רקפת
רַקֶפֶת (שם מדעי: Cyclamen) היא סוג גאופיט ממשפחת הרקפתיים, הנפוץ בעיקר באזורים הקרים והממוזגים של כדור הארץ מאירופה ועד איראן עם מין אחד בסומליה.
 רקפת
| |
|---|---|
Cyclamen purpurascens
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אברשאים |
| משפחה: | רקפתיים |
| סוג: | רקפת |
| מינים | |
|
בישראל:
רקפת מצויה | |
| שם מדעי | |
 Cyclamenלינאוס, 1753 | |
מאפיינים
עריכה
גבעול הרקפת הוא פקעת רב-שנתית, שנפחה הולך וגדל משנה לשנה והיא מצמיחה שורשים כלפי מטה, ועלים ופרחים כלפי מעלה.
פריחת הרקפת מתמשכת על פני תקופה ארוכה. לאחר ההאבקה נובל הפרח והשחלה המופרית מתפתחת להלקט. האבקת הרקפת נעשית בצורה ייחודית. לרקפת ישנם מספר מאביקים אך העיקרי מביניהם הוא עש מסוג Micropterix berytella אשר מאביק את הרקפת על ידי "האבקת זמזום". כלומר, העש משמיע זמזום בתדר גבוה שגורם לאבקנים לזוז ולפזר את האבקה. הזרעים מופצים בעיקר על ידי נמלים. לאחר הנביטה מפתח הנבט פקעת קטנה, המצמיחה בשנה הראשונה רק עלה אחד ובשנה השנייה מספר עלים. הפריחה אינה מתחילה אלא בשנה השלישית או הרביעית לחיי הצמח. לרקפת יש חמישה עלי כותרת, המופנים כלפי מעלה. הפקעת מכילה רעל הנקרא ציקלאמינין, המשמש דייגים לסימום דגים, אך לאחר שקולים את הפקעות הן ראויות למאכל, בנוסף שימשו חלקים שונים של הרקפת כתרופות עממיות שונות.
בישראל
עריכהבישראל נפוצים שני מיני רקפת – רקפת יוונית ורקפת מצויה. אפשר למצוא אותה בגולן, בגליל, בשומרון וביהודה ובסדקי סלעים במדבר יהודה ובצפון הנגב[1]. הגננים פיתחו זנים תרבותיים מפוארים, המצטיינים בפרחיהם הגדולים וההדורים. הרקפת היא צמח מוגן בישראל ואסור לקטוף אותה.
גלריית תמונות
עריכה-
רקפת מצויה ביער אשתאול -
-
Cyclamen cilicium -
רקפת קיסוסית -
רקפת מצויה -
קבוצת רקפות -
Cyclamen purpurascens -
רקפת גלונית (צרפת) -
רקפת מתורבתת -
רקפת מצויה -
רקפת במבט מקרוב -
רקפת מצויה ביער אשתאול -
שתי רקפות בכרמל -
פרח רקפת
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ רקפת מצויה, באתר למטייל בישראל (טיולי)