WCW
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
WCW (ראשי תיבות של World Championship Wrestling) הוא ארגון היאבקות מקצועית אמריקאי שפעל בין השנים 1988 ו-2001. משרדי WCW היו ממוקמים באטלנטה, ג'ורג'יה. ה-WCW החל כארגון היאבקות המקושר ל-NWA (ראשי תיבות של ה National Wrestling Alliance), תחת הנהלתה של ענקית התקשורת טד טרנר. הארגון חדל לפעול בשנת 2001, כאשר הוא נמכר ל-WWF (לימים: WWE).
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
טד טרנר  |
| תקופת הפעילות |
11 באוקטובר 1988 – 26 במרץ 2001 (12 שנים) |
| חברת אם |
Turner Broadcasting System |
| מיקום המטה |
אטלנטה |
| ענפי תעשייה |
היאבקות מקצועית, בידור ספורט |
| מוצרים עיקריים |
טלוויזיה, אינטרנט, מרצ'נדייזינג |
| מנכ"ל |
טד טרנר |
| עובדים |
150 (נכון ל־פברואר 1998) |
|
www | |
  | |
אודות הארגון
עריכהבשנות ה-90 נחשב WCW לארגון ההיאבקות המקצועית המצליח ביותר כלכלית בארצות הברית לצד ה-WWE. המנהל הכללי של WCW היה באותה תקופה אריק בישוף. טרנר האיץ בבישוף לעקוף את ה-WWF בפופולריות ולהתייצב בראש סולם עולם ההיאבקות המקצועית. היריבות בין שתי החברות העלתה הילוך כאשר WCW העלו ב-1995 את התוכנית Monday Nitro על אותה משבצת שידור שבה שודרה Raw של ה-WWF. מהלך נועז וחשוב נוסף שבישוף עשה היה לחתום חוזה עם אייקון ההיאבקות האלק הוגאן. האסטרטגייה הצליחה מאוד בטווח הקצר. היא הובילה ליריבות עיקשת על הרייטינג ועודדה את שתי החברות להציג מוצר מוצלח ומושך יותר. תקופה זו מכונה בחיוב "מלחמות ערבי שני"; תקופה בה אוהדי היאבקות מקצועית נהנו מלזפזפ בין שתי המתחרות, ולקנות את התשדירים בתשלום (Pay Per View) ששתיהן הציעו מדי חודש. המלחמה הרגישה לעיתים תכופות אישית: ב-WWF העלו מערכונים השמים ללעג את כוכבי WCW באותו זמן, וכוכבי ה-WWF בעבר, האלק הוגאן ורנדי סאבאג'. ה-WCW, מצדם, נהגו לגלות בתוכניתם, ששודרה בשידור חי, את תוצאות הקרבות שיתרחשו באותו ערב ב-WWF שתוכניותיה הוקלטו מראש.
הצעד הדרמטי הבא של בישוף שינה את ההיסטוריה של ההיאבקות לעד. בישוף הציע חוזים מפתים לשניים מכוכביה הגדולים ביותר של ה-WWF באותה תקופה, קווין נאש (שהיה עד אז ידוע בכינוי דיזל) וסקוט הול (שהיה ידוע כרייזור רמון). על רקע תחושת היריבות המרה בין שני הארגונים, בישוף בחר לאמץ עלילה שאליה נחשף בארגון היאבקות יפני. הרעיון היה של תת-ארגון שפולש לארגון הגדול, ומשתלט עליו מבפנים כפונדקאי. בישוף אם כן בחר להציג את נאש והול, במהלך ששיבש את הגבולות הברורים בין בדיה ומציאות, כחיילים של ה-WWF שנשלחו להזיק ל-WCW. הם נכנסו לאולם דרך כניסות הצדדיות, הפריעו וקטעו קרבות ונהגו באופן מאיים כלפי המתאבקים ויתר הצוות של ה-WCW, ואף תקפו חלק מהם. הקריינים נשמעו כאילו הדברים אינם מתוכננים ומדובר בחבלות של ממש בשידור. דבר נוסף שתרם לריאליזם היה העובדה שהשדרנים נמנעו מלנקוב בשמותיהם של נאש והול. הזכויות על הדמויות שהם גילמו היו שמורות ל-WWF, ולכן היה אסור לציינם בשידור. הם החלו להתייחס אליהם בפשטות כ-The Outsiders ורק מאוחר יותר התייחסם אליהם - ובשמותיהם האמיתיים. בעלילה, נאש והול דרשו להתמודד מול הטובים ביותר שיש ל-WCW להציע כנגדם, כדי להוכיח שה-WCW נחות ביחס אליהם. הקרב שנקבע היה 3-על-3 אולם לא היה ידוע אז מי יהיה החבר השלישי שיצטרף לאאוטסיידרס. בקרב המרכזי של התשדיר בתשלום Bash At The Beach מ-1996, הול ונאש לחמו בלקס לוגר, סטינג ורנדי סאבאג'. רק בשלב מאוחר בקרב הגיע לזירה האלק הוגאן. הוגאן נכנס לזירה ולהפתעתם הגמורה של האוהדים, ביצע על סאבאג' את תרגיל הסיום שלו, הנחתת רגל. השלישייה כינתה את עצמה The New World Order, או בקיצור nWo. מאז עלייתה של העלילה הזו, Nitro החלה לראשונה לעקוף ברייטינג את Raw וההישג נמשך לאורך כשנתיים.
בחצי השני של 1996, ציר העלילה המרכזי נע סביב החזקתו המפוקפקת של הוגאן בתואר "אלוף העולם במשקל כבד" (התואר היוקרתי ביותר של הארגון), שהתאפשרה הודות לתחבולות ורמאויות בקרבות ובפוליטיקה של הארגון. במקביל הול ונאש התחרו תדיר עבור תואר "אלופי הצמדים", וזכו בו מספר פעמים לתקופות ארוכות. במהלך 1997 העלילה נעה סביב עלייתו של המושיע של WCW כנגד ה-nWo שגדלה לארגון המכיל מספר דו-ספרתי של מתאבקים ובעל בכוח פוליטי (בדיוני) עצום. הגיבור היה סטינג, שאימץ לעצמו פרסונה אניגמטית ומסתורית ומראה חיצוני המזכירים את דמותו של "העורב". סטינג היה היחיד שהטיל אימה על ה-nWo, והתמודד מולם לבדו, חמוש במחבט בייסבול. שיא העלילה הגיע בשידור בתשלום Starrcade באותה שנה, כאשר סטינג התמודד סוף סוף מול האלק הוגאן על אליפות העולם במשקל כבד. בערב זה נרשם הסדק הראשון בנפילתה של האימפריה. במקום לקבל קרב אופורי בו הטוב האולטימטיבי נלחם לבסוף ומביס את הרע האולטימטיבי, הקרב התנהל בצורה משונה עבור הצופים וברובו הוגאן הוביל. הסיום היה מבלבל אף יותר: הוגאן הצמיד את סטינג לזירה למשך 3 שניות והשופט קרא לצלצל בפעמון. היה נדמה שהוגאן ניצח, אך בשלב זה נכנס אל הזירה ברט "The Hitman" הארט, כוכב ה-WWF שזה עתה עבר לארגון המתחרה. ברט התנהג כאילו סטינג רומה, והשופט ביצע ספירה מהירה במכוון של 3 שניות. עם זאת, הספירה הייתה שגרתית לחלוטין. הקרב הותחל מחדש, וסטינג ניצח את הוגאן. בתוכנית הבאה של Thunder (תוכנית נוספת ש-WCW החלה לשדר), הוכרז כי סטינג הוא לא האלוף עקב האירועים השנויים במחלוקת. אנטי-קליימקס שכזה הפך למוטיב חוזר בעלילות של WCW ורבים מייחסים לטעויות אלו את הירידה בפופולריות של החברה.
