פיקטים
הפִּיקְטִים היו עם שישב במזרח וצפון סקוטלנד ובצפון-מערב אירלנד החל מראשית התקופה הרומית ועד המאה העשירית.
הפיקטים היו אוסף של שבטים, שלימים הפכו למספר ממלכות שנלחמו אחת בשנייה. השבטים הפיקטיים ישבו צפונית לנהר פורת' ונהר קלייד. חוקרים סבורים כי הפיקטים היו צאצאיהם של הקלדונים (אנ') - עם המוזכר בספריו של הגאוגרף תלמי.
ממלכת הפיקטים נכבשה לימים על ידי ממלכת דאל ריאטה הגאלית, ושתיהן יחד היוו את ממלכת אלבה (שמה הקדום של ממלכת סקוטלנד).
בעקבות איחוד הממלכות, במאה ה-11 היו הפיקטים למעשה חלק מהאומה הסקוטית ולא עם עצמאי.
מקורות היסטוריים
עריכההפיקטים לא פיתחו כתב, ובשל כך אין כתבים שנותרו מהתרבות הפיקטית ומהתקופה הפיקטית. כתבים מאוחרים המתארים את הפיקטים נכתבו למעשה החל מימי הביניים. הקדום בכתבים אלה הוא ספרו של הנזיר בדה ונרביליס "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית" המתאר את חייו של קולומבה הקדוש והמרת הפיקטים לנצרות. כמו כן דברי ימי אירלנד (ובהם דברי ימי אלסטר, דברי ימי טיגרנאך, דברי ימי איניספאלן, דברי ימי ארבעת המורים ודברי ימי קלונמאקנויז) מתארים את ההיסטוריה של שליטי הפיקטים ומלחמותיהם במלכי דאל ריאטה ובמלכי אירלנד.
מקור השם
עריכהלא ידוע כיום מהו השם בו נהגו הפיקטים לכנות את עצמם. מקור השם הנוכחי במילה היוונית: Πικτοί שהתגלגלה לצורה הלטינית: Picti. שם זה הופיע לראשונה בכתביו של אומניוס בשנת 297. ככל הנראה משמעות השם "אנשים מקועקעים". הגאלים ותושבי ממלכת דאל ריאטה כינו את הפיקטים בכינוי "קרוית'ן" (Cruithne) - מונח שמשמעו "צורה" - ככל הנראה התייחסות נוספת למנהג הפיקטים לקעקע את גופם.
היסטוריה
עריכה
האימפריה הרומית לא הצליחה להשתלט על האדמות של שבטי הפיקטים (ושבטים נוספים שבסקוטלנד של ימינו) ולכן נבנתה חומה על קו הגבול (לימס) הצפוני בבריטניה והגבול המבוצר ביותר של האימפריה, חומה זו מכונה חומת אדריאנוס. בנוסף לתפקידה הצבאי של החומה משוער כי היו בה שערים שבהם הוקמו עמדות מכס.
מספר השבטים מהם נוצרה הקונפדרציה שהיוותה את ממלכת הפיקטים אינו ידוע. ככל הנראה היוו הפיקטים את הכוח השולט המרכזי בצפונה של בריטניה במהלך ימי הביניים. הפיקטים הביסו את הגאלים שהתגוררו בממלכת דאל ריאטה במהלך המאה השביעית. ככל הנראה היוותה ממלכת הפיקטים ממלכה ואסאלית של ממלכת נורת'מבריה עד שברידיי השלישי הביס את האנגלים בקרב דוניכן.
בתקופת שלטונו של אואנגוס מק פרגוסה (726–761) הפכה ממלכת דאל ריאטה לממלכה הנתונה למרות המלכים הפיקטים, וקאוסטנטין מק פרגוסה (793–820) אף הציב את בנו, דומנל, כמלך דאל ריאטה.
מתקפות הויקינגים על צפונה של בריטניה הביאו להרס הממלכות דאל ריאטה ונורת'מבריה. מלכי הפיקטים נלחמו בוויקינגים בלא הצלחה. אאוגן מק אואנגוסה מלך פורטריו (שמה של ממלכת הפיקטים בתקופה זו) ואאד מק בואנטה (מלך דאל ריאטה) נהרגו בקרב מול הוויקינגים בשנת 839.
בשנות ה-40 של המאה התשיעית עלה לשלטון קנת מק אלפין - וייסד למעשה את ממלכת אלבה - שמה הסקוטי של ממלכת סקוטלנד. קנת הכריז על עצמו כמלך הפיקטים, ורק בתקופת נכדו, קונסטנטין השני (900–943) שונה שם הממלכה לממלכת אלבה.
מלכי הפיקטים וממלכותיהם
עריכההסדר הכרונולוגי של שלטונם של המלכים הפיקטים אינו ברור. ראשיתה של הממלכה לוטה בערפל ההיסטוריה, בהיעדר תיעוד מהתקופה. רשימות המלכים סותרות זו את זו, בחלק מהתקופה שלטו מספר מלכים בו זמנית, ולעיתים מלכים שהיו וסאלים של מלכים אחרים מופיעים ברשימות כמלכים עצמאיים. דברי ימי הפיקטים והדואן אלבאנאך משמשים כמקורות היסטוריים של מלכי הפיקטים אולם כרוניקות מאוחרות אלה רצופות אי דיוקים. בראשית ימי הביניים הייתה ממלכת הפיקטים מורכבת למעשה ממספר ממלכות עצמאיות שנלחמו זו בזו, ולעיתים אחת השתלטה על האחרות. במרבית ימי הביניים המוקדמים הייתה ממלכת פורטריו הממלכה השלטת המרכזית, ולכן מרבית הכרוניקות מתייחסות למלך פורטריו כאל מלך הפיקטים.
החברה הפיקטית
עריכהעדויות ארכאולוגיות מהוות למעשה האמצעי היחיד לחקר התרבות הפיקטית, בהיעדר מסמכים כתובים מהתקופה. מעדויות אלה עולה כי החברה הפיקטית דמתה באופייה לחברות הגאליות והבריטיות שהתגוררו בדרום האי הבריטי.
הפיקטים התגוררו בקהילות חקלאיות קטנות, גידלו בקר, צאן, חזירים וסוסים. האצולה האירית באותה תקופה גידלה בקר וסוסים לשם הרבייה, וייתכן שהדבר היה דומה בממלכת הפיקטים. תגליפים מהתקופה מלמדים על כך שהאצילים נהגו לצאת לציד בלווית כלבים ובזים.
הגידולים החקלאיים כללו חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, ושיפון. הירקות שגודלו בחוות הפיקטיות כללו כרוב, בצלים, כרישות, אפונים, לפת וגזרים, וכן ירקות שורש נוספים.
את הצאן גדלו גם עבור מזון וגם עבור צמר.
מזון רב הופק מהים ומהנהרות - דיג של הדגה הרבה באזור, דיג סרטנים, כלבי ים ואף דיג לווייתנים עבור עורם ושומנם היה קיים.
מרבית היישובים היו קטנים. לא התגלו שרידי יישובים גדולים. היישובים הגדולים ביותר היו האתרים בהם ישבה חצר המלוכה.
היכולת הטכנולוגית של הפיקטים הייתה נמוכה. התגלו אמנם טחנות מים לטחינת קמח, וכן תנורים ליבוש התבואה באקלים הלח, אולם יכולת זו הייתה אופיינית גם ליתר חלקי בריטניה.
ישנן עדויות לכך שהפיקטים עסקו בשוד ימי בשלהי האימפריה הרומית ובראשית ימי הביניים, אולם ייתכן שהפיקטים היו סוחרים תקיפים ולא שודדי ים במובן המודרני של המונח - ומדובר במאבק על השליטה הימית והסחר הימי בין ממלכת הפיקטים לממלכת דאל ריאטה וממלכת אירלנד.
