יבמות פד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וכי תימא קסבר האי תנא נישואין הראשונים מפילין הרי חלל שנשא כשרה ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילין הא ודאי משום סיפא משום דקבעי למיתנא סיפא כ"ג שנשא את האלמנה יש לו אח כ"ג או כהן הדיוט דוקא אלמנה אבל בתולה חזיא ליה משום הכי קתני אלמנה מתקיף לה רב פפא אם איתא להא דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי לתני נמי מצרי שני שנשא שתי מצריות אחת ראשונה ואחת שנייה והיו לו בנים מראשונה ושנייה אי נסוב כי אורחייהו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן ואי איפוך ונסוב מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאלו ולאלו גיורות אסורות לאלו ולאלו אילוניות תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר פצוע דכא אי משום פצוע דכא לאו שיורא דהא תנא ליה חייבי לאוין אטו חייבי לאוין מי לא קתני והדר תני והא קתני כהן הדיוט שנשא אלמנה וחלל שנשא כשרה ההוא איצטריכא ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב אלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין והא קתני חלל שנשא כשרה וישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר הא נמי לא מהדר מיתנא היא דאשמועינן לאו שאין שוה בכל וקמשמע לן לאו השוה בכל הא קתני ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל (וממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל) אלא לאו שמע מינה תנא ושייר ש"מ:
גופא אמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין לימא מסייע ליה חלל שנשא כשרה מאי לאו כהנת [הראויה לו] ומאי כשרה כשרה לכהונה לא ישראלית ומאי כשרה כשרה לקהל אי הכי יש לו אח כשר נמי כשר לקהל מכלל דהוא פסול לקהל אלא לאו כהן ומדהוא כהן היא כהנת מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא מתיב רבין בר נחמן לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש אמר רבא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת וכל היכא דהוא לא מוזהר היא לא מזדהרא והא מהכא נפקא מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל (במדבר ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם בהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אי מההיא הוה אמינא לאו השוה בכל אבל לאו שאינו שוה בכל לא
רש"י
עריכה
נישואין הראשונים - שנשאה אח שמת מפילין אותה לייבום ובתר ההיא שעתא אזלינן ואי לאו אלמנה מאחר הואי שרינן לה לכ"ג יבמה:
והא תנא חלל שנשא כשרה - ואסר לה לייבומי לאח כשר:
דוקא אלמנה - שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט אבל בתולה חזיא לה להתייבם:
אם איתא להא דרב דימי - אם הלכה כמותו:
מראשונה ומשנייה - דהוה להו דור שלישי ודור שני:
נסיב כי אורחייהו - שלישי נשא ישראלית ושני מצרית שנייה אסורות ליבמיהן דשלישי ישראל הוא ואסור בשנייה דמצרי ואדומי אחד זכרים ואחד נקבות אסורין עד דור שלישי ושני אסור בישראלית:
אי אפוך ונסוב - שנשא שלישי שנייה ושני נשא ישראלי':
גיורת - מותרת לשלישי דישראל הוא ולשני דקהל גרים לא איקרי קהל ולא קרינן שלישי יבא בקהל ולא שני דזו לאו קהל הואי ואם נשא האחר גיורת ומת מותרת ליבמה כבעלה:
אסורות לאלו ואלו איילונית - ישראלית אם שני נשא ישראלית והיא איילונית אסורה לו משום דישראלית היא וכשמת אסורה ליבמה משום אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת:
שייר פצוע דכא - דהוה מצי למיתני ביה כולהו פצוע דכא שנשא ישראלית אסורה לבעלה ומותרת ליבמה כשר והכשר שנשא כשרה ויש לו אח פצוע דכא אסורה ליבמה ומותרת לבעלה פצוע דכא שנשא ישראלית ויש לו אח פצוע דכא אסורה לבעלה וליבם גיורת מותרת לזה ולזה:
