פתניים
פִּתְנִיִּים[1] (שם מדעי: Elapidae) הם משפחה בתת-סדרת הנחשים (מסדרת הקשקשאים) הכוללת בתוכה את סוגי הנחשים המסוכנים ביותר, כגון הקוברה, הממבה, הטאיפן, פתן האלמוגים, פתני הים, הקרייט והרב-פתן המלכותי. משפחה זו כוללת כ-410 מינים. 71 מתוכם חים בימים ובאוקיינוסים. הפתניים עשויים להופיע במקומות צחיחים ומדבריות וגם באזורים חמים בעלי צמחייה רבה.
פתניים | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | זוחלים |
סדרה: | קשקשאים |
תת־סדרה: | נחשים |
משפחה: | פתניים |
שם מדעי | |
Elapidae בויה, 1827 | |
מאפיינים
עריכהאורכם מגיע עד חמישה מטרים וחצי והם עשויים להופיע בצבעים רבים אשר מקנים להם יכולת הסוואה מעולה נגד אויבים וגם לארוב לטרפם. מבנה גופם מזכיר את משפחת הזעמניים. כך למשל, הראש אינו עבה יותר מהצוואר. הגדול בהם הוא קוברה מלכותית (רב-פתן מלכותי) שאורכו 5.6–5.7 מטרים (18–19 רגל) ומשקלו כ-12 ק"ג. הקטנים ביותר הם בני הסוג Drysdalia שאורכם לפעמים 18 ס"מ.
הפתניים ניזונים מדו-חיים, מזוחלים, מציפורים ומיונקים בתנאי שכל אלה קטנים מהם. נחשי הים ממשפחת הפתניים ניזונים בעיקר מדגים.
אם הפתניים מבחינים באויב מתקרב הם זוקפים כשליש מהחלק הקדמי של גופם ונושפים על מנת ליצור איום. בכל מיני הפתניים שיני הארס גדולות במידה משמעותית מאשר השיניים הרגילות והן נמצאות בלסת העליונה. רבים מן המינים אינם מסתפקים בהכשה אחת כדי להביס את טרפם אלא בכמה הכשות מהירות. יש ביניהם מינים המתיזים ארס לעבר עיני יצורים התוקפים אותם, כגון קוברה יורקת. כמה מן המינים חונקים את הטרף בנוסף להכשה.
קיימת תת-משפחה פתני הים שארסם מסוכן אף יותר מנחשי היבשה הארסיים ביותר, אך כיוון שאינם מצויים בקרבת בני אדם, אין מהם סכנה.
רק מין אחד חי בארץ ישראל, פתן שחור מצוי החי באזורים המדבריים: הנגב, מדבר יהודה וסיני.
מיון
עריכה
|
|
|
קישורים חיצוניים
עריכה- פתניים, באתר ITIS (באנגלית)
- פתניים, באתר NCBI (באנגלית)
- פתניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פתניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פתניים, באתר GBIF (באנגלית)
- פתניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה