המן, צורר היהודים, שלח פקודה להשמיד את היהודים ביום אחד - 13 בחודש אדר. גם לאחר תלייתו של המן, הפקודה לא התבטלה, ולכן אסתר ביקשה מהמלך שיאפשר ליהודים להגן על עצמם באותו יום - 13 בחודש אדר, וב-14 באדר חגגו את המנוחה (ולכן עד היום חוגגים את פורים ברוב המקומות ב-14 באדר).

אך המלחמה לא נסתיימה לגמרי:

• המלך רמז לה שבני המן הומתו בחוסר כבוד, וגופתהם נשארו למאכל כלבים וציפורים, והוא מעדיף שהם יתלו בהתאם לחוק.
• אסתר הבינה שביום הראשון, שונאי היהודים הוציאו לשון הרע נגדה, וצרו על היהודים, כאשר הם סיפרו למלך שהיא הרגה ואיבדה 500 איש. אסתר הבינה שהרבה אנשים אבדו והתחמקו מעונשם. לכן המתחמקים והמלעיזים האלו חייבים במוות ביום השני, כדבר פקודת המלך שאין להשיב.

כתוצאה מבקשה זו, המלחמה בשושן נמשכה גם ב-14 בחודש אדר, ורק ב-15 באדר חגגו את המנוחה (ולכן עד היום חוגגים את פורים, בערים המוקפות חומה מימי יהושע בן-נון, ב-15 באדר).

מדוע ביקשה אסתר יום נוסף? ומדוע דווקא בשושן? ומדוע חג פורים נחגג ב-15 באדר דווקא בערים המוקפות חומה מימי יהושע בן-נון - למה לא רק בשושן או רק בערים המוקפות חומה מימי המגילה?

ייתכן שבשושן הסכנה היתה גדולה יותר, כי שם היו הרבה חברים וקרובים של המן ומשפחתו. כידוע, בכל פעם שמדינת ישראל מחסלת מחבל, הדבר מעורר את בני עמו לפעולות נקם. מכאן קל לשער, כי לאחר הריגתם של עשרת בני המן ביום ה-13, נשקפה ליהודי שושן סכנה גדולה, ולכן ביקשה אסתר שיתנו ליהודים להתגונן גם למחרת. יחד עם זה היא ביקשה שיתלו את בני המן על העץ, כדי להרתיע את תומכיהם (ע"פ דעת מקרא) .

חיזוק לדעה זו ניתן למצוא בדברי אסתר "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום " - כמו שהיום (13 באדר) ניתנה רשות להתגונן בלבד, כך מחר (14 באדר) ניתנה רשות להתגונן בלבד.

לפי זה, שני החגים הם למעשה חג אחד שמציין את ההצלה והמנוחה מהמלחמה; היה ראוי לחגוג את פורים ב-15 באדר רק בשושן הבירה, אך מכיוון שרוב היהודים לא נמצאים בשושן, החג השני היה עלול להישכח; היה אפשר לחגוג ב-15 באדר רק בערים המוקפות חומה, אך מכיוון שרוב הערים בארץ ישראל היו אז חרבות, היה הדבר גורם לפגיעה בכבודה של ארץ ישראל (ע"פ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה; חידושי רמב"ן על מגילה ב.) ; לפיכך קבעו שיש לחגוג ב-15 באדר בכל הערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון.

ייתכן שאסתר רצתה להרתיע את אויבי ישראל, שיראו שעם ישראל מסוגל גם לנקום ולתקוף ולא רק להתגונן. המלחמה ב-13 באדר היתה מלחמת הגנה בלבד (הגנה מפני הגויים, שפקודת המן הרשתה להם להרוג). כדי להשיג הרתעה היה צורך להילחם גם ביום ה-14, שבו לא היה צורך מיידי בהגנה.

אולם, כדי להשיג אפקט של הרתעה אין צורך במלחמה כוללת - אפשר להסתפק במלחמה סמלית, ובלבד שתתפרסם בכל הממלכה; לפיכך ביקשה אסתר להמשיך את המלחמה, מעבר לחובת ההגנה, רק בשושן - עיר הבירה.

לפי זה, שני ימי הפורים הם למעשה שני חגים שונים - החג הראשון (ב-14 באדר) מסמל את סיומה של מלחמה שנכפתה עלינו ע"י הגויים, והחג השני (ב-15 באדר) מסמל את סיומה של מלחמה שבה אנחנו היינו היוזמים. החג השני נחגג דווקא בערים המוקפות חומה מימי יהושע, כי אלו הערים המסמלות יותר מכל את היוזמה הצבאית הישראלית - אלו הערים שכבש יהושע בן-נון במלחמה יזומה, מלחמת כיבוש הארץ.

ומעניין, שיש בתנ"ך שתי רשימות שנהוג לכתוב בצורה של שני טורים עם רווח גדול ביניהם - "אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה" - ואלו הן רשימת 31 הערים שהיכה יהושע בן נון (יהושע יב), ורשימת עשרת בני המן (אסתר ט ז-ט)!

על-פי התורה, יש מצוה למחות את זכר עמלק, ויש לקיים מצוה זו לאחר שנחים מכל מלחמות ההגנה והכיבוש: (דברים כה יט): "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח"

המן היה אגגי, מזרע עמלק; וייתכן שגם תומכיו בעיר שושן היו עמלקים. בני ישראל סיימו את מלחמת ההגנה ב-13 באדר, ונחו ב-14 באדר: (אסתר ט יז): "... וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה"; אסתר רצתה לנצל את המנוחה כדי לקיים את מצוות מחיית עמלק, ולכן ביקשה יום נוסף (ע"פ הרב משה פליקס) .

לפי זה, שני ימי הפורים הם למעשה שני חגים שונים - החג הראשון (ב-14 באדר) מסמל את ההצלה מהשמדה ע"י התגוננות, והחג השני (ב-15 באדר) מסמל את מחיית עמלק שאינה תלויה בהגנה. החג השני נחגג דווקא בערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון, כי יהושע היה הראשון שנלחם בעמלק (שמות יז ט): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק ..."); או כי יהושע הוא מבני רחל (משבט יוסף), כמו אסתר ומרדכי (משבט בנימין).

• אולם, מעבר להזכרה שהמן היה אגגי, אין רמז במגילה למחיית עמלק, וגם במלחמת שושן עצמה לא נזכר שההרוגים היו דווקא מעמלק. אין סיבה להניח שדווקא בשושן היו יותר עמלקים מאשר במקומות אחרים בפרס. אילו המטרה היתה למחות את זרע עמלק, היה צריך למחות אותם בכל מקום.
• ועוד: לפי התורה ולפי חז"ל, מינוי מלך קודם למחיית עמלק. מצוות מחיית עמלק חלה רק לאחר שעם ישראל מקים מלכות עצמאית וריבונית, והיא קודם-כל חובתו של המלך (ראו שמואל א טו). בני ישראל באותו זמן היו עדיין כפופים למלך פרס; גם אסתר היתה כפופה למלך, ונאלצה לבקש ממנו אישור להילחם "אם על המלך טוב". במצב זה, מסתבר שבני ישראל לא מחוייבים לקיים את מצוות מחיית עמלק, וקשה להניח שאסתר היתה מסכנת את חייהם לשם כך.