קרב א-זלאקה
קרב א-זלאקה (בערבית: الزلاقة, בספרדית ובמקורות נוצריים מכונה הקרב Batalla de Sagrajas – קרב סגראחאס) נערך ב-23 באוקטובר 1086 בין מנהיג המוראביטון יוסוף בן תאשפין ואלפונסו השישי, מלך לאון.
 | ||||||||||||||
| מלחמה: רקונקיסטה | ||||||||||||||
| תאריכים | 23 באוקטובר 1086 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב גראוס | |||||||||||||
| קרב אחרי | קרב אוצ'לס | |||||||||||||
| מקום | צפונית לבדחוס | |||||||||||||
| קואורדינטות |
38°55′23″N 6°54′05″W / 38.923056°N 6.901389°W | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוחץ של המוראביטון | |||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
יוסוף בן תאשפין נענה לקריאתם של שלושה ממנהיגי אל-אנדלוס (עבד השלישי אל-מועתמיד ואחרים) וחצה את מצר גיברלטר לאנדלוסיה עם 7,000 לוחמים מהמוראביטון. הוא הצעיד את צבאו לצפונה של אל-אנדלוס עד שהגיע אל א-זלאקה. צבא המוראביטון תוגבר מלוחמים מכל מקום באל-אנדלוס וצבאו גדל לכדי 30,000 איש.
אלפונסו השישי מקסטיליה הגיע לשדה הקרב עם כ-60,000 לוחמים. שני המנהיגים החליפו ביניהם מסרים לפני הקרב. יוסוף בן תאשפין הציע אחת משלוש האפשרויות לאויבו: להתאסלם, לשלם מס גולגולת (בערבית ג'יזיה) או להילחם.
אלפונסו השישי בחר להילחם במוראביטון. הקרב החל ביום שישי עם שחר בהתקפה של הקסטליאנים. יוסוף בן תאשפין חילק את צבאו לשלוש דיוויזיות. הדיוויזיה הראשונה בפיקודו של עבד השלישי אל-מועתמיד כללה 15,000 לוחמים, הדיוויזיה השנייה בפיקודו של יוסוף בן תאשפין כללה 11,000 לוחמים, והדיוויזיה השלישית כללה 4,000 לוחמים שחורים מאפריקה נושאים חרבות הודיות ורומחים ארוכים. הדיוויזיה בפיקודו של עבד השלישי אל-מועתמיד נלחמה בכוחותיו של אלפונסו עד אחר הצהריים, ואז הצטרפו לקרב יוסוף בן תאשפין והדיוויזיה שלו וכיתרו את אלפונסו השישי ולוחמיו. כוחותיו של אלפונסו נתקפו בעתה והחלו לסגת, אז הורה יוסוף בן תאשפין לדיוויזיה השלישית מצבאו לתקוף ולסיים את הקרב.
על פי מקורות מתקופה זו, אבדותיו של אלפונסו היו עצומות (יותר מ-59,500 מתים). רק 100 אבירים הצליחו לשוב לקסטיליה. אלפונסו השישי שרד בקרב, אך איבד את רגלו. שדה הקרב מכונה א-זלאקה (מערבית "מדרון חלקלק") משום שהלוחמים החליקו במשך כל הקרב בשל הכמויות האדירות של הדם שנשפך באותו יום. מספרי הלוחמים והאבדות המופעים במקורות מתקופה זו כנראה מוגזמים מאוד. הצבא של קסטיליה כלל כנראה כ-14,000 איש, כולל כ-2,000 אבירים רכובים. לפחות מחצית מצבא זה אבד. המלך הפצוע ורוב האצילים שרדו את המפלה, אף שחלקם נהרגו, כולל הרוזנים רודריגו מוניוז וְולָה אוֹוְוגוּס.
גם בצד השני היו אבדות כבדות, בייחוד אצל המוסלמים המקומיים בפיקודם של דאוד איבן עיסה, שמחנהו נבזז בשעות הראשונות של הקרב, ושל אל-מותאוואקיל איבן אל-אפטז מושל בדחוס. מושל סביליה אל-מועתמיד נפצע בקרב הראשון אך הגבורה שהפגין שמשה דוגמה ללוחמיו והם התלכדו סביבו ברגעים הקשים של ההתקפה הקסטליאנית הראשונית בפיקודו של אלוואר פאנייז. בין ההרוגים היה האימאם הפופולרי של קורדובה, אבו אל-עבאס אחמד איבן רומיילה.
נאמר כי בן תאשפין נרתע מהטבח, ובנוסף הוא נאלץ לחזור בטרם עת לאפריקה בשל מות יורשו המיועד, כך שקסטיליה כמעט שלא איבדה שטחים אל אף שרוב צבאה הושמד.
בשני הצבאות היו לוחמים יהודים וקיים מקור הנוקב במספר של 40,000 לוחמים יהודים בשני הצבאות.[1]
הערות שוליים
עריכה- ^ תחת ממשלות אלמוראווידים ואלמוהדים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"