסק (פרוור של ביאליסטוק), שבפולין, בשם פייגה הינדס, לרב שרגא פייבל הינדס ונחמה לבית שקופ (בתו של הרב שמעון שקופ, ראש ישיבת "שער התורה" בגרודנו). בשנת 1915 עברה עם הוריה למחוז חרקוב שבאוקראינה, ושם למדה בגימנסיה הרוסית בעיר סומי. לאחר פטירת אמה, ונישואיו השניים של אביה, חזרה לפולין ועברה להתגורר אצל סבה וסבתה בבראנסק.

בשנת (1922) עברה לגרודנו והצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". שם נטלה חלק פעיל בהנהגת הקן ונבחרה לחברת המועצה הארצית של התנועה.

בפברואר 1929, בגיל 20, עלתה לארץ ישראל והגיעה לחדרה. בספטמבר אותה שנה עברה לבנימינה וב-1930 הצטרפה להגנה. בתקופה זו עבדה בפרדסים ובסלילת כבישים.

בשנת 1933 הצטרפה במסגרת קבוצת "הבנימינאים" לקיבוץ גן שמואל.

בשנת 1949 שימשה כחברת כנסת בכנסת הראשונה מטעם מפ"ם; תפקיד אותו מילאה עד 1951.

פייגה אילנית התנגדה נחרצות לפעילות של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, והחזיקה בדעתה זו עד לסוף ימיה.

כמו כן התנגדה אילנית לוועדת פרומקין שחקרה את החינוך במחנות העולים, ובטענות שהועלו על חינוך וכפייה שנועדו להעביר אנשים על דתם, ולהופכם לחילונים; בהמשך אף יצאה נגד מסקנות ועדת החקירה, בין השאר בשל האבסורדיות לדעתה בטענה שבזדון "נגזזו פאות".

בסוף ימיה התעוורה. נפטרה בשנת 2002, ונקברה לצד בנה אורי אילן בקיבוץ גן שמואל.

משפחתה

פייגה אילנית ובעלה שלמה אילן (במרכז התמונה), בהלווית בנם אורי בינואר 1955. משמאל (מצדיע) הרב שלמה גורן

ערך מורחב – אורי אילן

לאחר עלייתה לארץ נישאה לשלמה אילן, ובשנת 1935 נולד בנם הבכור, אורי. לזוג נולדו עוד שלושה ילדים: רוני, שמעון וחנה. הבן שמעון נקרא על שם סבה, הרב שמעון שקופ, שהיה מראשי הישיבות הבולטים בליטא, ואילנית שמרה על קשר עמו גם לאחר הצטרפותה לשומר הצעיר.

בנה אורי אילן וארבעה מחבריו, חיילים שיצאו למשימת מודיעין בשם מבצע צרצר בשטח סוריה, נפלו בשבי ב-8 בדצמבר 1954. ארבעה ימים לאחר שהחוליה נפלה בשבי יורט מטוס זר שחדר למרחב האווירי של ישראל והיה בטיסה מסוריה למצרים, ובו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ, משה שרת, דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם", אמר. פייגה אילנית כיבדה את החלטתו של שרת ולא יצאה נגדה.

על פי דן מרגלית, ארגונים בינלאומיים הציעו לפייגה אילנית, לפעול לשחרורו של בנה, בשל היותה של האם חברת מפ"ם. היא הסכימה, ובלבד שהשחרור יהיה "לא לבד. אורי ישוחרר עם כולם".

בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. מכיוון שכך התאבד בתאו ב-13 בינואר 1955. בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל.

על פי דן מרגלית, בנה השלישי של אילנית, שמעון, היה הראשון שחשד במרגל אודי אדיב, בן קיבוץ גן שמואל אף הוא, והביא לתפיסתו על ידי שירותי הביטחון הישראלים.

ארכיון משפחתה, הכולל תכתובת שלה עם סבה הרב שמעון שקופ, נמצא באוניברסיטת בר-אילן.

קישורים חיצוניים

• פייגה אילנית, באתר הכנסת
• פייגה אילנית, באתר כנסת פתוחה
• דוד תדהר (עורך), "פייגה אילנית (הינדס)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2130
• הספד, תמונה וביוגרפיה, באתר ההנצחה של קיבוץ גן שמואל
• על התוכנית הכלכלית של משקנו - פייגה אילנית, 1944, מאמר שמשרטט תוכנית אב לבניית הקיבוץ בגן שמואל