תיאטרון חיפה

תיאטרון חיפה
	סמליל התיאטרון
נתונים כלליים
סוג	תיאטרון
מייסדים	אבא חושי
תקופת הפעילות	1961–הווה (כ־63 שנים)
מיקום המטה	חיפה
קואורדינטות	32°48′23″N 34°59′57″E / 32.806388888889°N 34.999166666667°E
משרד ראשי	חיפה
ענפי תעשייה	תרבות ואמנות
מנכ"ל	ניצה בן צבי
	www.ht1.co.il
	(למפת חיפה רגילה) תיאטרון חיפה

התיאטרון העירוני חיפה (או "תיאטרון חיפה", כפי שהוא נקרא החל מראשית שנות ה-2000) הוא התיאטרון העירוני של העיר חיפה, והתיאטרון העירוני הראשון בישראל.

סמליל קודם של התיאטרון, ששימש עד אמצע העשור השני של המאה ה-21

היסטוריה

התיאטרון העירוני חיפה הוקם ביוזמתו של אבא חושי, ראש העירייה של חיפה, שהפקיד את מלאכת ההקמה בידי יעקב יסעור. מבנה התיאטרון תוכנן על ידי האדריכלים דב כרמי ושלמה גלעד בצמוד לספריית פבזנר. יעקב יסעור המשיך לשמש כמנהלו הראשון של התיאטרון העירוני חיפה וכיהן בתפקידו ב-15 שנותיו הראשונות של מוסד זה, שמיד עם הקמתו הפך למרכז חיי התרבות בחיפה. עוד טרם נדלקו זרקורי הבמה, השכילו בחיפה להקים להקת שחקני-בית, וגולת הכותרת הייתה מינויו של יוסף (פפו) מילוא למנהלו האמנותי הראשון של התיאטרון. פתיחת התיאטרון התקיימה ב-12 בספטמבר 1961 עם עלות המסך על ההצגה "אילוף הסוררת" של שייקספיר בבימויו של יוסף מילוא. בתפקידים הראשיים הופיעו חיים טופול בתפקיד פטרוקיו וצפורה פלד בתפקיד קתרינה.^[1]^[2]^[3]

במהלך שנות קיומו הראשונות, הועלו בתיאטרון מחזות קלאסיים, רבים מהם בבימויו של יוסף מילוא, ביניהם "מעגל הגיר הקווקזי", "אמא קוראז'", "אנדורה" ו"ריצ'רד השלישי". במהלך שנותיו הראשונות גובשה להקת שחקנים, שבמסגרתה נכללו חיים טופול, זהרירה חריפאי, רות סגל, יעקב בודו, אילן דר, נאוה שאן, גיורא שמאי, מרדכי בן-זאב, נתן מייזלר, ראובן בר יותם, יוסף באשי, ז'רמן אוניקובסקי, ניקו ניתאי, אברהם (אברמ'לה) מור, ימימה מילוא ועוד.

בשנת 1965 יצא לדרך חדשה עם מינויו של עודד קוטלר למנהלו האמנותי של התיאטרון. מאוחר יותר, עם עזיבתו של יעקב יסעור את כהונתו כמנכ"ל התיאטרון (1976), עודד קוטלר מונה למנכ"ל, ושירת את התיאטרון כמנכ"לו שתי תקופות.

במהלך שנות השבעים שימש עודד קוטלר כמנהלו האמנותי של התיאטרון, והוא הביא אליה את קבוצת "במת השחקנים",^[4]^[5] בה נכללו בין השאר אמנון מסקין, לאורה ריבלין ואילן תורן, אליהם הצטרפו גדליה בסר, רחל דובסון, אלכס מונטה, ג'יטה מונטה, שמואל וולף ושמוליק קלדרון. קוטלר החל לשים דגש על העלאת הצגות ישראליות מקוריות כמו הצגותיו של חנוך לוין "חפץ", "פופר" ו"קרום", "טיפולים אחרונים", "נעים" של א"ב יהושע, "הקוף" של הלל מיטלפונקט ו"נמר חברבורות" "הנבחרים" של יעקב שבתאי. באמצע שנות השבעים הצטרפו קבוצות שחקנים נוספות, ביניהן "קבוצת הפרויקט" בניהולה של נולה צ'לטון, שפעלו גם על בסיס מניע חברתי בעיקר בקריית שמונה, שסבלה אז מירי קטיושות. בקבוצה זו נכללו שחקנים דוגמת מוני מושונוב, סנדרה שדה, סיני פתר, עפרה ויינגרטן, איציק ויינגרטן, ארנון צדוק ודליק ווליניץ.

לאחר עזיבתו של קוטלר, שמש אמנון מסקין כמנהל התיאטרון.

במחצית הראשונה של שנות השמונים שימש עמרי ניצן כמנהל אמנותי של התיאטרון ונעם סמל היה המנכ"ל. בתקופה זאת הועלו הצגותיו של יהושע סובול שזכו להצלחה: "נפש יהודי", "גטו" ו"פלשתינאית". כמו כן הועלו במסגרת התיאטרון מחזות כמו "עקומים", "הניצול", "פטריית הרעל" ו"שדים במרתף" שנחלו הצלחה.

בשנת 1983 הוקמה "במה 2" במתחם אל-פאשה בעיר התחתית, במבנה ששרד מהמאה ה-19, ובמסגרתה הועלו מגוון הצגות אוונגרד ומופעים אינטימיים. היא שימשה אף כבמה ניסיונית להקמת תיאטרון ערבי, ובמסגרתה הוצגו מספר הצגות בערבית, כמו "האי" ו"מחכים לגודו", אולם הניסיון לא צלח.^[6] הבמה פעלה במשך 20 שנה, עד לסגירתה בשנת 2003.

בהמשך שנות השמונים ניהלו את התיאטרון העירוני גדליה בסר ויהושע סובול. השניים העלו את מחזהו של סובול "סינדרום ירושלים" (שהצגתו לוותה בסערה ציבורית עקב ביקורתו על הפונדמנטליזם הדתי).

בשנת 1988 מונה ג'ילברטו טופאנו למנהל האמנותי של התיאטרון והעלה את ההצגות "יהודי בחצר הדוכס" ו"נישואי פיגארו" בנוסף למחזות לועזיים שונים.

עם פרישתו של טופאנו כשנה לאחר מכן נוהל התיאטרון בידי אלי מלכא כמנכ"ל, כשלידו משמש אברהם עוז כדרמטורג התיאטרון. בין המחזות שהועלו בתקופה זו היו "משפט הקופים", "רוסמרסהולם", "איפיגניה באאוליס", "הן לא תקחהו עימך", "תאומים" ו"אדי קינג (מחזה)" של נסים אלוני.

מאירועי תיאטרון רחוב באוויר הפתוח של הפסטיבל

בתחילת שנות התשעים חזר עודד קוטלר לשמש כמנהלו האמנותי של התיאטרון, והמשיך במסורת המחזות המקוריים, כגון "המתלבט" של חנוך לוין, "יאיר" של דני הורוביץ ו"משחקים בחצר האחורית" של עדנה מזי"א, בבימויו של קוטלר. אוריאל זוהר כיהן כדרמטורג בשנים 1995–1997.

לקראת סוף שנות התשעים מונה רוני פינקוביץ' למנהלו האמנותי של התיאטרון, והיה אחראי להצגות כמו "גבולות" של שמוליק לוי, "המלט" ו"אותלו" של שייקספיר, בנוסף למופע המחול המצליח "אויסטר" של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק.

בשנת 2000 מונה סיני פתר למנהל האמנותי של התיאטרון והועלו ההצגות "נירנברג", "נשף המסיכות", "גן ריקי", "אירמה לה דוס", "הבוגר", "השתיקה", "סוף משחק", "אהבה קשה" ומחזות נוספים.

לאור מצבו הקשה של התיאטרון, שצבר גירעון של 16.5 מיליון ש"ח, הדירקטוריון בראשותו של ד"ר נתן פורמן, החליט לצאת למכרז לתפקיד מנכ"ל התיאטרון. המטרה הייתה למצוא מנכ"ל בעל ניסיון ניהולי וציבורי שיבריא את התיאטרון. בתום הליך מכרזי נבחר ומונה בנובמבר 2003 לתפקיד מנכ"ל התיאטרון ישראל בן שלום, איש עירייה ותיק ומוערך, כאשר לצידו המשיך לכהן כמנהל אמנותי סיני פתר. באותה תקופה החל התיאטרון להפיק הצגות שהחזירו מנויים רבים לתיאטרון. בין ההצגות, "משפחת ישראלי", "האישה שבישלה את בעלה", "עיר הנפט" בשיתוף תיאטרון הקאמרי, "השתיקה", והפקת ילדים מוצלחת – "רובין הוד".

פתר החליט לסיים תפקידו כמנהל האמנותי ובמקומו מונה בשנת 2005 דורון תבורי לתפקיד. זה הקפיד להעלות הצגות איכות, שלאו דווקא קלעו לטעם הקהל, וכמו כן לא נמכרו למפעלי מנויים ברחבי ישראל, דבר שהביא לנזקים כספיים קשים לתיאטרון. תבורי נשאר בתפקידו רק חודשים ספורים והדירקטוריון החליט להעבירו מתפקידו, בעקבות הקשיים הכלכליים אליהם נקלע התיאטרון. אז, החליט ראש העיר יונה יהב, יו"ר האספה הכללית, ללכת למהלך של הקפאת הליכים, אשר קיבל את אישור בית המשפט. בעקבות מהלך זה פוטרו עובדים רבים של התיאטרון. הנאמן שהפעיל את התיאטרון בתקופה זו החליט למנות למנכ"ל התיאטרון את עודד פלדמן, שאף הוא החזיק בתפקיד פחות משנה. זאת לאור העובדה שבתקופתו, הגירעון המצטבר של התיאטרון גדל ל-23 מיליון ש"ח, דבר שחייב את העירייה להזרים כספים רבים לתיאטרון.

בתחילת 2008 מונה דרור גרבר למנכ"ל ויחד עמו, מונה משה נאור למנהל אמנותי של התיאטרון. בנובמבר 2010 החליפה ניצה בן-צבי את גרבר כמנכ"לית התיאטרון, ובתקופתה של בן צבי צומצם גירעון התיאטרון משנה לשנה ואף סיים ברווח תפעולי בשנים האחרונות.

בשנת 2010 הוקמה להקה צעירה, "החיפאית". שמונה שחקנים נבחרו לאחר אודישנים בהם נבחנו כ-250 שחקנים. שישה מתוכם עברו להתגורר בחיפה (בתמיכת עיריית חיפה) ושניים הם תושבי העיר. החזרות וההצגות מתקיימות באולם במה 3 ובו כ-100 מושבים. ההצגה הראשונה שהועלתה על-ידם הייתה "תופעות לוואי", והשנייה, "תש"ח", בעיבוד ובימוי של נויה לנצט לספרו של יורם קניוק.

בחודש יוני 2011 הועלתה בתיאטרון ההצגה "כולם היו בני", המבוססת על המחזה של ארתור מילר. הייתה זאת הפקה משותפת עם התיאטרון הקאמרי.^[7] בחודש ספטמבר באותה שנה חגג התיאטרון, באירוע רב משתתפים, את שנת היובל להקמתו.

בשנת 2015 הפיק תיאטרון חיפה את המחזמר הישראלי המקורי "בילי שוורץ" - מחזמר שהועלה במשך כ-4 שנים וזכה בארבעה פרסי תיאטרון לשנת 2015.^[8]

פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים

פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים שנהגה על עי המנכ"ל נועם סמל, מתקיים בו מדי שנה, בחול המועד פסח, מעל ל-3 עשורים. בפסטיבל מועלים מופעי רחוב, הצגות והפקות מקור מתיאטרונים בארץ ומרחבי העולם.

פעילויות נוספות

בתיאטרון מתקיימות פעילויות נוספות:

סדנאות תיאטרון
קייטנות קיץ לילדים ונוער
מחלקה חינוכית היוזמת חיבורים בין תלמידי בתי ספר הבאים לצפות בהצגות, לבין היוצרים והנעשה מאחורי הקלעים^[9].
התיאטרון מארח הצגות ומופעי אורח, מוזיקה, פרינג', מחול ועוד^[9]