פייר ון פאסן
פייר ון פאסן (בהולנדית: Pierre van Paassen; 7 בפברואר 1895 – 8 בינואר 1968) היה עיתונאי, סופר וכומר יוניטרי ממוצא הולנדי שפעל בקנדה ובארצות הברית. ון פאסן היה אנטי נאצי, ואנטי פשיסט מובהק, ותמך בציונות וביישוב היהודי בארץ ישראל, עליו כתב בסדרת ספרים שנכתבו מנקודת ראות אוהדת.
 | |
| לידה |
7 בפברואר 1895 חורינכם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 1968 (בגיל 72) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה | קנדה, ארצות הברית |
| שפות היצירה | אנגלית |
| תקופת הפעילות | 1921–1968 (כ־47 שנים) |
  | |
קורות חיים
עריכהון פאסן נולד בהולנד והיגר עם הוריו לקנדה בשנת 1914. הוא החל ללמוד בסמינר לכמרים, ועבד במסיון בקרב מהגרים רוסינים באזור אלברטה, שם סייע להעניק למהגרים סיוע רפואי. בשנת 1917 עזב את בית הספר התאולוגי על מנת לשרת בחיל המשלוח הקנדי לצרפת במלחמת העולם הראשונה, ושירת במסגרת חיל הרגלים כאיש הנדסה קרבית.
ב-1921 היה ון פאסן לעיתונאי, וכתב עבור העיתון "טורונטו גלוב". בשנת 1922 עבר לארצות הברית, והחל בכתיבת טור עבור "אטלנטה ג'ורנל קונסטיטיושן". בין השנים 1924 ל-1931 שימש ככתב חוץ עבור ה"ניו יורק וורלד", ומקום מושבו היה בפריז, אם כי ככתב חוץ, הרבה במסעות למקומות שונים בעולם שעוררו עניין באותה התקופה. לאחר שהעיתון "ניו יורק וורלד" חדל מלהופיע, עבר לכתוב עבור ה"טורונטו סטאר". כתבותיו פורסמו בסינדיקציה בעיתונים רבים בצפון אמריקה.
ון פאסן דיבר הולנדית, צרפתית, אנגלית ומעט רוסינית, על מנת שיוכל לשוחח באופן סביר גם עם דוברי רוסית. בנוסף הוא למד עברית. הוא ניחן בכישרון כתיבה, ובכישרון למצוא את האלמנט האנושי בסיפורים אותם סיקר, והיה בין אלו שהביאו לקורא בארצות הברית תמונה חיה ודיווח הוגן על המתרחש באירופה בשנים אלו. את עיקר פרסומו קיבל כאשר סיקר את הנעשה במזרח התיכון, ואת הצדדים המעורבים בו, יהודים, ערבים, בריטים וצרפתים, כשם שסיקר את הנעשה באפריקה. הוא סקר את סחר העבדים שבתקופה זו עדיין היה נהוג באזורים מסוימים באפריקה, כמו גם את המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה והרפתקאותיו הקולוניאליות של מוסוליני. כן סיקר את מלחמת האזרחים בספרד ואת הנעשה באירופה. הוא ראה בנאציזם ובפאשיזם משום סכנה לאנושות, וסבר כי ניצחונו של פרנקו במלחמת האזרחים בספרד אינו הכרעה במאבק בין שתי אידאולוגיות מתועבות בה במידה, פאשיזם וקומוניזם, כי אם הכנה וביסוס לשליטתו של היטלר במרחב הים התיכון במידה שתאפשר לו את ההכנות למלחמה כנגד בריטניה והכוחות הדמוקרטיים במערב. הוא הגדיר עצמו כסוציאליסט ודמוקרט שעיקר דאגתו לאדם הפשוט. כתיבה מסוג זה הביאה למעצרו למשך עשרה ימים במחנה הריכוז דכאו בסוף מרץ 1933. הוא היה גאה בכך שפעולותיו הביאו לגירושו מצרפת בהוראת פייר לאוואל, מגרמניה בהוראת גבלס ומאריתריאה בהוראת גליאצו צ'אנו.
עוד ב-1925 הגיע לארץ ישראל שם פיתח חיבה לתנועה הציונית, ואהדה לתרומתם של המתיישבים לפיתוח הארץ מבחינה חקלאית ומבחינה תעשייתית. בשנת 1929 סיקר את מאורעות תרפ"ט ואת טבח חברון (תרפ"ט) מנקודת ראות אוהדת, שהביאה את הזוועות שראה בחברון גם לקורא בצפון אמריקה. במהלך השנים שלאחר מכן היה בין העיתונאים הזרים הבולטים שסיקרו באהדה את המאבק להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ונשאר תומך של התנועה הציונית למשך כל ימי חייו.
ב-1933 ביקר בחשאי בכיפת הסלע, בלווית קצין מודיעין בריטי. השניים מרחו את פניהם וידיהם בשעם שרוף, ולבשו גלביות על מנת להראות כעולי רגל מוסלמים. באותה התקופה לא התאפשרה כניסתם של מי שאינם מוסלמים למתחם הר הבית. מטרת המבצע הייתה להאזין לדברי המטיפים הרדיקלים המוסלמים. ון פאסן הזהיר מסכנת הקיצונים האיסלמים, לה היה ער מאז שנת 1929 עת ראיין את חאג' אמין אל-חוסייני ושאל אותו על הסתתו לטבח היהודים בפרעות אותה השנה. עמדות אלו הביאו למספר ניסיונות התנקשות בחייו, שלאחר אחד מהם נשאל על ידי סגן מפקד משטרת המנדט אלן סונדרס, "מדוע דברים אלו קורים רק לך? לא קיבלתי תלונות מסוג זה מעיתונאים אחרים בירושלים". ון פאסן הפך ל"פרסונה נון גרטה" אצל ממשלת המנדט הבריטי וכתב כי "אני מאמין כי הפגיעה שפגעתי היא שלא נשאתי פנים לאף אחד. שאלתי כל אחד על כל דבר".
בשנת 1939 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "פרקים ממגילת ימינו" (Days of Our Years), ובה פרסם אירועים רבים שלא יכול היה לפרסם קודם לכן. בארצות הברית היה הספר לספר התעודי הנמכר ביותר במשך שנתיים כמעט. ון פאסן כתב כי ניסה לשמור על יחסים טובים עם הצנזורה במדינות אותן סיקר, ולכן נותרו דברים רבים שלא פרסם בציבור, כגון פעולות ממשלות רומניה ובולגריה לדיכוי תנועות מחאה עממיות ב-1928 שהביאו לטבח שנים עשר אלף פועלים בבולגריה באותה השנה. לטענתו, נמנע ממנו גם לפרסם את הדברים בשל כך שעורכיו סירבו להאמין לכתבותיו מבלי שיביא להם אימות נוסף מ"מקור נאמן", שכן היה היחיד שדיווח על אירועים אלו.
ב-1941 היה בין התורמים לספר "המאבק על ירושלים", שכתב בשיתוף עם זאב ז'בוטינסקי (שהיה לידידו האישי), ג'ון פטרסון וג'וזאיה קלמנט וג'ווד. בספר זה הביע את דעתו כי צבא יהודי הוא הכרחי להמשך קיומו של העם היהודי ותרומתו לאנושות. ון פאסן שיתף פעולה בארצות הברית עם אישים כהלל קוק במסע תעמולה למען הקמת צבא יהודי.
בשנת 1947 היה ון פאסן לאזרח של ארצות הברית. בשנת 1964 פרסם ספר המשך לאוטוביוגרפיה שלו, בשם "To Number Our Days" בו הוסיף על שראה באירופה במהלך התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. בספר זה ניכרת התפכחותו מדעות אוהדות על ברית המועצות שהביע בשנות ה-20 ושנות ה-30. נפטר בשנת 1968.
בשנת 1984 הנציחה עיריית ירושלים את ון פאסן, בקריאת רחוב על שמו, בין דרך בר-לב לשכונת שייח ג'ראח ואזור אמריקן קולוני.
מספריו שתורגמו לעברית
עריכה- עולם שיכול היות טוב, תרגמה מאנגלית חנה בן דוב, הוצאת מ. ניומן, תל אביב, 1950
- פרקים ממגילת ימינו: בן הברית הנשכח, תרגם מאנגלית יעקב עדיני, הוצאת מ. ניומן, תל אביב, 1945
קישורים חיצוניים
עריכה- פייר ון פאסן, באתר המידע על שמות רחובות בירושלים
פיר ון פסן, דף שער בספרייה הלאומית- "ז'בוטינסקי כפי שהיכרתיו", הספד על ז'בוטינסקי מאת פייר ון פאסן, באתר Mideast Outpost (באנגלית)
- Pierre van Paassen, libcom.org
- Caleb Ackerman, The Strange Career of Pierre van Paassen, Origins Online, Calvin University, 19 November 2019