מגילה כד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אובנביא שלשה היו שלשתן שלש פרשיות קורין אחד אחד במדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק המתורגמן:
גמ' הני ג' פסוקין כנגד מי אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא ג' פסוקים ואם היו שלשתן שלש פרשיות קורא אחד אחד כגון (ישעיהו נב, ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם (ישעיהו נב, ד) כי כה אמר ה' אלהים מצרים ירד עמי בראשונה (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה':
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה:
ורמינהי קורא (ויקרא טז, א) אחרי מות (ויקרא כג, כז) ואך בעשור והא קא מדלג אמר אביי לא קשיא כאן בכדי שיפסוק התורגמן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן והא עלה קתני מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא אלא אמר אביי לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשתי עניינות והתניא מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן תניא אידך גאין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:
מתני' המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו קטן קורא בתורה ומתרגם דאבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה הואינו נושא את כפיו ופוחח פורס את שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה זואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו חסומא פורס את שמע ומתרגם רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע:
גמ' מ"ט רב פפא אמר משום כבוד רבה בר שימי אמר משום דאתי לאינצויי מאי בינייהו איכא בינייהו דעביד בחנם תנן ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו אי אמרת משום נצויי קטן בר נצויי הוא אלא מאי משום כבוד קטן בר כבוד הוא אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו
רש"י
עריכה
ובנביא שלשה - אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא מיניה הוראה:
ואם היו שלשתן כו' - בגמ' מפרש היכא משכחת לה רצופין:
מדלגין בנביא - מפרשה לפרשה:
ואין מדלגין בתורה - שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע:
ועד כמה הוא מדלג - בנביא:
שלא יפסוק התורגמן - שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה:
גמ' קורא - כהן גדול אחרי מות ביום הכפורים משנה היא במסכת יומא ואך בעשור לחודש ויש כאן דילוג דפרשת אך בעשור לחדש השביעי בפרשת אמור אל הכהנים:
כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן - והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן:
והא קתני - גרסינן ולא גרסינן עלה:
בענין אחד - ששניהן מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף הדעת הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג שהרי שניהן בענין יוה"כ מדברים ומתני' דקתני כלל לא בשני ענינים כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין:
והתניא - בניחותא:
אין מדלגין מנביא לנביא - שיש כאן טירוף יותר מדאי:
מסוף הספר לתחילתו - למפרע:
מתני' המפטיר בנביא - מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע:
הוא עובר לפני התיבה - להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה:
על ידו - בשבילו:
קטן אינו פורס על שמע - לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן:
ואינו נושא את כפיו - אם כהן הוא שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו:
פוחח - במס' סופרים מפרש כל שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגם ערטילאי ופחח (ישעיהו כ):
פורס את שמע - דהא מחויב בברכה:
אבל אינו קורא בתורה - משום כבוד תורה וכן לפני התיבה וכן בנשיאות כפים גנאי הוא לצבור:
גמ' משום כבוד - להעביר לפני התיבה הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד:
משום אינצויי - הדבר בא לידי מחלוקת אני מפטיר ואתה תעבור לפני התיבה:
דקא עביד בחנם - הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר
תוספות
עריכה
ובנביא שלשה. ועכשיו אין אנו מקרין למתורגמן אפילו בנביא אלא פסוק אחד שלא יבא לטעות רק בתחילת ההפטרה אנו מקרין ג' למתורגמן להודיע כי כן הדין אילא דחיישינן שיטעה:
ואם היו שלשתן של שלש פרשיות קורין אחד אחד. קשיא על מה שאנו מתרגמין ויאמר יהושע אל העם התקדשו (יהושע ג) ויש שם ג' פסוקים עד בעת ההיא ומקרין אותן למתרגם שלשתן ביחד ואע"פ שיש פרשה בסוף שני פסוקים והא שאנו מתרגמין הפטרות של פסח ועצרת טפי משאר י"ט לפי שהן מדברות בנס היום כדי לפרסם הנס וכן במתן תורה כדי לפרסם הנס:
אבל אינו פורס על שמע. ואפילו לרבי יהודה דמכשיר ליה במגילה לעיל (דף יט:) הכא מודה שלא יוציא אחרים ידי חובתן בדבר שבקדושה משום דבקטן איכא ב' דרבנן כדפרישית לעיל לרבנן דרבי יהודה אבל במגילה יש להקל לפי שטף ונשים היו בספק דלהרוג ולהשמיד לפיכך עשאו רבי יהודה כגדול:
פוחח. ערום ויחף פ"ה מתרגמינן ערטילאי ופחי וליתא דפחי הוא תרגום של ערום וכן פירש רב אלפס דפחי זהו אותו שלבוש בגדים קרועין והכי נמי משמע פרק קמא דמס' קידושין:
ואינו עובר לפני התיבה. קשה מאי איריא קטן אפילו גדול נמי אינו עובר לפני התיבה אא"כ נתמלא זקנו כדתניא סוף פ"ק דחולין (דף כד: ושם) נתמלא זקנו ראוי לעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה אבל בענין אחר לא וי"ל דהתם מיירי בתענית צבור כדתנן בתענית (דף טז.) דאין מורידין לפני התיבה אלא זקן ורגיל (. ומי שנתמלא זקנו) ומי שטפולו מרובה והא דקתני התם גבי נתמלא זקנו ראוי לעשות ש"ץ היינו להיות ש"ץ בקביעות אבל באקראי בעלמא יכול להיות משהביא ב' שערות ולא כמו שפירש רש"י שם דפירש דמיירי לתקיעת שופר ולהמנות פרנס על הצבור ולהלקות ולנדות:
ואין נושא כפיו. משמע הא אם הביא ב' שערות ישא כפיו וקשה דהא סוף פ"ק דחולין (דף כד: ושם) אמר דאין נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו ועוד קשה דמשמע סוף פרק לולב הגזול (סוכה דף מב.) קטן היודע לישא את כפיו חולקין לו תרומה בגורן ואפילו קטן ממש וי"ל דההיא דלולב הגזול מיירי עם כהנים גדולים ללמוד ולהתחנך והא דפסלינן הכא קטן מיירי בשאין גדולים עמו וההיא דחולין דבעי מלוי זקן מיירי לישא כפיו תדיר בקביעות אבל באקראי בעלמא יכול הוא לישא כפיו אע"פ שלא נתמלא זקנו כדי לאחזוקי נפשיה בכהני: (וע"ע תוס' יבמות צט: ד"ה ואלו):
מי שלא ראה מאורות לא יפרוס על שמע. קשה דהא רבי יהודה הוא דאמר פרק החובל (ב"ק דף פז. ושם) סומא פטור מכל המצות וא"כ אי איירי הכא בסומא אפילו ראה מאורות ונסתם נמי ומפרש בירושלמי דלא מיירי בסומא ממש אלא מיירי שהוא בבית אפל ועוד י"ל דמיירי שפיר בסומא והא דפטרינן התם סומא היינו מן התורה אבל מדרבנן מיהא חייב ואפילו נסתמא משנולד מ"מ חייב הוא מדרבנן שלא יהא כנכרי ולא יהא נוהג בו דת יהודי כלל דלא דמי לנשים דפטורים ממצות עשה שהזמן גרמא אפילו מאותן שאינן אלא מדרבנן שהרי בנר חנוכה ובארבע כוסות ובמקרא מגילה דלא הוו אלא מדרבנן לא מחייבי אלא לפי שהן היו באותו הנס התם היינו טעמא שאפילו נפטור אותן מכל מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ עדיין יש להן מצות רבות אבל סומא אם נפטור אותו מכל מצות אפי' מאותן שאינן אלא מדרבנן א"כ יהא חשוב כנכרי ואע"ג דפירש' לעיל דקטן דאית תרי מדרבנן שהוא קטן ופריסת שמע דלא הוי אלא מדרבנן אין יכול להוציא אחרים גדולים דליכא אלא חד דרבנן פריסת שמע אפ"ה סומא שיש בו תרי מדרבנן יוציא שפיר האחרים דכיון שהוא גדול ובר דעת עדיף טפי מקטן:
[וע"ע תוס' עירובין צו. ד"ה דילמא וכו' ותוס' לעיל יט: ד"ה ור"י מכשיר]
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/מגילה/פרק ג (עריכה)
ס א מיי' פי"ב מהל' תפלה הלכה י"ד:
סא ב ג מיי' פי"ב מהל' תפלה הלכה י"ג, סמ"ג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' קמ"ד סעיף א':
סב ד מיי' פ"ח מהל' תפלה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' נ"ג סעיף ו':
סג ה מיי' פט"ו מהל' תפלה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף ל"ד:
סד ו מיי' פ"ח מהל' תפלה הלכה י"ב:
סה ז מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' נ"ג סעיף י"ג:
סו ח מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' ס"ט סעיף ב':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מגילה/פרק ג (עריכה)
הקורא בתורה לא יפחות לו מג' פסוקים כנגד תורה נביאים וכתובים ולא יקרא לתורגמן בתורה יותר מפסוק אחד ובנביא ג' ואם היו שלשתן ג' פרשיות כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי בראשונה ועתה מה לי פה כגון אלו קורין א' א'.
מדלגין בתורה בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור אע"פ שהן מרוחקין זה מזה כיון שהן ענין אחד מדלגין ובנביא מדלגין אפילו בב' עניינות. וכאן וכאן כדי שלא יפסיק המתורגמן. פי' משעה שיפסיק עד שיכרוך הספר ויגיע למקום שרוצה לקרות שיעור שישלים המתרגם הפסוק שמתרגם לא יותר.
ואין מדלגין מנביא לנביא כגון מישעיה לירמיה וכיוצא בו ובנביא של י"ב והוא ספר תרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו שהוא למפרע.
המפטיר בנביא הוא פורס את שמע והוא עובר לפני התיבה ואם הוא כהן הוא נושא את כפיו.
מ"ט. רב פפא אמר משום כבוד. רבא בר שימי א' משום אינצויי כלומר חיישינן דלמא אתו למימר אני מפטיר וזה פורס על שמע. וכי זה גדול ממני ליקח שכר. הלכך התקינו להיות המפטיר פורס על שמע עובר לפני התיבה כו'. ואין עושין בחנם אלא משום כבוד. אבל לא מינצו אלא במקום שהפורס על שמע העובר לפני התיבה נוטל שכר ואם היה המפטיר קטן שאינו ראוי לעבור לפני התיבה ולא לפרוס על שמע אביו או רבו עוברין על ידו דאי לאו הכי אתי רבו לאינצויי. קטן קורא בתורה ומתרגם. פוחח פורס על שמע שיקרא יוצר אור שתים לפני התיבה להתפלל י"ח ברכות בצבור ואינו נושא את כפיו משום כבוד צבור פי' פוחח לבוש בגד קרוע ואין בבגדיו בתי ידים אלא ידיו כמו ערומות כמה דמתרגמינן (בישעי' כ') כמה דמהלך עבדי ישעיהו פחח ויחף תלת שנין:
מתני': קטן קורא בתורה ומתרגם: פירוש דקטן עולה הוא למנין שבעה כדאיתא בגמרא (לעיל כג, א).
אבל אין פורס על שמע: דכיון דאיכא דבר שבקדושה אינו בדין שיוציא בו את הרבים ידי חובתן. ואע"ג דהגיע לחינוך ופריסת שמע אינה אלא מדרבנן, אפילו הכי גדול מיחייב ממש מדרבנן ואיהו לא מיחייב ביה אלא משום חינוך בעלמא, וכדכתיבנא לעיל (יט, ב ד"ה הא) גבי רבי יהודה מתיר בקטן, ואפילו רבי יהודה מודה בהא וכדכתיבנא לעיל (שם) דלא פליג אלא במגילה הואיל ואף הם היו באותו ספק של להרוג ולאבד.
ואינו עובר לפני התיבה: תימה דהכא משמע דדוקא קטן הא גדול שהביא שתי שערות עובר, ואילו בפרק קמא דחולין בסופו (כד, ב) תניא נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו, אלמא עד שיתמלא זקנו לא. ויש לומר דהתם ליעשות שליח צבור קבוע ולירד לפני התיבה תדיר, הא באקראי ולעתים כל שהביא שתי שערות מותר.
