פרדיננד שרנר
גנרל-פלדמרשל פרדיננד שרנר (בגרמנית: Ferdinand Schörner; 12 ביוני 1892 – 2 ביולי 1973) היה המפקד האחרון של צבא היבשה של גרמניה הנאצית (ה-OKH) במלחמת העולם השנייה. ידוע באכזריותו הרבה כלפי פקודיו.
 | |
| פרדיננד שרנר, אפריל 1941 | |
| לידה |
12 ביוני 1892 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 1973 (בגיל 81) מינכן, גרמניה המערבית  |
| מקום קבורה |
בוואריה  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1911–1945 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-פלדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ההררית ה-6 מפקד הקורפוס ההררי ה-19 מפקד קורפוס הפאנצר ה-40 מפקד הארמייה ה-17 מפקד קבוצת ארמיות דרום אוקראינה מפקד קבוצת ארמיות צפון מפקד קבוצת ארמיות A מפקד קבוצת ארמיות מרכז מפקד OKH | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקריירה מוקדמת
עריכהשרנר נולד ב-12 ביוני 1892 במינכן, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1911 התגייס שרנר לצבא הגרמני הקיסרי, והתגייס לרגימנט המשמר הבווארי, ולחם בשורותיו במהלך מלחמת העולם הראשונה בחזיתות השונות. ב-29 בנובמבר 1914 הועלה לדרגת לויטננט, ובאביב 1915 הועבר לרגימנט האלפיני הבווארי, שבו מונה ב-15 בספטמבר 1916 למפקד פלוגה. באוקטובר 1917 השתתף בקרב קפורטו שבו הנחיל צבא אוסטרי - גרמני, תבוסה קשה לצבא האיטלקי שנאלץ לסגת 100 ק"מ עם אבדות כבדות בהרוגים ופצועים. על השתתפותו בקרב זה קבל שרנר ב-5 בדצמבר 1917 את העיטור הגבוה ביותר בצבא הגרמני בעת ההיא - פור לה מריט, וב-15 במרץ 1918 הועלה לדרגת אובר לוטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי הפור לה מריט, צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בכסף, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף שרנר לפרייקור, ולאחר מכן הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי הדרכה ומטה. ב-1 במרץ 1937 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וב-12 באוקטובר 1937 מונה למפקד הרגימנט ההררי ה-98. במהלך הגיוס לקראת מלחמת העולם השנייה הועלה שרנר ב-27 באוגוסט 1939 לדרגת אוברסט.
מלחמת העולם השנייה
עריכהבפרוץ המלחמה היה שרנר מפקד הרגימנט ההררי ה-98, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין כחלק מקבוצת ארמיות דרום. ב-1 ביוני 1940 מונה שרנר למפקד הדיוויזיה ההררית ה-6, ופיקד עליה במהלך המערכה על צרפת כעתודת הארמייה השביעית. ב-1 באוגוסט 1940 הועלה שרנר לדרגת גנרל מיור, ובמהלך הקרב על יוון לחם עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-18 במסגרת הארמייה ה-12. ב-20 באפריל קיבל שרנר את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל על חלקו בפריצת "קו מטאקסס", שאותו לא הצליחו האיטלקים לחדור קודם לכן. במהלך מבצע ברברוסה לחם שרנר עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מארמיית נורווגיה, שתקפה את הרוסים מכיוון פינלנד. ב-15 בינואר 1942 מונה למפקד הקורפוס ההררי ה-19 שהיה חלק מארמיית נורווגיה שהפכה בהמשך לארמייה ההררית ה-20, והשתתף עמו בהתקפה הכושלת הגרמנית - פינית על מורמנסק. ב-27 בינואר 1942 הועלה שרנר לדרגת גנרל לוטננט, וב-1 ביוני 1942 הועלה לדרגת גנרל הכוחות ההרריים. ב-15 בנובמבר 1943 מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-40, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה ולאחר מכן חלק מהארמייה השישית במסגרת קבוצת ארמיות דרום בחזית המזרחית, וב-17 בפברואר 1944 קיבל על פעולותיו בקרבות תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-1 במרץ 1944 הועלה שרנר לדרגת גנרל-אוברסט, וב-2 במרץ מונה למפקד הארמייה ה-17 שהייתה חלק מקבוצת ארמיות A. ב-31 במרץ מונה שרנר למפקד קבוצת ארמיות דרום אוקראינה, וב-23 ביולי מונה למפקד קבוצת ארמיות צפון שלחמה באזור הארצות הבלטיות. ב-28 באוגוסט 1944 קיבל שרנר תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, על הצלחתו במניעת כיתור קבוצת ארמיות צפון. לאחר מכן לחם שרנר עם קבוצת הארמיות בקורלנד, ועל הצלחתו בקרבות קיבל ב-1 בינואר 1945 תוספת יהלומים לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.
