צבועיים

משפחת טורפים במחלקת היונקים
(הופנה מהדף צבוע)
המונח "צבוע" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו צבוע (פירושונים).

צבועיים (שם מדעי: Hyaenidae) היא משפחה של יונקים טורפים מתת-הסדרה דמויי חתול שבסדרת הטורפים. משפחת הצבועיים היא המשפחה הקטנה ביותר (בעלת יותר ממין יחיד) במשפחות סדרת הטורפים היונקים.

קריאת טבלת מיוןצבועיים
מיני הצבועיים
מיני הצבועיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: צבועיים
שם מדעי
Hyaenidae
גריי, 1821
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאור

עריכה

לצבוע פלג גוף קדמי הגבוה מפלג הגוף האחורי. לצבוע מבנה זה כיוון שפלג גופו הקדמי מפותח ושרירי יותר מפלגו האחורי ונועד לתמוך בלסתות החזקות ביותר בין היונקים. רגליו הקדמיות החזקות וכן ראשו החזק הכרחיים לתמיכה ולהפעלת הלסתות, וכן כדי לתפוס בחוזקה את טרפו. רגליו האחוריות עוזרות לו בריצתו המהירה.

משקלם של הצבועים נע בין 10–80 ק"ג כשהגדול ביותר הוא הצבוע הנקוד, ראשם גדול ורחב. הם בעלי אוזניים גדולות, פרווה גסה, צוואר שרירי ולסתות חזקות. הגדול שבצבועים הוא הצבוע הנקוד והקטן מביניהם הוא צבועון הרעמה.

התנהגות

עריכה

הצבועים חיים כפרטים יחידים, פרט לצבוע הנקוד, המוכר במשפחה, שחי בקבוצות (לרוב) כשבראשם עומדת נקבת אלפא, הצבועה השליטה, והיא זו שבוחרת את בן זוגה. משך הריונה הוא כשלושה חודשים ובהמלטה אחת נולדים בין אחד לארבעה גורים. הצאצאים שייוולדו למנהיגת הלהקה ישחקו זה עם זה, אך לא עם שאר גורי הלהקה, בשל "מעמדם".

הצבועים ידועים בכך שהם "מנקים" את סביבתם משיירי פגרים. בשל לסתותיהם החזקות ומיצי הקיבה החזקים שלהם, הם מסוגלים לעכל את שאריות הפגר כגון העצמות והעור. מכאן יצא שמם כאוכלי פגרים, אף שלרוב הם צדים טרף. לעיתים מציקים הצבועים לאריות ולנמרים וגונבים מהם את טרפם, אף על פי שלעיתים תכופות יותר גונב האריה את טרפם שלהם. עם זאת הצבועים חלשים מכדי להתמודד עם אריה זכר והם יעדיפו לגנוב ללביאות, דבר התלוי במספר הפרטים בלהקתם. צבועון הרעמה הוא מין הניזון בעיקר מטרמיטים, בשונה ממרבית מיני הטורפים.

הצבועים הם פעילי לילה[1]

בתרבות

עריכה

בתרבויות שונות התפתחו אמונות תפלות שליליות בנוגע לצבועים כאוכלי פגרים ובגלל "צחוקם" הקולני, ואלה מובילות לפגיעה ולציד[2].

הצבועים הגדולים ביותר אף תקפו וטרפו ילדים. במספר ערים באפריקה כמו בהרר, נוהגים המקומיים לתת שאריות ממזונם לצבועים אשר לא פוגעים בהם[דרוש מקור].

הצבוע בתנ"ך

עריכה

"וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה"

ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ח

במדרשי חז"ל

עריכה

רבי אליהו הכהן האתמרי כתב על הצבוע בספרו מדרש תלפיות[3]: "ספרו הרבה מחוטבי עצים, שדומה קצת לחמור ויש לו זנב גדול, וקולו נעים והולך ובא בפני אדם ומכשכש בזנבו ומצפצף בפיו עד שנראה כמין זמר נעים, ומרוצתו קלה כצבי, ואשר נפתה והולך אחר קולו, גונב את דעתו והוא מרקד בפניו ומשתגע כמו הקוף, עד שמוליכו לחור, וכשור אל הטבח יבא, אין תקנה אלא להראות לו חרב שלופה ולגעור בו בעצים ובאבנים, ובורח מן האש, ואם אירע שהלך פתאום הפתי שלא ידע, ישליכהו לאחד הפחתים ושם יאכלנו ועצמותיו יגרם ממש".

תפוצה

עריכה

כיום קיימים ארבעה מיני צבועים.

בישראל

עריכה

בישראל מצוי רק הצבוע המפוספס, אף שנתגלו בה גם מאובנים של הצבוע הנקוד

מיון

עריכה

בעבר השתייכה משפחת הטורפים הנכחדים האינודונים (Hyaenodontidae) למשפחת הצבועיים אך מסווגת בימינו למשפחה עצמאית בסדרת הקראודונטים. כמו כן, סווגה בה משפחת טורפים דומה מאוד לצבועים - פרקרוקוטיים, אשר נחשבת בימינו למשפחה בפני עצמה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צבועיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פישר, נעה (2022-04-15). "מראם ועד עטלף: בעלי חיים שהוזכרו בתנ"ך". Ynet. נבדק ב-2022-04-16.
  2. ^ להגנת הצבועים, באתר הידען, ‏2019-03-22
  3. ^ מדרש תלפיות, אות ב', ענף ברדלס


  NODES