(שמות יב כד): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה; לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם."

- שמרו את הדבר הזה ועשו אותו לחוק קבוע לכם ולבניכם עד עולם , לזבוח זבח פסח מדי שנה.

אחרי שמשה ציווה את בני ישראל במצרים, לזבוח שה ולסמן בדמו את פתחי בתיהם, הוא אמר להם לשמור את הדבר הזה ולהפוך אותו לחוק קבוע להם ולבניהם עד עולם.

לפי פשוטו של מקרא, הכוונה שבכל שנה צריכה כל משפחה לזבוח שה בביתה, ולסמן את פתחי הבית בדמו, כמו שעשו אבותינו במצרים.

אולם ההלכה אינה כן: אמנם יש מצוה לזבוח שה בכל שנה בחג הפסח, אבל הפסח נזבח בבית המקדש, ודמו נשפך על המזבח ולא על פתחי הבתים.

לכן פירשו המפרשים, ש"הדבר הזה" אינו מתייחס לכל פרטי קרבן הפסח, אלא לעצם קיום הקרבן: " " ושמרתם את הדבר הזה - הוא דבר הפסח עצמו, שאמר למעלה (בפסוק כא) "ושחטו הפסח", ואם הוא רחוק; לא מתן הדמים הסמוך לו, כי בפסח מצרים בלבד נצטוו בכך, כמו שאמר (בפסוק כג) " ועבר ה' וראה את הדם וגו' ". וכן "ושמרתם את העבודה הזאת" (פסוק כה) - זבח פסח. וכמוהו ( דברים טו יז ) "ואף לאמתך תעשה כן"" " ( רמב"ן ) .

וכן פירשו, שהפסוק שהדבר רומז לפרטים מסויימים, הנוהגים גם בפסח לדורות: "ושמרתם את הדבר הזה - להביא פסח דורות, שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים; דברי ר' אליעזר." ( מכילתא ) .

וכן כתב אור החיים: "הנה פשט הכתוב יגיד כי גם לדורות יצו דברים האמורים בענין, ולא ראינו שעשו כן קדמונינו, גם רבותינו לא צוו לעשות כן. ונראה כי ממה שאמר הכתוב לחק לך בפני עצמו וחזר לומר ולבניך, גילה המכוון, שהוא על זה הדרך, שאין הדברים שוים בו ובבנו, שהיה לו לומר "ושמרתם את הדבר הזה לחק עולם", ומאומרו לחק לך ולבניך הרי זה מפרש המכוון שאינם שוים בדבר, לחק לך הוא כל האמור בענין. ולבניך עד עולם פרטים מהענין, וסמך הכתוב על שיבא במקומות אחרים הפרטים שהם נוהגים לדורות ושלל בהם פרטים שאינם לדורות שלא הזכירם בהם, וגם כאן ביאר הדברים באומרו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף שינגוף את מצרים ודבר זה אינו מצוי לדורות:" ( אור החיים ) .