רוברטו בקי

רוברטו בַּקִי (Roberto Bachi;‏ 16 בינואר 1909 – 26 בנובמבר 1995) היה דמוגרף ישראלי יליד איטליה, פרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

רוברטו בקי
Roberto Bachi

לידה	16 בפברואר 1909 רומא, איטליה
פטירה	26 בנובמבר 1995 (בגיל 86) ירושלים, ישראל
מדינה	ממלכת איטליה, ישראל, איטליה
תאריך עלייה	1938
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	ספיינצה – אוניברסיטת רומא
עיסוק	דמוגרף, סטטיסטיקאי
הסטטיסטיקן הממשלתי ה־1 מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 1948–1971 (כ־23 שנים) משה סיקרון ←
פרסים והוקרה
עמית האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה (1964) פרס רוטשילד (1978) פרס ישראל (1982) פרס בובליק (1972) פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית (1948) יקיר ירושלים (1995)

קורות חייו

רוברטו בקי נולד ברומא בשנת 1909. צאצא של רבי יצחק למפרונטי, בעל האנציקלופדיה "פחד יצחק", ובנו של ריקרדו בקי, כלכלן וסטטיסטיקאי נודע באיטליה. התחנך בגימנסיה "טאסו" (Ginnasio-Liceo Tasso) ברומא, למד משפטים וסטטיסטיקה בספיינצה – אוניברסיטת רומא, ובשנת 1930 קיבל תואר דוקטור למשפטים (סטטיסטיקה). לאחר תום הכשרתו לימד סטטיסטיקה ודמוגרפיה בכמה אוניברסיטאות באיטליה: כיהן כמרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטאות קליארי (1932) ומָצֶ'ראטָה (1932–1934), וכפרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטאות סאסארי (1934–1936), פלרמו, ובג'נובה (1936–1938); משנת 1937 כיהן כפרופסור מן המניין, עוד טרם מלאו לו שלושים שנים.

בקי גדל באווירה מתבוללת, אך מגיל צעיר הוא נמשך ליהדות ולציונות. ב-1933 הוא ביקר בארץ ישראל יחד עם קבוצת צעירים, חברי התנועה הציונית באיטליה, וביניהם אשתו לעתיד – ורה קולומבו. בשנת 1938, בעקבות חקיקת חוקי הגזע באיטליה מטעם השלטון הפאשיסטי, עזב את עבודתו באוניברסיטת ג'נובה, ועלה עם משפחתו לארץ ישראל.

עם קום המדינה ייסד את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל, ועמד בראשה בשנים 1948–1971. הלשכה, בראשותו של פרופ' בקי, הייתה אחד ממוסדות הממשלה הראשונים שקבעו את משכנם בירושלים.

פרופ' בקי היה מיוזמי מפקד האוכלוסין הראשון במדינת ישראל, שנערך ב-8 בנובמבר 1948, לקראת הבחירות לאספה המכוננת, ובמסגרתו הוענקו מספרי זהות לכל תושבי ישראל.

רוברטו בקי נפטר בירושלים בשנת 1995. על שמו נקראים רחובות בבאר שבע ובירושלים.

עבודתו

1938-1948 טרם הקמת המדינה

עם עלייתו לארץ ישראל התמנה בקי לסטטיסטיקאי הראשי במחלקה לסטטיסטיקה של בית החולים הדסה בירושלים. במרץ 1940 הוא נדון לקנס של 10 לירות על השתתפותו במחאות נגד תקנות העברת קרקעות. במקביל הוא הוזמן להרצות בסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1940 החל ללמד סטטיסטיקה בהתנדבות באוניברסיטה העברית.

בשנת 1941 ייסד את "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הרפואית ליישוב העברי שעל-יד מחלקת הסטטיסטיקה של הדסה".

בשנת 1943 היה חבר בוועדה של הוועד הלאומי לעידוד הילודה.

בשנת 1945 החל לעבוד במחלקה לסטטיסטיקה של ממשלת המנדט בהכנת מפקד אוכלוסין שלבסוף לא התבצע. במקביל ערך מחקרים על היישוב היהודי. הוא גילה שהשיעור הגבוה של הילודה בארץ ישראל נבע מן הגיל הצעיר של התושבים, וכי למעשה הייתה ירידה גדולה בפריון של הנשים היהודיות. בתקופת מלחמת העולם השנייה, שבה העלייה הייתה בשפל, הוא החל להטיף ל"עליה פנימית". לקראת ההצבעה על החלוקה בקי הכין את התשתית להקמתה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל ובמלחמת השחרור הוא ניהל את המפקד בירושלים הנצורה. באותה שנה מונה למשרת מרצה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1947 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים.

1948-1978 לאחר הקמת המדינה

עם קום המדינה ייסד את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל, ועמד בראשה בשנים 1948–1971. הלשכה, בראשותו של פרופ' בקי, הייתה אחד ממוסדות הממשלה הראשונים שקבעו את משכנם בירושלים.

הלמ"ס בראשיתו היה מוסד צנוע, עם צוות מקצועי קטן ומעט משאבים. פרופסור בקי החדיר בין העובדים את חשיבות היושרה והאובייקטיביות, הוא לא נכנע ללחצים פוליטיים, ונאבק לבסס את עבודת הלמ"ס, באיסוף ופרסום נתונים, על שיקולים מקצועיים – עיקרון שעוגן בחוק.

פרופ' בקי היה מיוזמי מפקד האוכלוסין הראשון במדינת ישראל, שנערך ב-8 בנובמבר 1948, לקראת הבחירות לאספה המכוננת, ובמסגרתו הוענקו מספרי זהות לכל תושבי ישראל.

פרופסור בקי עמד בראש החוג לסטטיסטיקה ודמוגרפיה (שמאוחר יותר התפצל לשני חוגים). הוא היה הדיקן הראשון של הפקולטה למדעי החברה, שהוקמה ב-1953 כבית-הספר למדעי החברה ע"ש אליעזר קפלן. בשנים 1959-1960 הוא כיהן כפרו-רקטור. הוא היה ממקימי המכון ליהדות זמננו ומייסד המדור לדמוגרפיה ולסטטיסטיקה של היהודים.

בשנת 1963 הוא ייסד את המועצה הציבורית לסטטיסטיקה, שבראשה עמד שנים רבות.

בשנת 1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

הוא ניהל את מפקד 1967 שכלל את מזרח ירושלים והשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.

בשנת 1975 נבחר לנשיא הראשון של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה.

בשנת 1978 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס.

מחקריו

פרופסור בקי כתב מאות מאמרים וכן ספרים רבים בתחום הסטטיסטיקה. הוא פיתח שיטות מחקר חדשות, תאורטיות ויישומיות של ניתוח סטטיסטי ודמוגרפי. בשנת 1977 פרסם ספר על אוכלוסיית ישראל, שייצג את ישראל בסדרה על מחקר דמוגרפי שהזמין ארגון האומות-המאוחדות מחבריו, והוא נחשב לאחד הספרים החשובים בתחומו. יתר על כן, בקי קידם את המחקר וההוראה בתחום הדמוגרפיה של יהודי התפוצות. עבודתו הותירה מורשת מכובדת ובסיס ללימוד, להוראה ולמחקר דמוגרפי וסטטיסטי בישראל ומחוצה לה.

בין נושאי המחקר שלו יש לציין את תנודות האוכלוסייה בערים הגדולות באירופה במאות 19 ו-20, בעיות דמוגרפיות הקשורות באמהות לא נשואות וילדים מחוץ לנישואין וייצוג גרפי של נתונים סטטיסטיים.

אחד מנושאי המחקר המוקדמים שלו היה התפתחות האוכלוסייה היהודית באיטליה מאז המאה ה-17.

לאחר פרישתו לגמלאות מן האוניברסיטה (1977) הוא המשיך במחקריו הרבים, והתמסר בעיקר לפיתוח שיטות גיאוסטטיסטיות להצגה גרפית של נתונים סטטיסטיים במרחב גאוגרפי באמצעות צורות המייצגות פיזור של אוכלוסיות בטריטוריות. שיטה זו אומצה על ידי הלמ"ס של איטליה בשני כרכים גדולים של אטלס דמוגרפי. הספר המסכם את השיטות הגיאוסטטיסטיות שבקי פיתח במשך רוב חייו התפרסם לאחר מותו.

פרסים והוקרה

בשנת 1948 פרופסור בקי היה הראשון לקבל את פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב (פרס כבוד).

בשנת 1972 קיבל את פרס בובליק.

בשנת 1978 זכה בפרס רוטשילד.

בשנת 1982 קיבל את פרס ישראל בכלכלה ובדמוגרפיה (פרס ישראל לסטטיסטיקה לשנת תשמ"ב).

בשנת 1995 הוענק לו התואר יקיר ירושלים על ידי ראש העיר דאז, טדי קולק.

לאחר מותו נקראו על שמו רחובות בירושלים, ובבאר שבע, כמו כן בבאר שבע נקרא גן על שמו בשכונת רמות.

חיים אישיים

היה נשוי לוירה לבית קולומבו, ואב לבן ושלוש בנות.

פרסומיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לקריאה נוספת

ספר יובל:

• Usiel O. Schmelz, Gad Nathan (Eds.), Scripta Hierosolymitana, 30: Studies in the population of Israel in honorof Roberto Bachi, Jerusalem: The Magnes Press, 1986.
  • 'Roberto Bachi: a selected bibliography,' Scripta Hierosolymitana 30 (1986), 417-444.

לאחר מותו:

• משה סיקרון, 'אבי המדד והשנתון: רוברטו בקי, הפרופ' שייסד את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומנהלה שנים נפטר בסוף נובמבר', הארץ, 14 בדצמבר 1995, עמ' ב-4.
• גד נתן, סרג'יו דלה-פרגולה, 'לזכר רוברטו בקי (1909–1995)', מדעי היהדות 36 (תשנ"ו), 187–189.
• יוסף בנזימן, 'מתולדות חייו של האח פרופ' רוברטו בקי ז"ל', ניב ירושלים (ביטאון של לשכת ירושלים, בני ברית) 25–26 (1996), 38–39.
• לזכרו של רוברטו בקי: דברים שנאמרו במלאת שלושים למותו, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשנ"ז 1997.
  • שמואל נח אייזנשטדט, 'רוברטו בקי – האיש, החוקר, האזרח', עמ' 7–12.
  • סרג'יו דלה-פרגולה, 'תרומתו של רוברטו בקי לחקר הדמוגרפיה של היהודים', עמ' 13–25.
  • גד נתן, 'תרומתו של רוברטו בקי לתיאור החיים על ידי הסטטיסטיקה', עמ' 26–33.
  • אריה שחר, [דברים], עמ' 34–39.
• מרגלית בז'רנו, רוברטו בקי – האדם שמאחורי הסטטיסטיקה, ירושלים: כרמל, 2024.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברטו בקי בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של רוברטו בקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של רוברטו בקי באתר רמב"י
• רוברטו בקי, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• רוברטו בקי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• רוברטו בקי באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• הסטטיסטיקן הממשלתי הראשון, באתר הלמ"ס
• רפאל בשן, אנו מתקרבים רק למיליון השני...: ראיון השבוע: עם פרופ' בקי, ראש הלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה, מעריב, 25 בנובמבר 1960
• איזי מן, רוברטו בקי: הסטטיסטיקן הראשון במדינת ישראל, פינה בתוכנית "רגע אחד", רשת ב'
• רוברטו בקי (1909-1995), דף שער בספרייה הלאומית