ולענין פורס את (שמע) [כפיו] נמי איכא למידק דהכא משמע שאילו הביא שתי שערות מותר והתם תניא עד שיתמלא זקנו. ועוד קשיא דבסוכה פרק לולב הגזול בסופו (מב, א) תניא קטן היודע לפרוש כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות. ואיכא למימר דההיא דלולב הגזול לישא את כפיו עם אחיו הכהנים הגדולים להתחנך בעלמא אבל לא ישא בפני עצמו כלל, וכענין שאמרו בערכין בפרק שני (יג, ב) גבי שיר דקאמר התם רבי אליעזר בן יעקב שאין הקטנים עולין ממנין המשוררים ולא עולין לדוכן אלא ראשיהם בין רגלי הלוים, וההיא דפרק קמא דחולין בנושא את כפיו בפני עצמו ובקבוע, והא דהכא לישא את כפיו בפני עצמו באקראי בעלמא, והלכך כל שלא הביא שתי שערות בפני עצמו לא, הא הביא שתי שערות נושא אפילו בפני עצמו לעתים ובאקראי.
ורש"י ז"ל פירש שם בפרק לולב הגזול דלאו בקטן ממש מיירי התם, אלא הכי קאמר קטן היודע לפרוש את כפיו כלומר שאין יודעין בו אם הגדיל עדיין אם לאו אפילו הכי כיון שהוא נושא את כפיו בידוע שהביא שתי שערות שאילולי כן לא היה נושא את כפיו והלכך חולקין לו תרומה בבית הגרנות. ואינו מחוור, דכל ההיא ברייתא דלולב הגזול בקטן ממש מיירי.
רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורש על שמע: תימה דהכא משמע דדוקא בשלא ראה מאורות מימיו אבל פקח ונסתמא פורס לפי שכבר נהנה, ולא משמע הכי בבבא קמא בפרק החובל (פז, א עי"ש) דרבי יהודה סומא מיפטר פטר ליה מכל מצות האמורות בתורה ורב ששת דאמר מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מכל מצות האמורות בתורה עבידנא יומא טבא לרבנן דאנא עבידנא ולא מיפקידנא ואיהו פקח היה ונסתמא. ובירושלמי (פ"ד ה"ז עי"ש) דייקי עלה דהא דהכא ופירשוה דלאו בסומא ממש היא מתניתא אלא בשעמד בבית אפל כל ימיו. ובתוספות דחו דלא משמע הכין בגמרא, מדמייתי עלה (לקמן עמוד ב) ההיא דרבי יוסי דאמר פעם אחת מצאתי סומא אחד באישון לילה ואפלה ואבוקה בידו, דאלמא מתניתין בסומא ממש קא מיירי. מיהו נראה דלאו קושיא היא כל כך דדוגמא נקטה, כלומר שהסומא או השרוי באפילה נהנה הוא מן המאורות שמשתמרין הן על ידי המאורות ומשמשין אותן על ידיהם כההוא סומא. אבל בתוספות תירצו דרבי יהודה ודאי מדאורייתא פטר כל סומא מכל המצות האמורות בתורה אבל מדרבנן מחייב, וכי מחייב הני מילי בפקח ונסתמא לפי שכבר היה בר חיובא ואפילו נסתמא בעודו קטן מכל מקום ראוי היה לבא לכלל מצות אבל בסומא מן הבטן פטור לגמרי. וטעמא דמחייב ליה רבי יהודה מדרבנן ולא פטר ליה לגמרי כנשים שפטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא ואפילו מדרבנן, דלא דמי, דנשים אע"פ שפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא חיובי מחייבי בכל שאר המצות אבל סומא אילו אתה פוטרו מהכל הוה ליה כגוי. והני מילי בשראה מתחילתו ונתחייב במצות וא"נ אפילו נסתמא קודם שהגדיל כדאמרן, אבל בשלא ראה מאורות כלל פטור לגמרי לדברי ר"י.