ההוא - דחלל שנשא כשרה איצטריך ליה ובכהנת עסקינן ולאו משום אסורה ליבמה אלא משום מותרת לבעלה וקמשמע לן דלא הוזהרו כשרות וכהנות מלינשא לפסולין לחללין שמותרין בישראל ואע"פ שהכהן הוזהר בחללה כהנות לא הוזהרו בחללים:
מאי כשרה כשרה לכהונה - דקיימא לן כהן כל זמן שמוצא לישא בת כהן לא ישא בת ישראל דאמר בפסחים סעודת הרשות בת ישראל לכהן באלו עוברין (דף מט.):
לא יקחו - למה לי למכתב לא יקחו תרי זימני להזהיר האשה על ידי האיש קס"ד להזהיר כשרות שלא ינשאו לחללים:
אמר רבא כל היכא כו' - והאי קרא לאו להזהיר כשרות אתי אלא פסולות שלא לינשא לכשרים שכשם שהכהן מוזהר שלא ליקח זונה וחללה כך היא מוזהרת שלא תשאנו:
וכל היכא דהוא לא מוזהר - כגון חלל בכשרה:
עונשים - לאו וכרת אבל עשה לא הוי עונש הלכך מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אבל לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא נשים חייבות:
לאו - דכהונה אינו שוה בכל שאין נוהגין בישראל הילכך אי לא אשמעי' לא יקחו הוה אזלי' לקולא ומיפטרו נשים:
תוספות
עריכה
וכי תימא קסבר האי תנא דנישואין הראשונים מפילין. תימה דבכה"ג לא אמרינן בשום דוכתא נישואין מפילין דלהחמיר הוא דאמר הכי לאסור כנס ואח"כ גירש בפ"ד אחין (לעיל ל:) אבל להקל לא אשכחן ועוד דאפי' לאחר מיתה אמרי' בהערל (לעיל עט:) כשנפלה לו ואח"כ נפצע דחייל איסור פציעה וי"ל דבלאו הכי פריך לה מגופה:
אי נסוב כי אורחייהו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. לא שנשא שני שניה ושלישי שלישית דא"כ שתיהן מותרות לבעליהן וליבמיהן דהא קסבר דקהל גרים לא אקרי קהל כדקאמר מותרות לאלו ולאלו גיורות אלא בן השנייה שהוא שלישי נשא ישראלית והיינו כי אורחייהו שהוא מותר בה ואר"י דאסורות ליבמיהן לא קאי אתרוייהו דאשת שכי שהיא שנייה מותרת ליבמה דקהל גרים לא איקרי קהל ומשום אשת שלישי שהיא ישראלית נקט אסורות ליבמיהן וכן הא דקאמר אי אפוך מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן נמי לא קאי אלא אאשת מצרי שני שנשא ישראלית ומשום הכי נקט כה"ג אי נסוב כי אורחייהו אי אפוך ונסוב דלא מצי למינקט כולה מילתא בחד גברא וקאי מעיקרא אאשת שלישי ובתר הכי קאי אאשת שני וא"ת ואמאי לא נקט דליהוי קאי אתרוייהו כגון מצרי שני שנשא ישראלית ומצרית ראשונה דהשתא אחד מהם ישראל גמור ואחד מצרי שני נסוב כי אורחייהו שתיהן אסורות ליבמיהן אפוך ונסוב אסורות לבעליהן וי"ל דבן הישראלית ממצרי שכי אין חשוב ישראל לענין קהל אלא חשיב קהל גרים וא"ת אפי' ליתא לדרב דימי ליתני ישראל שנשא שתי נשים מצרית ראשונה וישראלית והיו לו בנים משתיהן דבן מצרית מצרי שני ובן ישראלית ישראל נסוב כי אורחייהו אסורות ליבמיהן אפוך ונסוב אסורות לבעליהן וכ"ת דלא תני הכי לפי שנישואי מצרית הוי באיסור והא קתני ממזר וחלל שנשאו באיסור ואומר ר"י דלא פריך אלא ממה ששייר דברים של חידוש דאם איתא לדרב דימי היה לו לכוללה במשנתנו ולהכי כי משני שייר פצוע דכא פריך הא תנא ליה חייבי לאוין ואין זה חידוש ולבסוף מסיק דמ"מ שיורא הוא והא דלא קאמר שייר גרושה זונה ונתינה משום דלא חשיב להו שיורא דכיון דתנא חללה הוא הדין גרושה וזונה ונתינה הויא בכלל ממזרת דהכל ענין אחד וא"ת ומאי מקשה לרב דימי לימא דלא תני הכי משום דבפלוגתא לא קמיירי דאיכא למ"ד קהל גרים מיקרי קהל ועוד דר' שמעון מתיר הנקבות מיד ויש לומר דעדיפא משני ועוד דמתני' איירי בפלוגתא דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין דקתני בחייבי לאוין אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן משמע דשייך בהו ייבום אלמא תפסי בהו קידושין:
שייר פצוע דכא. אפי' נפצע לאחר שנשאה לא מיתסרא בהכי ליבם שאין פצוע דכא ולא אמרינן במותר לה נאסרה כו' דלא שייך אלא כשנעשה באשה שום מעשה דנאסרה בכך לבעל כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפ"ק (דף יא:):
וקמשמע לן לאו השוה בכל. משום מותרות ליבמיהן איצטריך לאשמועינן בלאו השוה בכל דאי משום אסורות ליבמיהן כיון דאשמועינן בלאו שאין שוה בכל כל שכן בלאו השוה בכל:
אלא לאו ש"מ תנא ושייר. וא"ת והא אלו קתני דהכי פריך בפ"ק דקידושין (דף טז: ושם) גבי ואלו שמעניקין להן וגבי אלו דברים שאין להם שיעור בשלהי פרקא (שם דף מ.) ואר"י דהכא לא נקט אלו אלא לפדושי הא דקתני עניינים הרבה ברישא יש מותרות יש אסורות ולהכי לא שייך למפרך ועוד דבכל מקום ששונה שני עניינים אלו ואלו שיש ואלו שאין משייר אע"ג דתני אלו כי ההיא דאלו נערות שיש להן קנס (כתובות דף כט.) דשייר מצרי ואדומי ופסול כהונה ובמזבח מקדש (זבחים דף פד.) דתנן אלו שפסולן בקדש ולא חשיב ניתנים למעלה שנתן למטה כו' בחוץ בפנים בפנים בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן דחשיב להו ברייתא (שם):
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ט (עריכה)
ה א מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, סמג לאוין קכא ולאו קכב, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף כ"ב, וסימן ??? סעיף ג:
ראשונים נוספים
גמ': הא דאמרינן כל היכא דאיהו מוזהר היא נמי מוזהרת. קשה לי תיפוק ליה דהא איכא מ"מ משום ולפני עור לא תתן מכשול דהא שוה בכל ועוד הא דמדמי לה בסמוך ללאו דטומאה מי דמי התם משום קדושה דכהנים הוא וכהנות לית להו קדושה זו אבל היכא דאיהו מוזהר משום לתא דידיה היא מוזהרת [משום לפ"ע] ואמאי לא תהא מדה זו נוהגת בהן ויש לומר לעולם משום לפני עור לא תתן מכשול איכא אבל ללקות עליו משום לאו המיוחד בה מהדרינן והא דמדמה לה ללאו דטומאה משום דבכל עסק דין כהנים אין נשים בכלל לא כהנית ולא ישראלית ואפי' משום ולפני עור לא תתן מכשול נמי י"ל דגבי השוה בכל כתיב אבל לאו שאינו שוה בכל אינו נוהג בהן לא מחמת עצמן ולא מחמת אנשים ובמסקנא איתרבי להו לכל מילי, חוץ מדבר הבא מחמת קדושת עצמן כגון טומאה ולינשא לפסולין.
וכי תימא קסבר האי תנא נשואין הראשונים מפילין: מסתברא דאפילו למאן דאמר נשואין הראשונים מפילין לא שרי בכי הא, דהא נבעלה ונתאלמנה, ולא גרע נתאלמנה לאחר נשואין הראשונים מבגרה תחתיו דהיא מקודשת עצמו ממש שהיא אסורה לו. ותדע לך עוד דאם איתא מאי קושיא מחלל שנשא כשרה דלא אמרינן נשואין הראשונים מפילין, דההיא לכולי עלמא אי אפשר להתירה דהא נבעלה לפסול לה, וכל שנבעלה לפסול פסלה ואפילו מתרומה דבי נשא. אלא אורחא דמלתא קא מקשה, כלומר וכי תימא קסבר האי תנא דנשואין הראשונים מפילין ואפילו בכהאי גוונא, הרי חלל שנשא כשרה דלא אמרינן, ואי נסיב כי ארחייהו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. קשיא לי בשלמא ישראלית שנשאת לשלישי אסורה לשני אלא שניה לשלישי אמאי, והלא קהל גרים לא איקרי קהל ומצרי שלישי מותר הוא במצרית שניה, ורב פפא דאתקיף לה אליבא דמאן דאמר קהל גרים לא אקרי קהל קא מתקיף, וכדאמר מותרות לאלו ולאלו גיורות. וניחא ליה דהא דקאמר הכא ואסורות ליבמיהם לאו למימרא שיהיו אסורות שתיהן ליבם, אלא דמשכחת בהו מותרות לבעליהן וחדא מינייהו אסורה ליבם ומותרת לבעל, וחדא אסורה לבעל ומותרת ליבם. ותדע לך דהא אסורות לאלו ואלו איילונית דקאמר על כרחין ישראלית איילונית שנשא לשלישי אינה אסורה לבעל, אלא משום שני דאסורה לו אותה שנשאת לו ואסורה להתיבם לשלישי משום דאינה בת יבום קטנה.
