פריים (צילום)
בצילום, פריים (באנגלית: Frame, בעברית: חַלּוֹנִית או תְּמוּנִית) הוא מושג המתאר את גבולות התצלום והחיתוכים שלו, ואת מה שהצלם בחר להכניס או לא להכניס לתמונה.
הפריים בצילום מתאר בעיקר את האופן בו הצלם בחר להכניס פרטים לתצלום. אם ישנם הרבה פרטים צפופים במרחב קטן, תיווצר לצופה בתמונה תחושה של פריים צר, בו לא ניתן לראות הרבה מעבר לנושא התמונה, למשל בצילומי פורטרטים. אולם הצלם יכול גם "לפתוח את הפריים", להכניס מרחב לתמונה ולהשאיר מקום פתוח, למשל בצילומי נוף.
תוכן הפריים
עריכהתוכן הפריים הוא מכלול הפרטים (או הפרט האחד, תלוי בסוג התמונה) הנכללים בתוך גבולות התמונה, כפי שנבחר על ידי הצלם. מכלול הפרטים המצויים בפריים והמיקום שלהם נקראים קומפוזיציה.
תוכן הפריים מאפשר לצלם יכולת לבחור איזו אווירה התמונה תשדר. פריים צפוף, כלומר פריים שבו גבולות התמונה חתוכים או קרובים אל הפרטים בתמונה, ייצור תחושה של קרבה רבה וסגירות. לעומת זאת, פריים "רחב", בו יש מקום ומרחב רב, ייצור תחושה של פתיחות רבה.
צורת הפריים
עריכהלעומת ציור, שבו האמן יכול לעצב לעצמו את צורת המסגרת, בצילום ישנן מספר מצומצם יותר של צורות, ופורמט הצילום הוא לרוב מלבני. צורות אלו נקראות "Aspect ratio".
הפריים בצילום וידאו
עריכהבקולנוע ובווידאו, משמעות המושג פריים היא שונה מעט. וידאו מורכב מרצף של תמונות המוקרנות בקצב מהיר על מנת ליצור תחושה של תנועה; כל אחת מהתמונות המרכיבות את הווידאו נקראת פריים, ורצף של פריימים נקרא שוט. ככל שיש יותר פריימים לשנייה, מתקבלת תנועה חלקה יותר ולא מקוטעת. בראשית ימי הקולנוע מקובל היה לצלם 18 פריימים בשנייה (18fps), ולכן הם נראים מקוטעים יותר ויש קפיצות בין תנועה לתנועה. קצב הפריימים המקובל בצילום פילם הוא 24 פריימים בשנייה (24fps) ובצילום וידאו הוא 25 פריימים בשנייה (25fps). בצפון אמריקה וביפן מקובל כיום להשתמש בקצב של 30 פריימים בשנייה (30fps). לאחרונה, גדל השימוש בקצב של 60 פריימים בשנייה (60fps), ומרבית המצלמות והסמארטפונים מאפשרים צילום במהירות זו.
תנועה חלקה - מספר פריימים לשנייה (FPS)
עריכההעין האנושית מגיבה באופן שונה לקצב פריימים לשנייה בתנאים שונים. בתנאים אידיאליים - תמונה בצבע אחיד המופיעה על רקע אחיד - מצליחים להגיב לתמונה בודדת גם אם היא מופיעה אך ורק ל 1/220 של שנייה.[1][2] זה מציב את הגבול העליון ליכולת ההפרדה בזמן של העין. במילים אחרות, וידאו בקצב של 220 פריימים לשנייה יראה תנועה חלקה בכל מצב שהוא. אך ככל שמהירות שינוי התמונה מפריים לפריים עולה, נדרש המוח לזמן פענוח הולך וגדל. בנוסף, המוח מגיב אחרת בהתאם למידת הסטרס בו נמצא הצופה, וככל שהסטרס גובר, הרגישות לתנועה מהירה עולה. לכן, ברוב המקרים קצב של 30 פריימים בשנייה די בו לסצנה רגועה, אך ככל שרמת הסטרס עולה יש צורך בכמות גדולה הרבה יותר של פריימים לשנייה. ברוב המקרים לא נצליח לראות שיפור בין 60 פריימים לשנייה ל 120. אבל - זה עבור רוב המקרים. כאמור, בשביל לכסות את כל האפשרויות, כל שיפור בקצב עד 220 פריימים לשנייה ישפיע.
וידאו בהילוך איטי
עריכהעל מנת לצלם וידאו בהילוך איטי (slow motion), על המצלמה לצלם כמות גבוהה של פריימים בשנייה, שלאחר מכן יוצגו לצופה בקצב רגיל. וידאו בקצב של 240 פריימים לשנייה שיוקרן בקצב של 30 פריימים לשנייה יראה הילוך איטי פי 8. כיום, מרבית המצלמות החדשות מאפשרות צילום של לפחות 240 פריימים בשנייה (240fps), בעוד מצלמות מקצועיות המיועדות למטרה זו, מאפשרות צילום של עד 1,400,000 פריימים בשנייה. מנגד, צילום וידאו בהילוך מהיר, לדוגמה Time Lapse, דורש צילום של פחות מפריים אחד בשנייה.
בשנת 2015 אוניברסיטת MIT יצרה מצלמה המאפשרת צילום של טריליון פריימים בשנייה, ובכך יצרה בזמנו את המצלמה המהירה בעולם.[3] מאז יצרו במכון הטכנולוגי של קליפורניה מצלמה מהירה פי 10.[4] שתי המצלמות מהירות כל כך, עד כדי שהן יכולות לקלוט תנועה של פולס לייזר קצר העובר בתווך כלשהו.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- רולאן בארת, מחשבות על הצילום, הוצאת כתר, 1980
קישורים חיצוניים
עריכה- מסגור, באתר "קליקי"
הערות שוליים
עריכה- ^ Brand, Dustin D. (2001)
- ^ בניסוי הבהבה תמונה של מטוס לרגע על מסך. הגבול נקבע על ידי ההבהוב הקצר ביותר בו טייסי חיל האוויר האמריקאי הצליחו לזהות את דגם המטוס בתמונה
- ^ Larry Hardesty, Trillion-frame-per-second video, 13.12.2011 (באנגלית)
- ^ The Slow Mo Guys (2019-03-27), Filming the Speed of Light at 10 Trillion FPS, נבדק ב-2019-04-16