באירוע Starrcade של שנת 1998, אלוף העולם במשקל כבד, ביל גולדברג, התחרה על התואר מול קווין נאש. שני המתאבקים גילמו אז דמויות "טובות" (בעגה של ההיאבקות הבידורית: baby faces, או פשוט faces), והפופולריות של שניהם הייתה בשיאה. גולדברג היה אז בלתי מנוצח, עם רקורד של מעל 100 ניצחונות רצופים, ללא אף הפסד בקריירה. רצף הניצחונות שלו זכה לפופולריות עצומה. נאש היה אז מנהיג ה-Wolfpac, ארגון שהתפצל מתוך ה-nWo והתחרה בו. קרב הענקים בין נאש וגולדברג הסתיים בכך שסקוט הול, שהיה אז מסוכסך (בעלילה) עם נאש, התערב ובקרב והשתמש באקדח טייזר כדי לנטרל את גולדברג. נאש כביכול לא הבחין בהתערבות הזו וחשב שהניצחון שלו היה לגיטימי. בתוכנית הבאה של נייטרו, נאש הביע צער על האופן שבו דברים התרחשו. הוא הציע לגולדברג קרב חוזר. גולדברג באותה תוכנית נעצר (בעלילה) על ידי המשטרה בחשד שהוא עוקב אחר אליזבת. נאש הציע להוגאן את ההזדמנות להילחם מולו על האליפות. הקרב המם צופים רבים. במקום להילחם, הוגאן נגע באצבעו בנאש, וזה התרסק על הזירה. הוגאן הצמיד אותו ל-3 שניות וזכה באליפות. במהרה נאש קם על רגליו והתחבק עם הוגאן. כל חברי ה-nWo, משני האגפים היריבים שלו, עלו לזירה וחגגו יחדיו. הארגון התאחד, ופירוש הדבר הוא שהסיוע של הול עבור נאש היה ידוע מראש ומתוכנן. ברגע אחד, נאש הפך להיות שוב דמות שלילית, דווקא בשיא הפופולריות שלו. הרצף של גולדברג, מצדו, הסתיים באנטי-קליימקס מקומם. ה-nWo המשולב (nWo Elite) היה פופולרי מאוד בתחילה. הרייטינג של Nitro היה אז בשיאו ההיסטורי. אולם, כעבור כמה חודשים העלילה של nWo דעכה ולבסוף התפוגגה. סביב תקופה זו, כוחו של אריק בישוף ב-WCW נחלש. אל החברה הצטרף וינס רוסו, שעזב את ה-WWE רק מספר ימים לפני כן. רבים מייחסים לניהולו של רוסו את אחד הגורמים המרכזיים לירידה בפופולריות של הארגון ולכך שהוא בסופו של דבר הועמד למכירה. העלילות שרוסו טווה היו מסורבלות ותוכננו ברישול, הן היו לרוב מבלבלות ואף כאוטיות. אחד הרגעים הזכורים מימים אלו היה כאשר רוסו פיטר את האלק הוגאן, אחד הכוכבים הגדולים בענף, בשידור חי, מול מיליוני צופים ברחבי העולם (פיטורים אמיתיים). במקביל, ה-WWE החלו ב"עידן האטיטיוד", בו הפנו את המוצר לקהל בוגר יותר, והארגון הובל על ידי כוכבים צעירים יותר, הבולטים שבהם, "סטון קולד" סטיב אוסטין והרוק. שני מהלכים אלה, הובילו לירידה בפופולריות של WCW מחד ולעליית הפופולריות של מופעי ה-WWE מאידך. לבסוף בשנת 2001 ה-WWE רכש את הארגון וסיים את התחרות שנמשכה על פני שנות ה-90 כולן, והובילה לדעת רבים לתקופה הטובה ביותר של ההיאבקות הבידורית אי פעם. רבים מאנשי ה-WCW עברו לעבוד ב-WWE, בעוד שאחרים בחרו לעבוד בארגונים קטנים יותר, כאשר הבולט שבהם הוא ה-TNA, שהוקם על ידי ג'ף ג'ארט, כוכב העבר של ה-WCW.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של WCW- מידע על הארגון באתר WWE Israel