על אף מקור שמם של הפיקטים, מועטות העדויות ההיסטוריות לכך שהפיקטים קעקעו את עצמם. תגליפים שהתגלו, המתארים את האצולה הפיקטית, אינם מתארים קעקועים כלשהם.
דת
עריכה
המקורות ההיסטוריים בדבר הדת הפיקטית הקדומה מועטים ביותר. החוקרים סבורים כי דת זו דמתה באופייה לפוליתאיזם של המיתולוגיה הקלטית. שרידים לפוליתאיזם זה ניתן למצוא במקורם של שמות אתרים שונים בצפונה של בריטניה.
מועד המרת הדת של האצולה הפיקטית לנצרות אף הוא אינו ידוע בבירור. ישנן מסורות לפיהן פלדיוס הקדוש ביקר בממלכות הפיקטים לאחר שעזב את אירלנד. מסורות אחרות מקשרות את בריגיד הקדושה למנזר אברנתי. בדה ונרביליס מציין כי ניניאן הקדוש המיר לנצרות את חלקיה הדרומיים של ממלכת הפיקטים. חלקיה הצפוניים של ממלכת הפיקטים היו האחרונים שהומרו לנצרות. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בפורטמאהומק התגלו שרידי מנזר שנבנה בשלהי המאה השישית - תקופת מלכותו של ברידיי הראשון, ושל קולומבה הקדוש, ותואם את ספרו של אדומנאן המתאר את ההמרה לנצרות של הפיקטים על ידי קולומבה.
ממלכת הפיקטים הושפעה הן מאיונה ומאירלנד והן מהכנסיות בנורת'מבריה. על השפעה זו ניתן ללמוד מאירועים שאירעו בתקופת ממלכותו של נכטאן הרביעי אשר במסגרתם גורשו הנזירים מאיונה בשנת 717, ככל הנראה בשל מחלוקת בדבר תיארוך חג הפסחא.
המרכזים הנוצריים (המנזרים) שבממלכות הפיקטים היו קטנים בהיקפם מאלה שהיו באירלנד, אולם המחקרים מראים כי הייתה היררכיה כנסייתית בסקוטלנד בראשית ימי הביניים. המרכזים הכנסייתיים פעלו בסמוך לחצר המלוכה ובחסותה (ולעיתים הביא הדבר למאבקי כוח בין הכנסייה לבית המלוכה).
אמנות
עריכהיצירות אמנות פיקטיות נוצרו על גבי אבנים וחפצים העשויים אבן או עצם. יצירות אלה דומות באופיין לאמנות סקסונית או אמנות אירית מהתקופה. היצירות העיקריות שנשתמרו עד ימינו הן תגליפי אבן שהתגלו בכל האזורים בהם השתרעה ממלכת הפיקטים - מאינוורנס ועד לאנארקשייר.
מרבית התגליפים הם תגליפי בעלי חיים, וצורות אבסטרקטיות בדמות "מראה ומסרק", צורת "משקפיים", צורת "חצי סהר" וצורת האות "V".
שפה
עריכההשפה הפיקטית לא שרדה עד ימינו. לא נותרו כל כתבים מהתקופה הקלטית, ואף שבתגליפים הקלטיים ניתן לראות לעיתים אנשים מחזיקים וקוראים ספרים, ככל הנראה לא ידעה מרבית האוכלוסייה קרוא וכתוב. השרידים היחידים כיום של שפה זו הם שמות אתרים ושמות אישים היסטוריים שהשתמרו בכרוניקות. משרידים אלה ניתן לראות כי השפה הפיקטית השתייכה לשפות הקלטיות, והייתה קרובה לשפות הברטוניות.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Clarkson, Tim The Picts: A History, Tempus Publishing Ltd, 2008
