קהג'וראהו
קְהַג'וּרָאהוֹ (בהינדי: खजुराहो) היא עיר במדינת מאדהיה פרדש שבהודו, במחוז צְ'הַטַרְפּוּר (छतरपुर जिला), כ-620 קילומטרים דרום-מזרחית לניו דלהי. העיר מהווה את אחד האתרים המתוירים ביותר בהודו, על שום מצאי רחב של מקדשים הינדיים וג'ייניים המצויים בה מתקופת ימי הביניים, שנתפרסמו בשל הפסלים הארוטיים שבהם.
 | |||||
| מדינה |
 הודו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 מאדהיה פרדש | ||||
| גובה | 283 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיירה | 24,481[1] (2011) | ||||
| קואורדינטות | 24°51′N 79°56′E / 24.85°N 79.93°E | ||||
| אזור זמן | UTC +5:30 | ||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
בחזית המקדש ישנם פיתוחים המציגים זוגות של ישויות אלוהיות.
השם "קהג'וראהו" מקורו במילה העתיקה "קהרג'ורָוֵאהקה" (Kharjuravāhaka), שנוצרה מן המילים "קהרג'ורה" (kharjura, עץ תמרים) ו"ואהקה" (vāhaka, סוחב) בשפת הסנסקריט. במאה ה-19 הגיע לאזור המהנדס הבריטי ט.ס. ברט (T.S. Burt), ועמו הגנרל אלכסנדר קנינגהם (אנ'). קנינגהם חקר את האתר מטעם סוכנות הסקר הארכאולוגי של הודו, והפיץ את שמו למרחוק בתארו את המקום בתיאורים נלהבים. המונומנטים באזור הוכרו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תחת השם "קבוצת המונומנטים בקהג'וראהו" (באנגלית: Khajuraho Group of Monuments), והמקום אף נחשב אחד מ"שבעת פלאי הודו".
היסטוריה
עריכההמונומנטים באזור קהג'וראהו נבנו בתקופת שיא פריחתה של אימפריית גורג'רה-פרטיהרה שבצפון הודו, שהתקיימה משנת 500 לספירה עד ל-1300 לספירה. האימפריה הייתה נתונה לשליטתם של בני הקלאן ברגוג'ר, שהתיישבו במרכז הודו ושלטו על האזור דהונדהר בצפון-מזרח ראג'סטאן. תחילה נקראו "דהונדהל" או "דהונדהלה" על שם האזור שבו שלטו, ולאחר מכן קראו לעצמם "צ'נדלה". הם בנו עוד כמה מבנים באזור, ובהם מבצרים ומקדשים.
קהג'וראהו הייתה עיר הבירה התרבותית של ממלכת הצ'נדלה, שהייתה לשושלת הינדית ששלטה באזור זה בהודו במאות ה-10 עד ה-12. הבירה דה פקטו והמרכז השלטוני של הצ'נדלה היה קלינג'ר. מקדשי קהג'וראהו נבנו במשך תקופה של 200 שנה, משנת 950 עד 1150. לאחר מכן הייתה מהובה לבירת הצ'נדלה, ובמשך תקופה מסוימת לאחר מכן המשיכה קהג'וראהו ליהנות משנים של שגשוג. בקהג'וראהו אין מבצרים, מאחר שהמלכים של צ'נדלה מעולם לא השתכנו בבירתם התרבותית.
האזור כולו מוקף בחומה ובה שמונה שערים, כשלצידו של כל שער שתולים שני עצי תמר. במקור היו במקום מעל 80 מקדשים הינדיים, אך רק 25 מתוכם נתונים במצב שימור סביר. המקדשים ניצבים בשטח כולל של כ-20 קמ"ר. הם מהווים דוגמה בולטת למבנים הודיים שהתפרסמו בשל תיאורי המין המפורשים שהם מציגים, הנוגעים לחיי המין בימי הביניים. במשך השנים השתדלו בני המקום לשמר מבנים אלו; אך בחלוף הזמן ניכרו במבנים נזקי הג'ונגל שמקיף את האזור, ובמאה ה-19, כאשר "התגלה" המקום לתרבות המערב, סבלו כבר חלק מהמונומנטים משחיקה משמעותית ומהרס.
במאה ה-21
עריכהקהג'וראהו היא עיירה במדינת מאדהיה פרדש שבהודו, במחוז צ'הטרפור, כ-620 קילומטרים דרום-מזרחית לניו דלהי, בירת הודו. לפי מפקד אוכלוסין שנערך ב-2001,[2] מונה קהג'וראהו אוכלוסייה של 19,282 תושבים. הגברים מהווים 52% מהאוכלוסייה, ו-48% הן נשים. השיעור הממוצע של יודעי קרוא וכתוב הוא 53%, בנמוך מהממוצע הלאומי בהודו - 59.3%; בקרב הגברים שיעור יודעי הקרוא וכתוב הוא 62%, ובקרב הנשים 43%. בקהג'וראהו, גילה של 19% מהאוכלוסייה נמוך מגיל 6. העיירה נמצאת בגובה ממוצע של 283 מטרים.
בקהג'וראהו ישנו גם נמל תעופה, נמל התעופה קאהג'וראהו (קוד IATA: HJR; קוד ICAO: VAKJ). בנמל התעופה פועלות טיסות של חברת התעופה אייר אינדיה, שיוצאות לניו דלהי ולוורנאסי. בעבר פעלה בה גם חברת ג'ט איירווייז שפשטה רגל.
המקדשים
עריכהאדריכלות
עריכהמקדשי קהג'וראהו נבנו בעזרת אבן חול. בבניית המקדשים לא נעזרו במלט: האבנים חוברו האחת לשנייה בשיטת שגם ומגרעת, ונותרו במקומן בעזרת כוח הכבידה. שיטת בנייה זו מצריכה שהחלקים המחוברים יתאימו האחד לשני במידה גבוהה של דיוק. העמודים והארכיטרבים (החלקים שעל חלקו העליון של העמוד, מעל הכרכוב) נבנו בעזרת אבנים גדולות (מגליתים), שמשקלן הגיע עד ל-20 טון.[3]
פסלים ותבליטים
עריכהמתחם מקדשי קהג'וראהו משובץ במגוון פסלים ארוטיים, המוצבים מחוץ למקדשים או ליד פסלי האלים. בנוסף, בכמה מן המקדשים שבהם יש קירות בשתי שכבות, מגולפים תבליטים ארוטיים קטנים בצדה החיצוני של שכבת הקיר הפנימית. פירושים שונים ניתנו לגילופים ארוטיים אלו. ייתכן, בין היתר, כי אלו מתארים מנהגים מיניים בחברה הטנטרית. התגליפים בחזית המקדשים, לעומת זאת, מתארים את האדם, את גוף האדם, שינויים שמתקיימים בגוף האנושי ועובדות על החיים. כ-10% מהתגליפים עוסקים בנושאים מיניים; על אף הסברה הנפוצה שהמדובר בתיאור של מנהגים מיניים של אלים, מאחר שהגילופים מצויים במקדשים דתיים, אין הם מתארים ישויות אלוהיות, כי אם את חיי המין של בני האדם. שאר הגילופים עוסקים בחיי היומיום של האדם ההודי הפשוט בתקופה שבה גולפו. למשל, הם מציגים נשים מתאפרות, מוזיקאים בנגינתם, קדרים בעבודתם, חקלאים ועוד. הסצינות העממיות-גשמיות הללו מגולפות כולן במרחק מה מתיאורי הישויות האלוהיות.[4]
בספרו The Book of Love: The Story of the Kamasutra על ההיסטוריה של הקמה סוטרה, מתאר ג'יימס מקונצ'י (James McConnachie) את הפסלים הארוטיים שבקהג'וראהו כ"פסגת האמנות הארוטית":
- "על גבי קירות חיצוניים מעוצבים במלאכת מחשבת, מגולפות נימפות מתפתלות, רחבות-ירך וגבוהות-חזה המציגות לראווה את גופיהן המשורטטים והשזורים בנדיבות בתכשיטים. אפסארות[5] בשרניות אלו משובצות לאורך משטח האבן, ומוצגות בעת שהן מתאפרות, חופפות את שיערן, משחקות במשחקים, רוקדות וכן חוגרות ומתירות שוב ושוב את החגורות שלבטנן... לצד הנימפות האלוהיות ניצבות שורות מצופפות של גריפונים, אלי משמר, ומבין אלו מתבלטים בבוטותם המינית, דמויות של זוגות השלובים ומפותלים האחד בשני באקט המאיטונה, כלומר: זוגות מזדווגים."
המוטיבים הארוטיים בפסלי המתחם הקנו לו את הכינוי "מקדש הקמה סוטרה", אולם הפסלים בו אינם עוסקים בתנוחות המין המתוארות בקמה סוטרה. הפסלים גם אינם משקפים את תורתו של מחבר הקמה סוטרה - וטסיאיאנה - ואת הלך הרוח המובע באותו ספר.
לפי מקונצ'י, הפסלים מהווים "דוגמאות סמליות-נטועות־קסם" שמטרתן להפיג ולהרחיק רוחות רעות. העיצוב שלהם מבטא באופן מתוחכם עליונות אמנותית על הטבע; ייצוגים אמנותיים בעלי מיניות מרמזים על שליט גברי, ועל כן רב-עוצמה.[6]
שליטי הצ'נדלה הקימו את המקדשים בקהג'וראהו בין השנים 950 ל-1150; באותו זמן סביר שמסורת הטנטרה הייתה כבר מקובלת. באותם ימים, שלפני מסעי הכיבוש של האימפריה המוגולית, חיו הנערים ההודים במשכנים מסוגרים, בשלב בחייהם הקרוי ברהמצ'ריה, שבו אימצו מעין אורח חיים נזירי, לפני תקופת בגרותם; נערי המקום למדו על העולם בין היתר מפסלי הארוטיקה במקדשים - הם בחנו דרכם את חוויות המין והחשק, ותאוות גשמיות.
מתחם המקדשים
עריכהמקדשי קהג'וראהו מצויים כיום במתחם הבנוי כפארק ציבורי. כאשר הייתה הודו למדינה עצמאית והשתחררה מהשליטה הבריטית, ב-1947, הייתה סביבת המקדשים סביבה זנוחה ומדברית. כיום המתחם מעוצב כפארק, ובו מדשאות, ערוגות ורדים ועצי נוי. עיצוב זה כשל פארק ציבורי מקורו בשיקולי נוחות למבקרים, אך עיצוב זה אינו נאמן לסביבה ההיסטורית שבה נבנו המקדשים.
בעקבות ההתפתחות של ענף הארכאולוגיה של הנוף כדיסציפלינה אקדמית, הוקדש מחקר לשאלה מה היה אופי הסביבה של המקדשים בראשית ימיהם, ומה היו יחסי הגומלין בין מתחם המקדשים לבין האזור שסביבו. אין ממצאים המלמדים מה היה אופיו של האזור בראשית ימיהם של המקדשים, אך ידוע כי המקדשים היו בשימוש של קהילה רחבה של נזירים ושבהודו במאה התשיעית גנים היו בעיקר מתחמי גן הנטועים בעצים. לא היו בהם מדשאות ופרחים עשבוניים.
-
מקדש קנדריה מהאדווה -
מקדש צַ'טוּרְבְּהוּגָ'ה -
מקדש לקשמנה -
מקדש לקשמנה -
מקדש לקשמנה -
מקדש לקשמנה -
מקדש לקשמנה -
מקדש לקשמנה -
-
תבליט המציג זוג המתנה אהבים כשלשני צדיהם גבר ואישה מאוננים.
אירועי תיירות במתחם
עריכהכיום מתחם המקדשים של קהג'וראהו הוא אתר תיירותי. בכל ערב נערכים במקום מופעים אור-קוליים, כאשר המופע הראשון הוא בשפה האנגלית, והשני בהינדי. אורכו של המופע כשעה, והוא עוסק בהיסטוריה, בפילוסופיה ובאמנות הפיסול של המקדשים. המופע מתקיים במדשאות הפתוחות במתחם המקדשים. כמו כן, בכל שנה, בשבוע הראשון של פברואר (1 עד 7 בפברואר), מתקיים במקום פסטיבל המחול של קהג'וראהו. הפסטיבל משלב הופעות מחול הודי קלאסי, שנערכות על רקע מקדשי צ'יטראגופטה ווישוואנת'.[7]
לקריאה נוספת
עריכה- Phani Kant Mishra, Khajuraho: With Latest Discoveries, Sundeep Prakashan (2001) ISBN 81-7574-101-5
- Devangana Desai, The Religious Imagery of Khajuraho, Franco-Indian Research P. Ltd. (1996) ISBN 81-900184-1-8
- Devangana Desai, Khajuraho, Oxford University Press Paperback (Sixth impression 2005) ISBN 978-0-19-565643-5
קישורים חיצוניים
עריכה
- תמונות של קהג'וראהו (באנגלית)
- באתר סוכנות הסקר הארכאולוגי של הודו (באנגלית)
- Khajuraho Temples – Educating About Sex Culture, Culture x tourism (באנגלית)
- קהג'וראהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קהג'וראהו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Khajuraho Nagar Panchayat City Population Census 2011-2021 | Madhya Pradesh". census2011.co.in. נבדק ב-24 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Census of India 2001: Data from the 2001 Census, including cities, villages and towns (Provisional)". Census Commission of India
- ^ "Lost Worlds of the Kama Sutra", ערוץ ההיסטוריה
- ^ "Khajuraho", liveindia.com
- ^ במיתולוגיה ההינדית, התגלמות נשית של המים והעננים.
- ^ McConnachie, James (2005). The Book of Love, the Story of the Kamasutra. Metropolitan Press. pp. 46–47.
- ^ Khajuraho Dance Festival