ב-17 בינואר 1944 מונה שרנר למפקד קבוצת ארמיות A שהפכה ב-25 בינואר לקבוצת ארמיות מרכז שלחמה נגד הצבא האדום בצ'כוסלובקיה ולאורך חלקו העליון של נהר האודר.
שרנר היה נאצי מושבע ומעריץ נלהב של היטלר. הוא הנהיג בכוחותיו משמעת נוקשה. סיסמתו הייתה "עוצמה באמצעות פחד". הוא היה מרוצה רק כאשר פקודיו פחדו מן העונשים שיטיל עליהם יותר מאשר מהאויב. חיילים שנמצאו מחוץ ליחידותיהם ללא מסמך כתוב, נידונו במקום למוות בתלייה. גופותיהם נתלו על עמודי חשמל במקום בולט למען יראו וייראו ולגופותיהם הוצמדו כתובות כמו: "מי שנלחם עלול למות, מי שבוגד במולדתו חייב למות".
כמו שהיה שנוא על פקודיו, היה חביבם של היטלר וגבלס, וב-4 באפריל 1945 הועלה לדרגת גנרל-פלדמרשל. הוא הצליח לשכנע את היטלר שהמתקפה של הרוסים מכוונת כלפי פראג ולא כלפי ברלין. היטלר קבל את דעתו והורה להעביר שלוש דיוויזיות שריון מקבוצת ארמיות ויסלה שנועדו להגן על ברלין, לפיקודו של שרנר. זו הייתה השגיאה החמורה ביותר של היטלר בשלב האחרון של המלחמה.
ב-25 באפריל 1945 הוזמן שרנר לבונקר של היטלר בברלין. היטלר הטיל עליו לארגן את המבצר הלאומי (Alpenfestung) באזור הרי טירול. זאת הייתה תוכנית יומרנית של הנאצים שהייתה יותר מיתוס ממעשי. הוסבר לו כי אזור זה שהוא קשה לכיבוש, יבוצר ויאויש בטובי הלוחמים ומיועד להיות המבצר האחרון לא נגד בעלות הברית אלא נגד הבולשביזם. אזור דומה היה אמור לקום על ידי קרל דניץ באזור תעלת קיל בצפון. כאשר יהיה צורך להיכנע למערב יהיו אזורים אלה מבוצרים ונשלטים חזק ואייזנהאואר יתיר לראשי המטה הגרמנים להוסיף ולקיים בידיהם את הפיקוד עליהם. כאשר ייווכחו בעלות הברית כי ברית המועצות משתלטת על מזרח אירופה הם יבקשו מהכוחות המאומנים האלה לעזור להם במלחמתם נגד הצבא האדום.
היטלר מינה בצוואתו את שרנר למחליפו כמפקד על הוורמאכט (ה-OKH) אך המינוי הזה היה חסר משמעות כי לא היה לו שום מטה לפקד עליו, מינוי זה נבע מחוסר הבנתו של היטלר לגבי מצב המלחמה בחזית ועד כמה קרובה התבוסה הגרמנית מה שחשב.
ב-8 במאי 1945 עזב שרנר את חייליו וטס לאזור טירול לארגן את "המבצר הלאומי". פקודיו האשימו אותו כי נטש אותם באמצע הקרבות. הם היו האחרונים שנכנעו לצבא האדום ב-11 במאי 1945.
שרנר נוכח כי כל התוכנית של "המבצר הלאומי" הייתה רק על הנייר וב-18 במאי 1945 הוא הסגיר את עצמו לאמריקאים.
לאחר המלחמה
עריכהשרנר הוסגר לברית המועצות שם נשפט על פשעי מלחמה ונדון ל-25 שנות מאסר. באפריל 1952 קוצר מאסרו לשתים עשרה וחצי שנים. בדצמבר 1954 הועבר לגרמניה המזרחית וב-1958 הורשה לעבור לגרמניה המערבית.
בגרמניה המערבית נאסר שוב באשמת הוצאות להורג בלתי חוקיות של חיילים שהואשמו בעריקה. הוא נידון לארבע וחצי שנות מאסר. שרנר שוחרר ב-1963 וחי באלמוניות במינכן עד למותו ב-2 ביולי 1973.
לקריאה נוספת
עריכה- ג'ון טולאנד: 100 ימים אחרונים, הוצאת מערכות, 1968
- אנטוני ביוור: נפילת ברלין, הוצאת יבנה, 2003
קישורים חיצוניים
עריכה
- פרדיננד שרנר, באתר Lexikon der Wehrmacht (בגרמנית)