וכל היכא דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרה מהכא נפקא מדרב יהודה נפקא כו': ואי קשיא לך ת"ל משום דהא איכא ולפני עור לא תתן מכשול. איכא למימר דאין ללקות. עליו משום לאו המיוחד בה מהדרינן ולפני עור לא תתן מכשול אינו מיוחד בה. הרמב"ן נר"ו (ד"ה הא).
וכ"ת קסבר האי תנא נשואים הראשונים מפילים פי' ובשעת נשואין שנעשת זקוקה לו כשרה היתה ואעפ"י שנאסרה לו בשעת מיתה הא מצות יבום קדים:
והרי חלל שנשא כשרה ולא אמרי' נשואי' הראשוני' מפילי' ק"ל אפי' למ"ד נשואי' הראשוני' מפילי' היאך אפשר לומר דליפק' איסור חללה ואיסור אלמנה דההוא טעמא דנשואי' הראשונים מפילי' לא שייך אלא לענין צרת ערות דכנס ולבסוף גרש לאסור צרה משום ערוה אבל לענין גופא שנתחללה קודם יבום ליכא למימר הכי דלא עדיפא זיקה מקדושי' ואלו כ"ג שקדש את הבתולה ובגרה תחתיו הרי היא אסורה לו וי"ל דאנן לרבותא פרכי' דאי טעית לומר דלמ"ד נשואין הראשונים מפילין לא חיישי' לאיסור כהונה הבא לאחר כן אין לך לטעות כן שהרי חלל שנשא כשיר' דלא אמרי' נשואי' הראשונים מפילי' ולאו משום דס"ל להאי תנא מיתה מפלת אלא דבה"ג ליכא טעמא דנשואי' הראשונים מפילין זהו הנר' נכון בזה:
אבל בתולה חזיא ליה פי' חזיא לבעל ראשון אעפ"י שהיה כ"ג וחזיא השתא לאחיו כ"ה דהא לא נעשית חללה כלל והוי מותרת לזה ולזה ולכ"ג הוא דאסורה בלחוד משום חללה ותהוי מכלל המותרות לבעליה' ואסורות ליבמיהם:
ליתני נמי מצרי שני שנשא מצריות א' ראשונה ואחד שניה והיו לו בנים מראשונה ומשניה פי' ובני הראשונה הם שניים ובני הב' הם שלישים:
ניסוב כי אורחא פי' שנשא הב' מצרית שניה והג' נשא בת ישראל. מותרות לבעליהם ואסורות ליבמיהם וא"ת ניחא דאשת שלישי ישראלית אם מת אסורה ליבמה מצרי שני אבל אשת מצרי שני למה אסורה ליבמה מצרי ג' כיון דסבי' לן דקהל גרים לא איקרי קהל כדאמרינן בסמוך מותרות לאלו ואלו גיורת הרי מצרי ג' שהוא גר מותר במצרי' ראשונ' ושניי' וי"ל דאה"נ ולא נקטי ליה משום מצרי שני שאסור באשתו של ג' ועל אשתו של ג' אמרינן דמותרת לבעל' ואסור ליבמ' ואי איפוך להו דנסיב שני מצרית שלישית אסורה לבעלה ומותרת ליבמה ותדע דבסמוך אמרי' אסורו' לאלו ולאלו אילונית כלומר משום דהויא ישראלית גמורה וההיא ודאי אינ' אסורה לינשא למצרי ג' אלא משום מצרי שני נקטוה לה שהיא אסורה לו משום בת ישראל וכשמת אסורה לאחיו משום דכתיב אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת וכדפרש"י ז"ל בסמוך:
מאי שייר דהאי שייר פי' תנא לעול' מילתא חדא לא שייר שייר פצוע דכא פי' שאם הבעל פצוע דכא אסורה לו ומותרת לאחיו ואם אחיו לבדו פצוע דכא אסורה ליבם ומותרת לבעל ואם שניהם פצועי' דכא אסורה לשניהם ואם היא גיורת מותרת לשניהם וכפרש"י ז"ל:
ההיא איצטריך ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב פירש דכי הדר תני חלל שנשא כשרה לאו משום איסורה ליבמה נקט לה אלא משום מותרת לבעלה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי' פי' ואע"ג דכהן מוזהר שלא ישא חללה אין הכהנת מוזהרת שלא תנשא לחלל פי' דהא לא חזינן אזהרה בכתוב אלא על הכהני' שלא ישאו חללה ואלו היה חלל פסול לנקבות כמו לזכרים הי"לל לא יבא חלל בקהל כהונה כדתיב לא יבא בקהל ה' שהוא אזהרה בין לממזר בין לממזרת כן פי' מ"ה הר"ם ז"ל בשם אחיו ובשם הראב"ד ז"ל:
מאי כשרה כשרה לכהונה וא"ת וכי אין בת ישראל כשרה לכהונה כבר פרש"י ז"ל שהיא כשרה מן המובחר כדאמרי' בפסח ראשון סעודת הרשות בת ישראל לכהן:
והא מהכא נפקא מדרב יהודה אמר רב נפקא וא"ת בלאו הכי נמי תיפוק ליה משום לפני עור לא תתן מכשול י"ל דאי משום ההוא כיון שאינו מיוחד לאיסור זה ולאו כולל הוא בכל מצות התורה ואינו לוקה עליו אבל מהא דרב יהודה נפקא שיהא לאו פסולי כהונה מיוחד בנשים כמו באנשים ללקות עליו כן כתב ר"ה ז"ל ומיהו אכתי ק"ל היאך אפשר לומר דמשום דר' יהודה תתחייב הנקבה בלאו זה שהוא מפורש שהיא מדבר עם הזכר שלא ישא החללה והיאך יצא לנו שתהא הכשרה מוזהרת שלא לינשא לחלל בלאו שהוא כולל אפי' מדבר עם האנשים ואע"ג דפיסולו בני ישראל אתי' מדר' יהודה דה"ק שהוזה' באותו לאו ובאותו לשון גם הנשים אבל בענין כזה היאך אפשר וי"ל דכיון דכתיב לא יקחו הרי אפשר לומר לפרש מדר' יהודה כי על כלן מזהיר שלא לעשות ליקוחים בחללות וההיא לא יקחו למה לי אי מההיא ה"א ה"מ לאו השוה בכל אבל לאו שאינו שוה בכל לא ק"ל הא מהיכא תיתי כיון שאף לאו שאינו שוה בכלל חטאת היא ובכלל עונשי' שלוקי' עליו דאלו במצות עשה אינם בכלל לפי שאין בהם עונש מלקו' כדפרש"י ז"ל וי"ל מפני שהפ' ההיא מדברת בלאו השוה בכל ואשכחן דפטרא רחמנ' ממצות עשה שהזמן גרמא הייתי דן לקולא שלא בא זה הכתו' אלא ללאו השוה בכל:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ט (עריכה)
אר"י א"ר לא הזהרו כשרות להנשא לפסולין. פי' מותר החלל לישא כהנת כשרה, ודוקא הכשר מוזהר שלא יקח פסולה אבל הפסול מותר ליקח כשרה, מתיב ר"י לא יקח ומלמד שהאשה מזדהרא וכל היכא דאיהו לא מוזהר איהי נמי מזדהרא וכל היכא דאיהו לא מוזהר איהי נמי לא מיזהרה. ובפ' עשרה יוחסין מסיק תלמודא והל' גר מותר בכהנית לא הזהרו כשרות להנשא לפסולין. מותר בממזרת כר' יוסי דאמר קהל גרים לא איקרי קהל כולה פירקין אסור ל"ת הוא. ואע"ג דקי"ל דאתי עשה ודחי את ל"ת הא אמרן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה:
מתניתין: שניות מדברי סופרים שניות לבעל ולא שניות ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שני' ליבם ולא שני' לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל שני' לזה ולזה אסורה לזה ולזה אין לה כתובה ולא פירות ואל מזונות ולא בלאות והולד כשר וכופין אותו להוציא. אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה מו"נ לישראל ב"י לנו"מ יי"ל כתובה:
א) וי"ל דהא לא קשה מידי דאי ליתא לדרב דימי אין למפרך ליתני כדפרישית דהא לא הוה קמ"ל רבותא [בזה] דפשיטא דהיכא דהאחד ישראל והאחד מצרי הלך אחר פסולן אבל פריך שפיר תלמודא דאם איתא לדרב דימי הו"ל למיתני מצרי שני שנשא שתי מצריות וכו' ולאשמעינן רבותא דהיכא נמי שהאיש והאשה פסולים הלך אחר הפסול יותר דזה לא שמעינן:
ומאי כשרה כשרה לכהונה. פי' כהנת וקרי לה כשרה משום דמצוה לכהן לישא כהנת כדאמרי' בפרק ואלו עוברין:
לכל עונשין בלאוין קאמר דבמצות עשה אינן שוין שהרי מצות עשה שהז"ג נשים פטורות:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה