צבי צור
צבי (צֶ'רָה) צוּר (צֶ'רטֶנקו) (17 באפריל 1923, א' באייר תרפ"ג[1][2] – 28 בדצמבר 2004, ט"ז בטבת תשס"ה) היה איש צבא ואיש ציבור ישראלי, שכיהן כרמטכ"ל השישי של צה"ל (1961–1964), ולאחר מכן מילא תפקידי ניהול בכירים במשק הישראלי וכיהן כחבר הכנסת בכנסת ה-6 מטעם רפ"י.
 | |||||||||
| צבי צור כראש אכ"א, 1955 | |||||||||
| לידה |
17 באפריל 1923 א' באייר תרפ"ג איזיאסלב, ברית המועצות | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בדצמבר 2004 (בגיל 81) ט"ז בטבת תשס"ה תל אביב-יפו, ישראל | ||||||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| כינוי | צ'רה | ||||||||
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל | ||||||||
| תקופת הפעילות | 1936–1964 (כ־28 שנים) | ||||||||
| דרגה |
 רב-אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
המרד הערבי הגדול מלחמת העצמאות מלחמת סיני | |||||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||||
|
מנכ"ל חברת מקורות עוזר לשר הביטחון | |||||||||
| הנצחה | |||||||||
|
מחנה צור (ביסלמ"ח)
| |||||||||
קריירה מוקדמת
עריכהצור נולד בשם צבי צֶ'רטֶנקו ב-17 באפריל 1923 בעיר זאסלב במחוז חמלניצקי שבאוקראינה הסובייטית, בברית המועצות, בן למשה ואסתר צ'רטנקו. ב-1925, בגיל שנתיים, עלה לארץ ישראל עם הוריו. בשנת 1936, בשיאם של "המאורעות" הצטרף כנער צעיר לארגון "ההגנה", ומילא בו תפקיד אלחוטאי. למד בגימנסיה גאולה בתל אביב, ועם סיום לימודיו בה למד שנה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה. לאחר מכן עבר במסגרת ההגנה קורס מ"כים וקורס מפקדי מחלקות, שאותו סיים בשנת 1942. ב"שבת השחורה" (יוני 1946) נעצר למשך חודשיים ברפיח לאחר שנעצר בקיבוץ אפיקים, עמק הירדן.
בסוף 1947, עם פרוץ מלחמת העצמאות, הצטרף צור לחטיבת גבעתי, ומונה תחילה למפקד גדוד 3, ועמד בראש לשכת ההדרכה של החטיבה. בסיום השלב הראשון של "מבצע נחשון", במחצית אפריל 1948, נקרא לעמוד בראש גדוד ארבע, שגונן על שיירות אספקה לירושלים, שבמהלך מבצע דני נפתחה דרך חלופית אליה, במקום הדרך הראשית שהייתה חסומה בידי כוחות הלגיון הערבי בלטרון. לקראת סיום המנדט הבריטי נקראה החטיבה להילחם בחזית הדרומית ולפרוץ את הדרך אל הנגב. צור הועבר לפיקוד על גדוד 4, שהשתתף במבצע ברק ובמהלכו כבש את הכפר בטאני שרקי, דרומית לגן יבנה[3]. ערב הכרזת המדינה הועבר הגדוד לגדה המערבית של הדרך לירושלים וכבש את הכפרים אבו שושה (ליד רמלה) ואל קובאב.
עם קום המדינה ופלישת צבאות ערב לשטחי ארץ ישראל, חיל המשלוח המצרי השתלט על אשדוד וכוחות גבעתי, שהועברו פעם נוספת לחזית הדרום פוצלו לקראת מתקפה תלת-חזיתית במסגרתה היה צור מיועד לפקד על המאמץ הצפוני. ההפוגה הראשונה בלמה את המתקפה המיועדת של כוחות החטיבה, אך חיל המשלוח המצרי לא כיבד את ההפוגה, תקף את נגבה ובעקבות כך פגש במתקפת נגד של כוחות החטיבה על אשדוד. מתקפת הנגד כשלה והכוח בפיקודו ספג אבדות קשות, אך צור היה בין האחרונים לסגת.
בהמשך התמנה למפקד גדוד 54 של החטיבה[4]. צור ייסד פלוגת ג'יפים שנודעה בכינוי "שועלי שמשון"; פלוגה זו נודעה בקרבות המרים שניהלה באזור הדרום, ובהם בין היתר הקרב על משלט 105, שחסם את הדרך מג'וליס לנגבה הנצורה. בקרב זה לחם צור בראש הפלוגה, ואף נפצע פצעים קלים[5]. בין היתר כבשה הפלוגה את חוליקאת, שפתחה את הדרך של צה"ל אל הנגב. עוד לפני תום הקרבות מונה צור לפקד על חטיבה 17, בגיל 26 בלבד[6].
עם סיום מלחמת העצמאות מונה לראש המטה (רמ"ט) הראשון בפיקוד הדרום, תחת פיקודו של מפקד הפיקוד משה דיין. לאחר מכן מונה לעוזרו של ראש אג"ם האלוף מרדכי מקלף, וכאשר מונה מקלף כרמטכ"ל השלישי של צה"ל ב-1952, מונה צור לראש אגף כוח אדם (אכ"א)[7]. במסגרת תפקידו זה, בין היתר, השתלם בארצות הברית בנושא ארגון כוח אדם. ב-1953 נקרא על ידי הרמטכ"ל מרדכי מקלף לחזור ולעמוד בראש אגף כוח האדם (אכ"א) במטה הכללי[3]. הוא עסק בביסוס יחידות החי"ר, בארגון תוכניות קידום לקצינים, בגיוס תקופתי ובנושאים אחרים. בסוף שנת 1953 הועלה לדרגת אלוף[8].
ב-1956 מונה למפקד פיקוד המרכז, ובגזרתו בוצע טבח כפר קאסם. בינואר 1958 מונה צור לתפקיד ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, תפקיד בו כיהן עד ספטמבר אותה שנה[9]. אחרי כן יצא להשתלמות ארוכה בצרפת, ממנה שב בספטמבר 1960. הרמטכ"ל חיים לסקוב החליף אותו בתפקיד ראש אג"ם במאיר זורע. עם סיום תפקידו של הרמטכ"ל חיים לסקוב, מונה צור למחליפו[10]. מלבדו התמודדו על התפקיד גם יצחק רבין וחיים בר-לב. לפי עצתו של סגן שר הביטחון, שמעון פרס, ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון החליט למנות לתפקיד את צור[11].
הרמטכ"ל השישי
עריכה
בינואר 1961 מונה צור לרמטכ"ל, ואחת מפעולותיו הראשונות הייתה למנות כסגנו את האלוף יצחק רבין. הייתה זו תקופה שקטה יחסית, כאשר הבעיה הביטחונית החמורה (מבחינת ביטחון שוטף) הייתה תקריות הגבול עם הסורים, אשר גבו מעת לעת קורבנות אזרחיים.
צור סבר כי אחת הבעיות של צה"ל היא משיכת כוח אדם איכותי, ולכן החליט ביוני 1961, בצעד מפתיע, לתת לקציני צה"ל מכונית שתשמש אותם (הייתה זו מכונית מסוג סיטרואן דה שבו).
צור הקדיש מחשבה להיערכות מול צבאות ערב, ולהכנת צה"ל מבחינת הדוקטרינה והציוד. באוגוסט 1961 חשף בריאיון עיתונאי שליט מצרים, גמאל עבד אל נאצר את העובדה כי ישראל הצטיידה במטוסים חדשים מסוג מיראז' 3 ("שחק"), בתגובה להצטיידותה של מצרים במטוסי מיג 19. הרכישה הראשונה של המיראז' הרב-תכליתי בידי צור נועדה להביא לסיומו את היריבות בין מפקד חיל האוויר עזר ויצמן לאלופי חילות היבשה לגבי רכישות נשק עבור צה"ל. במקביל לרכישת המיראז' אישר צור רכישת טנקי מערכה מסוג צנטוריון תוצרת הממלכה המאוחדת[12].
במשך שנים שימש המיראז' כמטוס הקרב העיקרי של צה"ל, והביא לתרומה של ממש בניצחון האווירי הגדול במלחמת ששת הימים. כן הצטייד הצבא כאמור בטנקים מדגם צנטוריון ובטילי נ"מ מסוג הוק. ההוק היא מערכת הגנה אווירית של טילי קרקע-אוויר חצי אקטיביים ליירוט כלי טיס בטווחים בינוניים, בגובה נמוך עד בינוני. עם בחירתו לנשיא, ג'ון פיצג'רלד קנדי ביטל את אמברגו הנשק של קודמיו על ישראל והיה האחראי למכירת הטילים לידי ישראל[13]. קליטתם של כלים אלו אפשרה לצה"ל את יכולת ההכרעה במלחמת ששת הימים.
ב-5 ביולי 1961 שוגר שביט 2, טיל מתוצרת ישראל. התמונות ברחבי העולם שהראו לצד הטיל את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ואת סגן שר הביטחון שמעון פרס, גרמו לסערה, ולהאצת מרוץ חימוש אזורי.
ב-28 בספטמבר 1961 אירעה בסוריה הפיכה צבאית, שבה הוכרז על פירוק קע"ם ("הקהילייה הערבית המאוחדת", האיחוד בין מצרים וסוריה). נשיא מצרים שלח אל סוריה חיילים, והייתה אפשרות למלחמה בין שתי המדינות.
ב-16 במרץ 1962 אירעה הפעולה הצבאית הגדולה ביותר במהלך כהונת צור כרמטכ"ל, היא מבצע סנונית, פשיטה על מוצבים סוריים מצפון לכנרת. בקרב נהרגו שבעה חיילים ישראלים מחטיבת גולני, ו-30 חיילים סוריים[14]. הפעולה לא הביאה לשקט בגזרה, והתקריות נמשכו. בתקרית חמורה ב-19 באוגוסט 1963 נרצחו שני חברי גרעין נח"ל בהיאחזות אלמגור.
בדצמבר 1963 פרש צור מתפקידו.
תרומתו לחידוש חיל הים
עריכה
ערך מורחב – ספינות שרבורג
צבי צור היה שותף מרכזי בשני אירועים מכוננים בתוכנית ספינות סער לחיל הים ובכך תרם להשגת הניצחון בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים.
בינואר 1963 אישר המטה הכללי בראשותו את התוכנית שהוצגה על ידי מפקד חיל הים, האלוף יוחאי בן נון, להצטיידות בכלי שיט מהירים החמושים בטילים, במספר המאפשר עליונות מבצעית.
בשנת 1969 הרחיב נשיא צרפת שרל דה גול את האמברגו הצרפתי על ישראל וכלל בו את הספינות הנבנות בשרבורג. אנשי חיל הים, עם ראש משלחת משרד הביטחון בפריז, אלוף (מיל') מרדכי לימון, העלו תוכנית למילוטן של הספינות מתחת לאפם של השלטונות הצרפתיים. התוכנית נדחתה על ידי משרד הביטחון, על מנת שלא לפגוע באספקת ציוד צבאי אחר. צור, שזכה לאמונם של שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר, שכנע שניתן יהיה להעביר את הספינות לישראל מבלי לגרום לניתוק היחסים עם צרפת. מעורבותו הייתה בעלת משקל מכריע בהחלטת ממשלת ישראל למלט לישראל את ספינות שרבורג.
הקריירה האזרחית
עריכה
עם פרישתו מונה צור למנכ"ל חברת "מקורות". בשנת 1964 מונה צור גם לראש ועדת ההתפלה במשרד ראש הממשלה. בתפקידו זה בחן צור תוכנית להקמת מתקן התפלה המבוסס על כור גרעיני שייצר גם חשמל[15]. לבסוף התברר שהתוכנית יקרה מדי והוא לא יצא אל הפועל. צור פרש מתפקידו במקורות באוקטובר 1967 לאחר שתפקידו במשרד הביטחון קיבל אופי קבוע[16].
לקראת הבחירות לכנסת השישית, בשנת 1965, הצטרף צור לרפ"י[17], הוצב במקום השמיני ברשימתה[18] ונבחר מטעמה לכנסת. עם זאת, כפי הנראה עקב האכזבה היחסית מכך שהרשימה זכתה רק בעשרה מנדטים, או בשל נטייתו לחיי המעשה (בניגוד לחיים הפוליטיים), פרש מן הכנסת כעבור שבועות ספורים והמשיך בתפקידו ב"מקורות"[19].
עם מינויו של משה דיין כשר הביטחון, בחודש יוני 1967, הוזמן צור לשמש כעוזר לשר הביטחון[20] ושימש בפועל כמעין סגן שר[21]. על רקע סמכויותיו הרחבות נוצרה מתיחות בינו למנכ"ל המשרד, משה קשתי, שנאלץ להתפטר בסוף 1969[22]. צור שימש בתפקיד כשבע שנים, עד לאחר מלחמת יום הכיפורים. במהלך השנים עסק דיין בעיקר בקשר הפוליטי עם הערבים והשאיר בידי צור את עיקר ההתעסקות בעניינים הצבאיים[23]. צור ניהל מגעים עם ממשלת צרפת בניסיון לבטל את האמברגו, אך ללא הצלחה[24]. במקביל ניהל מגעים עם בריטניה וארצות הברית במטרה להשיג נשק מהן[25]. במלחמת יום הכיפורים סייע צור בתיאום מול האמריקאים בהפעלת הרכבת האווירית שסיפקה אמצעי לחימה ותחמושת לצה"ל[26].
לאחר מכן שימש במגוון תפקידים ניהוליים בכירים במשק הישראלי, בין היתר מנכ"ל "כלל תעשיות" (1974–1985), יו"ר בזק (1986–1987), סגן ומ"מ יו"ר "החברה לישראל", יו"ר "צים" (1987–1992), יו"ר כרמל אולפינים (1993) ויו"ר התעשייה האווירית (1993–1996). כמו כן כיהן כחבר הוועדה לאנרגיה אטומית. באמצע שנות השבעים, צור, סגן שר הביטחון, תמך ברכישה מוקדמת ככל האפשר של מטוסי מקדונל דאגלס F-15 איגל, והוא נתמך בעמדתו על ידי מפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד. שלושת מטוסי F-15 הראשונים שנרכשו הגיעו לארץ בדצמבר 1976. חיל האוויר קיבל מטוסים מוקדם ובכמות רבה יותר מהציפייה המקורית, לפיה הרכישה תיקח לפחות עשור נוסף[27].
בשנת 1984 זכה צור בפרס התעשייה בקטגוריה הכללית, על פועלו בכלל תעשיות.
עוד בטרם פרישתו מצה"ל (בשנת 1962) היה צור למייסדו של שבט הצופים בשכונת צהלה.
צור היה פעיל מבחינה ציבורית גם בשנותיו האחרונות, וב-29 באפריל 2004 חתם על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, הקובעת שהתכנית חיונית לביטחון ישראל[28].
היה נשוי לרחל[29], בתו של משה שטרן[30], בעל בית מסחר למכונות לתעשייה. היה אב לגבע, גדעון ודן.
צבי צור נפטר מהתקף לב, בביתו בתל אביב בשנת 2004 ונטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.
הנצחה
עריכהבית הספר למ"כים של צה"ל נקרא "מחנה צור" על שמו.
ליד קיבוץ חוקוק, במקום הצופה על גיחון של המוביל הארצי החוצה את נחל עמוד, הוקם "מצפור צ'רה" ובו הסבר על המוביל הארצי ופועלו של צבי צור. במקום נערכים גם סיורים מודרכים על ידי חברת מקורות.
החברה הממשלתית למטבעות ומדליות הנפיקה בשנת 2008 מדליה בסדרה "ראשי המטה הכללי של צה"ל" ועליה דיוקנו.
לקריאה נוספת
עריכה- גיא אביעד, הרמטכ"לים - ראשי המטה הכללי של צה"ל בשנים 1948–1963, הוצאת מודן, 2021
קישורים חיצוניים
עריכה
הרמטכ"ל ה-6, באתר צה"ל
צבי צור, באתר הכנסת - צבי צור, באתר כנסת פתוחה
אפרים לפיד, הרמטכ"ל ה-6 רב-אלוף צבי צור, מ.ת.ג, 2022- דוד תדהר (עורך), "צבי צור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3746
- אמיר אורן, חוטי ברזל, ברגים וקצת אטום, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2011
- כתבה על ביקורו של הרמטכ"ל צבי צור בגיסות שריון בשנת 1961 – באתר "יד לשריון"
- כתבה על מצעד יום העצמאות 1963- עם תמונות מקור מתוך אלבום שניתן לרמטכ"ל צבי צור – באתר "יד לשריון"
- צבי צור, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- שני אלמוג, השתקפויות של החברה בישראל בפקודות המנהיג הצבאי: ניתוח מקרה הרמטכ"ל, אתר אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל, 20 במרץ 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ קורות חיו של צבי צור, באתר צה"ל
- ^ אלוף צבי צור מונה לרמטכ"ל, הארץ, 28 בנובמבר 1960
- ^ 1 2 דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובניו - רב אלוף צבי (צ'רה) צור (צ'רטנקו) (עמ' 3747)
- ^ כינוס ותיקי אחד הגדודים מחטיבת גבעתי, דבר, 5 במאי 1950
- ^ 1-אורי אבנרי, "אופטימי", ידיעות ספרים, 2014, עמוד 266.
- ^ גדוד 54, מאתר חטיבת גבעתי.
- ^ שינויים נוספים במטכ"ל, דבר, 23 בדצמבר 1952
- ^ דיין ביצע שינויים במטכ"ל, מעריב, 29 בדצמבר 1953
- ^ א/מ זורע ראש אגף המטכ"ל, חרות, 23 בספטמבר 1958
- ^ אמיר אורן, חוטי ברזל, ברגים וקצת אטום, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2011.
- ^ יוסי גולדשטיין, רבין: ביוגרפיה, תל אביב: הוצאת שוקן, 2016, עמ' 117
- ^ אליעזר כהן, צבי לביא, השמיים אינם הגבול: סיפורו של חיל האוויר הישראלי, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 239
- ^ הצופה, האם וושינגטון שינתה יחסה לישראל, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, 3 ביוני 1966
- ^ רועי מנדל, נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet, 25 באפריל 2012
- ^ אריה ארד, מה נקבל בשנת 1973, דבר, 8 בדצמבר 1965
- ^ עוזר שר הבטחון ר"א צבי צור התפטר ממקורות, דבר, 13 באוקטובר 1967
- ^ דב גולדשטיין, משה דיין החליט להצטרף לרפ"י, מעריב, 6 בספטמבר 1965
- ^ מ. מייזלס, רפ"י: עולה מצפון אפריקה, מזכיר לשעבר, רמטכ"ל לשעבר, מעריב, 8 בספטמבר 1965
- ^ צבי צור התפטר מהכנסת, דבר, 7 בדצמבר 1965
- ^ פורסמו מינויים לצור ומקלף, דבר, 7 ביוני 1967
- ^ הפנים החדשות של משרד הבטחון, מעריב, 10 באוגוסט 1967
- ^ אלי לנדאו, ריב סמכויות - גורם ההתפוטרות, מעריב, 1 בינואר 1970
- ^ שמעון כהן, 6 שנים לפטירת הרמטכ"ל האלמוני, ערוץ 7, 2 בינואר 2011.
- ^ ר"א צור לא השיג כל הבטחה לבטול האמברגו, דבר, 5 בנובמבר 1967
ר"א צ. צור הגיע לפאריס לדיון באמברגו, דבר, 6 במרץ 1968
צבי צור יבדוק שוב בפאריס, מעריב, 18 בדצמבר 1968 - ^ ישראל רוצה בטנק ציפטן, מעריב, 11 בפברואר 1969
- ^ חנוך ברטוב, 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, 1978, כרך ב" עמ' 203.
- ^ כהן, לביא, השמיים אינם הגבול, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 549
- ^ אטילה שומפלבי, בתגובה למכתב הרבנים: "מכתב אלופים" בעד התנתקות, באתר ynet, 29 באפריל 2004
- ^ רחל שטרן - צבי צור - מאורשים, דבר, 29 בדצמבר 1950
רחל שטרן - צבי צור - נשואים, דבר, 14 במרץ 1951 - ^ דוד תדהר (עורך), "משה שטרן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4463.
| צבי צור - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|