קמניץ
קמניץ (בגרמנית: Chemnitz ⓘⒾ ) היא עיר במדינת סקסוניה שבגרמניה. אוכלוסיית העיר מונה 241,210 תושבים נכון לשנת 2012, ושטח השיפוט שלה הוא 220 קמ"ר.
| |||
 | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה פדרלית |
 סקסוניה | ||
| ראש העיר | סוון שולצה | ||
| על שם |
Chemnitz  | ||
| שטח | 220.85 קמ"ר | ||
| גובה | 296 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 250,681 (31 בדצמבר 2023) | ||
| קואורדינטות | 50°50′00″N 12°55′00″E / 50.833333333333°N 12.916666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| http://www.chemnitz.de | |||
  | |||
קמניץ היא העיר השלישית בגודלה בסקסוניה. היא קרויה על שם נהר קמניץ הקטן, העובר בשטחה. בגרמניה המזרחית שונה שם העיר לקרל-מרקס-שטאט (Karl-Marx-Stadt), ולאחר נפילת חומת ברלין ב-1989 שונה בחזרה לשם הישן.
בעיר שוכנת אוניברסיטה לטכנולוגיה, עם כ-10,000 סטודנטים ומהווה מרכז מדעי חשוב.
היסטוריה
עריכההעיר הוקמה על ידי מתיישבים משבטים סלאבים בסוף המאה ה-10, ומוזכרת לראשונה במסמכים בשנת 1143, כמקום מושבו של מנזר. בשנת 1170 העניק פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לעיר מעמד של עיר קיסרית חופשית (ככזו, זכתה העיר לחסות הקיסר). בימי הביניים הפכה העיר למרכז טקסטיל, כשיותר משליש מתושבי העיר עסקו בענף זה. במהלך המאה ה-19 הפכה העיר למרכז תעשייתי גדול (היא כונתה בשל כך "מנצ'סטר של סקסוניה"), ובשנת 1913 עמדה אוכלוסייתה על 320,000 תושבים – שיא שאליו לא שבה עוד – מבין הערים הבודדות שמספרם לא גדל מתקופה זו.
במהלך מלחמת העולם השנייה, עקב הריכוז הגבוה של מפעלים חיוניים לכוחות הצבא הגרמניים, הופצצה העיר באופן נרחב. בסיום המלחמה מרבית העיר הפכה לחורבות. גרמניה המזרחית ששלטה על האזור, שיקמה את העיר ובנתה בה דיור מוזל. חלק ממוקדי התיירות שוקמו אף הם, בעיקר לאחר איחוד הגרמניות.
העיר, נכון ל-2006, מחזיקה במספר הלידות הנמוך לנפש בעולם.[1] בחודש אוגוסט 2018, בעקבות חשד לרצח של אזרח גרמני בידי מבקשי מקלט מסוריה ומעיראק, התקיימה בעיר ההפגנה הלאומנית הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, ובה השתתפו כ-8,000 בני אדם.
בעיר מתקיים מדי שנה מאז שנת 1996 פסטיבל סרטים בינלאומי לילדים ונוער בשם "CHLINGEL International Film Festival"
יהדות קמניץ
עריכהבעיר קמניץ התקיימה קהילה יהודית מפוארת. בבעלותה היה בית הכנסת, שהיה אחד הבניינים המפוארים בעיר. בית הכנסת חרב ב-9 בנובמבר 1938, בליל הבדולח. הרב פוקס, רב הקהילה, ניסה להציל את ספרי הקודש מבית הכנסת הבוער אך סבל ממכות קשות מידי הפורעים. עקב גודלו ופארו של בית הכנסת התקשו הנאצים להחריבו וקבוצת אנשי אס אה פינו את הריסותיו במשאיות. בתקופה לפני כן, גורשו מבתי הספר הציבוריים כל הילדים היהודים, והוקם להם בית ספר יהודי ששרת אותם עד שנשלח המורה שניהל אותו למחנות הריכוז. לאחר השואה נותרו בקמניץ יהודים מעטים, כשרובם עזבו את העיר ועברו לברלין או לערים אחרות.
זהו מקום הולדתה של סוניה אולשנצקי, שהייתה לוחמת ב"רזיסטאנס". אולשנצקי פעלה כבלדרית ברשת "רובין", אחת מעשרות רשתות שהפעילו האנגלים בצרפת של וישי, במסגרת מינהלת המבצעים המיוחדים הבריטית במלחמת העולם השנייה. היא נתפסה על ידי הגסטפו, והוצאה להורג במחנה הריכוז נצוויילר-סטרוטהוף.
ב-2009 מנתה הקהילה היהודית בקמניץ כ-700–800 אנשים (רובם מהגרים מאוקראינה ומרוסיה). לקהילה ישנו מבנה (2001), ובו מתקיימות פעילויות רבות למגוון הגילאים.
ערים תאומות
עריכהנכון ל-2022, לקמניץ 12 ערים תאומות:[2]
קישורים חיצוניים
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
אתר האינטרנט הרשמי של קמניץ
קמניץ (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית- קמניץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר הקהילה היהודית בקמניץ
- דף לזכר יהדות קמניץ
הערות שוליים
עריכה- ^ הילודה בגרמניה צונחת לשפל נוסף, BBC, 15 באוגוסט 2006. נכון ל-2012, בעיר נרשם שיעור ילודה של 3 ל-1,000, לעומת 8.37 ל-1,000 ברחבי גרמניה ו-19.5 בממוצע העולמי.
- ^ Partnerstädte, chemnitz.de