והא דאמרי' אם היו שלשתן ג' פרשיו' כגון כי כה אמר ה' וכו' ברוב הספרים בכל א' מהם פרשה ולפ"ז יהא פירושו ג' ענינים חלוקים ואסיקנא דבתורה מדלגין בענין א' כגון אחרי מות ואך בעשור וכמו שאנו נוהגין בתענית לומר ויחל משה ופסול לך אבל לא בב' ענינים ובנביא מדלגין אפי' בב' ענינות וכאן וכאן בכדי שלא יפסיק התורגמן ואין מדלגין מנביא לנביא דמסתמא יש בו כדי להפסיק התורגמן ובנביא של י"ב מותר שהם כשתי פרשיות בעלמא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לראשו דה"ל כקורא למפרע:
מתני' המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ואע"ג דההפטרה מאוחרת משום דהא גריס לה פורס על שמע ולעבור לפני התיבה אקדמיה ולא קתני הפורס על שמע הוא עובר לפני התיבה והוא מפטיר בנביא:
ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו פי' בשבילו אבל אינו פורס הוא עצמו ואפי' הגיע לחינוך ואע"ג דברכות הן דרבנן דאיהו פטור הוא לגמרי אפי' מדרבנן וכדכתיבנא לעיל:
קטן קורא ומתרגם מה טעם אביו או רבו עוברין על ידו לפי שהקטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ושמעי' מינה דדוקא קטן אבל גדול שהגיע לכלל שנים עובר לפני התיבה מיהו דוקא באקראי שלא במנין שלנו אבל אין ממנין אותו לעבור לפני התיבה ואינו נושא את כפיו תדיר עד שתמלא זקנו כדתניא בפ"ק דחולין נתמלא זקנו ראוי לעשות ש"צ ועובר לפני התיבה ולישא את כפיו וכדפרש"י התם וכן אתה אומר בענין נשיאות כפים דבעי' התם שיתמלא זקנו למנותו בכך דכך קבע אבל לעתים נושא את כפיו כיון שהוא גדול ולאפוקי קטן ואפי' דרך עראי נמי לא ואכתי איכא למידק מהא דאמרי' במס' סוכה קטן היודע לישא את כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות אלמא קטן נושא את כפיו ולפי' חולקין לו תרומה ורש"י ז"ל פי' שם דלאו קטן ממש בשנים קאמר אלא שהוא נראה כקטן ואין אנו יודעים אם הוא גדול בשנים אי לאו שהוא נושא את כפיו בידוע שהוא גדול שאלמלא כן לא היה נושא את כפיו כדתנן הכא וכיון שכן חולקין לו תרומה בחזקת גדול ולא נהירא דהתם דקתני כמה ענינין בההיא מתני' בקטן ממש נינהו אבל הנכון דהתם לא קתני קטן הנושא את כפיו אלא קטן היודע לישא את כפיו שמבסם את אחיו הכהנים בקול ולפיכך חולקין לו תרומה וכן אמרי' לענין משוררים ולא עולים לדוכן אלא ראשיהם בין רגלי הלוים והיו קורין אותן סועדי הלוים כלו' שסומכין קולם ואמרי לה צוערי הלוים כלו' קטני הלוים וכדפריש התם בס"ד. הילכך משהגיע מבסם עם אחיו בקול כי ההיא דסוכה וכשהוא גדול עולה לדוכן דרך אקראי:
פוחח פורס על שמע ומתרגם פי' פוחח שבגדיו קרועי' כדמתרגמי' ערום ויחף פוחח ואמרי' נמי התם בירושלמי על מי שתכפוהו אבליו עד שקרע מלפניו ומלאחריו נעשה כפוחח ומ"ש במשנתי' שפורס על שמע דרך עראי כשאין שם אחר אלא הוא לפי שבמקומו הוא עומד ופורס וכן מתרגם דלאו מילתא דקביעותא הוא כוליה האי דנשגח ביה לבזיוני אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו פורס את כפיו:
סומא פורס על שמע ומתרגם וג"כ עובר לפני התיבה ונקט פורס על שמע לאפוקי מדר' יהודה דפליג עלה:
רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע ק"ל דש"מ דדוקא סומא מעיקרא פוסל ר' יהודה אבל פקח ונסתם כשר לגמרי וחייב במצוות ופורס על שמע ואפי' בסומא מעיקרא נמי לא פסל אלא לפרוס על שמע משום שלא נהנה מן האורה כדאיתא בגמ' הא בשאר מצוות דלא שייך למי' הכי הרי הוא כפקח גמור ממאי דאמור ליה רבנן לר' יהודה ומאי דמהדר להו דהכא בהנאה תליא ורבנן אית להו הנאה מדר' יוסי ולא קאמר דטעם דהתם משום דכל שלא ראה מאורות מימיו פטור מן המצוה ונקט האי טעמא דלמא בשאר מצוות חיובי מחייב ומייתי לה מקרא דכתיב אלה המצות והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצוות ומנא תימרא דאפי' כפקח ונסתם דואמרינן אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מ"ד לי הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקידנא ועבידנא ורב יוסף פקח ונסתמה היה ע"י מעשה דלא מצי קיימי בנפשיה דלא לאסתכולי בר מד' אמות ריס' כדאיתא בהגדה והנכון דלר' יהודה ודאי אפי' פקח ונסתמה פטור מכל המצוות מן התורה אלא שחכמים חייבוהו במצות לפי שלא יהא כגוי דבשלמא נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא ולא חייבום מדרבנן משום דהא איתנהו בשאר מצוות שלא הזמן גרמא אבל זה שפטור מכולם אם הניחוהו חכמים בפטורו הוי כגוי ולפי' פקח ונסתמה שכבר נהנה מן האור פורס על שמע דהא מיחייב מדרבנן ואתי מדרבנן ומפיק מדברכות של ק"ש דרבנן אבל סומא מעיקרו כיון שלא נהנה מן האורה אינו ראוי לברך עליו ולהוציא אחרים הא בשאר מצות מחייב מדרבנן מיהת וכן עיקר ונכון. וי"א שאף בשאר מצוות הוא פוטר לסומא מעיקרו ואפי' מדרבנן כיון שלא היה ראוי לעולם לבא בכלל חיוב ובפקח ונסתמ' הוא דחיוב מדרבנן לפי שכבר בא לכלל מצוות כשהוא פקח ואפי' נסתמה כשהוא קטן ראוי היה לבא בכלל חיוב והא דקתני הכא לא יפרוס על שמע לאו דוקא אלא ה"ה דמיפטר משאר מצוות ואפי' מדרבנן וזו שיטת התוס' ובירוש' הוקשה להם מה שהקשינו ותירצו בעומד בבית אפל הא מתניתא כלו' בפקח גדול שחייב בכל המצוות אלא שלא נהנה לעולם מן האורה ולדבריהם הא דאמרי' בגמ' דילן דר' יוסי פליג אדר"י למימרא שהסומא יהנה מן האורה ממעשה של אותו הסומא דאלמא ר' יהודה בסומא גמור מעיקרו מיירי י"ל דלדוגמא נקטי' שאף הסומא גמור נהנה מן האורה ע"י בני אדם הנהנים ממנה וה"ה לעומד בבית אפל ומשום דלרבנן סומא גמור חייב בשאר מצוות בעומד בבית אפל ואלו היה טעמו של ר' יהודה נכון בעומד בבית אפל לפטרו מברכה זו אע"פ שחייב בשאר מצוות אף לרבנן היה להם לפטור סומא גמור מברכה זו אע"פ שחייב בכל המצוות לדבריהם הוצרכו לומר שאף הסומא נהנה ולפי' אמרו בו שפורס על שמע ולמדנו בירוש' דמתני' דוקא נקט לא יפרוס על שמע דאלו בשאר מצוות חייב דפקח גמור הוא ואיפשר היה לו לומר דר' יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו ויפטרו מיהת דלא יפרוס על שמע כיון שהוא מתהנה מן האורה ורבנן אהדרו ליה דהא נהנה כדר' יוסי אבל לר' יהודה אף מכל המצוות הוא פטור אלא דכל כה"ג היה מפרש לה בגמ' כדמפרש בשאר דוכתי ולפי' אין לנו אלא מה שפירשו רז"ל:
גמרא מ"ט מפטיר פורס על שמע רב פפא אמר משום כבוד פי' שלא יפרוס לומ' הפטרה שאינו כבוד ולפי' תקנו לו לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה שיש בהם כבוד:
רב סימאי אמר משום אינצויי כלו' שלא יריב עם ש"צ שהוא נוטל שכר וזה מפטיר ואמרי' איכא בינייהו היכא דעביד ש"צ בחנם משום אנצויי ליכא משום כבוד איכא:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/מגילה (עריכה)
פיסקא הקורא בתרוה כו' ירושלמי בא בריה דר' חייא בר בא ר' חייא בשם ר' יוחנן הי' קורא בתורה ונשתתק זה שהיה עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון אין תימר ממקום שפסק הראשונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה:
תנאי בפ"ב ג' דתוספתא מגלה הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המצוות לא יענה אחר עצמו אמן ואם ענה הרי זה דרך הבירות:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/מגילה (עריכה)
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה