סמ"ג עשה מז
צוה הקב״ה לחשב התקופות והמזלות ומולדות הלבנה כדדרשינן במסכת שבת בפ׳ כלל גדול [דף ע״ה] מזה המקרא ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. איזוהי חכמה ובינה שהוא לעיני העמים? זו היא חישוב תקופות ומזלות. לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות החמה הם הולכים. ועוד כי על ידי חישוב התקופות ומולדות יודע מתי יצטרך לעבר החדש ולעבר השנה, כמו שנ׳ שמור את חדש האביב שיהא הפסח בחדש האביב וכתיב וחג האסיף תקופת השנה שיהא החג בזמן האסיף. ותקופת השנה היא לחשבון החמה כמו שנא׳ מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו.
תניא במסכת ראש השנה [פ״ב דף כ״ה] אמר רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדושה של לבנה פחותה מכ״ט יום וחצי וע״ג חלקים ושתי ידות שעה. הלבנה נסתרת בכל חדש וחדש ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יותר קודם שתדבק בשמש בסוף החדש ואותה שעה שתדבק בשמש ותראה במערב בערב אחר שנסתרה היא תחילת החדש ואם יראה הירח ליל שלשים יהיה יום שלשים ראש החדש ונקרא חדש שעבר חדש חסר ואם לא יראה עד ליל אחד שלשים יום יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים ויהיה יום שלשים מחדש שעבר ונקרא חדש שעבר חדש מלא. אומר רבינו משה [בתחילת פ״ו דהלכות קדוש החודש] כי החשבון של עיבור שאנו מחשבין עתה המולדות היא השעה שיתקבץ בה הירח עם החמה במהלכם האמצעי לא במהלכם האמיתי ובזה תולה טעם הדחיות כאשר נכתוב לפנים אי״ה.
היום והלילה כ״ד שעות בכל זמן, שתים עשרה ביום ושתים עשרה בלילה, והשעה נחלקת לאלף ושמונים חלקים. ולמה חלקו השעה למניין זה? לפי שמניין זה יש לו חצי ורביע שליש ושתות ותשע וחומש ועישור משיתקבץ החמה וירח לפי חשבון זה עד שיתקבצו פעם שנייה במהלכם האמצעי כטי״ב תשצ״ג פיר׳ כ״ט ימים וי״ב שעות ותשצ״ג חלקים וזהו הזמן של כל מולד ומולד וזהו חדשה של לבנה שנה של לבנה אם תהיה י״ב חדש מחדשים אלו יהיה כללה שנד״ח תתע״ו סי׳ שנ״ד ימים ח׳ שעות תתע״ו חלקים ושנת החמה היא שס״ה ימים ורביעי יום. נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה יכ״א ר״ד פי׳ עשרה ימים כ״א שעות ר״ד חלקים כשתשליך ימי חודש הלבנה שבעה שבעה שהן ימי השבוע ישאר יום א׳ ושתים עשרה שעות ותשצ״ג חלקים סימן אי״ב תשצ״ג זו היא שארית חדש הלבנה וכן כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה אם שנה פשוטה היא ישאר יתר על השביעות ר״ח תתע״ו פי׳ ארבעה ימים ח׳ שעות תתע״ו חלקים ולחצי שנה עולה ב״ד תל״ח פי׳ שני ימים ארבעה שעות תל״ח חלקים ואם שנת מעוברת היא תהיה שאריתה הכ״א תקפ״ט פי׳ ה׳ ימים כ״א שעות תקפ״ט חלקים ולחצי ישאר גי״ז קנ״א פי׳ ג׳ ימים י״ז שעות קנ״א חלקים ולשארית המחזור שהוא תשע עשרה שנה ישאר בט״ז תקצ״ה פי׳ ב׳ ימים ט״ז שעות תקצ״ה חלקים:
סימן א׳ ב׳ ג׳ ד׳ ה׳ ו׳: אי״ב תשצ״ג – לכל חדש הוצג. ב״ד תל״ח – לחצי שנה פשוטה שולח. גי״ז קנ״א – לחצי מעוברת תחזיקנה. ד״ח – תתע״ו לשנה פשוטה הוקבעו. הכ״א תקפ״ט – לשנה מעוברת חוק ומשפט. ובי״ו – תקצ״ה לשארית מחזור נמצא.
כשתדע מולד אחד מן החדשים, תשליך עליו אי״ב תשצ״ג. יצא לך מולד חדש שלאחריו ותדע באיזה יום מימי השבוע ובאיזו שעה ובכמה חלקים יהיה. וכשלא תדע מולד אחד מן המולדות, תמנה כל המחזורים שמבריאת העולם וכל הבי״ו תקצ״ה תשליך על בהר״ד – פי׳ ליל ב׳, ה׳ שעות, ר״ד חלקים. שהרי קיימא לן שבניסן נברא העולם ביום ראשון, ובתחילת ליל רביעי נתלו המאורות, ומפני קיטרוג הלבנה ונזיפתה שהתה ז״ט תרמ״ב – פי׳ ז׳ ימים, ט׳ שעות, תרמ״ב חלקים. וכשתוסיף למפרע ב״ד תל״ח על ז״ט תרמ״ב, תמצא מולד תשרי של תהו שהיה לפני ניסן בליל ב׳, ה׳ שעות, ר״ד חלקים. ומתשרי אנו מונין לשנים ועתה תקבץ כל הבי״ו תקצ״ה, ומכל תתר״ף חלקים תעשה שעות, ומכל כ״ד שעות תעשה ימים, ותשליך הכל בשביעיות והמותר תשליך על בהר״ד, ויצא לך מולד תשרי של תחילת אלף ששי, שנה רביעית למחזור רס״ד, ליל ג׳, ה׳ שעות, ע״ר הם ע׳ ור׳ חלקים.
שנת החמה עוב״ר על שנת הלבנה יכ״א ר״ד – יוד ימים, כ״א שעות ור״ד חלקים. שהרי שנת החמה שס״ה ימים ורביע יום, ובישול הפירות לפי הילוך החמה. ואם היה כך הולך ועובר כל השנים, יבא חג הסוכות באמצע הקיץ ולא יהיה בזמן האסיף, ופסח באמצע החורף ולא יהיה בחודש האביב. ועשו חכמים מחזורים של תשע עשרה שנים, שיש בהם שתים עשרה שנים פשוטות ושבע מעוברות – סימן גו״ח י״א י״ד י״ז י״ט – פירוש שנה שלישית מן המחזור ושישית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת תשע עשרה. ולסוף המחזור לא תעבור שנת החמה את שנת הלבנה כי אם שעה אחת ותפ״ח חלקים.
אין קובעין ר״ח תשרי לעולם לא באחד בשבת, ולא בד׳ בשבת, ולא בערב שבת – וסימן להם אד״ו. אלא כשיהי׳ מולד תשרי באחד מג׳ ימים האלו, קובעין ראש חודש ביום שלאחריו. לפיכך אין קובעין לעולם ר״ח ניסן לא בשני בשבת, ולא ברביעי בשבת, ולא בע״ש – וסימן להם בד״ו. שאם לא תדחה בד״ו, יבא תשרי באד״ו ותצטרך לדחותו, ויהיה יותר משני ימים בין קביעות חצי שנה לחצי שנה. ובמסכת ראש השנה [דף ד׳] תניא אחרים אומרים אין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד׳ ימים בלבד ובשנה מעוברת ה׳ ימים. וכן אם יהי׳ מולד תשרי בי״ח שעות או למעלה מי״ח, קובעין ראש השנה ביום של אחריו. ואם יהי׳ יום של אחריו מימי של אד״ו, הרי זה נדחה לשל אחר אחריו. לפיכך אם יהיה מולד ניסן מ״ג שעות ותרמ״ב חלקים, צריך לדחותו ליום של אחריו, שאם לא תדחהו יבא מולד תשרי בי״ח. וכן ג״ש לא״ה דתשרי דחהו ליום ה׳ פירוש גטר״ד שאין לפני אדר העיבור. ופי׳ גטר״ד שאם יבא מולד תשרי בליל ג׳, בט׳ שעות ור״ד חלקים, ידחה לחמישי. הילכך א״ד תתמ״י דניסן, דחהו ליום הראוי. פירוש שאם יבא מולד ניסן בא״ד תתמ״ו, פי׳ בליל ראשון בארבע שעות ותתמ״ו חלקים, צריך לדחותו אחריו שלא יבא מולד תשרי בגטר״ד. וכן בט״ו תקפ״ט דתשרי אחר אדר העיבור, דחהו לשלישי. פירוש אם יהיה מולד תשרי ביום שני, בט״ו שעות, תקפ״ט חלקים, ידחה. הילכך זי״א קנ״א דניסן אחר אדר העיבור, דחהו ליום א׳. פירוש אם יהיה מולד ניסן בשבת, בי״א שעות, וקנ״א חלקים.
בספר ר״מ [בפ״ז דק״ה] לא הזכיר כל עיקר דחיות דניסן. ופירש טעם דחיות דתשרי לפי שחשבון הזה הוא קיבוץ הירח והשמש בהילוכם האמצעי, לא במקומן האמיתי, לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי. ומה שאנו מעברים את השנה מחדש שלם ולא פחות מכאן, הטעם כדמפרש בפרק קמא דנזיר [דף ז׳] ובפרק קמא דמגילה [דף ח׳] לפי שנאמר לחדשי השנה, חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים. וכן לעניין החדשים, אף על פי שחדשה של לבנה כטי״ב תשצ״ג, אי איפשר לומר שראש חדש יהא בחצי היום, שיהא מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מהבא. שנאמר עד חדש ימים, ללמדינו ימים אתה מונה לחדש ואי אתה מחשב שעות. לפיכך עושין חדשי הלבנה מהן חדש חסר תשעה ועשרים יום בלבד אף על פי שחדשה של לבנה יתר על זה בשעות, וחדש מלא משלשים יום ואף על פי שחדשה של לבנה פחות מזה בשעות, כדי שלא לחשב בחדש שעות אלא ימים. במכילתיה תני [בא פרשה ב׳] רבי יצחק אומר הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת, מה חדש למנוייו, אף שנה למנוייה. מה חדש אין תוספת עיבור אלא בסוף, אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף והוא חדש אדר.
אלו היה חדשה של לבנה כ״ט יום ומחצה בלבד, היו כל השנים חדש מלא וחדש חסר, והיו ימי שנת הלבנה שנ״ד, ו׳ חדשים חסרים, ו׳ מלאים. אלא מפני החלקים שיש על כל חדש וחדש יתר על חצי היום, יתקבץ מהן שעות וימים עד שיהו מקצת השנים חדשים חסרין יתר על המלאים, ובמקצת השנים חדשים מלאים יתר על החסרים. יום שלשים לעולם עושים אותו ראש חדש בחשבון זה, הואיל ומקצתו ר״ח אפס כשחדש עבר מלא נחשב יום שלשים מחדש שעבר ויהיה יום אחד ושלשים ראש חדש הבא וממנו הוא המניין. סדר החדשים המלאים החסרים לפי חשבון זה כך הוא: תשרי לעולם מלא וחדש טבת לעולם חסר, ומטבת ואילך אחד חסר ואחד מלא על הסדר. כיצד? טבת חסר, שבט מלא, אדר חסר, ניסן מלא, אייר חסר, סיון מלא, תמוז חסר, אב מלא, אלול חסר. ובשנה מעוברת אדר הראשון מלא והשני חסר. נשאר ב׳ חדשים שהן מרחשון וכסלו. פעמים יהיו שניהם מלאים ופעמים יהיו שניהם חסרים, ופעמים יהא מרחשון חסר וכסלו מלא, וזה נקרא כסדרן.
דרך ידיעת השנה אם חדשים שלמים או חסרים או כסדרן לפי חשבון זה כך הוא תדע תחילה יום שנקבע בו ר״ה ודע יום שנקבע ר״ה שלאחריו ותחשוב מניין הימים שביניהם חוץ מיום קביעות של זו ושל זו. אם תמצא ביניהם שני ימים יהיו חדשי השנה חסרים, ואם תמצא ביניהם שלשה ימים יהיו כסדרן, ואם תמצא ד׳ ימים יהיו שלמים בד״א כשהיתה השנה שתרצה לידע סידור חדשיה פשוטה, אבל אם היתה מעוברת, אם תמצא בין יום קביעותה ובין קביעות של אחריה ארבעה ימים יהיו חדשי אותה השנה המעוברת חסרים, ואם תמצא ביניהם חמשה יהו כסדרן, ואם תמצא ביניהם ששה יהיו שלימים. יש שם סימנים שתסמוך עליהם כדי שלא תטעה בחשבון סידור חדשי השנה והם בנויים על עיקר חשבון זה והקביעות והדחיות שבארנו דרכם ואלו הן כל שנה שיהא ראש השנה בה יום שלישי תהיה לעולם כסדרן לפי חשבון זה בין פשוטה בין מעוברת ואם יהי׳ ר״ה בשבת או בשני לא תהי׳ כסדרן לעולם בין בפשוטה בין במעוברת ואם יהיה ר״ה בה׳ בשבת אם פשוטה היא אי איפשר שיהיו חדשיה חסרים לפי חשבון זה ואם מעוברת היא אי איפשר שיהיו כסדרן לפי חשבון זה.
השיב רבי׳ משולם בר קלונימוס שלמדנו עיבור החדש ועיבור השנים גם מפשוטן של מקראות שבנביאים שהרי כתוב במעשה יהונתן ודוד ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול ויפקד מקום דוד ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא וגומר ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם מלמד שהיו שני ימים ראש חדש והי׳ אותו חדש מעובר כפי חשבון שביד חכמים יודעי בינה לעתים לחסר ולעבר אף על פי שבזמן המקדש היו בית דין מקבלין עדות החדש מכל מקום לא היו מקדשים ר״ח כי אם יום שלשים או יום שלשי׳ ואחד לפי מסורת חשבון הלבנה שבידם. ועיבור השנה למדנו מחזקיה מלך יהודא שכך כתוב ויועץ המלך ושריו וכל הקהל לעשות הפסח בחדש השני ואין לומר שפסח שני הי׳ שהרי פסח שני לא הוקבע לצבור לעשותו כי אם ליחידים כי לעולם הצבור עושין הראשון שנא׳ איש איש כי יהי׳ טמא לנפש וגו׳ איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחים. ועוד כי פסח שני אינו נוהג אלא יום א׳ שחיטתו בארבעה עשר ואכילתו בליל חמשה עשר על מצות ומרורים לפי שפסח שני הוא תשלום לזביחת הפסח ואין תשלום לחג המצות והפסח שעשה חזקיהו בחדש השני כל הקהל עשו אותו וחגגוהו שבעת ימים בשמחה גדולה. נמצינו למדין שעיבר חזקיהו השנה מפני הטעם שכתב שם כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלים וכן שנו חכמים [בסנהדרין דף י״א] מעברין השנה על גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו.
תקופת ניסן היא השעה והוא החלק שתכנס בו השמש לתחילת מזל טלה, ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן, ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים, ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי. קיימא לן לתקופות כר׳ יהושע דאמר [בפ׳ קמא דראש השנה דף י״ג] בניסן נברא העולם ביום הראשון, ובתחילת ליל רביעי נתלו המאורות, ושהתה הלבנה שבעה ימים עד ליל רביעי של שבוע האחרת בתשעה שעות תרמ״ב חלקים, מפני קטרוגה ונזיפתה. ובתחילת ליל רביעי שנתלו המאורות אז היתה תקופת החמה וקדמה למולד ניסן ז״ט תרמ״ב.
דרך חשבון התקופה כך היא: תדע תחילה כמה מחזורין שלמים יש משעת היצירה עד מחזור שתרצה, וקח לכל מחזור מהן שעה אחת ותפ״ה חלקים, וקבץ כל החלקים שעות וכל השעות ימים, ותגרע מן הכל ז״ט תרמ״ב והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן של שנה ראשונה מן המחזור. ויצא לך באיזו שעה ובכמה בחדש תהיה תקופת ניסן של אותו שנה הראשונה באותו מחזור, וממנה תתחיל למנות צ״א יום ושבע שעות ומחצה לכל תקופה ותקופה. ואם תרצה לידע תקופת ניסן של שנה זו שהיא שנת כך וכך במחזור שאתה עומד בו, קח לכל מחזורים שלמים שעה ותפ״ה חלקים לכל מחזור, ולכל השנים הגמורות ששלמו מן המחזור יכ״א ר״ד – פירוש י׳ ימים, כ״א שעות, ר״ד חלקים – וקבע הכל ותגרע ממנו ז״ט תרמ״ב. והשאר תשליכם בחדשי הלבנה שהם כטי״ב תשצ״ג, והנשאר פחות מחדש הלבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה, ותדע זמן תקופת אותה שנה בכמה יום בחדש ובכמה שעות תקופת ניסן. לפי חשבון זה אינה לעולם אלא בארבע רבעי היום או בתחילת לילה או בתחילת יום או בחצי היום או בחצי הלילה. ואין בין תקופה לתקופה אלא צ״א יום ושבע שעות ומחצה.
סימן התקופות א׳ זג״י ואט״ר. פירוש אם תהיה תקופת ניסן בשעה אחת של ליל רביעי, תהיה תקופת תמוז בז׳ שעות ומחצה של ליל רביעי, ותקופת תשרי בג׳ שעות של יום רביעי, ותקופת טבת בי׳ שעות ומחצה של יום רביעי וכן הסדר. אם תהיה תקופת ניסן בשעה ו׳ של רביעי, לעולם תרחוק האחרת שבע שעות ומחצה בלבד. אם תרצה לידע באיזו יום מימי שבוע ובאיזה שעה תהיה התקופה, תקח שנים גמורות שעברו משעת יצירה עד שנה שתרצה, והשלך הכל בכ״ח כ״ח, והנשאר פחות משמנה ועשרים קח לכל שנה ושנה יום אחד ושש שעות, וקבץ הכל ותוסיף עליו ג׳ ימים, והשלך הכל שבעה שבעה, והנשאר מן הימים ומן השעות תתחיל למנותן מתחילת ליל אחד בשבת. ולאשר יגיע החשבון בו תהיה תקופת ניסן. ולמה מוסיפין ג׳ לפי שהתקופה ראשונה של שנת היצירה היתה בתחילת ליל רביעי.
עוד אם תרצה לידע בכמה בחדש תהי׳ תקופת ניסן של שנה זו תדע תחילה באיזה יום מימי השבוע יהיה המולד ובאיזה יום יוקבע ניסן של שנה זו וכמה שנים עברו מן המחזור ותקח לכל שנה אחד עשר יום ותוסיף על סכום הימים שבעה ימים ותשליך הכל שלשים שלשים והנשאר פחות משלשים תתחיל למנו׳ מר״ח ניסן אם יגיע ליום התקופה מוטב ואם לאו תוסיף יום א׳ או ב׳ ימים או ג׳ ימים על המנין עד שיגיע ליום התקופה ואם תהיה השנה מעוברת תתחיל למנות מראש חודש אדר השני ליום שיגיע החשבון באותו יום מן החדש תהי׳ התקופה. לפי עניין זה שאמרנו לעולם לא תהא צריך להוסיף אלא יום אחד ושנים ושלשה ופלא גדול הוא שתהא צריך להוסיף ד׳ ימים. ואם מצאת שאתה צריך להוסיף יותר על זה, תדע שטעי׳ בחשבון ותחזור ותחשוב בדקדוק. נחלקו חכמי ישראל בשנת החמה שיש מי שאומר שהוא שס״ה ורביע כאשר אמרנו ויש מי שהוא אומר שהוא פחות מרביע וקורין אותה תקופת רב אדא. וכן חכמי יוון ופרס יש ביניהם מחלוקת בדבר זה. ולדברי האומר שהוא פחות מרביע אומר שהוא שס״ה ה׳ שעות ותתקצ״ו חלקים ומ״ח רגעים והרגע אחד משש ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה: י׳ ימים, כ״א שעות, קכ״א חלקים, מ״ח רגעים – סימן להם יכ״א קכ״א מ״ח. ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשר כלל אלא בכל המחזור מהן ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה צ״א יום, וז׳ שעות, ותקי״ט חלקים, ול״א רגעים – וסימן להם צ״א ותקי״ט ל״א. וכשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה, תחזור ותחשוב מאותו רגע מניין זה ותדע התקופה של אחריה על הדרך שבארנו בתקופת השנה לדברי האומ׳ רביע תקופת ניסן לפי חשבון זה הייתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן טתרמ״ב פירוש ט׳ שעות ותרמ״ב חלקים וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן ט׳ שעות ותרמ״ב חלקים. כשתדע תקופת ניסן של שנה זו מן המחזור, תחשוב ממנה צ״א יום, וו׳ שעות, ותקי״ט חלקים, ול״א רגעים לכל תקופה ותקופה עד סוף כל המחזור. נמצאת תקופת האומר שס״ה ורביע יתירה על זו כ׳ חלקים ומ״ה רגעים – וסימן כמ״ה. אם תרצה לידע מתי תקופת ניסן לפי חשבון זה, תדע תחילה השנים גמורות שעברו מן המחזור, ותקח לכל שנה מהן התוספת והיא יכ״א קנ״א מ״ח, וקבץ כל הרגעים חלקים, וכל החלקים שעות, וכל השעות ימים, ותגרע מן הכל ט׳ שעות ותרמ״ב חלקים, והנשאר תשליכנו בחדשים בחדשי הלבנה. והנשאר שאין בו חדש הלבנה, תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה, וברגע שיהיה המנין בו תהיה התקופה של אותה שנה.
כתב רבי׳ משה [בפ״י דקידוש החדש] נראין לי הדברים שעל החשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי שהן מעברין מפני הזמן או מפני הצורך לפי שחשבון זה הוא אמת יותר מן הראשון והוא קרוב מדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מחשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס״ה ורביע וחשבון שתי התקופות האלו שבארנו דרכם הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמיתי אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה בין בחשבון מי שמחשב ברביע יום גמור בין למי שמחשב לפחות מרביע.
ראו גם: סמ"ג עשה מו