תרבות ערבית
| ערך ללא מקורות | |
התרבות הערבית היא התרבות במדינות שבהן השפה הרשמית והשלטת היא ערבית, ואשר המערב וחוקרים נהגו לקרוא להם "מדינות ערב" – מדינות המשתרעות מהים הערבי שבמערב אסיה ועד מרוקו שבצפון אפריקה. השפה, ספרות, גסטרונומיה, אמנות, ארכיטקטורה, מוזיקה, רוחניות, פילוסופיה, מיסטיקה וכדומה, הם כולם חלק מהמורשת של התרבות הערבית.
מדינות העולם הערבי, ממרוקו ועד עיראק, חולקות תרבות, מסורות, שפה והיסטוריה משותפות המעניקות לאזור זהות מובחנת ומבדילות אותו משאר חלקי העולם המוסלמי. העולם הערבי מחולק לעיתים לאזורים נפרדים בהתאם לתרבויות, ניבים ומסורות שונות הכוללים את חצי האי ערב (כווית, בחריין, קטאר, ערב הסעודית, עומאן, תימן ואיחוד האמירויות הערביות), מצרים, הלבנט (לבנון, סוריה, וירדן), המגרב (לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה), מסופוטמיה (עיראק) וסודאן.
התרבות הערבית מחולקת לשלושה חלקים עיקריים, התרבות העירונית (אל-מודון), התרבות הכפרית (א-ריף), ותרבות הנוודים (אל-בדאוו). בדרך כלל, רוב מדינות המפרץ יחד עם חלקים של ירדן ועיראק נחשבים כבדאוו (בדואים). אזורים כפריים של מדינות אחרות כגון שטחי "הרשות הפלסטינית" ועזה, סוריה, לבנון, אלג'יריה ותוניסיה נחשבים תרבויות כפריות. הערים שלהם נחשבות לתרבויות עירוניות. למעשה, רוב הערים הגדולות הערביות מוכרות כתרבויות עירוניות, כגון קהיר, ביירות, רבאט, בגדאד, אלכסנדריה, דמשק, מרקש וכדומה. אזור הלבנט, במיוחד שטחי הרשות פלסטינית ועזה, לבנון, סוריה כמו גם מצרים ידועות בהיסטוריה ארוכת השנים של תרבות עירונית.
